סנט הלנס הוא הר געש במדינת וושינגטון, בין סיאטל לבין פורטלנד, שהתפרץ ב-18 במאי 1980 בעוצמה ענקית, שלשם השוואה, עלתה בסדרי גודל על זו של פצצת האטום שהוטלה מעל הירושימה, תוך שהיא מכלה ישובים, כבישים וגשרים, מחריבה אגמים ונהרות.
איך איבד סנט הלנס את ראשו?
עד לאותו מועד, פסגת ההר בגובה של כ-3,000 נראתה דומה להר פוג'י ביפן ובלטה עם קצה מחודד. לאחר ההתפרצות "הונמכה" הפסגה לגובה כ-2,600 מטרים ובמרכז ההר נוצר מכתש ענק ובתוכו כיפה של הר געש פעיל. לאחר מאמצי שיקום רבים, נסללו באזור כבישי גישה טובים שהנסיעה בהם נוחה, אך פיתוליהם מכתיבים מהירות מירבית ממוצעת של 45 מייל לשעה. כיום ניתן לטייל באזור ואף לטפס ברגל לפסגה (טיפוס הכרוך במאמץ רב ואורך 7-10 שעות הלוך וחזור). הגישה למכתש ולכיפה נאסרו לחלוטין. ממצפה ג'ונסטון ניתן להשקיף על ההר (ראו בהמשך).
איך נרשמים למסלול: מסלולי הליכה מעל גובה 4,800 רגל מחייבים רישום מוקדם. לטיול בחודשים מאי עד אוקטובר ניתן להרשם מראש באתר באינטרנט, כאשר האישור הוא ליממה מסויימת אחת. המכסה לכל יממה מוגבלת למאה איש. מחיר האישור 22 דולר לאדם (מעודכן ל-2014), אין אפשרות לביטולים ואין גמישות לשינויי מועד לאחר ההרשמה. ניתן להחליף מועדים רק באמצעות ברטר בין הנרשמים לבין עצמם. המועדים לסופי שבוע מתמלאים חודשים מראש, לכן עדיף לתכנן את הטיול ולהרשם מראש. קל יותר להזמין מועד טיול ליום חול. למידע נוסף: mshinstitute.org
נקודת ההתחלה: הגישה לראש המסלול לטיפוס נעשית אף היא באמצעות כביש סלול היטב. לבאים מאינטרסטייט 5, Exit 21, הנסיעה דרך הישוב וודלנד (Woodland) שבדרום מדינת וושינגטון, כ-25 מייל מצפון לעיר פורטלנד (אורגון). המרחק מוודלנד לראש המסלול הוא 42 מייל ומשך הנסיעה בבוקר הוא כשעה ורבע. שלושת המיילים האחרונים של הכביש עשויים חצץ מהודק. מקום הלינה הקרוב ביותר לראש המסלול הוא הכפר Cougar, אך מי שמעוניין בלינה במוטל מסודר יותר, ילון בוודלנד או אף במקום מרוחק יותר.
הכנות וציוד מומלץ לטיפוס: להרשם מוקדם ככל האפשר; מעיל גשם, בגד חם, כובע ובגדים קלים על פי מזג האוויר; 2-3 ליטר מים לאדם; אוכל ליום שלם; שקיות ניילון לאיסוף אשפה עצמית, נייר טואלט, מטליות לחות, פנס, עזרה ראשונה ושנייה, כובע, משקפי שמש, 1-2 מוטות סקי וזוג "כפפות גינה" (ניתן לרכוש שני זוגות כפפות בחמישה דולר בחנות Target) הם ממש חובה.
אל פסגת המוניטור רידג’
בבוקר הטיפוס, בדרך אל ראש המסלול יש להתייצב ב-Cougar המרוחקת כ-15 מייל מראש השביל, על מנת להרשם (פתוח משש בבוקר). ראש המסלול מכונה במפות Climbers' Bivouac והמסלול לפסגת ההר נקרא מוניטור רידג' (Monitor Ridge).
ב-Climbers Bivouac יש מקומות חנייה לרכב. את המזוודות ודברי הערך רצוי להשאיר בבוקר משמרת במלון ולא להפקירם ברכב (למרות הסבירות הנמוכה לפריצה לרכב). במקום יש תא שרותים כימיים ללא מים. המראות מפסגת ההר מרהיבים, אך המסלול מיועד למיטיבי לכת בלבד וכרוך בהתגברות על קשיים פיזיים רבים. אורך המסלול הלוך ושוב הוא כ-15 ק"מ (9-10 מייל) והוא כרוך במעבר הפרשי גובה של 4,600 רגל, לרבות טיפוס תלול על גבי בולדרים.
המסלול מתחלק לשלושה חלקים: המקטע הראשון קל, השני והשלישי קשים מאוד. החלק הראשון הוא טיפוס מתון בתוך חורשה, באורך 4-5 ק"מ והוא מסומן באמצעות מעויינים תכולים שהוצמדו לגזעי העצים. לקראת סופו יש מתקן שרותים כימיים נוסף. כשמתחילים ללכת, קטע זה נראה קצר וקל, אך כאשר מסיימים לרדת ושואפים להגיע כבר חזרה לרכב, הדרך בחורשה "אינה נגמרת".
המקטע השני – טיפוס על בולדרים, צבעו חום כהה מאוד, מתחיל במעבר בין סלעים קטנים ולאט לאט הקושי מתגבר ומחייב טיפוס על סלעים גדולים יותר, במעלה שנעשה יותר ויותר תלול. כאן כבר אין עצים וגם אין שביל מסומן. כל אחד בוחר לעצמו את הדרך, כאשר עמודי עץ עבים מסמנים את הכיוון הכללי. לאחר כל פרק זמן רצוי לשלב מנוחה לשתייה. אין להשאיר פסולת בדרך, אלא לקחתה בשקית האשפה. אם מתחילים לחוש בקשיי נשימה או חולשה אחרת בגוף, זה המקום לוותר ולחזור לאט ובזהירות למטה. מאמצע מקטע זה המאמץ נעשה יותר ויותר קשה, המסלול נעשה יותר מאתגר ותלול.
המקטע השלישי מוביל עד לפסגה – ניתן להבחין בו כבר מרחוק, כאשר צבע הקרקע מתחלף מחום כהה לצהבהב בהיר. אין שביל מסומן וגם כאן כל מטפס בוחר לעצמו את המסלול. מקצה הבולדרים אל הפסגה, הקרקע בנוייה מ"דרדרת" תלולה של חצץ דק ומעט סלעים קטנים. הטיפוס מזכיר עלייה בדיונות, שני צעדים קדימה וצעד אחד נפילה לאחור. מוטות הסקי יסייעו כאן מאוד.
המראה מהפסגה נהדר וברקע לפנים אגם ספיריט המוגדל. מסביב ניתן לראות פסגות מושלגות, הר רנייר, הר הוד, הר אדמס.
לאחר כחצי שעה למנוחה וצילומים, מתחיל השלב השני הקשה לא פחות, הירידה התלולה מאוד מטה. יש להקצות זמן לירידה באותו שעור שארך הטיפוס מעלה. הירידה בדרדרת כרוכה בהחלקה תלולה ואפשר לשלב גלישה בעמידה או בישיבה, תוך בלימה באמצעות מוט סקי. בירידה מזיעים פחות, אבל שרירי הרגליים מותשים והמאמץ לרדת איננו קל. בבולדרים יש לקפץ מטה מסלע לסלע, כך שלעתים חוטפים חבטות בברכיים, סיבוב קל בקרסול ושלל נזקים קלים.
וכאמור, כשכבר מגיעים למטה לחורשה, בסוף הירידה, הדרך נוחה אך אינה מסתיימת (ארבעה וחצי ק"מ).
היערכות מוקדמת
ביום שלפני הטיפוס, אחרי הצהריים אפשר לסייר וללמוד על האזור במצפה ג'ונסטון Johnston) Ridge Observatory). הנסיעה למצפה בכביש המרוחק 52 מייל מהדרך המהירה איי 5 (Interstate I-5 Exit 49 או Exit 63). כביש זה מקביל לכביש הגישה לראש השביל ונמצא מצפונו. במצפה מוקרן סרטון הסברה מרהיב על התפרצות ההר ותצוגת קבע. במרפסת הרחבה שליד המצפה, ניתן הסבר חי מפורט מפי מדריך הפארק. המצפה מביט על ההר מצפון לדרום, ממרחק חמישה מיילים. ניתן להבחין ממנו בהר הענק החשוף, במכתש ובכיפה שנוצרו לאחר ההתפרצות הגדולה. הביקור במצפה מתאים לכל גיל ואינו כרוך במאמצים גופניים, הליכה של מאתיים מטרים ממגרש החניה.
מידע חיוני נוסף באתר רשות היערות הלאומית: www.fs.usda.gov
לכתבות טרקים נוספות מהעולם:
