הגרסה שלה

בדברים רבים התאמתי את עצמי אליו, אבל בכל הנוגע לסקי זה לא כל כך הצליח. זה נראה לי מדהים לגלוש בקלילות במרחבי השלג, אבל קצת תלול שם וחלק, לא? והנעליים האלה - קשות ולא מאפשרות לרגל לנוע בטבעיות. נכון שיש סיכוי שאיזה מדריך חתיך ייקח אותי כפרויקט אישי, אבל אני לא רוצה לפגוע בבן הזוג שלי ועוד בחופשה.

במשך השנים, פיתחתי תיאוריה שלמה סביב ההימנעות שלי מלימוד סקי. החיים מלאים מאמץ גם כך, אז למה לי להתאמץ גם בחופשה? אינני מעוניינת לראות איך, לאט לאט, כולם משתפרים ורק אני הכי פחות טובה בקבוצה. אינני רוצה להיפצע דווקא בזמן חופשה ועוד כהנה וכהנה טיעונים והסברים. בסופו של דבר, אפילו הוא ויתר על ניסיונות השכנוע שאלמד לגלוש. אולם, זה לא שינה את זה, שבכל שנה, עם רדת הגשם הראשון, כשאנו מתבוננים יחד מבעד לחלון, הופך מבטו להיות מצועף ואני יודעת, שזאת שוב ההתמכרות שלו ללבן.

במשך תקופת מה, הוא נסע לסקי בלעדיי, אלא עם חברים. אולם, שנינו הגענו למסקנה, שאנחנו לא רוצים לוותר על החוויה המשותפת ומצאנו לנו פתרון: גם אם אני עצמי אינני גולשת, אנחנו נוסעים בכל חורף יחד לחופשת סקי. אנחנו נהנים לגלות מקומות, אוכלים הרבה וטוב, פוגשים אנשים מארצות שונות, מתיידדים איתם, רוקדים ונהנים יחד. בדרך זו אנחנו גם מתרגלים את הצרפתית שלנו והעיקר - מתכרבלים יחד במיטה, בסיום יום מעייף של פעילות פיזית, כששלג רך יורד בחוץ. שווה, לא? למרות זאת, נשאלת תמיד השאלה איך לעשות זאת, באופן כזה שאני לא נותרת משועממת במלון והוא לא מרגיש ייסורי מצפון, על שהוא משאיר אותי ויוצא לגלוש?

הדרך המומלצת לעשות זאת, היא בחופשה באחד מן המועדונים של רשת "קלאב מד". יש לרשת מועדוני חורף בצרפת, שווייץ ואיטליה, בהם משלמים מראש עבור אירוח, על בסיס "הכל כלול". החדרים, למעט במועדונים היקרים, הם צנועים בדרך כלל. האוכל, כמעט תמיד, נהדר. המחיר כולל סקי פס והדרכה בקבוצות, לפי רמת הגלישה ופעילויות ספורט בנוסף לסקי, כמו מתיחות ולעתים גם עיצוב או מחול אירובי. המחיר כולל גם משקאות אלכוהוליים ובידור בערב, ברמה חובבנית, אך נחמדה. האווירה היא בדרך כלל כיפית מאוד, משום שכל צוות העובדים (המכונים GO's) מחוייב לנסות להנעים את זמנם של הנופשים (המכונים GM's).

עבור אלו, שכמוני, הם בעלי כושר פיזי טוב ויחד עם זאת לא מעוניינים לגלוש בסקי, יש מועדונים ברשת בהם מציעים להצטרף לטיולים קבוצתיים מודרכים. בשווייץ, אלו מועדוני סנט מוריץ (St Moritz) ו-ונגן (Wengen) ואילו בצרפת אלו הם מועדוני שאמוני (Chamonix) וסר שבלייה (Serre Chevalier). זהו כיף גדול, למי שאוהב מאמץ פיזי במזג אויר קר ומאפשר יצירת קשר וידידות עם חברים לקבוצה. לעיתים, יוצאים לטיולים אלה עם נעלי שלג מיוחדות, אשר ניתן לשכור בקלאב והן "מתלבשות" על נעלי הליכה רגילות - אלו הן ה"ראקטס" (Raquettes). נעליים אלה מרחיבות את שטח המגע של כף הרגל עם השלג, מה שמאפשר הליכה גם בשלג רך, מבלי לשקוע בתוכו עד הברכיים. זה תענוג אמיתי, ללכת בשלג לבן ורך, עליו איש לא צעד עדיין וליצור עם הראקט ענק בשלג...

כך יכול בן הזוג לצאת לגלוש כאוות נפשו בלי ייסורי מצפון שלנו "אין מה לעשות". אוכלים יחד ארוחת בוקר, יוצאים כל אחד עם הקבוצה שלו, הוא לסקי, ואנחנו לטיול. הטיול יכול להמשך שעתיים שלוש, ואז חוזרים לארוחה טובה ויוצאים אחריה, אם רוצים, לטיול נוסף של שעתיים. לעיתים משלב הטיול נסיעה באוטובוס, רכבת או רכבל. בימים מסוימים יוצאים רק למקום אחד, מרוחק יותר, לטיול של יום שלם ואוכלים במסעדת הרים. ואחר הצהריים, מתיחות כדי לשחרר את השרירים שהתאמצו, שינה טובה, ארוחת ערב, תוכנית בידור, ריקודים (לכבוד הישראלים הם שמים את ג'סיקה של אתניקס וכל הקלאב רוקד). כיף של ממש.

הגרסה שלו

אני לא מסוגל להבין, כיצד בת-אדם, בעלת כושר גופני טוב, גמישות ואהבת מרחבים פתוחים, פיתחה תיאוריה כה אנטגוניסטית לסקי (כפי שהיא תיארה) וכל כך מנומקת וסדורה. אבל, למי זה אכפת? העיקר שלי אף אחד לא מפריע...

בניגוד לשאר ההחלטות בחיים, זכות ההחלטה לאן נוסעים לחופשת סקי ניתנת לי באופן בלעדי. השנה החלטתי לנסוע לוונגן, שבשוויץ. המחיר שם היה זול באופן משמעותי מהקלאבים האחרים והמקום מציע, בנוסף לסקי, גם טיולים רגליים מאורגנים. הקלאב של וונגן התגלה כמקום נפלא: מלון קטן, ישן ומשופץ (בניגוד ל"אזור התעשיה" Les Arcs או אחרים), עם צוות נפלא, בראשותה של דנוטה, האיטלקיה התוססת. במסגרת החופשה, ניתן לגלוש באזור כפרי, עם פרות וכבשים (אח, הריח המוכר מהקיבוץ) והעיירה נראית יפה, בדיוק כמו שרק השווייצרים יודעים לבנות. נכון שיש לצעוד חמש דקות ברגל למעלית או לרכבת, אך זוהי חופשת ספורט, לא?

טסנו לציריך יום לפני מועד ההגעה לקלאב (ביום שישי במקום בשבת), מה שחסך לנו סכום משמעותי ואיפשר לנו לשוטט קצת בעיר. בשדה התעופה בציריך, עלינו על רכבת ללוייטרברונן (Lauterbrunnen) בכיוון הלוך לשם, נסענו דרך לוצרן, משום שהמחיר היה נמוך משמעותית. בחזור, נסענו דרך ברן, כי זמן הנסיעה קצר יותר והיינו צריכים להספיק להגיע לטיסה. קטע הדרך, מלוייטרברונן לוונגן, ממומן על ידי הקלאב וכלול במחיר החבילה. כיוון שאל העיירה וונגן לא נכנסים כלי רכב, צריכים המגיעים במכונית לחנות בלוייטרברונן (הממוקמת במרחק כרבע שעה מוונגן) ולקחת רכבת משם.

שלא כמו בעבר, הצטרפתי השנה לאישתי, באחד מן הימים (כשירד שלג כבד ואי אפשר היה לראות לאן גולשים) לטיול עם הקבוצה. הטיול התגלה כחוויה מיוחדת וכפעילות ספורטיבית אף יותר קשה מסקי! הנופים משתנים הרבה יותר לאט, כך ניתן להתבונן סביב וליהנות מהמראות. Deep snow הוא נפלא לגלישה, אך אינו קל בכלל לטיול הליכה. בניגוד לסקי, בו יש רק ירידות או שלוקחים תנופה ולוקחים את העלייה בקטנה, התברר משום מה, שיש עליות בהרים. בשורה התחתונה - עכשיו אני יודע מה זו סיבולת לב-ריאה.

גיליתי שאחד הדברים המהנים ביותר שאפשר לעשות, כדי להעביר את הזמן במעליות, הוא תכנון חופשת הסקי הבאה. הרי מיד אתה מוצא את עצמך משווה את האתר לציפיותיך לפני הנסיעה, מסמן את הטעון שיפור וגם מוצא לזה פתרון. בנוסף, זה מפצה, במידת מה, על זה שמרגע לרגע, החופשה הולכת ומתקצרת. טוב לדעת, שיש גם את השנה הבאה.

טיפים משותפים וחשובים

לדעתנו, הקלאבים הטובים ביותר הם בעלי שלושה קלשונים - סמל הקלשון הוא המקביל לכוכב, בדרוג בתי מלון. קלאב ברמת שלושה קלשונים הוא יקר במידה נסבלת ביחס לתמורה, עם חדרים שאינם ספרטניים יתר על המידה. אוכלוסיית האורחים אינה מבוגרת או עשירה מדי והאווירה היא צעירה וכיפית. מועד טוב לנסיעה לחופשת סקי הוא סוף ינואר. תקופה זו, בדרך כלל, היא כבר אחרי ירידות שלגים מכובדות, אבל עדיין לא חם, כך שהשלג לא נמס. המחירים, שמשתנים במועדים שונים לאורך העונה, הם סבירים יחסית והקלאב לא מלא ילדים, כפי שהוא בחודש פברואר (זמן חופשה בבתי הספר באירופה).

ברוב המקומות, שבוע בקלאב מתחיל ביום ראשון או שבת. החברות יודעות שאלה ימים שיש בהם ביקוש לטיסות (לז'נבה, ציריך או טורינו) וזה משפיע על מחירי הטיסה. לעיתים, כדאי לצאת יום קודם (למשל ביום ששי). כך מרוויחים יום נוסף בעיר לפני שנוסעים למחרת לקלאב ולעיתים, גם עם מחיר לילה במלון בעיר, זה עדיין יוצא זול יותר. אלה שרוצים להוסיף עוד שניים-שלושה ימי סקי, יכולים להגיע למועדון יומיים קודם. בדרך כלל יש חדרים שהתפנו, עקב עזיבה של אורחים שנפצעו בסקי וחזרו הביתה. מאידך, לא ניתן להזמין חדרים מראש, אבל אפשר להגיע, בתקווה שיימצא חדר פנוי.

כאשר מזמינים חופשה בקלאב, פעמים רבות ההזמנה כוללת גם טיסה והעברות. זה מהווה יתרון, כי כך הקלאב מטפל בכל. למרות זאת, לעיתים כדאי לארגן לבד את הטיסה וההעברות - ניתן לחסוך כך בכסף. נשאלת השאלה, כשעושים את ההעברות לבד - האם כדאי לשכור רכב או לנסוע ברכבת? התשובה תלויה בשעת הטיסות. אם צריך לצאת באישון ליל למסע הביתה, אחרי שבוע של כיף, עדיף לשכור רכב קטן. יחד עם זאת, בעיירות סקי רבות החנייה היא בתשלום. אם צפוי שלג, יש לשכור גם שרשראות שלג ואם זה שבוע מושלג, צריך לצאת יום לפני החזרה, כדי לראות מה שלום האוטו - לעיתים אפשר למצוא אותו קבור תחת הר קטן של שלג... שימו לב, שהאוטו, ממנו אתם מפנים את השלג, הוא באמת זה שאותו שכרתם... קיימת אפשרות נוספת, של נסיעה באוטובוס לאתרי הסקי משדה התעופה בז'נבה. המחיר הוא סביר והאוטובוסים מגיעים לרוב האתרים הפופולריים (מידע באתר השדה: www.gva.ch).

אם בוחרים לנסוע ברכבת, כדאי להיכנס לאתר הרכבות עוד בארץ ולשים לב לשעות הרכבות, מחיריהן והמסלולים האפשריים. לעתים, אפשר לנסוע מהעיר בה נוחתים, אל עיירת הסקי, דרך שתי ערים שונות. המסלול אמנם אורך עוד חצי שעה או שעה, אך ניתן לחסוך כך לא מעט כסף. אגב, לנוסעים לקלאבים בצרפת, מומלץ להגיע יום או יומיים לפני תחילת החופשה בקלאב ולשהות בעיירה אנסי (Annecy), עיירה מקסימה עם מסעדות נפלאות (אנחנו מתגעגעים במיוחד למסעדת Père Jules בעיר העתיקה).

לחופשת סקי יש להצטייד במשקפי שמש וקרם שיזוף. השלג מגביר שיזוף וקרינה וחבל להישרף. בחנויות שירות לתעשייה בארץ, ניתן לקנות משקפי מגן של 3M בצבע צהוב. הם עולים כ-60 ש"ח והם נפלאים לשימוש בימים מעוננים, בהם לא רואים את ה"קפלים" בשלג. לחופשת סקי בקלאב יש לקחת בגדים חמים לשהות בחוץ (כולל גרביים חמים, כובע צמר לחימום האוזניים וכפפות טובות) ובגדים קצרים לשהות בקלאב. הקלאבים מחוממים היטב, וחבל שלא תרקדו בערב, רק כי חם לכם עם הבגדים החורפיים שהבאתם. לישנים בתנוחת כפיות – ברוב הקלאבים אין מיטות זוגיות. קחו אתכם חוט בנאים, כדי לקשור את שני המזרונים ביחד, כך תימנעו מבעיית החריץ.

לתחילת הכתבה

מעוניינים במידע נוסף על אתר הסקי ונגן? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה