התפרצות הר הגעש
18 במאי, 1980, בשעה 8:32 בבוקר. רעידת אדמה בעוצמה של 5.1 מחרידה את אזור הר סיינט הלן בדרום מדינת וושינגטון בארה"ב. רעידת האדמה ממוטטת את כל חלקו הצפוני של ההר, וגורמת למפולת הגדולה ביותר שנראתה מעולם. המפולת חושפת את תוכו של ההר ומאפשרת לגזים הכלואים בתוכו לפרוץ וליצור סופת ענק של גזים ואפר געשי שמתפשטים צפונה במהירות של 160 ק"מ לשעה, עוקרים עצים, שורפים את כל הצמחייה שעמדה בדרכם, ומגיעים למרחק של 24 ק"מ מההר.
תוואי הנוף השתנה בן לילה. ערוצי נהרות התמלאו בסחף. אגמים שינו את מקומם. אגמים חדשים נוצרו כשהסחף חסם את תוואי הנהרות. נוף ירוק של יערות צפופים ועשירים הפך לאפור חרוך של גזעי עצים שרופים.
למרות שאופי ההתפרצות ועוצמתה, כמו גם העיתוי המדוייק שלה, הפתיעו את כל מי שצפה בארוע, ההתפרצות עצמה לא הגיעה בהפתעה לגיאולוגים שעקבו בקפידה אחרי הפעילות באזור, מאז שרעידות אדמה לא אופייניות החלו לפקוד את האזור חודשים לפני כן. ההר נתן סימנים רבים נוספים שמשהו הולך לקרות: גזים נפלטו מלועו, וכמו כן הופיעה בו בליטה שהלכה וגדלה עד להתפרצות.
התפרצות הר הגעש סיינט הלן נלמדת בקורסים לגיאולוגיה כדוגמה להתפרצות שנחזתה מראש על ידי גיאולוגים, וגבתה יחסית מספר נמוך של נפגעים - 63 הרוגים, רובם מדענים שלא התפנו בזמן, כתבי חדשות שהגיעו קרוב מדי, ומקצת תושבי האזור שסירבו להישמע לאזהרות ולהתפנות. מעריכים כי אלמלא חזו מראש את ההתפרצות ודאגו לפנות את כל תושבי האזור, מספר ההרוגים היה מגיע לעשרות אלפים.
לאחר ההתפרצות נותר ההר קטוע, כשכל חלקו הצפוני הוסר ממנו. אך הפעילות הגעשית המשיכה, ובאמצע האזור שהוסר החלה לצמוח כיפת לבה. הכיפה צמחה במהירות בשנים הראשונות, ולאחר מכן קצב הצמיחה שלה הואט וכמעט נעצר כליל.
בשנה שעברה, בסתיו, נסענו לראות את הר סיינט הלן. עדיין לא עמדנו על טיבו ההפכפך של האזור, ועל נטייתם של ההרים להעלם לגמרי בערפל, וכשהגענו התברר לנו שאי אפשר לראות את ההר. המתנו בציפיה שהערפל יתפזר, חרשנו את כל מרכזי המבקרים, ראינו את כל הסרטים, ביקרנו בכל התערוכות, קראנו את כל הכרזות, אך ההר סרב להתגלות.
בסוף השבוע האחרון ביקרנו שוב בהר הגעש. הפעם התחזית הבטיחה מזג אוויר בהיר. אלא שגם הפעם כמעט נאלצנו לוותר, כשהתעוררתי בבוקר עם מיגרנה אדירה. לקחתי כדור, חזרתי לישון, והתעוררתי ב 12 בצהרים כמו חדשה. כולם כבר הניחו שלא ניסע - אך התעקשתי לצאת. הגיע הזמן כבר לראות את ההר החמקמק הזה. החלטנו לנסוע, ומה שנספיק - נספיק.
הגעה למקום
כדי להגיע להר סיינט הלן מסיאטל, יש לנסוע דרומה בכביש מספר 5 כ 170 ק"מ עד יציאה מספר 49 בעיר Castle Rock, ושם לפנות מזרחה בכביש מספר 504. עד הפניה זוהי נסיעה של כשעתים וחצי. כביש מספר 504 עובר דרך מספר מרכזי מבקרים שכולם מוקדשים להר הגעש סיינט הלן, ומסתיים במצפה הקרוב ביותר להר.
כ 8 ק"מ לאחר הפניה מכביש מספר 5 מגיעים למרכז המבקרים הראשון של סיינט הלן - The Mount St. Helen National Volcanic Monument Visitor Center at Silver Lale - בו ניתן לראות סרט המתאר את הסימנים המוקדמים להתפרצות ואת ההכנות אליה, כמו גם צילומים עוצרים נשימה של ההתפרצות עצמה, כולל צילום בהילוך איטי המראה את קריסת חלקו הצפוני של ההר. כמו כן ניתן ללמוד בו על הרי געש.
את הסרט ראינו בביקור הקודם בהר. הפעם, רצינו קודם כל לראות את ההר, לצפות במו עינינו במראה ששמענו עליו כל כך הרבה וראינו בסרטים ובתמונות. לכן, לא עצרנו במרכז המבקרים והמשכנו לנסוע.
הכביש ממשיך להתקרב להר ועובר דרך נוף יפהפה של יערות, הרים וגשרים מעל נהרות. מימין לכביש ניתן לראות את הערוץ שהתמלא בסחף מהתמוטטות ההר, הנראה כמו נהר בוץ שקפא באמצע הזרימה. המצפה הקרוב ביותר להר הנמצא בקצה כביש 504. הוא נקרא Johnston Ridge Visitor Center והוא נמצא כ 80 ק"מ לאחר שנכנסים לכביש. במרכז מבקרים זה ניתן לצפות לתוך הלוע של ההר ולראות את כיפת הלבה שצמחה בתוכו.
החנינו את הרכב ויצאנו למרפסת התצפית הצופה אל ההר מכוון צפון, ישירות לחלקו הצפוני שהתמוטט. 23 שנים לאחר ההתפרצות, נראה מצד אחד כאילו זו התרחשה רק אתמול, עם העצים השרופים, שחלקם מוטלים על הארץ - אלו שהיו בנתיב מפולת האדמה האדירה - וחלקם עומדים במקום שרופים ומתים כתוצאה מגל החום האדיר שפרץ מההר. ומצד שני ניתן לראות כיצד הטבע התחדש והחל לחזור לעצמו לאחר כל ההרס שהיה, העצים צומחים, החיים חוזרים לאדמה, לנהרות ולאגמים.
המראה מרשים מאד ומדהים ביופיו, למרות שהוא שונה כל כך מהנוף הירוק האופייני לשאר האזור שמסביב. ההר צחיח לחלוטין, וכמוהו השטח שמסביבו, למעט גזעי העצים השרופים. בר התרשם מאד מהמראה, והסביר ש"ההר נפלה והיה אש". שון מצאה חברים ושיחקה איתם תופסת במרפסת התצפית.
ריינג`רים עומדים במרפסת התצפית, מסבירים ועונים על שאלות. ניתן גם לראות ולגעת בסלעים געשיים מסוגים שונים שנאספו באזור וללמוד עליהם. התחלנו גם את מסלול ההליכה שנקרא boundary trail העולה לתצפית על הר הגעש והרים נוספים בסביבה עליהם ניתן לראות "מסרק" של בולי עץ שרופים.
הכניסה לכל מרכז מבקרים היא בתשלום, 3$ לאדם. ניתן גם לשלם על כניסה לכל מרכזי המבקרים באתר ב 6$. גם אם לא מעוניינים להיכנס למרכז המבקרים עצמו אלא רק למרפסת התצפית או מסלולי הטיולים, יש לשלם.
האזור מסביב
לאחר הביקור במצפה חזרנו מערבה בכביש 504 כ 14 ק"מ למרכז המבקרים Coldwater Ridge Visitor Center. מרכז מבקרים זה מוקדש לשינויים באזור ולהתחדשות החי והצומח לאחר ההתפרצות. סרט המוקרן במקום מראה כיצד החיים חזרו להר סיינט הלן. במקום יש גם מסעדה בשרות עצמי ומרפסת בה ישבנו לאכול מול תצפית אל ההר. את הסרט לא ראינו הפעם, והחלטנו להמשיך לנצל את מזג האוויר היפה ולטייל בחוץ.
מהמרכז יוצא מסלול הליכה קצר בשם Winds of Change שאורכו כחצי ק"מ וכולו סלול. ניתן לעבור בו בקלות עם עגלת ילדים. לאורך המסלול יש שלטים המסבירים את מה שרואים לאורך המסלול ואת השינויים שהתרחשו במקום לאחר ההתפרצות.
מכאן ירדנו לאגם Coldwater Lake, וגם שם יצאנו למסלול הליכה קצר בן כק"מ אחד בשם Birth of a lake. שלטים לאורך המסלול מסבירים כיצד נוצר האגם בעקבות ההתפרצות, שחסמה חלקית את נתיבו של הנהר שעבר במקום, וכיצד הגיעו הצמחים ובעלי החיים לאגם החדש. גם מסלול זה סלול וקל להליכה ולהובלת עגלת ילדים. מהמסלול נשקף נוף יפהפה של האגם, הר הגעש וההרים הנוספים שמסביבו.
כאן הסתיים לנו היום. בתכנון המקורי היה גם ביקור במנהרות הלבה - lava tubes - הנמצאות מדרום להר, בכביש מספר 503 שהיציאה ממנו עוד דרומה על ה I-5. מנהרות אלו מקורן בתקופה שבה ההתפרצויות של ההר היו בעלי אופי של זרימת לבה, ולא התפוצצות של אפר געשי, כמו ההתפרצות האחרונה. כשזרמי הלבה זרמו מן ההר, חלקם החיצוני התקשה והתמצק עקב האוויר הקר, ואילו תוכן המשיך לזרום, והשאיר את החלק החיצוני המוצק כצינורות חלולים. יש מספר מסלולי טיולים העוברים דרך צינורות כאלו לאורך כביש מספר 503. השמועות אומרות שמחייבים שני פנסים לכל מטייל, בכל גיל, אז כדאי להצטייד מראש במספיק פנסים. אם נצליח להגיע לשם, בטיול הבא לאזור, נדווח.
למרות שלא הספקנו את כל מה שרצינו, בכל זאת הצלחנו לראות את הדבר שהיה החשוב לנו ביותר - לראות את הר הגעש, האזור שמסביבו, ולטייל באזור, לראות את סימני ההתפרצות ואת התחדשות החיים באזור. לא רע ליום שהתחיל רק ב 12 בצהרים לאחר התקף מיגרנה.
