איך מגיעים
פארק מארימור נמצא בלב רדמונד Redmond, עיר השוכנת מזרחית לסיאטל, בעברו השני של אגם וושינגטון. הפארק נמצא צפונית לאגם סממיש, ונהר הסממיש זורם בתוכו עד השפך שלו לאגם סממיש. זהו פארק ענק, גודלו למעלה מ 2000 מ"ר. יש בו משטחים ומגרשים לכל סוג ספורט העולה על הדעת, החל מכדורגל, רוגבי, קיר טיפוס, איצטדיון עם מסלול משופע לאופניים, טניס, מסלולי רכיבה על אופניים, ואפילו מנחת הטסת טיסני רדיו ממונעים. אלא שהאטרקציה העיקרית של הפארק, המושכת אנשים מרחוק, היא השטח הגדול לאורך הנהר שבו אפשר לשחרר את הכלבים ולתת להם לרוץ ולשחק בחופשיות.
במדינת וושינגטון מקפידים על החוק האוסר על כלבים להסתובב במקומות ציבוריים ללא רצועה, ולעולם לא תראו כלבים מסתובבים לבדם או אפילו ליד בעליהם. לכן מקום בו אפשר לשחרר את הכלבים מושך אליו בעלי כלבים מכל האזור. האדיבות השולטת בכל מקום באזור הזה באה לידי ביטוי גם כאן. אם בעלי הכלבים רואים שהכלבים שלהם מטרידים או מפחידים מטיילים אחרים, הם יקראו להם וידאגו שלא יפריעו. שלט הנמצא בכניסה לאזור קורא למבקרים להימנע מלהיכנס אליו אם לא מרגישים בנוח ליד כלבים גדולים משוחררים, ועם זאת בעלי הכלבים יתחשבו בכל מי שמראה סימני אי נוחות ליד כלבם.
מסיאטל יוצא כביש מספר 520 מזרחה לכוון רדמונד. יש לנסוע בו כ 15 דקות עד היציאה ל West Lake Sammamish Parkway. הכביש חוצה את אגם וושינגטון על הגשר הצף הארוך ביותר בעולם. כשחוצים את הגשר כדאי להסתכל ימינה, לכוון דרום מזרח, משום שבימים יפים ניתן לראות מחזה מרהיב של הר רנייר מתנשא מעל האגם.
כשמגיעים ל West lake Sammamish parkway יש לצאת ימינה, וברמזור הראשון לפנות שמאלה לכוון הפארק. ניתן להחנות בחניון הראשון מצד ימין וללכת בשביל לאורך הנהר, העובר דרך טחנת רוח ישנה. גם זהו מסלול חביב אותו עשינו באביב. היום המשכנו לפניה ימינה לאזור האימון של הכלבים, והחנינו צמוד לאזור הכלבים. מצדה הדרומי של החניה רואים את אזור הכלבים, ובצד הצפוני נמצא אמפיתאטרון בו מתקיימות הופעות בקיץ ואחריו פינת שעשועים לילדים עם נדנדות ומגלשות.
החניה עולה דולר אחד. יש להביא סכום מדויק משום שאין קופאי. התשלום הוא בשרות עצמי: ניגשים לעמדת התשלום, לוקחים מעטפה, מכניסים אליה דולר, תולשים ממנה ספח, סוגרים את המעטפה ומשלשלים אותה לתיבה, ואת הספח שמים ברכב במקום גלוי.
טיול בפארק
יצאנו לטייל בפארק עם הילדים, הסבתא שהגיעה לביקור וכמובן הכלבה, ליידי. קצת מביך להגיע לאזור הכלבים ללא כלב. אילו ניתנה לה זכות הבחירה היא בודאי הייתה מוותרת על המקום המפחיד הזה בו שבו כלבים גדולים ממנה פי שלושה וארבעה עוצרים מדי פעם את הניתורים שלהם ומגיעים לרחרח אותה מכל הכוונים, אלא שלמרבה המזל ההחלטה בידינו.
התחלנו ללכת על השביל שלאורך הנהר. עוד לפני שמתחילים את המסלול, נתקלים בעמדה עם שלשה גלילים גדולים של שקיות, ושלט המזמין את בעלי הכלבים לקחת לעצמם שקיות כדי לאסוף את הצואה של הכלבים ולזרוק אותה לפח. ובאמת, כשמסתכלים מסביב, רואים שלמרות עשרות הכלבים שמתרוצצים שם, לא ניתן לראות ערמות צואת כלבים בשום מקום.
הצטיידנו בשקיות והתחלנו לצעוד לאורך הנהר. מדי פעם יש מדרגות היורדות לתוך הנהר ויוצרות חוף רחצה לכלבים. בכל חוף כזה ניתן לראות בעלי כלבים הזורקים כדורים לתוך המים, וכלבים מזנקים ושוחים במים כדי להחזיר את הכדור. היום היה חמים ונעים, ושון ובר הצטרפו לכלבים וטבלו את הרגליים במים. ליידי מצאה צינור ניקוז והתחבאה בתוכו.
היה קשה להוציא משם את הילדים, אך בסופו של דבר הצלחנו לשכנע אותם להמשיך בטיול. השביל ממשיך לאורך הנהר עם חופי רחצה נוספים מדי פעם. בסופו של דבר מגיעים לשער המסמן את סוף האזור של הכלבים. עברנו את השער, לאחר שקשרנו את ליידי (ממש יכולנו לשמוע אותה נושמת לרווחה על שיצאנו מהאזור המפחיד), והמשכנו ללכת בשביל.
השביל הופך להיות צר יותר, עם צמחיה סבוכה יותר משני צידיו. מצאנו שיח פטל עמוס פירות והשמחה היתה גדולה. שון והסבתא קטפו וזללו, וכיבדו גם את בר. המשכנו ללכת. לאחר זמן מה האדמה הפכה בוצית והשביל הפך למסלול מעץ הבנוי מעל האדמה. המשכנו ללכת עד שהגענו לאגם סממיש. מתחת לשביל פרחו חבצלות מים, ומולנו נשקף נוף נפלא של האגם, עם הבתים הציוריים על גדותיו, מעגן של סירות, והרים ברקע. כאן השביל מסתובב ומתחיל את דרכו חזרה לעבר הפארק. בדרך חזרה השביל נכנס לתור יער והופך מוצל וקריר יותר. מדי פעם פזורים עמודים לאורך השביל עם הסברים על החי והצומח שרואים לאורך הדרך. העצים האופייניים הם עצי כותנה, ערבה, ועצי מילה, השייכים למשפחת עצי הזית. באזור גם צפרים רבות המקננות בין העצים, ובערב, כך מבטיחים שלטי ההסבר שלאורך הדרך, ניתן לשמוע מקהלת צפרדעים.
לאחר כמה דקות הליכה השביל יוצא מהיער ולאחר זמן קצר חוזר לאזור הכלבים. שחררנו שוב את ליידי, שהביעה חוסר שביעות רצון בולט על המפגש המחודש עם יצורי הפרא המשוחררים, וצעדנו חזרה למגרש החניה.
השביל כולו מישורי וקל מאד להליכה, גם למבוגרים ולילדים קטנים. בר צעד רוב הדרך. רק בסוף המסלול, כשמגיעים לאגם, המסלול נמצא מעל מים ויש להיזהר שהילדים הקטנים לא יפלו דרך המעקה לתוך האגם. אנחנו צעדנו כשעתיים, כולל כל העצירות לרחצה בנהר, קטיפת פטל ועוד. אם הולכים עם עגלה, כדאי להצטייד בעגלת שטח עם שלושה גלגלים גדולים, משום שבאזור הכלבים השבילים אינם סלולים וקשה להוביל עגלה רגילה.
