מחליטים על אישגיל

יצאנו, שני חברים, לשבוע סקי באתר אישגיל (Ischgil) האוסטרי, בסוף פברואר 2010. למען האמת, ניסיתי למצוא מילים לתאר את החופשה והצלחתי למצוא רק מילה אחת - "מעולה!" כבר כעת הנני מזהיר את מי שקורא דיווח זה - זו לא היתה החופשה הכי זולה בעולם, היינו יכולים להוזיל אותה יותר. אולם, אנו לא רצינו להתפשר ובדברים מסוימים אף העדפנו נוחות ופינוק על מחיר - הרי נוסעים פעם אחת בשנה. מכאן, שלא תמיד בחרנו באופציות הזולות יותר.

 אנחנו כשישה אנשים, הנוסעים בדרך כלל ביחד ומידי שנה בוחרים באתר אחר. בשנים האחרונות אנחנו מתמקדים בעיקר באוסטריה (זולדן, מיירהופן, זאלבאך) וזאת אחרי שנים של צרפת ואיטליה. לטעמי, אין כמו האתרים באוסטריה. השנה הצטמצמנו לשני אנשים בלבד - תירוצים שונים כמו "ילדים", "אין לי חשק", "מעדיף טיול עם המשפחה" וכו' לא מנעו משני הנציגים האחרונים של החבורה להחליט שממשיכים עם זה ולא מוותרים. ההחלטה על אישגיל הייתה מהירה. שמענו דברים טובים על האתר ועל כל מה שאחרי הגלישה. כמה סיבובים בפורום הסקי של למטייל חיזקו את מה שכבר שמענו, לכן ההחלטה היתה יחסית פשוטה.

לתחילת הכתבה

איך טסים? היכן ישנים?

ראשית, החלטנו להזמין כרטיסי טיסה למינכן ורק אז להתחיל לחפש מלונות. ההערכה הייתה, שאם לא נמצא משהו לטעמנו באישגיל, תמיד יהיה ניתן לחפש באתרים אחרים בסביבה. לאחר סבב טלפונים עם סוכני נסיעות ובדיקה באתרי אינטרנט, הזמנו את כרטיסי הטיסה דרך אתר האינטרנט של חברת "סאן דור", שם מצאנו את המחיר הזול ביותר לכרטיס -; 440$ לטיסת שבת בבוקר למינכן. שעת הטיסה 08:30 היא מאוד נוחה ולא מצריכה קימה באמצע הלילה.

 שלחנו בקשה לחדרים פנויים, דרך אתר האינטרנט של אישגיל, מה שהניב מספר מקומות יחסית מצומצם לתאריכים שלנו (השבוע האחרון של פברואר), חלקם היו בגלטור - עיירת סקי, המרוחקת כ-8 ק"מ מאישגיל (כ-10 דקות נסיעה ביניהן). בשנת 1999 נקברה העיירה תחת מפולת שלגים, אך מאז העיר השתקמה. יש בה כיום אתר בינוני בגודלו, אך מעולה באיכותו ומלונות לא רעים. כמו כן, יש בגלטור ספא גדול, הכולל בריכת שחייה מחוממת, קיר טיפוס, סאונות ועוד מתקנים. כיוון שידענו מראש שיש בכוונתנו לשכור רכב, לא ראינו בעיה בלינה בגלטור. יתרה מכך, המחירים בגלטור, לעומת אישגיל, היו זולים יותר והתמורה לכסף גבוהה יותר.

המלון שבחרנו בגלטור היה Hotel Post: מלון משפחתי במרכז העיירה, בעל חדרים נוחים ומרווחים. המלון מציע ספא ענקי ובו מספר סאונות, כולל סאונה רטובה-ארומטית, עם עשבים ריחניים (וכן, לסאונה נכנסים ערומים, כולם!). ארוחות הבוקר במלון הן טובות מאוד. בארוחת הערב מוגשות ארבע מנות וישנו גם בר סלטים. המנה העיקרית ניתנת לבחירה, מתוך שלוש אפשרויות (יש גם מנות ילדים) - אוכל מצויין. למי שאין רכב שכור, תחנת הסקי בס נמצאת מול המלון. ביומנו האחרון, דאג לנו פראנץ, הבעלים, לארוחת בוקר ארוזה לדרך. המחיר: 80 יורו ללילה לאדם, על בסיס חצי פנסיון (אתר המלון: www.hotel-post.at).

לתחילת הכתבה

מגיעים ומצטיידים

הגענו ביום שבת לשדה התעופה, שם לא גבו מאיתנו תשלום עבור תוספת משקל או תוספת לציוד הסקי. הטיסה היתה במטוס ג'מבו של אל-על ועברה מהר. כמו בכל טיסת צ'רטר אחרת, גם אצלנו הגישו שתייה קלה וחמה (חינם) והציעו כריכים בתשלום. נחתנו במינכן, עמדנו בתור הענק לביקורת הדרכונים (שני שוטרים הופקדו על ג'מבו מלא, של מעל 400 נוסעים...), תהליך שארך זמן רב. לעומת זאת, הציוד והמזוודות הגיעו יחסית מהר. אספנו את הרכב השכור (מרצדס C-180, אחלה אוטו) והציוד הנלווה (שרשראות וגגון סקי) ונסענו למינכן.

מומלץ מאוד לשכור רכב. אין בעיית חנייה, כי גם באישגיל וגם בגלטור תמצאו חניונים ענקיים בחינם מול המעליות. הדלק עלה לנו כ-80 יורו (40 לאחד), לכל השבוע. אנחנו העדפנו רכב שכור על הסעה, משום שזה מאפשר לך להיות עצמאי במהלך השבוע, מבלי להיות תלוי באף אחד. אפשר לנצל את הרכב לטיולים, לעבור מאתר לאתר ולא להידחק באוטובוס בשעת העומס. שימו לב, כי לצורך נסיעה על האוטוסטרדה באוסטריה, יש צורך לרכוש מדבקת חלון, בעלות של 7 יורו. את המדבקה ניתן לרכוש בתחנות דלק, עדיף בזאת שנמצאת קצת לפני הגבול בין אוסטריה וגרמניה. נסיעה באוטוסטרדה, ללא מדבקה, יכולה לעלות לנהג בקנס של 120 יורו! האוסטרים מקפידים מאוד גם על הגבלת מהירות, כך שיש מצלמות רבות לאורך הכביש.

במינכן ביקרנו בחנות הסקי הענקית bittl Schuhe & Sport GmbH - שני בניינים, בעלי שלוש קומות כל אחד. המחירים לא תמיד זולים שם, אך לפעמים יש מבצעים כדאיים (כתובת: Georg-Reismüller-Straße 5, אתר: www.bittl.de). משם, המשכנו לכיוון גלטור והגענו אחרי 5 (!) שעות נסיעה, תודות לפקקים...

לתחילת הכתבה

קדימה - לגלוש!

רכשנו את הסקי פס המורחב, המאפשר גלישה באישגיל, גלטור והעיירות הנוספות באזור. בסקי פס האזורי, ניתן לגלוש בשני אתרים נוספים: קאפל (Kappel) וסי (See), אך אלו הם אתרים קטנים יחסית. מחירו של סקי פס אזורי הוא 230 יורו - מי שמתגורר באישגיל וגולש רק באישגיל יכול לחסוך כ-40 יורו ממחיר זה. במהלך שבוע החופשה היו לנו ימי גלישה נפלאים על שלג מעולה - סערה טובה, יום-יומיים לפני שהגענו, סידרה כמות יפה של שלג על המסלולים. אנחנו זכינו לחמישה ימי שמש ורק ביום האחרון ירד שלג.

ביום הראשון התחלנו דווקא לגלוש באתר של גלטור, המציע מסלולים אדומים ושחורים (שלמען האמת, הם סוג של אדום כהה). זהו אתר מאוד נחמד, לא גדול, אך בהחלט מספק הזדמנות מצויינת לתרגול הולם, ליום גלישה ראשון. מיעוט הגולשים על המסלולים היה גם יתרון בולט. זהו האתר החביב על המקומיים, כיוון שהוא אינו מלא בתיירים.

החל מהיום השני לחופשה, עברנו לגלוש באישגיל. מידי בוקר עלינו שם במעלית A1 הגדולה. למרות השמועות על תורים בבקרים, אנו לא נתקלנו בהם והעלייה התבצעה מהר מאוד, באופן יחסי. אתר אישגיל וגם חלקו האחר, שנמצא בשוויץ, שניהם מאוד נוחים וטובים. המסלולים המומלצים הם: 40, 41, 80, אזור ה-70 למיניהם וה-60, שחורים 34 ו- 35. מסלול 37 אדום, שיורד לעיירה, מתחיל די טוב, אך לקראת סופו הוא הופך להיות די מישורי ומקשה על גולשי הסנובורד. כמו כן, ישנה מעלית כפתור באחד מקטעי המסלול, הגוררת אותך לאורך 700 מטרים מישוריים, כאשר בחלק מהדרך אתה מקדים את המעלית ומרגיש כאילו אתה גורר אותה בעצמך... מסלולים 7 ו-1 האדומים, היורדים לאישגיל, הם יותר מאתגרים, אם כי גם הם לא ממש קשים. צריך להיזהר ממסלול 80, שיורד לעיירה סמאון השוויצרית (היקרה רצח, למרות שהיא נחשבת דיוטי פרי), כי בחלקו האחרון הוא מישורי, מה שמקשה על גולשי הסנובורד. את הקטע האחרון, עד המעלית שמחזירה להר, ניתן לעשות גם בנסיעה קצרצרה בסקי בס.

בסך הכל, זהו אתר מאוד מתוחזק ומעניין. עלי לציין, כי למרות גודלו של האתר, גולש ברמה בינונית ימצה אותו כבר אחרי שלושה ימים בערך. האתר מתאים הן לגולשי סקי והן לגולשי סנובורד. לחובבי האוף-פיסט - זהו גן עדן! שמענו סיפורים על כך שאיכות המסלולים בצד השוייצרי היא פחות טובה מאשר בצד האוסטרי - ייתכן והמעליות שם ישנות יותר, אבל המסלולים מצויינים!

לתחילת הכתבה

אטרקציות נוספות באתר

צמוד למסלולים 8 ו-11 כחול ישנו פארק קפיצות. אחרי אחת המקפצות ישנו מזרון אויר מנופח, המאפשר לכל קופץ, גם חסר ניסיון, לנסות כל קפיצה שהוא רוצה, ללא חשש מהנפילה - אטרקציה מדהימה. אם כבר מדברים על נפילות, אז יש לציין את שירותי הרפואה, שפועלים היטב - נפילה אחת לא משמעותית נתנה לנו אפשרות לבחון את יעילותם מקרוב (ממליץ על האחיות בגלטור: גם יפות וגם מקצועיות!)

 פעמיים בשבוע, בשעות הערב, ניתן לעלות במעלית A1 לראש ההר, שם מקבלים מזחלת שלג ואז גולשים איתה עד העיירה. לא ניסינו אבל זה נשמע כמו חוויה נחמדה (מחיר: 20 יורו לאדם). למי שהתעייף, ניתן לרדת מן ההר באמצעות המעליות המרכזיות, היורדות לאישגיל או לגלוש במסלולים 1 ו-7 עד אמצע הדרך. שם אפשר להיכנס לתחנת הביניים של המעליות המרכזיות ולרדת לעיירה.

לתחילת הכתבה

מסעדות ואפרה סקי

מסעדות ההרים טובות ברובן, אך מספרן הוא קטן. משמעות הדבר היא שבשעות הצהריים המסעדות הופכות לצפופות ביותר. אנחנו נהנינו מאפרה סקי טוב במסעדת הרים, הממוקמת בסיום מסלולים 34 ו-35 שחורים, לפני הירידה ל- 37 אדום וליד מעלית E2, כמו גם בפאבים, כגון קושטל (הרפת), הנמצא מול המעלית המרכזית.

 כשירד הערב, אנחנו אהבנו יותר והעדפנו את הפאבים המקומיים בגלטור, על פני הדיסקוטקים והפאבים של אישגיל (זה כנראה עניין של גיל). אחד המקומות שהכי אהבנו הוא "המוסך של טומי" - פאב מצויין. כיוון שיצאנו לחופשה בזמן אולימפיאדת החורף, לא היה מקום שלא נכנסנו אליו, בו לא הקרינו את תחרויות האולימפיאדה על מסכי ענק.

הדרך חזרה לשדה התעופה במינכן ארכה 3 וחצי שעות, ללא פקקים (יצאנו בשש וחצי, הגענו ב-10:00 לשדה, כולל עצירת מנוחה ותדלוק). הגענו מוקדם למינכן, אז החלטנו ללכת מוקדם לצ'ק אין בשדה, בגלל כל הבדיקות הביטחוניות. זו התבררה כהחלטה חכמה, שגם זיכתה אותנו בצ'ופר - לשבת במחלקת עסקים בחזור (אבל רק לשבת...). זה היה סיום מצויין לחופשה מעולה.

 סך כל העלויות לחופשה היה כ-1,300 יורו לשבוע, הכולל: טיסה, רכב, מלון, סקי פס ובזבוזים (שתייה, ארוחות צהריים ונשנושים, דלק). עכשיו רק נותר לחכות לשנה הבאה...

לתחילת הכתבה

מחבר הכתבה משתתף בפורום הסקי של אתר למטייל, תחת הכינוי "ehud_guy".
 שוחחו איתו שם!

גם דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון:
 חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! פרטים נוספים באתר התחרות >>

יעדי הכתבה