לפני מדרון הסקי
לפני כל הסידורים החיוניים שהחלו עוד בארץ, כולל בירורים על חופשות הסקי, התחלתי בפרסום מודעת מחפשים שותפים באתר למטייל (בשל העובדה שרוב החבר'ה שלי לא מתים על ספורט אתגרי). לאחר מספר ימים כבר קיבלתי את הפניות הראשונות ואחרי פגישות עם אנשים, באמצע החיים, אחת החברות שלי החליטה שהיא רוצה להצטרף. שמחתי והתחלתי לארגן את הנסיעה לבורובץ (Borovets) בבולגריה! לאחר שיחה עם מספר חברות החלטנו לנסוע עם איסתא. עכשיו קיימת דילמה של המון אנשים לפני חופשת סקי בבולגריה - מה לקנות מה לא לקנות? הרי בגדי סקי הם מאוד יקרים וזוהי חופשה ראשונה, מי יודע עם נגלוש שוב או אם נשתמש בפריטים האלה בארץ. ערכתי קניה של הבגדים הכי בסיסיים לסקי: ארבע זוגות גרבי סקי, ביגוד תרמי (שתי חולצות, שני מכנסים, שתי חולצות מיקרופליס ומכנס סקי). חייבת לציין שהכל שימש אותי בצורה הטובה ביותר גם בארץ וגם בחו"ל (למי שיש לו זמן ורוצה לחסוך עדיף להשכיר מעיל ומכנס סקי בפעם הראשונה).
עת נחתנו בשדה התעופה בסופיה כבר חיכה לנו האוטובוס, אמנם לא הכי חדיש (האוטובוס של אתר הסקי באנסקו היה יותר חדש), אבל זה לא העיקר. התישבנו ליד מספר רוסים וכל הדרך לבורובץ שתינו וויסקי, שרנו וצחקנו. הגענו לבורובץ, שם פיזר אותנו האוטובוס במלונות. אנחנו שהינו במלון איגליקה (Iglika), הקרוב להכל באתר, לגונדולה, למועדונים (מלבד לבית הספר לסקי וסנובורד). למרות שהגענו למלון בסביבות השעה 23:00, עדיין התארגנו ומצאנו זמן לרדת לבר המלון ולשתות יחד עם עוד שני בריטים ששהו שם, משקה שנקרא סקס על המדרונות (Sex on the Sloaps). למחרת בבוקר ירדנו לחדר אוכל המפואר, בו הצוות נחמד מאוד. לאחר מכן עלינו לחדר ולבשנו את בגדי הסקי שלנו והלכנו לקחת את ציוד הסנובורד (עדיף להזמין סנובורד הישר מהארץ עולה יותר זול, מקסימום 35 יורו לשבוע, עדיף על 20 יורו ליום באתר עצמו). בית הספר לסקי וסנובורד די קרוב לאתר ולגונדולה, אבל קרוב פחות למועדונים וממוקם במלון פלורה (Flora). בדרך חלפנו על פני מגוון של חנויות סקי. באחת מהן רכשתי מעיל וכפפות סקי ב-80 לבה. לאחר מיקוח עם המוכרת (אפשר להתמקח שם) ולאחר מספר ימים כשירד שלג קניתי גוגלס ב-20 לבה.
לתחילת הכתבה
עת לגלוש?
בית הספר לסקי וסנובורד במקום, שמו סקי אלבינה ושם סיפקו לנו נעלי סנובורד באיכות מאוד טובה, כולל סנובורד ומדריכת גלישה. קבלנו עזרה בכל שלבי ההתארגנות. יחד עם המדריכה פנינו לאתר, שם המדריכה התחילה ללמד אותנו שיעורים בסיסיים (חיבור הסנובורד, הליכה ועצירה) לאחר כארבע שעות של שיעור הלכנו לשתות בירה עם המדריכה, בין השאר. הבירה המקומית, קמניצה היא הבירה הכי טובה ששתיתי עד כה. החזרנו את הסנובורד ואת הנעלים לבית הספר וחזרנו למלון. בערב כבר יצאנו לבוז בר, שם שוב שתינו בהאפי אוור. לאחר זמן מה, שוב פגשנו את אותם שני בריטים, איתם שתינו ערב קודם במלון. יחד איתם הלכנו לפרנקו'ס, שם היה קצת יותר רועש ומלא חיים.
צילום: שירה לקס
בבוקר היום השלישי, התעוררנו לבוקר לבן, ארוחת בוקר וגלישה. בהדרכה, תרגלנו את מה שלמדנו יום קודם ולמדנו גם איך להתנהל עם הבורד, איך לבצע פניות ואיך להשתמש במתקני האתר, במעליות השונות. המשכנו כרגיל בסדר יומנו, שהפך לכמעט מסורת בקבוצה שלנו - בירה במסעדת הקרן המוזהבת יחד עם ארוחת צהרים. בנוסף לכך קבלנו הצגה לא צפויה ממלון רילה, כאשר אדם יצא מהמרפסת במלון עירום כביום היוולדו, התחיל לרוץ על אחד הגגות ונכנס לחדר אחר דרך מרפסת שנייה. כאשר חזרתי למלון החלטתי לצאת לשחיה בבריכה, שממוקמת בקומה 1- בתוך המלון, אמנם לא הכי מחוממת, אבל היה נחמד יחסית. בערב חזרנו לבלות בבוז בר, שם פגשנו שוב את אותם התיירים הבריטים, שמצאתי חן בעיניהם. התחלנו להרים כוסיות ולרקוד מדי פעם ואחרי חמש שעות, שתי בירות, שני קוקטיילים וכל הצ'ייסרים שהיו בתפריט (שבעה סך הכל) הבנתי שאני יותר מדי שיכורה כדי להישאר ולהמשיך לשתות וחזרתי למלון בעודי תלויה על חברתי. ביליתי את שאר הלילה צמוד לאסלת השירותים. יום למחרת הייתי אמורה לעלות על הגונדולה, אבל עקב האנג אובר נשארתי במלון כל אותו היום. אפילו המדריכה ואחד התלמידים בקבוצת הסנובורד באו לבקר ולראות למה לא הגעתי.
לתחילת הכתבה
בילוי במדרונות
בוקר היום החמישי נפגשנו בשמונה בבוקר ואז עליתי על הגונדולה בפעם הראשונה. התורים לגונדולה לא היו ארוכים ולכל גונדולה נכנסים ארבעה אנשים ומחוץ לגונדולה יש מקום לשים את מגלשי הסקי או הסנובורד. העליה להר מתבצעת כאשר יש תחנה אמצעית ותחנה אחרונה. עד התחנה האחרונה זה עשר דקות עליה והנופים מהממים - מומלץ גם למי שאינו מתכנן לגלוש. למי שפחות מעוניין לעלות על ההר מפאת פחד, אל חשש, באתר התחתון יותר תמצאו מתקנים נוספים ומעלית כסאות אחת ועוד שלוש מעליות רגילות, שמושכות אתכם למעלה. לחובבי הסנובורד כמוני, ממליצה להתחיל מהמעליות של הילדים מפני שקשה להתחיל מהמעליות של המבוגרים.
במהלך הגלישה בהר, אחרי ארבע ירידות ועליות במדרון, איבדתי ריכוז ושיווי משקל והתחלתי להתגלגל למטה יחד עם הסנובורד במהירות מאוד גבוהה. בשלב מסוים, קצה אחד של הסנובורד ננעץ בשלג ואני המשכתי להתגלגל, מה שגרם לי לסובב את הברך ולחוש כאבים מאוד חזקים. בנקודה זו היה חשוב לי קודם כל, שלא להיכנס לפאניקה. ישבתי בשלג באמצע ההר בערך כשלוש דקות עד שהכאב נעלם, אמנם לא לגמרי ועשיתי את הדבר שאני הכי טובה בו - התגברתי על הכאב וקמתי שוב על הרגליים. גלשתי למטה ובמהלך הגלישה הברך לא כאבה לי והמשכתי לגלוש עוד קצת באותו היום. בירידה למלון סיפרתי לחברתי ועקב העובדה שקצת צלעתי היא נכנסה לפאניקה קלה ושכנעה אותי לרדת איתה למרפאה במלון בטענה שהמרפאת המלון לא גובה תשלום וכי יש לנו ביטוח סקי, כך היא גם תחוש רגועה יותר. אף על פי התנגדותי לרדת למרפאה במלון, שכן הברך לא הייתה נפוחה ולא נראו סימנים לנזק, כאב לי רק כשאני מניעה את הברך בתנועה מסוימת ובשל העובדה, שבצבא היו לי פציעות יותר חמורות, עשיתי איתה הסכם - אם שירותי המרפאה מוצעים בחינם בכיף, אבל אם זה עולה לנו כסף אז אנחנו עולות בחזרה. הגענו למרפאה והרופא הסביר לנו שהמרפאה היא מרפאה פרטית והשירות ניתן בתשלום של 30 יורו לבדיקה ועוד 20 יורו לחבישה. הודיתי לו ויצאתי משם. באותו הערב ירדנו לשתות בפאב שבמלון.
לתחילת הכתבה
מריחים את הסוף
יום למחרת היה היום השישי והאחרון לגלישה לכן אין מצב שהייתי מפספסת אותו, אז קמתי ויצאתי אף יותר מוקדם בבוקר בכדי ללכת לבית מרקחת ולקנות תחבושת לברך. בית המרקחת היה סגור, לכן הפנו אותי מספר שוטרים לבית חולים, הפתוח 24 שעות ביממה, שהיה באזור. ניגשתי לשם וביקשתי לקנות תחבושת. התורן הודיע לי שהרופא לא נמצא ואמרתי לו שאני צריכה רק לקנות תחבושת הוא שאל אותי מה קרה וסיפרתי לו שסובבתי את הברך במהלך גלישה והוא פשוט נתן לי אחת בחינם.
עליתי על הגונדולה וגלשתי את שאר היום, יחד עם פעילות ארוחת צהרים כמיטב המסורת של הימים האחרונים. מאוחר יותר, ניגשתי להחזיר את ציוד הסנובורד והיתה לי מין תחושה שאמרה לי תישארי עוד כמה זמן, פשוט תתעכבי קצת במקום רבע שעה. ממש כאשר הייתי כבר אמורה ללכת נכנס למקום בחור בשם נדב, שדיבר באנגלית במבטא ישראלי. שוחחנו שם עוד מספר דקות ושאלתי אותו לאן הוא הולך, הוא השיב לי שהוא עדיין לא יודע ואמר במין קול מזמין כזה שהוא כנראה הולך לשתות בירה. כמובן בגלל הקול המזמין שאלתי אם אכפת לו אם אני אצטרף והוא השיב שהוא ישמח. ישבנו ליד אח במעין בר מאוד קטן במשך שלוש שעות, דיברנו וגילינו שיש לנו הרבה מאוד דברים במשותף, החל מזה ששנינו גולשים בסנובורד ואוהבים ספורט אתגרי וכו'. ראינו שמתחיל להיות מאוחר וזמן ארוחת הערב כבר הגיע והחלטנו להיפרד לשלום, אבל לא לפני שהוא ביקש ממני מספר טלפון ולא לפני שאמרתי לו שזה הלילה האחרון שלי באתר, יחד עם פרטי המלון שלי. אמרתי לו על מקום המפגש הלילי הקבוע שלנו ושהוא והחברים שלו מוזמנים לבלות איתנו. החלפנו מספרי טלפון ונפרדנו לשלום.
חזרתי למלון וחטפתי צעקות מחברתי על היעדרותי הממושכת ועל שדאגה לי. הרגעתי ועדכנתי על שהכרתי מישהו. לאחר ארוחת הערב קבעתי לי מסאג' טוב במחיר סביר. אחרי שעה של מסאג' התארגנו ויצאנו לטיגר בלאק לראות את ההצגה של המדריכים באתר ולקבל "תעודות גולשים". חגגנו (כולל ריקודי מקרנה וקריוקי) את הלילה האחרון ולאחר ההצגה קיבלנו תעודות. פנינו לפרנקו'ס ונפגשנו עם נדב והחבר'ה שלו, שבינתיים הצטרפו אלינו לשולחן.
על ההר מצביעה לכיוון 11 צילום: שירה לקס
היום השביעי נפתח ביקיצה מוקדמת ויציאה לכיוון לסופיה, שם עצר לנו האוטובוס ליד כנסיית אלכסנדר וקבע איתנו שם בחזרה בערב. בהתחלה הסתובבנו באזור הכנסיה, אבל לאחר מכן ביררתי היכן איזור הקניות הכי קרוב ולקחנו מונית לקניון בעלות של 5 לבה. בנסיעה חצינו את כל העיר כמעט וראינו מקומות מהממים. אחרי מסע הקניות, התחברנו לאוטובוס ולקבוצה ומשדה התעופה שבנו ארצה שמחות ומרוצות. מספר ימים לאחר מכן, במפתיע, אני מקבלת הודעה: "הרגע נחתנו, זה נדב מבורובץ, זוכרת? ההודעה מילאה אותי באושר ואת הסיפור הזה עדיין לא סיימתי לחוות...
לתחילת הכתבה
טיפים ומידע כללי:
לגבי האפרה סקי, קיימים באיזור המון מסיבות, ברים ופאבים. בפעמים הראשונות בילינו ב-Booz Bar, שנחשב לבר של אנגלים, שלא כל כך נתנו לבחורות רווקות לשלם על המשקה שלהן, לכן בואו בלבוש נאות. בסמוך יש את הפרנקו'ס - המקום שאהבנו במיוחד בזכות תנועת האנשים, הריקודים, המשקאות ומגוון אנשים שיכורים מחופשים לחיות. לחובבי הקריוקי מומלץ להגיע למסעדת Tiger Black, בה כמעט כל שיר שתחשבו עליו נמצא במאגר. מקום מצוין לשבת עם חברים, לדבר ולרקוד. בכל יום שלישי בערב מתקיימת במקום הופעה של מדריכי הסקי באתר. במהלך הסקי, מומלץ לאכול ארוחות צהרים במסעדת The Golden Horn - האווירה נהדרת והאוכל פשוט מעדן. למי שפחות אוהב את ענייני
הסקי, תמיד אפשר לשכור אופנועי שלג, לבלות בבריכות במלון או אפילו בקזינו. לגבי ספא, ממליצה להשאיר את זה לסוף יום הגלישה האחרון.
לתחילת הכתבה
עזרה ראשונה
באתר בית מרקחת אחד והסקי פס כולל ביטוח, עם כיסוי במקרה של פינוי ממקום האירוע וטיפול ראשוני. המרפאה, שפועלת 24 שעות ביממה, עובדת עם כל חברות הביטוח (בניגוד למרפאות במלונות לקהל יותר אמיד). באתר פועלים לפחות שני כספומטים. המטבע המקומי הוא לבה (או לב - BGN) והחלפת כסף מתבצעת במלונות. לאוהבי קפה, כדאי להביא קומקום חשמלי, שכן לא מספקים את זה במלונות הממוצעים לפחות. מוניות בסופיה - חשוב מאוד, אל תסכימו על נסיעה עם מונה, עדיף לסכם על מחיר מראש. במידה ושכרתם סנובורד ולא התרגלתם, תמיד תוכלו להמיר את זה למגלשי סקי ללא תוספת תשלום, אבל אם תמירו סקי לסנובורד, תשלמו משכנתא על כל יום. לקניות עדיף להמתין לסופיה, שם המגוון רחב יותר והמחירים נוחים משמעותית.
לתחילת הכתבה
דיווח זה מתמודד בתחרות דיווחי גולשים 2011, בה הפרס הראשון: חופשת סקי בסלה רונדה עם הופעה של ברי סחרוף - במתנה! השתתפו גם אתם - כל הפרטים בפנים >>
רוצה לקרוא עוד על סקי בבולגריה? הנה כמה קישורים נוספים שיעניינו אותך:
