טיול בפארק הלאומי Nahuel Huapi
יום ראשון, השעה אחת לפנות בוקר, בדיסק-מן שר יורם גאון על גשר אלנבי. אנו בנסיעה של 19 שעות עם חברת האוטובוסים "Via Bariloche" מברילוצ`ה אל בואנוס איירס Buenos Aires. אכלנו את השניצל הממולא, צפינו בשני סרטים, שתינו שמפניה, התרווחנו בכורסאות עם הכרית והשמיכה - אין ספק שחברת ויה-ברילוצ`ה מצדיקה את השם שלה כחברת האוטובוסים הטובה ביותר בארגנטינה (47$ לאדם).
סך הכל היינו בברילוצ`ה 4 ימים - היומיים הראשונים היו שטופי שמש, עלינו עם הרכבל אל Cerro Campanario לצפות בנוף המשגע והמדהים של האגמים, היערות, ההרים המושלגים והעיר ברילוצ`ה, וכשהתחילה הרוח לנשוב ונהיה קר נכנסנו אל בית הקפה שבפסגת ההר, הבנוי מעץ וחלונות פנורמים. שתינו שוקולדה חמה ואכלנו פרוסות מעוגות טריות שרק נאפו. הנוף והמקום כל כך יפים עד שחשים את היופי באופן פיזי, מרגישים את הלב גדל, את הריאות מתרחבות, נושמים את הטבע המרהיב הזה עמוק פנימה אל הנשמה! קיבלנו המלצות רבות על הוסטל "הצבי האדום" בברילוצ`ה אך התאכזבנו מאוד. החום היחידי אותו מבטיח דף ההסבר שבכניסה היה חום התנור שבחדר. יחס העובדים היה מחפיר, כך שעברנו להוסטל אחר- "Las Moiras". המקום מבריק בניקיונו, המחיר זול (6$ לאדם), ארוחת הבוקר עשירה וטעימה והחום הוא גם אנושי.
יום למחרת יצאנו לטיול בפארק הלאומי Nahuel Huapi. האזור ידוע בפעילות הדיג שהוא מציע למבקרים, ראפטינג על Rio Manso, רכיבה על סוסים וכמובן מסלולים רגליים. נסענו במיניבוס בדרך החצץ בינות העצים הגבוהים, הנחלים, חצינו גשרי עץ מעל מים סואנים, עצרנו לצלם אי בצורת לב במרכז אגם והגענו לאטרקציה העיקרית - הקרחון השחור, שאכן היה שחרחר. מהקרחון המשכנו לנסוע ועלינו בגובה ההר עד למקום יפהפה עם מפלי מים, קירות הרים מושלגים מקיפים אותו, בקתות מעץ, שנראו לא מאוכלסות, פזורות בו - מלחמת השלג "צדוק נגד צדוק" התחילה ומישהו (לא מישהי..) התחיל לצעוק: "המצלמה..המסרטה..", צורת לחימה זו נקראת בעברית תקנית - "להשתפן". כניסה לפארק- 10$ למבוגר, 4$ לילד. חזרנו בערב לעיר עייפים אך רעבים וניגשנו למסעדת "Don Alberto" הידועה והראויה לכל ההמלצות שקיבלנו עליה.
עונת הסקי בברילוצ`ה החלה והחלטנו שהגיע הזמן לעזוב את הניילונים וללמוד לגלוש! שכרנו חליפות סקי (4$ לאדם), נסענו באוטובוס לאתר Gran Catedral שהוא האיזור הגדול ביותר בארגנטינה לסקי (1$ הלוך/חזור) והגשם התחיל ולא הפסיק לרדת. דור וטל כל כך התאכזבו כשניסינו לברר אם ניתן אולי לגלוש בסן-מרטין המרוחקת 4 שעות נסיעה מברילוצ`ה, אך עונת הסקי שם טרם החלה. לאחר יומיים של גשם שוטף ללא הפוגה, כשתחזית מזג האוויר היתה שלא צפוי שינוי משמעותי, החלטנו לוותר על ה`דיל` המצוין שבני השיג ללימודי סקי (330$ לארבעתנו למשך 4 ימים כולל ה כ ל!!), החלטנו להיפרד מגלידת Jauja המצוינת, למרות שלא הספקנו לטעום את כל הטעמים (מהשוקולד הפרידה היתה מעט קשה אז קנינו...) ויצאנו לנסיעה הארוכה לבואנוס איירס.
מגיעים לבואנוס איירס
Buenos Aires - עיר הבירה של ארגנטינה, העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה, עיר שמזכירה לנו את מנהטן עם השדרות שבה, עם הרכבת התחתית, עם דוכני העיתונים, רק במחירים אחרים. את היכרותנו עם העיר התחלנו בקניות. קיבלנו רשימה של מקומות מומלצים ל`שופינג`: קניון Unicenteri, רחוב סנטה-פה בשכונת אונסה, קניון Alto Palermo ברחוב פלורידה, ולדור סיפרו על חנות של "המורדים" - סטודיו 47. לאחר יום חנויות עם לירון ואנה אני יכולה לכתוב סיכום ביניים על כך שהג`ינסים זולים מאוד, מחירי הנעליים מגוחכים, חולצות וסווטצ`רים קצת יקרים ומוצרי קוסמטיקה ממש במחירי מציאה. אני ממתינה לשווקי סוף השבוע, שם ארגיע מעט את יצר הבזבזנות שהיה מדוכא די הרבה זמן.
יום רביעי, יום הבוטאניקה והזואולוגיה. טיילנו בשבילי הגן הבוטאני של בואנוס איירס, שדור וטל החליטו לשנות את שמו לפארק החתולים לנוכח כל מאות החתולים המסתובבים בתחומו וניגשים למבקרים שילטפו אותם - אף כלב לא מעז להיכנס! מול הגן הבוטאני נמצא גן החיות (3$ למבוגר) בו נהנינו מאוד וצפינו במופע כלבי ים ואריות ים המתקיים כל שעתיים החל מהצהריים. עלינו על כרכרה רתומה לסוס לנסיעה של מספר גושי בניינים מגן החיות, שם נמצא הגן היפני, שניכרת בו השפעת מיקומו בדרום אמריקה (1$ למבוגר).
Tenador Libre - אין זה שם של מוזיאון או של רחוב מפורסם, אין זה שם של הוסטל מומלץ או הר כלשהו, פירוש השם הוא "אכול כפי יכולתך" במחירים שנעים בין 5-2$ לאדם. את מסע השחיתות מתחילים בבר הסלטים, עוברים למבחר התוספות ורק אז מזמינים את הסטייקים השונים - אנו כבר מגלים מומחיות מלאה בחלקי הפרה השונים (יסלחו לנו הצמחונים). יש כל כך הרבה לראות בבואנוס איירס, כל כך הרבה לעשות בה. כל יום אנו תרים אזור אחר של העיר. התחבורה בעיר היא ברכבת התחתית, באוטובוס ובמונית, השוטרים עונים ומכוונים באדיבות, עוזרים במלוא הרצון ותמיד (כן, תמיד) מחייכים.
בוקר טוב, יום נוסף. חצינו את השדרה הכי הרחבה בעולם המונה 12 נתיבים לכל כיוון, Avenida 9 De Julio. הגענו אל בניין האופרה, ונרשמנו לסיור. אם דור וטל מצליחים לעמוד בסיור של שעתיים מבלי להתלונן שמשעמם להם, מבלי שיציקו אחד לשני, מבלי שיציקו לנו ואפילו מצליחים לשמור על שקט, הרי זו אינדיקציה לכך שהמקום מרהיב ביופיו, מפואר בפיתוחי העץ והשיש שבו והאולם מרשים בכיסאות הקטיפה האדומים ובמרפסות המושבים (2$ למבוגר).
בשעות הצהריים נסענו באוטובוס לשכונת Boca המפורסמת בצבעוניות שלה, התפעלנו מהדמויות הססגוניות המפוסלות על הקירות, מציורי הגרפיטי, מהאומנים ומלאכתם - זוהי שכונה עליזה, מקסימה ומלאת חיים.
במסגרת ההמלצות הרבות שקיבלנו ממטיילים ישראלים סיפרו לנו על בית הקברות שבבואנוס איירס. מה יכול להיות כל כך מיוחד בבית קברות? נסענו לראות וגילינו עיר של קברים, כל קבר הינו היכל קבורה עם פיתוחי אבן ופסלי שיש, רחובות של קברים גדולים, עתיקים, מרשימים, עצים גבוהים מצלים על ספסלי האבן והקבר "הפורח" מכולם הוא היכל שיש שחור, קברה של אוויטה פרון. בערב יצאנו למופע "De La Guarda" עליו הדעות בינינו חלוקות - דור וטל נהנו, בני ואני חושבים שהמופע היה פרובוקטיבי מידי (או אולי אנחנו מבוגרים מידי..). קנינו חולצות עם שם המופע כשישראל מופיעה ברשימת הארצות בהן הוא עלה. כרטיס- 8$.
הבוקר הוא חלק היממה הקשה ביותר של משפחת צדוק בטיול זה - הנשים מול הגברים, כלומר, לבנת מול בני, דור וטל. בכל בוקר אני מתחננת, מאיימת, מרעישה, רק שיקומו כבר, יש הרבה מה לראות ואיך אפשר לבזבז את הזמן בשינה? כל בוקר עם אותם משפטים: "די אמא, את הורסת לי את הטיול", "מה את רוצה, שאני אהיה עייף כל היום?", "ליבי, תעזבי אותנו כבר, אין שום סיבה לקום לפני 10"... אבל היום יום מיוחד, היום דור וטל זירזו אותנו, היום נוסעים ללונה-פארק! התחלנו בנסיעה ברכבת התחתית, עברנו לנסיעה ברכבת "עליונית", הלכנו מספר רחובות ברגל והגענו ללונה-פארק שנמצא ב-Tigre. כניסה- 6$ לאדם. המתקנים היו נהדרים, מגוונים, מפחידים, מנהרת האימים אותה עוברים ברגל מיוחדת מאוד ומזמנת פחד בסגנון שונה (לא מגלים שלא להרוס את ההפתעה). בכל מחצית השעה מתקיים מופע אחר ובשעה שבע (הפארק נסגר בשמונה) מופע הסיום עם ריקוד מזרקות מים, אורות צבעוניים, לייזר, רקדנים ורקדניות - מופע מרתק ומושקע.
יום ראשון. דודון ואימבל, איתן טיילנו בבוליביה, מגיעות לבואנוס איירס ויחד עם לירון ואנה, שאיתן אנחנו מטיילים בדיוק חודש ימים, החבורה מונה שמונה אנשי צוות. הרוב הוא נשי כך שאת יום ראשון מבלים בשוק ה ע נ ק אשר ב- Tigre. זהו שוק שלא נגמר, עוד רחבת דוכנים, עוד סימטה... ניתן למצוא פה עבודות יד, רהיטים ובגדים במחירים זולים. המבחר עצום. בני מזכיר שאין כבר מקום ושצריך את הכל לסחוב...
יום שלישי. נפרדים מבואנוס איירס. כמה זמן שלא נשהה בעיר, נרגיש שלא ראינו עדיין הכל, שלא טעמנו הכל, שבשכונה הזו לא טיילנו וטנגו בכלל לא רקדנו. כאשר הגענו לבואנוס ושמענו שיש מטיילים שנשארים אפילו חודשיים בעיר התפלאנו. כעת אנחנו מבינים. אז שוב, בנסיעה לילית של...כן, זה כנראה הממוצע- 19 שעות (30$ לאדם), אנו בדרכנו אל Cataratas De Iguazu - המפלים הגדולים ביותר בעולם.
הגענו אל התחנה המרכזית של Puerto De Iguazu שם השארנו את התיקים לשמירה ונסענו באוטובוס מקומי (2$ לאדם) עד מרכז המבקרים של הפארק. במרכז המבקרים שילמנו מחיר כניסה (10$ למבוגר) אשר כולל נסיעה ברכבת ומעבר בסירה אל האי .San Martin פארק האיגואסו נוח לטיול, רכבת מסיעה את המבקרים אל התחנה הראשונה ממנה יוצאים מסלולים מעגליים לתצפיות מהמפלס העליון, מהמפלס התחתון וירידה אל מעגן הסירות. התחנה הבאה של הרכבת מובילה אל לוע השטן. כאשר עומדים בנקודת התצפית שלו ומביטים מטה אל התהום הגועשת, שממנה עולים נתזים של מים כעשן לבן, מבינים את מקור השם. אזור הפארק הינו יער סובטרופי הפורש בפני המטיילים את חמודותיו - צמחייה עבותה וסבוכה, כל גווני הירוק של שרכים על פני הקרקע ומטפסים שונים החובקים את העצים הגבוהים. על הסלעים הלחים גדלים פרחים קטנים בצבעי ורוד ואדום בוהקים, קולות ציוץ של ציפורים וקריאות עופות גדולים יותר נשמעים באוויר ואם מתאמצים מצליחים לראות תוכנים צבעוניים עפים בין העצים. חיות בר רבות ישנן בשמורה ביניהן גם פומה, חתול בר ואנחנו אפילו ראינו שני דובי נמלים.
לא יאומן עד כמה נפלא הוא הטבע - לא תמונות, לא סרטים, לא מילים יצליחו לתאר את התחושה כשעומדים ומסתכלים על מפלי האיגואסו. העוצמה האדירה הזו של המים הנופלים מגובה של 70 מטר, נהמת המים הנשמעת עוד לפני שמתגלה המראה המהמם של המפלים, לו רק היה לנו בארץ מפלון אחד קטנטן מכל מפלי האיגוואסו...
חזרנו שוב אל העיר פוארטו דה איגואסו, העמסנו מטלטלנו ויצאנו באוטובוס לחצות את הגבול עד לעיר האיגואסו הברזילאית - Foz De Iguazu.
הגענו לברזיל ובני כולו התרגשות, נוסטלגיה, הרי כל הטיול הוא חיכה להגיע למדינה האהובה עליו, לארץ הסמבה, לארץ המיצים הטרופיים, לשפה הפורטוגזית המתנגנת, לשמחת החיים של העם הברזילאי ואפילו לחשש מפני שוד וגניבה.
