הדבר החם הבא: המקומות שאסור לפספס בבלגרד

אגם שהבלגרדים המציאו, סוס שהוא נקודת מפגש, עיר שתפלרטט איתכם ושעון משוגע – כן, בלגרד הבירה, ונובי סאד, העיר השנייה בגודלה בסרביה, מלאות הפתעות וניגודים. בואו לגלות את מה שהכי מעניין לראות במקום שהפך ליעד החם ביותר לברוח אליו לסופ"ש!
מיכל דובינסקי – מערכת אתר למטייל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: הדבר החם הבא: המקומות שאסור לפספס בבלגרד
© מיכל דובינסקי


מסתבר שבלגרד (Belgrade או Beograd), בירת סרביה, נהייתה קטע. הפריחה המחודשת של בירות מזרח אירופה היא לא דבר חדש, וכמעט כל שנה אחת מהן מקבלת את עיטור "הדבר הכי חם": בהתחלה זו הייתה פראג, שהיום כבר נראית לנו כמו יעד ותיק שהיה מבוקש תמיד. אחר כך ירשה ורשה את הכתר, והתגלתה כעיר יפהפייה ומדליקה במיוחד. ועכשיו, מגיע תורה של בלגרד, שמככבת כיעד מושלם לברוח אליו לסופ"ש.

סרביה אמנם צעירה, אבל בניגוד אליה, בלגרד מכהנת כבירה כבר שנים – עוד מאז שהייתה הבירה של כל יוגוסלביה. אז קפצנו אליה לסופ”ש, וחזרנו עם כל הדברים שאסור לפספס בה – ובמרחק נסיעה קצרה ממנה:

מדרחוב קנז מיכאלובה

לכל עיר שמכבדת את עצמה יש רחוב ראשי שחייבים לבקר בו, ובמקרה שלנו מדובר במדרחוב קנז מיכאלובה (Knez Mihailova) – הנסיך מיכאילו, בשבילכם. המדרחוב מרוצף האבנים הזה רצוף גם בשלל חנויות הלבשה ואמנות, רשתות אופנה (שופינג ומזכרות – צ'ק!), בתי קפה ומסעדות, דוכני מזכרות מקסימים ונגני רחוב, ומדובר בעצם במרכז הפועם של העיר – המקבילה של דיזנגוף בתל אביב, אם תרצו.

  • עצירת קפה: שלל בתי קפה מחכים לכם לאורך הרחוב הזה, אבל אני בחרתי דווקא באחד ששייך לרשת מקומית בשם Coffee Dream, בהמלצת המדריך. הקפה אכן עמד בהבטחות, ועכשיו אני מעבירה אותן הלאה, בליווי המלצה חדשה: קחו ליד הקפה שלכם מאפין שוקולד והמתיקו את יומכם | כתובת: Nikole Spasića 2 (פינת קנז מיכאילובה, בערך באמצע המדרחוב)

  • תנו טעימה – בים בם בם: ממש כמו אצלנו, תירס חם הוא דבר שהבלגרדים מאוד מחבבים, אבל כאן הפכו את העניין הזה למומחיות. עם בוא הסתיו, מתמלא המדרחוב (ולא רק הוא) בעמדות גריל קטנות וניידות, של מוכרים שישמחו לצלות לכם תירס טרי על המקום, ולהטביע אותו ברוטב. מומלץ!

המיקום המרכזי של המדרחוב הזה הוא גם זה שכדאי להשתדל להתכוונן אליו כשבוחרים בית מלון. אנחנו בילינו שני לילות במלון הבוטיק Envoy Hotel, שנמצא ברחוב המקביל למדרחוב. אם יש שני דברים שקונים אותי ברגע, זה עיצוב מושקע וארוחות בוקר מפנקות, וכאן מצאתי את שניהם. הלובי של בית המלון היפהפה הזה מעוצב כמו ספרייה מודרנית ושיקית, מלאה באמנות. חלל הכניסה הוא גם זה שבו חיכתה לנו ארוחת הבוקר – טעימה, מגוונת ועם צוות מלצרים נעימים במיוחד. כמה עולה כאן לילה? השוו מחירים למלון זה »

בקצה המדרחוב מחכה לכם כיכר הרפובליקה (Trg Republike), מוקפת בתאטרון הלאומי ובמוזיאון הלאומי, ובמרכזה פסלו של הנסיך מיכאילו שכבר הכרנו, רכוב על סוס. מכיוון שהמקום הזה כל כך מרכזי, הוא שימש מאז ומתמיד כנקודת מפגש נוחה, ועד היום כשהבלגרדים קובעים להיפגש עם מישהו, הם אומרים “ניפגש בסוס”, או בסרבית: “סְרֶשְצֶ'מוֹ סֶה נָה קוֹנְיָיה”.

המצודה של בלגרד ופארק קלמגדן

ממש בצידו השני של מדרחוב קנז מיכאלובה מחכה לכם המקום שבו הכל התחיל – המבצר של בלגרד (Beogradska Tvrdava), שיושב על גבעה כמו נזר על ראש העיר. המבצר הזה נבנה מהמאה הראשונה עד המאה ה-18, ומאז הוא השתנה, נהרס, נכבש ושוקם, נפל וקם, ובקיצור – עבר עשרות גלגולים שונים, שהקירות העבים שלו ותצוגת התותחים בחפירים מעידים עליהם עד היום. מומלץ להתהלך על גשרי העץ ולעבור בשערים העתיקים ישר לתוך ההיסטוריה.

מסביב למבצר העתיק תמצאו היום את פארק קאלמגדן (Kalemegdan) הגדול ויפה, ובתוכו עומד את פסל "ויקטור" הענקי, בגובה 14 מטר, שהוצב כאן לאות שחרור העיר מהאימפריה העות'מנית – אחד מאותם גלגולים שהעיר עברה. אבל גולת הכותרת של המקום הזה עוד לפניכם: כשאנחנו עמדנו במרחק מאה מטר מקצה הפארק, זה שצופה אל הנוף, הייתה שעת שקיעה. המדריך עצר אותנו, ביקש שנעצום עיניים, וכך הוביל אותנו עד לנקודת התצפית. “תפתחו”, הוא אמר בטון מלא בגאווה, ולמטה, לרגלי המצודה, נפרשו עד האופק אינסוף נצנוצים כתומים של שמש שוקעת, על פני מפגש של שני נהרות: הסאבה והדאנובה, שבהמשך עוד יסתבר לנו כמה הם משמעותיים בחיים של העיר הזאת.

כנסיית סנט סאבה

הכנסייה הענקית הזאת, שהפכה לאחד מהסמלים המפורסמים של בלגרד, היא אורתודוקסית סרבית – כן, הבנתם נכון, לסרבים יש זרם משלהם בנצרות. אבל זה רק אחד הדברים שמייחדים את כנסיית הקדוש סאבה – אותו אחד מהנהר (Hram Svetog Save). הכנסייה המפוארת הזאת התחילה להיבנות עוד בשנת 1935, והבנייה שלה נמשכת גם היום (כבר יותר משמונים שנה!) וצפויה להימשך לפחות עוד עשור. בזמן הזה היא הספיקה להפוך לאחת מהכנסיות האורתודוקסיות הכי גדולות בעולם, וגם לאחת היפות שבהן, כי הבנייה שלה מבחוץ כבר הסתיימה, ומבנה הקאפלות השמנמן-עגלגל הזה נראה מרשים במיוחד.

עיצוב הפנים של הקתדרלה, לעומת זאת, עוד רחוק מלהיות מושלם, ואחד הדברים המרתקים הוא לראות את חלל הבטון העצום הזה מבפנים, מכוסה בניילונים ומחזיר הדים לכל קול קטן, הרבה לפני שכל העיטורים עולים על הקירות והכנסייה מתחילה להיראות כאילו היא כאן כבר מאות שנים. בכל אופן, כל זה לא מפריע לה לתפקד כבר בתור כנסייה פעילה, ויחד איתכם יהיו שם עוד המון מתפללים ותיירים.

  • כתובת: ‪Katanićeva, Belgrade
  • שעות הפתיחה: 7:00 בבוקר עד 19:00 בערב
  • אתר אינטרנט: www.hramsvetogsave.com

החוף באגם סאבה

אמנם לבלגרדים אין ים ואפילו אין אגם, אבל זה ממש לא מפריע להם לטפח חוף שוקק חיים במרחק כמה קילומטרים ממרכז העיר. איך זה אפשרי, אתם שואלים? ובכן, נהרות הם כאמור צד חזק של בלגרד, אז אמרו לעצמם האנשים בחלונות הגבוהים – באין חוף ים, נעשה בכאילו אגם! וכך, לחופו של האי אדה ציגנליה (Ada Ciganlija), או בקיצור "אדה", שנמצא בנהר הסאבה, חסמו הבלגרדים את זרימת הנהר משני הצדדים, ויצרו את אגם סאבה (Lake Sava) המלאכותי.

אבל מלאכותי או לא, כל השאר מרגיש כאן בדיוק כמו בכל עיירת חוף רגילה, ותוכלו להשתזף כאן בכיף ליד המים המתוקים, על פני שמונה קילומטרים של חופים חוליים יפים, עם עוד מאות אלפי בלגרדים שמגיעים לכאן בקיץ. אני נשארתי נאמנה לבטן-גב, אבל אם אתם מרגישים שמיציתם, או שהגעתם בעונה יותר קרירה, תוכלו להסתובב בטיילת שלאורך החוף, לצאת לרכיבה על אופניים מסביב לאגם או לשבת לפיקניק באחת המדשאות. מומלץ גם לתפוס שולחן באחת משלל המסעדות שנמצאות על קו המים (חלקן אפילו על סירות שעוגנות כאן באופן קבוע), וללגום בירה מקומית משובחת כמו שהסרבים יודעים לעשות – על החלק הזה, כמובן, לא הסכמתי לוותר.

הריסות הבניינים שהפציץ נאט”ו

זה כנראה לא מפתיע, אבל אחת התחושות שהעיקריות שאפפה אותי, בתור ישראלית, כשלמדתי לעומק את הסיפור של סרביה הצעירה ולמודת המלחמות, היא של משהו מוכר. זה עבר לי בראש גם כשנתקלנו, באמצע רחוב ראשי ושוקק של העיר, בהריסות בנייני הממשל שהופצצו על ידי נאט”ו בשנת 1999. הבניינים האלו ניצבים מאז חרבים בהחלטת העירייה, שנובעת בחלקה מהרצון לשמר ולהראות את ההיסטוריה ובחלקה מתוך תקווה שיזמים יקחו על עצמם את עלויות השיקום. מרתק לראות איך המבנים האלה נראים כמו בועה שבתוכה העבר עוד חי ונושם, ומרתק עוד יותר לראות כמה קל להתרגל למפלצות שכאלו בלב רחוב ראשי.

  • כתובת: ההריסות המרשימות ביותר ממוקמות בפינת רחוב קנזה מילוסה (Kneza Milosa), ורחוב נמנינה (Nemanjina).

אחרי ששבענו מבלגרד ומחיי הלילה שלה, הגיע הזמן לעלות על הכביש המהיר, להצפין כשעה ורבע נסיעה לאורך קילומטרים של שדות יפים, ולגלות מה עומד מאחורי שלטי הדרכים שמכוונים לנובי סאד (Novi Sad).

הרחובות הקטנים של נובי סאד

אמנם באתי בשביל בלגרד, אבל נובי סאד (Novi Sad), העיר השנייה בגודלה בסרביה, כמעט הצליחה להאפיל על אחותה הגדולה. גם האחות הצעירה היא כאמור לא קטנה בכלל, וכשתגיעו אליה תגלו בה את כיכר החירות (Trg Slobode) – הכיכר מרכזית המפוארת ובה כנסיית מרי היפהפייה (Crkva imena Marijinog), שמחופה באבנים צבעוניות. כאן הרומן שלי עם העיר רק התחיל, כי דווקא כשצוללים מהכיכר לתוך הרחובות והסמטאות שמקיפים אותה, מתגלה נובי סאד האמיתית. תמצאו שם בתי קפה צבעוניים ומתוקים, פאבים מדליקים (ואפילו אחד שהוא גם מספרה!), גלידריות וסנדוויצ'יות קטנות, וכולם מוקפים בהמון קירות צבעוניים וגרפיטי.

אמנם ביקרנו כאן בצהריים, אבל המדריך סיפר שכמו בבלגרד, גם בנובי סאד יש סצינת חיי לילה שווה, ואני הרשיתי לעצמי להניח שזו סצנה הרבה יותר נינוחה ומעניינת. העיר הזאת הרגישה לי כמו בחורה יפה וסרקסטית עם חוש הומור מתוחכם, שמביטה בך דרך משקפיים מרובעות גדולות, מאלו שגורמות לך לרצות להיות כמוהה, או איתה. נובי סאד גנבה לי את הלב.

שבוע אחרי שחזרתי לארץ, עצרתי באמצע שום מקום לשני טרמפיסטים שדיברו באנגלית עם מבטא. הם סיפרו לי שהם מוזיקאים שהגיעו לנגן כאן עם ההרכב שלהם, ושאלו אותי איך אפשר להגיע לתל אביב בלי להוציא כסף – לא מתוך צורך, מתוך עיקרון. כשגיליתי שהם מנובי סאד, לא יכולתי שלא לחייך. “מה הסיכוי”, אמרתי לעצמי, ומצד שני – הם שידרו בדיוק מה שנובי סאד שידרה.

בית הכנסת של נובי סאד

רוב בתי הכנסת שיצא לי להיתקל בהם בחו”ל החווירו לעומת אחיותיהם הכנסיות. ומכיוון שבדרך כלל הם צנועים ונטולי קישוטים מיוחדים, תיירים יהודים נוטים לבקר בבתי הכנסת בעיקר כדי להתפלל, או מטעמי “מה, בית כנסת בחו”ל, לא נבקר?”, ופחות כדי להתפעל מהיופי. לכן, כשהגענו לבית הכנסת בנובי סאד, די הופתעתי לגלות מבנה ענק ויפהפה, שבמבט ראשון הזכיר לי מיד את כנסיית נוטרדאם בפריז. דווקא בית הכנסת המפואר הזה הוא קצת מבוזבז, כי ליהודים המעטים שחיים בנובי סאד אין ממש חיי קהילה או זיקה מיוחדת כלפי היהדות שלהם. ואכן, המבנה כמעט ולא מתפקד כבית תפילה מלבד באירועים מיוחדים, והיום הוא משמש בעיקר כאולם חזרות לתזמורות מוזיקה צעירות.

אם אתם מגיעים לעיר, הייתי ממליצה בחום להקדיש זמן כדי לקפוץ לראות מבחוץ את בית הכנסת, שגם ממוקם מאוד קרוב לכיכר המרכזית של העיר, אבל אל תתאמצו יותר מדי כדי להגיע בשעות הפתיחה שלו, כי מבפנים הוא הרבה פחות מרשים.

  • כתובת: Sinagoga, 11 Jevrejska Street, Novi Sad

מצודת פטרוורדין

אם התרשמתם מהמצודה של בלגרד – חכו שתגיעו לזו של נובי סאד. במצודת פטרוורדין העתיקה (Petrovaradin Fortress), שנמצאת במרחק נסיעה קצרה ממרכז העיר, יישקפו לכם נופים אינסופיים מדהימים, מבין קירות אבן עתיקים שמזכירים סצנות מסרט.

מומלץ מאוד לעלות גם אל רחבת תצפית מטורפת של מגדל השעון, שמצד אחד פונה לעיר החדשה, ומצידה השני לעיר העתיקה, עם הבתים החומים-אפורים שהם פיסת היסטוריה אמיתית. ומה באמצע? הרחק מתחתיכם למטה זורם נהר הדאנובה, ומעליכם ניצב מגדל השעון עצמו, שמכונה “השעון ההפוך”. אם לא התבלבלתם מהנופים כאן (וסביר להניח שכן), אולי תבחינו שהמחוגים שלו הפוכים – הארוך מציין את השעות, והקצר את הדקות. הסיבה לכך היא שהשעון הזה שימש את הדייגים ששטו על הדאנובה, ומחוג השעות הוארך למענם, כדי שיוכלו לקרוא את השעון ממרחק. בקיצור, בזמן שחשבתם שהשעה היא 12:15, השעה היא בכלל 15:00, אז תוכלו כבר לעלות למסעדה שנמצאת ממש מעל רחבת התצפית, ולאכול ארוחת צהריים עם אותו הנוף מרתק לעבר ולהווה של העיר.

לערבב קצת טבע עם ספא: במרחק נסיעה של כחצי שעה מנובי סאד, מחכה לכם בלב טבע יפהפה ובין עשרות כפרים קטנים העיירה הקטנטנה ורדניק (Vrdnik) ובה בית מלון ספא יפהפה בשם פרמייר אקווה (Hotel Premiere aqua). תמצאו כאן ג'קוזי, בריכה, סאונה, מגרשי טניס ותפריט של שלל טיפולים מפנקים, אבל מה שקנה אותנו פה הוא ללא ספק הנוף – כי אין כמו לקום בבוקר, לפסוע אל תוך המרפסת ולראות גבעות ירוקות עד האופק. בדקו כמה עולה לילה במלון והשוו מחירים »

בחזרה לבלגרד: שופינג לסיום בקניון אוסצ'ה

לקראת הטיסה בחזרה לארץ, חזרנו לבלגרד. נותרו לנו עוד כמה שעות פנויות, ואני לא יודעת מאיזה מחנה תהיו אתם, אבל אני, מסתבר, משתייכת לזה שלא הסתפק בשופינג במדרחוב קנז מיכאלובה. ומכיוון שעוד בארץ התבקשתי לקנות מתנה של מותג ספציפי שלא מצאתי שם (הנה, יש תירוץ), כל הדרכים הובילו באופן בלתי נמנע לשופינג נוסף, הפעם בקניון הענקי אוסצ'ה (Ušće), שנמצא בעברו השני של הנהר, בחלק החדש של העיר (כקילומטר נסיעה מהעיר העתיקה). את רוב המותגים שאפשר למצוא כאן אתם מכירים מהארץ, אבל תוכלו להתפנק על כמה שעדיין לא הגיעו אלינו: Stradivarius, New Yorker וגם כמה מותגים מקומיים, וכמובן להתרשם מקומה שלמה של שלל חנויות ספורט.

כמה כמה: אם הגעתם עם תקווה לגבי המחירים – צפויה לכם כאן אכזבה. בניגוד למחירי האוכל והשתייה (כשליש מהמחירים בארץ), מחירי הבגדים כאן זהים בדיוק לאלו שבארץ. מצד שני, תמיד תוכלו לנסות את מזלכם בקזינו שנמצא במרחק עשרים דקות הליכה – לאורך הנהר כמובן.

כמובן שיש עוד אינספור דברים לראות בבלגרד: הקתדרלה האורתודוכסית (Saborna crkva), המאוזולאום של טיטו, שליטה המיתולוגי של יוגוסלביה (Tito's Mausoleum), הארמון הישן (Stari Dvor), שהיום מתפקד כבניין העירייה, הארמון החדש (Novi Dvor) שמשמש כמשכנו של נשיא סרביה, בניין הפרלמנט ועוד. הפעם זו הייתה רק טעימה קטנה, ובפעם הבאה – ניפגש בסוס.

כשהחושך יורד: אחרי שגיליתם את כל מה שאסור לפספס בבלגרד כשהשמש זורחת, אנחנו ממליצים לכם בחום לקחת מנוחת צהריים קצרה, כי חכו שתגלו את חיי הלילה הלוהטים שיש כאן.

הכותבת הייתה אורחת של חברת Air Serbia ולשכת התיירות של סרביה

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

נקודות עניין שהוזכרו בכתבה

כתבות מומלצות עבורך על סרביה