מתגלגלים בקרוואן
צמד הורים ארבעה ילדים וסבתא אחת, ככה אנחנו בקרוואן הידוע בארה"ב- RV. לכן קראנו לו ארבינקה. בית, אמנם קטן אבל על גלגלים, מתגלגלים בהרי הרוקי`ס הקנדיים ובמערב ארה"ב. ולמרות שה"בית" קטן- הוא לא דחוס, לא מבולגן ולא קטן עלינו. שום דבר לא קשה, ממש ככה. את ההכנות לקראת הטיול הזה של חצי שנה בטבע שהתחיל ביולי 2003, תכננו במשך כמעט שנתיים ושום דבר לא יכול לקלקל לנו את הסקרנות והכיף. אבל תמיד יש אבל... זה היה יום שיגרתי של טיול נהדר בקניון מליגן (Maligne Canyon) שברוקי`ס הקנדיים. עוד טיול שנטע ארגנה לנו, בתוך יער שמפעם לפעם משנה את פרצופו ומיער עבות של כיפה אדומה, הופך ליערות הקק"ל. עצים דקים ועצים שמנים, קירות אבן חלקים וגבוהים, מים ושוב מים זורמים בכוח מטורף כאילו הם לא שמעו כלום על מצוקת המים בישראל. מעבר מעל גשרים המתוחים מעל המים השוצפים.
בנחת מגיעים לבית תה הממוקם במעלה ההר, לוגמים איזה תה סימפטי, זוללים בעיניים מזכרות, קונים ספר תמונות מרהיב של הרי הרוקי וממשיכים הלאה. ג`וזי לוקח את האופנים, שנסחבות אתנו לאורך כל המסע על מנשא מיוחד, שהשארנו בעוד מועד בחניון ונוסע להביא את ארבינקה מהחניון בו התחלנו. משם נוסעים שוב בארבינקה שלנו וליד נהר האטבסקה (Athabasca River) יוצאים לפוש מעט, לאכול ארוחת צהרים קלה ולראות את החבר`ה מתחילים רפטינג על הנהר השוצף. על בטן מלאה ועליזה ממשיכים לשוטט בעוד מסלול שנטע רצתה לראות, עמק חמשת האגמים. כל הילדים כבר מזמן הפסיקו לצעוק בהתפעלות ממראה נוף כזה או אחר, הם פשוט חיילים בחיל הרגלים שלנו, וחסר להם למרוד.
בכל זאת עילי הקטן מקטר, קצת מעיק לו לשבת על המנשא, כולו בן שנה וחצי. גם זוהר (בת חמש) פולטת משפטי הזדהות על מנוחה ושקט. רק נוי (בת תשע) ועירא (בן שבע) הולכים כמו גדולים. מגיעים לאגם הראשון והשני והשלישי והרביעי וכאן, בלי הקדמות מיותרות, מותר או אסור, כולם קופצים למים אחרי סבתא אלדימע שלא חושבת פעמיים. הילדים בעירום מלא והמבוגרים, במינימום לבוש. בין כה וכה אין איש מסביב, רק שם מרחוק איזה זוג תמהונים. יושבים ומתייבשים בשמש אחר הצהריים המלטפת וחוזרים לארבינקה. יום נפלא, ללא ספק. כרגיל לעת ערב, מתארגנים לארוחה דשנה וחמה, כמעט נהפכנו לאמריקאים לכל דבר.
הקמפגראונד בג`ספר ענק: ממש עיר של RV`s, ים בתוך היער עם מקום ללא פחות מ-1772 בתים על גלגלים. מכל צד שביל שנושא מספר ו-RV אחד אחרי השני עם מרווח קטן ובכל זאת יש פרטיות לכל "בית" מגושם שכזה כאן. "בחצר האחורית" מבשלים ארוחה חמה, עושים על האש, לוגמים כוס של בירה, זוללים ממתקים ומשחקים משחקי כיף. צריך להזדרז, כמעט בכל קמפגראונד ציבורי יש לעת ערב פגישה עם ריינג`ר המסביר על האזור. ההסטוריה של האמריקאים כל כך דלה, והיא יודעת לספר רק על מלחמה ביערות העד, במקומיים, בדובים ובשאר חיות הטבע. אצלנו זה פשוט מעורר קינאה וצחוק. אין להם, פשוט אין להם מקומות קדושים ושום נחלת אבות רוחנית אבל יש להם טבע פראי והמון מים. עוד מעט מתחיל המופע להערב על האינדיאנים, הכולל גם הסברים על בעלי החיים (ובמיוחד על חיי הדובים) ועל ההיסטוריה המפוארת של הרוקי`ס. ג`וז, אב המשפחה, לוקח את שלושת הילדים הבוגרים לאמפיתיאטרון הגדול. יש מקומות בשפע, הגם שהמון ילדים מבוגרים וזקנים יושבים כבר לקראת ההופעה. ג`וז מסביר לילדים שיחכו במקום, ועוד מעט הוא יבוא לקחת אותם חזרה לארבינקה שלנו. "מבינים", הוא אומר, "תחכו כאן". בסדר, הם עונים. אין בעיות, הם כבר ילדים גדולים. ואנו, שגרים בישוב קטן ונהדר בישראל, יודעים שאפשר לסמוך על ילדים ואין בעיות.
חולפת שעה. נטע מרדימה את עילי הקטן. ג`וז והסבתא אלדימע עוסקים בשגרת ההכנות לשנת הלילה, הכוללת קיפול שולחן האוכל שהופך לקרקעית מיטה. הם שולפים כלי מיטה ופורסים על המיטות הפזורות בארבינקה. מיטה אחת זוגית בחדר האחורי, עוד אחת זוגית קטנה יותר על שולחן האוכל שקופל ושלישית, שוב זוגית, בתא הצר שמעל הנהג. עכשיו זה בדיוק הזמן ללכת להביא את הילדים. הערב מתחיל לרדת, כבר קרוב לתשע. ג`וז חוזר מהאמפיתיאטרון ואיתו רק נוי וזוהר. "איפה עירא?" אנו שואלות. מה, הוא לא הגיע? הבנות מספרות שעירא אמר שנמאס לו, הוא יודע את הדרך והולך לבד לארבינקה. אמר, הלך ונעלם.
פה זה לא ישראל, ובטח שלא הישוב הקטן שלנו. זאת קנדה, מדברים כאן אנגלית, כל ה-RV`s דומים. הוא לא יודע את מספר הרחוב, לא מכיר את שבילי המחנה וכל הקמפגראונד ממוקם בתוך יער ענק ששם, בלי ספק, מתגוררים דובים. משננים לעצמנו לא להיכנס לפניקה, עוד לא חושך והוא יגיע או טו טו. חולפת רבע שעה, הילד איננו. כבר אי אפשר לחכות. ג`וז לוקח את האופניים שלנו ונוסע בשבילי המחנה הענק, בסיבובים הולכים וגדלים. הסבתא אלדימע רצה לכיוון היער וצועקת עירא עירא, ממש צועקת. נטע רצה לכיוון האמפיתאטרון ותרה בעיניה אחרי הבן האובד. שאר הילדים מחכים בארבינקה. מפעם לפעם דרכינו מצטלבות, אבל עירא לא נמצא.
ג`וז נוסע אל הריינג`רים בכניסה לקמפגראונד. הם האחראים על המחנה ומתייחסים לנושא ברצינות מפחידה. מיד סוגרים את שערי הקמפגראונד ומפיצים תיאור של הילד החסר לכל הריינג`רים בקמפגראונד, כולל גובה מראה ולבוש. לכל ריינג`ר ניתנת גזרת חיפוש והם מתחילים בחיפושים. הקמפגראונד סגור, אין יוצא ואין בא. הריינג`רים מזמינים את השריף מג`ספר, העיר הקרובה. הסבתא מתרוצצת וצועקת עירא בכל מקום שרק אפשר. זוג יפנים מספרים לסבתא שראו ילד בוכה, וכששאלו אותו למה הוא בוכה ענה להם I dont speak English זה נכון, עירא יודע להגיד את המשפט הזה. היפנית לוקחת את הסבתא אלדימע במכונית הקטנה שהזג גורר מאחורי ה-RV שלהם לכל מקום. וככה נוסעים הסבתא והיפנית ומחפשים את הילד במרכז המחנה, בשוליו, בסמטאות הקטנות והמוצנעות בין העצים, ליד הגדר, ליד האמפיתאטרון, ואין זכר לעירא.
החושך כבר יורד, חולפת שעה ויותר והנשמה מפרפרת בפנים. כל תמונות הבלהות מכל הסרטים המפחידים צפים ועולים בתודעה. לפתע השלטים של נעדרים שנמצאים בכל כניסה לסופר מקומי מקבלים משמעות אמיתית. הסבתא אלדימע מודה ליפנים ומבקשת מהם שיחזירו אותה לארבינקה, גם הסבתא כבר אינה יודעת בדיוק את הדרך הנכונה. בארבינקה, סוף סוף נודע לסבתא אלדמע שנטע מצאה את עירא. וגם ג`וז שחוזר עם מכשיר קשר של הריינג`רים, כדי להיות איתם בקשר אם הם ימצאו את עירא, מתבשר- נמצאה האבידה. "תעיתי בדרך", עירא מספר, "חשבתי שאדע איך לחזור לבד, ורציתי להפתיע אתכם. אבל פתאום הכל נראה אותו דבר, כל העצים בדיוק אותו הדבר, כל הארבינקות דומות, אז החלטתי לחזור לאמפי, אבל לא ידעתי את הדרך בחזרה. שוב הכל היה אותו הדבר. כל כך נבהלתי, מה יהיה? חשבתי. ממש פחדתי שככה אלך ואלך עד הבוקר ואתם תיסעו כבר. פתאום שמעתי מחיאות כפיים מאחורי. הבנתי ששם האמפי ומיהרתי ללכת לכיוון. כל ההצגה נגמרה כבר. כולם התחילו ללכת. לא מצאתי את נוי וזוהר, אבא לא בא לקחת אותי או לחפש אותי, והתחלתי לבכות מאד. ככה עמדתי ובכיתי. פתאום שמעתי מישהו צועק: עירא, עירא. כשהסתכלתי לכיוון של הקול, ראיתי את אמא. היא קראה לי והושיטה ידיים ואני, אני רצתי אליה והיא אלי ונפגשנו באמצע הדרך. כל האנשים שם הסתכלו והיו כאלה שמחאו כפיים פתאום, כאילו שאנו מציגים".
ואמנם נטע מצאה אותו עומד ובוכה ליד האמפיתאטרון המתרוקן, והם רצו אחד לזרועות השני בוכים. עד חצות ואף מאוחר יותר, באו אנשים מכל רחבי המחנה ושאלו על הילד. הם התארגנו לקבוצת חיפוש, הדליקו פנסים ושוטטו בכל מקום וצעקו את שמו, ואחר כך באו לברך שהוא נמצא בשלום. הריינג`רים באו לראות מי היה זה שהקפיץ את נשמתם ואת רגליהם וטפחו לו על הראש. תודה לאל, שהכל הסתיים בשלום. למחרת בבוקר, אחרי לילה של סיוטים שעבר על עירא, הוא שואל אותנו: "אם לא הייתם מוצאים אותי, הייתם ממשיכים בטיול?" כי הוא יודע, שאין מה לקטר, טיול זה טיול ורוצים וחייבים להמשיך.
פרטיים טכניים
RV רכישה, טיפים ומידע: מאחר ויצאנו למסע ארוך החלטנו שיותר כלכלי יהיה לקנות ולמכור RV מאשר לשכור. ג`וזי טס לחבר באריזונה ב-18 ליולי 2003, ובמשך שבוע אינטנסיבי חיפש RV. בארה"ב קונים מכוניות בכלל ו-RV בפרט בעיקר מסוחרי מכוניות (Dealers). מסוחר מכוניות מקבלים RV מדוגם, נקי ולפעמים עם אחריות. אבל, אליה וקוץ בה, המחיר!!! אצל סוחר משלמים מחיר גבוה של מחירון, הסוחר מחויב בתשלום מס מדינה שאותו הוא מגלגל אל הקונים. לחפש RV מאדם פרטי זה קצת יותר מסובך. אחרי הכל זאת אמריקה, הכל גדול, במיוחד המרחקים. המקום הראשון להתחיל ולחפש RV הוא ב- www.rvtarder.com/. לפני שמתחילים לחפש, צריך להתמקד בדגם של ה-RV. אנחנו נעזרנו באתר של RVIA והחלטנו ללכת על Type C. משיקולים אזוטריים של תקציב דל נאלצנו לרדת בשנת דגם ולהסתפק ב-RV ללא יכולות הרחבה.
ישנם לא מעט יצרנים של RV, וההפרשים במחירים בין הדגמים הדומים מעידים על רמת גימור וחוסן של ה"בית". בסופו של דבר, אחרי שבוע אינטנסיבי של טלפונים ונסיעות של 6 וגם 8 שעות מצאנו את שחשקה נפשנו, Tioga של Fleetwood משנת 98 עם מנוע Ford בנפח של 6.8 ליטר בנזין, (הדיזל יקרים יותר) שנסע 32,000 מייל, והגנראטור שלו עבד רק 400 שעות.עשינו סיבוב על הרכב, לראות שנוסע, בדקנו את המזגן, הגנראטור, מערכת מים בכיורים אסלה ומקלחת, שצינור הביוב שלם וסגור, שיש את כל המזרנים, שהמקרר פועל, הכיריים, תנור הבישול והלכנו לנוח.
למחרת נסענו יחד עם המוכר לבנק, העברנו לזכותו סכום קטן של 30 ומשהו אלף דולר, ומשם המשכנו אל משרד הרישוי. פרטים רבים על מה צריך בשביל לקנות רכב בארה"ב ניתן למצוא ב DMV- (Department of Motor Vehicles). בעלות על הרכב נקראת Title. מאוד מקובל לקחת משכנתא על רכישת RV בארה"ב, הם מקבלים כך הטבות וניכויים במס. במקרים שכאלה, יש, כמו אצלנו, הערה ב-Title, שהרכב "ממושכן" לנותן המשכנתא. יש לדאוג לקבל אישור מנותן המשכנתא על ניכוייה ולחכות ל-Title קבוע על שמכם שישלח לכתובת קבועה שרצוי מאוד שתהיה לכם בארה"ב. לא הייתה כל בעיה להעביר בעלות עם רשיון נהיגה בינלאומי. הבעיה היתה בלמצוא חברת ביטוח שתסכים לבטח ללא רשיון נהיגה מקומי. לבסוף מצאנו את חברת progressive, עלות הביטוח השנתי הייתה 1500$. הביטוח תקף גם לקנדה ומקסיקו, וכולל Road Assistance. שימו לב: ה"עזרה בדרך" של AAA איננה מכסה RV!. הביטוח כולל גם את הבית. כאשר רוח הרסה לנו את הסוכך ((awning ותוכלו לקרוא על המקרה בסיפורנו הבא, הגיע אלינו לקמפגראונד בסאלט לייק סיטי שמאי ביטוח, שהיה יותר נחמד מאיש מכירות!, ואחרי שעה השאיר לנו צק על כמעט 700$ לתיקון הנזק.
ציוד, אוכל וכסף
אחרי הרכישה של ה-RV, העברת בעלות והביטוח, הגיע שלב הציוד. ציוד ביתי לשלושה מבוגרים וארבע ילדים. מגבות, כלי מיטה, כריות, כלי אוכל ובישול, כלי עבודה, כפפות, חומרי ניקוי מיוחדים ל-RV, בקיצור, בית לכל דבר, רק על גלגלים. המקום ב-ה"א הידיעה לקניות עבורנו היה - רשת Walmart. בנוסף גם נעזרנו בחנויות של Big lots (מצעים) ו-Big 5 (ציוד ספורט) שלא מצאנו ב-Walmart. למדנו שבמגרשי החניה של Walmart, למעט במקומות שבהם מופיע שלט מפורש שאין לבלות לילה, מוקמים חניונים ארעיים של RV-ים, ולא רק עניים כמונו, גם אוטובוסים בשווי של מאות אלפי דולרים שגוררים רכבי שטח, עוצרים לעשות את הלילה במגרשי החניה של Walmart. הרשת נהנת ממכירות ובעלי ה-RV מלינה חינם וקניה נוחה וזולה.
מצאנו שאוכל הכי זול בסופרמרקטים. בחלק מחנויות Walmart יש גם סופרמרקטים זולים. רשתות סופרמרקט זולות נוספות שמצאנו הן Albertson ו-safeway/vons, שלכל רשת שכזאת יש כרטיס חבר שאינו עולה כסף, אך מביא לחיסכון של יותר מ-10% בקניות. בכל רשת חדשה שאליה נכנסו, לפני התשלום התענינו על Loyalty Card - מלאו את הפרטים וקנו קצת יותר בזול.
יש עמלה במשיכת מזומנים מכספומט, דרך טובה לחסוך את העמלות היא Cash Back. בסיום חשבון ברוב הרשתות הקופאית שואלת אתכם האם אתם מעוניינים ב-Cash Back, החזר מזומן, אתם מקבלים מזומן ביד וכרטיס האשראי שלכם מחויב בסכום הקניה + המזומנים שקבלתם, ללא עלמה נוספת. הרשת מצליחה להחזיק פחות מזומן בקופות ואנחנו חוסכים עמלות!
