הבנות
מעין: אני נהנית באורוויל. זה מקום יפה עם מטרה מאוד טובה- לחיות ביחד בשלום, כל העמים, וזה מאוד נחמד. הייתי רוצה להישאר עוד. היינו במפעל נייר ואפילו נתנו לנו לעזור. היה כיף/אבא שכר טוסטוס ואנחנו מאוד מרוצים ונהנים מזה. פגשנו שתי ישראליות בפגישות המשכיות - מיטל ואלקס- ואנחנו מנסים לשמור על קשר. זה הפעם הראשונה בכל הטיול שאנחנו יוצרים קשרים עם ישראלים. עם הזמן אנחנו מכירים אנשים חדשים. פה באורוויל, אני מרגישה מאוד חופשית, כמו בקיבוץ. אני מכירה את רוב הבנות, התינוקות הקטנות והמתוקות שבכפר Aspiration. אני מאוד אוהבת את אורוויל, ואני חושבת שזה מקום שהייתי רוצה לגור בו.
שחר: אורוויל יפה. אני נהנית בים. אני הכרתי פה חברים וכיף לי שאני מוצאת חברים. לחבר שלי קוראים אום (Om), ואנחנו משחקים - הוא בא אלי ואני באה אליו. אני לומדת אנגלית טוב - אני שואלת את ההורים, ואז אני לומדת. אני מקווה שבישראל לא יהיו פיגועים.
לתחילת הכתבה
אוריה
אוריה: אני מאוד אוהב את אורוויל. הים כאן ממש מצוין - אתה יכול ללכת ממש רחוק וזה לא עמוק. אני שמח שבחרנו בקהילה הזאת (Aspiration) כי יש בה המון אנשים נחמדים (למרות שאני כמעט בטוח שהייתי אומר את זה על כל קהילה). זה ממש מעניין לדבר עם האנשים פה - ולשחק איתם לפעמים. כיף. יש איש בשם מארק שהתידדנו איתו, ויום אחד הוא לקח אותי על האופנוע שלו לראות איזה אתר בנייה שרצו לבנות מקום יותר יפה לשרפת גופות. אינו איך הם מתכננים ומתכוונים לבנות את המקום. היינו קצת צמאים, אז נסענו ל-Solar Kitchen לקנות משהו לשתות ולאכול, ואז נסענו לים. בסה"כ מאוד נהניתי מהיום הזה.
ב-Matrimandir, הקטע שעשו לנו בגלל שהיינו ילדים היה מדהים. Matrimandir, זה מרכז אורוויל. המקום חשוב להם, וכשאתה נכנס לשטח מסוים, אסור לך לעשות פיפס. בהתחלה, זה ממש סיפור- אתה צריך לחכות, ללכת מטר לחכות, להמיר את הכרטיס, לחכות עוד 20 דקות, ואז ללכת בשקט גמור רק כדי לראות את כדור הקריסטל הכי גדול בעולם לשלוש שניות. ואז הלכנו לחכות לקבל את האישור לעשות מדיטציה. "אז מה אם אנחנו ילדים, אסור לנו לנסות לעשות מדיטציה פעם בחיים?" אמרתי, ברגע ששמעתי שיש לנו בעייה להיכנס. אז עשינו את הדבר הכי פשוט. אמרנו לעצמנו, נלך עד שיעצרו אותנו, ומקסימום בפנייה הראשונה שיש לנו נלך לגנים היפים שיש שמה.
כמובן שב-10 מטר הראשונים עצרו אותנו ובכל איש שעמד אחריו (עמדו אנשים לאורך השביל) אבל בכל פעם שעצרו אותנו או שהשאירו את העבודה לאיש שעומד אחריהם או שהם האמינו לתירוץ שלנו שהיה "אנחנו הולכים לגנים". בסוף הגענו לאיש האחרון, הוא העמיד אותנו בצד. אחרי כמה אנשים שעברו, הוא הכניס אותנו לתור ונתן לנו לעשות מדיטציה. היו המון דברים שנהניתי מהם בזמן שהייתי באורוויל. למשל, אדיל לקח אותנו לסיור נחמד, נסענו עם מארק וקטיה למקדש כלשהו.ממש נהניתי מהטורניר כדורסל שהיה ב-New Creation, למרות שהם לא מקצוענים, זה כדורסל מאוד נעים לצפייה. אצל ההורים שלי נשאלת כל הזמן השאלה, מה יש לי מאורוויל, ולמה אני לא רוצה לעזוב אותה. התשובה, גם אני לא יודע. משהו שואב אותי יותר ויותר פנימה ולא נותן לי לעזוב. לכן, אני מאמין שאני אחזור לכאן יום אחד.
לתחילת הכתבה
