פרולוג


כבר 8 שנים שאני מכור ללבן הזה. אני זוכר כמו אתמול את חורף 2002 הסוער, איך עלינו לחרמון בפעם הראשונה. בדרך עוד לא הבנתי מה רוצים ממני ומה יש לי לחפש בקור הזה. 8 שנים חלפו מאז, 14 יום בערך בחרמון (7 בחורף 2002...), קצת יותר מ-15 שעות על הסימולטור, 3 שבועות בקלאב מד בצרפת, שבוע באיטליה ועוד שלושה שבועות באוסטריה, פחות או יותר. באיזשהו שלב, התחיל לדגדג הרצון לחופשה עם הילד שלי, במיוחד כשראיתי את הזאטוטים הקטנים, חולפים על פני בשלג כבר בגיל 3- 4. כך הגיעה החופשה האחרונה שלי, אליה יצאתי עם עידו (בן ה-12).

 ההתלבטות לאן ובאיזו מתכונת לצאת לחופשה לא הייתה קלה, שכן קיבלתי עצות רבות, חלקן מחברי פורום הסקי של אתר "למטייל", שכבר נסעו עם ילדים. ההמלצות נעו בין חופשה בקלאב מד לבין חופשה בקבוצה, עם הדרכה לילדים בעברית. בסופו של דבר, בעיקר מכיוון שכך הסתדר, בחרתי, עם לא מעט חששות, באופציה הכי פחות מומלצת: חופשה באישגיל (אתר לא מומלץ למתחילים), בארגון עצמאי לחלוטין. העובדה שהייתי באישגיל גם בשנה שעברה ואהבתי את העיירה, השרתה עלי תחושה, שנסתדר ויהיה בסדר.

לתחילת הכתבה

הגעה אל האתר והמלון

וכך, עלינו, עידו ואני, עם עוד חמישה חברים (מתוכם אבא פלוס 2 ילדים, בני 13 ו-17) לטיסת "אוסטריאן אירליינס" לאינסברוק (עם חניית ביניים בווינה) בשבת בבוקר. הטיסה לאינסברוק התגלתה כיעילה ביותר, שכן אינסברוק קרובה, יחסית, ללא מעט אתרי סקי (פחות משעה וחצי מאישגיל). שעות הטיסה היו נוחות מאוד והקונקשן הארוך בדרך חזרה אפשר לנו לטייל 5 שעות בווינה, אבל על כך בהמשך.

נחתנו בשדה באינסברוק בשעה 15:00. שני הרכבים ששכרנו (רנו לגונה ורנו מגאן) חיכו לנו בחניון ויאללה - לדרך. הנסיעה לאישגיל עברה במהירות וללא עיכובים. הדרך חולפת במנהרות הארוכות באוטוסטראדה, אשר תמיד כשאני חולף בהן, אני שואל את עצמי למה אצלם זה נראה כל כך פשוט וכאן, בארצנו הפקוקה, כבר שנים שמדברים, אך לא מצליחים לחפור מנהרה לתחתית בגוש דן. בשעה חמש מצאנו את עצמנו בפתחו של בית הדירות שלנו. פרקנו מזוודות ונסענו לחנות להשכרת ציוד, ברחובה הראשי של העיירה. מאחר ובשנה שעברה ביליתי עשרה ימים באזור (סאנט אנטון ואישגיל), הכול נראה לי מוכר והרגשתי על תקן מדריך. הציוד, אותו הזמנו מראש מהארץ, חיכה לנו בחנות וחזרנו לדירה שפוכים, אך מרוצים.

 מלון הדירות שלנו נקרא Gradiva ונמצא בכניסה לעיירה מול תחנת הדלק. קיבלנו דירה מאובזרת, המתאימה (בצפיפות מסוימת) לשבעה אנשים. הדירה כוללת גם ספא נחמד. לדעתי, הדירה קטנה מדי לשבעה מבוגרים, למרות שיש בה שבע מיטות, אבל עם ילדים אין בעיה להסתדר וזאת הדירה הגדולה ביותר שלהם. זו היתה הפעם ראשונה שהתאכסנתי בבית דירות ולא במלון. אני חייב לציין, שזה לא פגם בחוויה, נפוך הוא. אני בהחלט חושב לאמץ את השיטה.

לתחילת הכתבה

קצת על אתר הסקי והמסלולים

ביום ראשון בבוקר עלינו ברגל, מבית הדירות לכיוון המעליות. העליה, שנראתה די מפחידה בערב הקודם, משהו כמו 400 מטר, עברה דווקא בקלות, למרות שסחבתי גם את המגלשיים של עידו. עמדנו חצי שעה בתור לרכישת הסקיפס, עוד 10 דקות בתור לגונדולה וקדימה, עולים למעלה. בבית הספר לסקי רשמנו את הילדים לקבוצת מתחילים - מבוגרים, בהתאם לעצת המדריך (11:00 עד 15:00 בכל יום). עזבנו אותם, עם חשש קל, ומכיוון שהיה יום יפה, התחלנו לדהור לכיוון מסלול 80 בדרך לעיירה השוויצרית זמנאואן.

 אתר הסקי של אישגיל מחובר לאתר הסקי של העיירה השוויצרית הסמוכה זמנאואן וכולל קצת יותר מ-200 ק"מ של מסלולים ו-39 מעליות. ישנן 3 גונדולות, שמטפסות לאורך כ-4 ק"מ ומובילות מהעיירה למתחם המרכזי שנקרא אידלפ, בגובה 2,300 מטר. מאידלפ ניתן להמשיך בגלישה, לכיוונים שונים, או לטפס במעליות רבות, שפזורות בשטח, לגובה של 2,800 מטר ויותר. ניתן גם לרדת חזרה לעיירה, במסלול מקסים, שנמשך לאורך 7 ק"מ בין העצים. המסלול מתפצל למספר מסלולים שונים בדרך לעיירה ואינו מתאים למתחילים. מסלול 80, שגם הוא ארוך למדי, עובר בנופים מדהימים ומוביל לעיירה זמנאואן, המשופעת בחנויות דיוטי פרי זולות יחסית. זוהי חוויה מוזרה בפני עצמה, למצוא את עצמך עושה שופינג בנעלי סקי באמצע היום (אנחנו ויתרנו על התענוג). מפאתי זמנאואן מעפילה קרונית ענקית, בעלת שתי קומות, אשר חוצה עמק, בדרך לפסגה הסמוכה, ממנה גולשים לעמק נוסף בלב המתחם השוויצרי. משם מסתעפות מעליות רבות למסלולים בכיוונים שונים.

האתר משופע במסעדות הרים, אשר מציעות מגוון אוכל לא יקר ולא רע בכלל. המעליות חדישות ורובן מצוידות במגני רוח. המסלולים מגוונים (למרות שהשחורים קלים יחסית) וניכר שהנהלת האתר מתאמצת להחזיק את רובו פעיל, גם בימים בהם מזג האוויר היה קשה יחסית (בחושבם -; אם בא לכם לשבת במעלית ולחטוף רוח שתקפיא אתכם למינוס 20 -; תיהנו...). מכיוון שחלק גדול מהמסלולים באתר הם בגובה של מעל 2,000 מטר, אין בדרך כלל בעיה של שלג גם בשלהי העונה.

 מסלולים מומלצים: 40, 41 -; שני מסלולים אדומים, ארוכים יחסית, בפינה הצפון מערבית של האתר. מסלול 80 האדום עובר בנוף מקסים בדרך לעיירה השוויצרית זמנאאון. מסלולים 20, 21 -; שני מסלולים שחורים חביבים במרכז האתר. 76, 66 -; שני אדומים חביבים במתחם השוויצרי. לסנואובורדיסטים כדאי לקחת בחשבון, שבירידה לעיירה זמנאאון, המסלול הופך למישורי בסופו וכנ"ל בהמשכו, לכיוון המעלית, שחוזרת למעלה - ראיתי הרבה גולשי סנואובורד צועדים עם הבורד בידיים.

לתחילת הכתבה

חווית הגלישה

חזרנו אל הילדים, שבדיוק סיימו את יום ההדרכה הראשון שלהם והדגימו בפנינו עלייה בטי -; בר וירידה במדרון לא תלול. הם היו די מרוצים והפגינו ביצועים לא רעים, למי שבילה 4 שעות ראשונות על השלג. אחד המבוגרים ירד אתם לעיירה ואנחנו החלטנו להמשיך ולנצל את מזג האוויר הנפלא, שכן התחזית לימים הקרובים לא בישרה טובות. בחמש וחצי אחר הצהריים חזרנו לסקי רום בבית הדירות. אני תמיד אומר, שאין כמו התחושה לשלוף את הרגליים מנעלי הסקי בסופו של יום גלישה, במיוחד כשאתה יודע שנשארו לך עוד חמישה ימים לעשות זאת...

המתכונת בימים הקרובים הייתה די דומה: עולים בכל בוקר עם הילדים בעשר וחצי, מפקידים אותם בידי המדריך וחוזרים לפגוש אותם בשעה שלוש, בתום השיעור. קצב התקדמות הילדים היה מדהים - אנחנו ממש התאפקנו לא להאיץ בהם, אבל בכל יום הם הפגינו את ביצועיהם בסוף היום. מהיום הרביעי הם גלשו ללא כל בעיה את הירידה למטה עד לאישגיל: מסלול אדום, לא קל, באורך 7 ק"מ. בימים החמישי והשישי חרשנו איתם את כל האתר, כולל מסלולים שחורים, מלאים במוגולים, שהם ירדו בקלות יחסית. אני מדגיש שוב, שלא האצנו בהם, הכול היה בהתאם לדרישתם.

 הילדים הסתדרו מצוין עם האנגלית. בסך הכול, הרמה של כיתה ו` באנגלית אמורה להספיק, כדי להבין את מה שנאמר בקבוצת ההדרכה. מעבר לזה, הילדים ממש נהנו מהחוויה של להיות בקבוצה של תיירים. גם אנחנו הספקנו לגלוש המון, האמת היא, שלקחתי בחשבון שאגלוש פחות מאשר בחופשה רגילה, בגלל הילדים ולא הייתה לי בעיה עם זה, אבל בסופו של דבר גלשתי לא פחות ואולי אפילו יותר. אני חייב לציין, שיש קסם מיוחד בלחזור לאותה עיירה מוכרת, לאותו סופר (Billa), לאותם מסלולים מוכרים, לאותם בארים. אני בטוח, שכל מי שחוזר לאותם המקומות מבין למה אני מתכוון.

לתחילת הכתבה

אפרה סקי וחיי לילה

לדעתי, אין על אישגיל מבחינת חיי לילה ואפרה סקי. החגיגות מתחילות כבר בשעה 16:00, בכמה מקומות על המסלולים וגם בבארים, הפזורים בעיירה, ונמשכות עד לשעות הקטנות. לעומת השנה שעברה, אנחנו גיוונו השנה עם אפרה מיוחד, שהבאנו מהבית -; אוסף סרטי די.וי.די, כיוון שבערבים, בהם אכלנו בדירה ארוחת ערב התקשינו להזיז את עצמנו החוצה אחרי האוכל. כך התקיים לו בדירה מרתון סרטים. הסרט שכיכב במספר ההקרנות המרבי (3), היה ואלס עם באשיר...

 לדעתי, הבאר של ניקי בקומת הקרקע של מלון Piz Buin (ממש מול סופרמרקט Billa), הוא אחד הטובים, למי שמחפש אפרה אוסטרי במיטבו. הבאר של מלון אליזבט סוער, כתמיד, עם מוסיקת שנות ה-80`, צפיפות קשה ורקדניות על השולחנות. יש את מועדון הפאצ`ה, במלון מדליין, ברמה בינלאומית. כמו כן יש מועדון חשפניות, שצמוד אליו ומתחם שלם של בארים, באזור הגונדולה הראשית (סילוורטה) - בקיצור, ממש לא חסר. אציין לטובה מסעדה בשם Shnizelkonig, מעל הבורגר קינג, ביציאה מהמנהרה במרכז אישגיל. אוכל פשוט, טעים וזול, בעיקר השניצל הווינאי.

 העיירה היא טירולית טיפוסית (1,659 תושבים). יש בה רחוב ראשי ססגוני, עם מגוון חנויות מכל הסוגים (בעיקר של ציוד סקי כמובן). בין שני חלקי העיירה מחברות שתי מנהרות, כך שניתן להגיע ממקום למקום בקלות. העיירה שוקקת חיים, הרחובות עמוסים, בעיקר בגולשים וגם בשיכורים בריטיים, שמשום מה אוהבים להסתובב בבגדים קצרים בעיצומן של סופות שלג, ולשיר בקולי קולות.

לתחילת הכתבה

פעילויות נוספות

כפעילות לילית אלטרנטיבית, אני ממליץ על מזחלות השלג - ממעלית Silvereta כל שני וחמישי, מ-19:00 עד 20:30. הפעם ראשונה שעשיתי היתה כייף לא נורמאלי, במיוחד עם ילדים, אבל גם להורים, מומלץ בחום.

 אחר צהריים אחד קפצנו לאינסברוק, קצת יותר משעה נסיעה, אך בהחלט שווה ביקור. יש מה לראות בעיר הקטנה, המוקפת הרים מושלגים מכל עבר. ליד המרכז הישן וההיסטורי של העיר, בנו מרכז קניות גדול, עם בית קפה ומרפסת תצפית יפה בקומה השמינית. למי שרוצה לעשות שופינג כדאי להקדים, שכן רוב החנויות נסגרות בשבע בערב. ליד בית הקונגרסים החדש, נבנתה רכבת קרוניות, שמעפילה אל תצפית יפה מאתר סקי, שמשקיף על העיר, אפשר רק לקנא בתושבי הסביבה, שיכולים לקפוץ מתי שבא להם באמצעות הרכבת הזו לאתר הסקי הסמוך, לגלוש קצת ולחזור לשגרה (רכבת אחרונה ב-19:30, אם אני זוכר נכון).

היום האחרון של החופשה הגיע. למרות שמזג האוויר לא היה אידיאלי - ירד שלג כמעט כל השבוע והיה גם די קר - גלשנו המון, חרשנו את כל המסלולים כמה וכמה פעמים, בייחוד את אלו שאהבנו - והיו לא מעט כאלה. הילדים השתפרו והגלישה יחד אתם, ביומיים האחרונים, העצימה את החוויה בהרבה. לראות את בני עידו גולש ולשמוע אותו צועק "אבא -; מהר יותר..." - זו חוויה מדהימה מאין כמותה. כבר בערב האחרון התחלתי לשבור את הראש איך אני מארגן גם ב-2010 שתי חופשות...

 ביום שבת המראנו מאינסברוק באיזי ב-11:45, כעבור 50 דקות נחתנו בווינה ומכיוון שהטיסה הביתה היתה רק ב-20:30 לקחנו את הרכבת מהשדה היישר למרכז ווינה וטיילנו, קנינו ואכלנו שניצל ווינאי ענק וטעים כמעין טקס סיום העונה.

לתחילת הכתבה

עלויות החופשה ואפילוג

  • טיסה ת"א -; אינסברוק 506$ (טסנו בפורים ולכן המחיר גבוה יחסית)
  • 2 רכבים -; 800$
  • מלון דירות -; 3,094 אירו לשבוע
  • השכרת ציוד - 82 אירו לילד, 142 למבוגר. השכרנו ציוד מהארץ, מה שחוסך 20% וזה המחיר הזול באישגיל, בדוק. שימו לב, שבעת ההזמנה מחייבים אתכם ומספר הכרטיס הוא לא לביטחון, כך שאם משנים את ההזמנה (האתר מאפשר זאת), החיוב במחיר לא משתנה ולכן חשוב להדפיס את הקבלה ולהגיע איתה לחנות, אחרת צפויות בעיות ואי הבנות. רק הלפטופ שהבאנו הציל אותנו מחיוב כפול כי שיניתי את ההזמנה.
     אתר אינטרנט: www.skiset.co.uk
  • סקי פס -; 115.5 יורו לילד ו-192.5 יורו למבוגר (לשישה ימים).
  • הדרכת סקי -; 140 אירו בקבוצה ל-4 ימים, 4 שעות בכל יום.

אפילוג: זהו, עוד עונה מאחורינו. החורף באירופה עדיין הולם בעוז, ההתראה על שלג באישגיל מגיעה אלי למייל, למרות שעוד שבוע ליל הסדר. זקני אירופה לא זוכרים עונה כל כך מושלגת ב-30 השנים האחרונות. הלו, מישהו אמר שכדור הארץ מתחמם? הדכדוך הקל אצל אוהבי החורף מתחיל להיות מורגש, עם ניצני האביב, אך גם התכנונים של החופשה הבאה מתחילים להתרוצץ בראש. החופשה עם עידו היא ציון דרך בשבילי (וגם בשבילו), כיוון שהצליחה מעל למצופה והאתגר כרגע הוא איך נוסעים כל שנה פעמיים - פעם אחת לבד ופעם אחת איתו, שלא לדבר על זה שעוד צאצאים מחכים בתור...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה