רוקדים עם ברווזים

רוכבים על הברווזים

סיור הברווזים יוצא מרחוב Broad ליד הצומת עם רחוב 5th, ממש ממול למחט החלל, מעברו השני של Experience The music Project. הברווזים הם כלי רכב אמפיביים שהיו בשימוש בזמן מלחמת העולם השנייה, ועברו הסבה לכלי רכב דמויי ברווז המשייטים ברחובות ואגמי העיר, תיירים המצויידים במצלמות ובמקור פלסטי ישובים עליהם, והנהג/קפטיין/מדריך מנצח על החגיגה בהסברים, בדיחות, מוסיקה וריקודים, כן כן, הכל תוך כדי נהיגה.

כרטיסים ניתן להזמין מראש או קונים במקום: 22$ למבוגר, 11$ לילד עד גיל 12, מתחת לגיל שנתיים חינם. על בר לא לקחו כסף למרות שהוא כבר בן שנתיים וחצי. (המחירים לפני מס).

הסיור בן ה 90 דקות יוצא כל חצי שעה, אלא ששני הסיורים הבאים היו מלאים. בינתיים ניצלנו את הזמן לנסיעה ב- monorail, רכבת עילית הנוסעת על פס מסילה בודד שנבנתה בדומה למחט החלל לכבוד היריד העולמי ככלי תחבורה עירוני עתידי. מאז היא משמשת להסעת תיירים בין מרכז סיאטל (Seattle Center בו נמצאת מחט החלל ומוקדי תיירות נוספים) לבין מרכז קניות ובילוי הנמצא ב downtown. הנסיעה הלוך ושוב עולה 3$ למבוגר, 1.5$ לילדים בני חמש עד 12 וחינם לגילאי 4 ומטה.

חזרנו לברווזיה, עלינו על הברווז שלנו והתמקמנו ליד החלונות חסרי הזגוגית. הנהג שלנו הציג את עצמו (Jastin Case), ואת הרזומה הימאי, הנהגי והבידורי שלו ("הייתי זמר בשנות השישים, התמונה שלי מופיעה ב Experience The Music Project, מה שהופך אותי לאדם מפורסם שמעולם לא שמעתם עליו"), אימן אותנו בקריאות "קוואק קוואק" (ככה עושים הברווזים באמריקה, למי שחשב עד כה שקריאת "גע גע" היא בינלאומית) ויצאנו לדרך.

הברווז הידס ל waterfront של סיאטל, נסע לאורך הרציפים, האקוואריום, רציפי המעבורות ליעדים שונים והנמל. מכאן חזרנו לרחובות העיר, דרך איצטדיוני הספורט הגדולים של העיר (כאן זכינו להצגה שבה המדריך שלנו לבש כפפת בייסבול, יצא מהחלון הקדמי, וחזר לרכב עם כדור בייסבול בכפפה), ונכנסנו לשדרה מספר 1, לאזור הגלריות לאומנות, הבארים, בתי הקפה, עד שהגענו לשוק pike place market. מכאן עלינו ברחוב pike לאזור הקניות של העיר, עם חנויות ענק של רשתות. המשכנו ב highway 99, עברנו את גשר וושינגטון, ונכנסו לאגם יוניון. לטענת המדריך זהו אגם מלאכותי שנוצר כשחפרו תעלה שחיברה בין אגם וושינגטון למפרץ פיוג`ט, אולם כשביקרנו בדלתות הסכרים (ה locks, מקום מרתק בפני עצמו, שאני מקווה לכתוב עליו בקרוב), נאמר לנו שהאגם כבר היה, ורק שינו את שמו ל union לאחר חפירת התעלה.

שטנו בין הבתים הצפים, פארקים הפונים לאגם, צפינו ב-downtown של סיאטל מהאגם, כשמעלינו ממריאים ונוחתים מטוסים ימיים בדרך לאיי סאן חואן. אלו מטוסים מסחריים המטיסים 20 נוסעים. זה נראה מעט, אך לדברי המדריך זה בהחלט שיפור לעומת המטוסים הדו-מושביים שהיו בשימוש לפני כן.

השלמנו את הסיבוב באגם, טיפסנו חזרה לכביש וחזרנו לברווזיה. במהלך כל הדרך הנהג שלנו שיעשע אותנו ללא הרף בבדיחות, סיפורים ואנקדוטות על העיר (הידעתם שהסיאטלים הם אלופי משקפי השמש? בתקופות הגשם הארוכות בין ימי השמש הם מאבדים את משקפי השמש שלהם ונאלצים לקנות זוג חדש בכל פעם...) ומדי פעם אירגן אותנו לקריאות של "חולצה מדליקה!" "כלב חמוד!" לעוברים ושבים. העוברים ושבים זיכו אותנו בחיוכים ונפנופי ידיים, בין אם מדובר בהולכי רגל ברחוב או שייטי קייקים או יאכטות באגם, וחיזקו שוב את ההרגשה שתושבי המקום פשוט אוהבים להנות מהחיים.

בסך הכל חוויה נחמדה, מספיקים לראות די הרבה מהעיר בשעה וחצי, והשילוב בין נסיעה לשיט מאד חביב. קצת רועש, קצת אינטנסיבי, ריח העשן מגיע דרך החלונות הפתוחים וגם זה לא נעים כל כך. אמא שלי ושון התלהבו מאוד. אני נהנתי למדי, מלבד הרעש וריח העשן. ניר לא כל כך התלהב, למרות שנהנה מהמקומות החדשים שעדיין לא הספקנו לראות עד כה. בר נרדם קצת לאחר שיצאנו וישן בשלווה כל הדרך. אני משערת שזו היתה חוויה חלומית בשבילו.

לאחר שחזרנו הלכתי לחפש שרותים עם שון. בחנות שליד הקופות יש שלט גדול המכריז שאין כאן שרותים ציבוריים ושולח את העוברים ושבים לסניף מקדונלד מעבר לכביש. לעומת זאת, הם מוכרים צפצפת מקור ברווז ב 2$. קניתי כזו לשון, וזו היתה טעות חמורה, כי מכאן ועד סוף היום הילדים התקוטטו על הזכות לגעגע בחתיכת הפלסטיק הזו. לקנות שתיים, או, עדיף, לא לקנות בכלל.

 היה לנו קצת זמן עד ההפלגה לבלייק איילנד. העברנו אותו בפארק השעשועים למרגלות מחט החלל ב Seattle Center.

כפר טיליקום

בערב לקחנו הפלגה לבלייק איילנד Blake Island הכוללת הפלגה מודרכת במפרץ פיוג`ט עד לאי, ארוחת ערב בסגנון אינדאני והופעה אינדיאנית. היציאה מ pier 55 בחוף סיאטל. מחיר לפני מס: 60$ למבוגר, 23$ לגילאי 5 עד 12, 55$ לגילאי 60 ומעלה, ילדים בני 4 ומטה ללא תשלום. ההפלגות מתקיימות בין מרץ לנובמבר. בעונת הקיץ יש מספר הפלגות ביום ובחרנו את הפלגת הערב היוצאת ב 6 וחצי.

ההפלגה לאי אורכת שעה, במהלכה עוברים לאורך חופי סיאטל לכיוון דרום, הנמל עם עגורני הענק והמספנות, אזור המגורים לחוף סיאטל, ולבסוף מגיעים לאי. בזמן ההפלגה יושבים על כסאות על הסיפון, בתוך האוניה או על הסיפון העליון לפי בחירה. ניתן לקנות שתיה במזנון שעל הסיפון. בסך הכל ציפינו לקצת יותר פינוק במהלך ההפלגה תמורת המחיר ששילמנו, ולפחות שהשתיה הקלה תיכלל בתשלום.

מהסירה יורדים לחוף מעוצב בסגנון אינדיאני עם עמודי טוטם ופסלי עץ צבועים. מקבלים מרק צדפות בקערית, וגילינו שבר מאוד חובב צדפות, כולל הקשות. נכנסו לאולם גדול כדי לעמוד בתור ולקבל צלחת פלסטית דמויית דג ולמלא אותה במאכלים מהמזנון: סלטים, אורז, תפוחי אדמה מבושלים ודגסלמון צלוי בסגנון אידניאני. באולם ליד ניתן לראות את התנורים על האדמה בהם צולים את הדג. מכאן עברנו לאולם בו ישבנו לאכול ולראות את ההופעה. ניתן היה לחזור לאולם האוכל ולקחת תוספת. הקינוח חיכה לנו על השולחנות כשוקולד בצורת דג סלמון. על השולחן חיכו גם קנקני מים ולימונדה.שתיה אחרת ניתן היה להזמין בתשלום. הדג היה מעולה, אך בסך הכל המבחר וגם הסגנון של הארוחה - המזנון, צלחת הפלסטיק והגישה הלא כל כך נוחה למזנון לצורך תוספת - איכזבו למדי.

ההופעה היתה הופעת תיירים מובהקת. קצת סיפורים על המיתולוגיה האינדיאנית, וריקודים ושירים לא מרשימים במיוחד. היה הרבה צבע על הבמה של המסכות והבדים אך לא ניכרה מקצועיות בכוריאוגרפיה ובביצוע על ידי הרקדנים.

לאחר הארוחה יצאנו לטייל סביב הכפר. האזור יפה מאד. צבאים מסתובבים במדשאה ליד המסעדה. מהחוף ניתן לראות את קו הרקיע של סיאטל. היה ירח מלא שהשתקף במי המפרץ המקיפים את הכפר. עושה רושם שיש עוד הרבה מה לראות באי, אך עד מהרה היינו צריכים לחזור ולעלות על הספינה חזרה לסיאטל. הארוע נמשך בסך הכל 4 שעות מהרגע שיוצאים להפלגה ועד שחוזרים לנמל. קצת ארוך מדי, במיוחד בערב עם ילדים קטנים.

 בסך הכל ארוע נחמד, שנותן קצת טעם של פולקלור אינדיאני מקומי. טוב במיוחד לאורחים שרוצים להרגיש את המקום ומקורותיו האינדיאנים. אנחנו נחזור לבלייק איילנד, במעבורת רגילה, וכדי לטייל באי ולראות עוד חלקים שלו.

לתחילת הכתבה