הדרך לנונג קיו (Nong Khiaw) הרבה פחות נוראה ממה שחשבנו. אנו יושבים בארגז של משאית ועוצרים כל כמה זמן להוריד ולהעלות נוסעים. אין הרבה מקום ודי צפוף, אבל ממש לא נורא. עתה אני מבחין בהבדלים בין הבתים הפרושים לאורך הכביש ובין אלו המצויים לאורך הנהר.
לעניות דעתי, אין מקום בעולם בו מרוכזות כל כך הרבה פיצריות כמו בואנג-וייאנג. האיטלקים היו גאים. או שלא. מאות תרמילאים גודשים את הכפר-עיירה הזה ואנו לא מצליחים לזהות אפילו מקומי אחד. אנחנו מרגישים בערך כמו עב``מים במקום. רק לפני יומיים היינו באחד המקומות השלווים עלי אדמות ופתאום זה?!
פרידה חוצה את הגבול ללאוס ומגלה מדינה יפיפיה שאין בה מגוון קולינרי רב. היא מבקרת בכפרים של קבוצות אתניות שונות במחוז לאונג נאם ת`ה וממשיכה משם לתאילנד.
פרידה עוזבת את סין לא לפני שמדרימה עד לקצה חבל יונאן, למחוז שישוואנגבאנה בדרכה אל הגבול עם לאוס. היא מסכמת תקופה ארוכה של שהייה במדינה הענקית והרבגונית ויוצאת להתחיל מסע חדש.
העיר Prabang שבלאוס היא עיר קטנה, כמעט נידחת. בבמהלך היום הבא משפחת שפירא כבר מתאהבת בעיר לגמרי. המשפחה מוזמנת לחגוג בחתונה לאית וביום שלמחרת יוצאת למפלי Kuang Si המרהיבים.
