מישראל לבנגקוק
המראתי מנתב"ג לבנגקוק, משך הטיסה כ-9 שעות. נחתנו בבנגקוק בסביבות השעה 14:00 זמן מקומי(המקדים את הארץ ב-5 שעות). פרטתי 200$ בהמחאות נוסעים ועליתי על אוטובוס מס` 2 לקואסאן. הנסיעה ארכה כשעה ורבע. בשלב ראשון נסענו על הכביש העילי והיה מהר וטוב. לאחר מכן כשהאוטובוס ירד מכביש זה היה איטי ומעצבן, אבל אין מה לעשות. ירדתי בתחנה האחרונה בקואסאן ונכנסתי למוטל קואסאן. חדר ליחיד עם שירותים, מזוג אוויר וטלביזיה עלה לי 450 בת ללילה. אכלתי ארוחת ערב אורז עוף בקארי וקולה (היה חריף...). לאחר מכן הלכתי לישון.
בבוקר התקלחתי ואכלתי במסעדה של המלון. בלילה הצלחתי לישון לא רע . הסתובבתי באזור ולבסוף החלטתי לקחת את האוטובוס בלילה לצ`ין קונג שנמצאת על גבול לאוס בצפון כ-13 שעות נסיעה מבנגקוק. אכלתי ארוחת צהריים במסעדה של הקשר הישראלי. במקום יש גם אינטרנט בעברית ואפשרות לצלצל דרך האינטרנט. הבניין מנוהל ע"י זוג ישראלי ועל הבניין למעלה יש שלט גדול שכתוב עליו בעברית "הקשר הישראלי".
קניתי מים מינרליים וביסקוויטים לדרך ובשעה 19:00 אספו אותי מסוכנות הנסיעות שבמלון והביאו אותי לתחנת האוטובוסים המרכזית. בשעה 20:15 עליתי על האוטובוס לצ`ין קונג. המושבים היו נוחים (אפשר להשכיב אותם) והיה מיזוג אוויר. להפתעתי הייתה דיילת באוטובוס אשר חלקה לנו כריכים ושתייה. על כל מושב הייתה שמיכה. באמצע הלילה האוטובוס עצר וירדנו לאכול ארוחה קלה (קיבלנו תלושים מהדיילת). כמובן שהאוכל היה תאילנדי. חזרנו להמשך נסיעה באוטובוס, היה קר מאד בגלל המיזוג. הגענו בבוקר לצ`ין קונג.
מתחנת האוטובוס בצ`ין קונג לקחתי תוק-תוק ל- Ann Tour כדי לסדר ויזה ללאוס ואז הסתבר לי ששלטונות לאוס ביטלו לפני כחודש את הסידור שמאפשר להוציא ויזה במקום באותו יום. הם נאלצים לשלוח את הדרכון והבקשה לבנגקוק בעלות של 1500 בת (כ-37$). הם שולחים זאת בטיסה ומחזירים בטיסה. בינתיים התאכסנתי בצ`ין קונג הוטל במחיר 150 בת ללילה (בחדר עם שירותים ומים פושרים).
הלכתי למסעדת במבו לאכול ארוחת בקר. המסעדה נמצאת על שפת נהר המקונג במקום מאד נחמד אשר יש בו גם חדרים ללינה אבל ללא שירותים צמודים. הכסאות במסעדה עשויים מעץ במבוק וכן חלק מהשולחנות. בעונה זאת של השנה מזג האוויר כאן לא חם והוא יותר קריר מאשר בבנגקוק (צריך אפודה ביום).
לאחר ארוחת הבוקר יצאתי להסתובב בעיר. הלכתי לכיוון מעבר הגבול ללאוס. לפני כן עברתי ליד המשרד של Tourist Information וקבלתי מהם פרטים על המעבר בסירה ללאוס וכן על העלות. בינתיים הגיעה לשם בחורה שגם עובדת שם וזה היום החופשי שלה. היא נתנה לי הסברים על האזור ואמרה לי שאם אני רוצה, בעבור 10$ היא תדריך אותי באזור. הנסיעה תהיה באמצעות רכב ציבורי ומקומי שהעלויות בו אינן גבוהות.
הסכמתי ועלינו על טנדר שאוסף נוסעים עד למשולש הזהב שם סיירנו במוזיאון האופיום. היה מאד מעניין. לאחר מכן עלינו לנקודת תצפית דרך מקדש שעולים אליו במדרגות בעליה די תלולה. למעלה רואים את מפגש הגבולות ואת הקזינו של בורמה. היינו בעוד מספר מקומות שלא הייתי בהם בפעם הקודמת והם: Mae Sai ו- Chany Saen. לאחר מכן חזרנו העירה בדרך אחרת לאורך נהר המקונג.
למחרת בבקר הלכתי לאכול ארוחת בקר במסעדת במבו ולאחר מכן כיבסתי, הלכתי לדואר ושלחתי גלויה למלכה, צלצלתי אליה ובדרך קניתי מפה של לאוס והשפה המקומית במחיר 95 בת [2.50$]. לאחר מכן סיירתי לכיוון הגבול. בדקתי היכן בקורת הגבולות וכן את מקום הסירה שמעבירה אותנו לצד השני ללאוס.
בדרך חזרה נכנסתי ל- Makong Guest House. יש להם מסעדה המשקיפה על הנהר ובה אוויר טוב. הנוף מהמסעדה מאד יפה ובצד השני רואים את הכפר Ban Houayxay בלאוס שאליו אני נוסע מחר. שתיתי כאן מיץ תפוזים. בערב אכלתי ארוחת ערב עם צ`יקו [זאת שטיילה איתי באזור]. אכלתי דג שהיה טעים מאד.
לתחילת הכתבה
שייט ללאוס
למחרת, האיש מ- Ann Tour הביא לי את הדרכון והויזה ללאוס. הלכתי למלון ושילמתי 300 בת עבור שני לילות (קרוב ל-8$), לקחתי את החפצים והלכתי לכיוון הגבול. עברתי בנקודת ה-Tourist Information ונפרדתי שם מצ`יקו (שנתנה לי את הכתובת שלה ובקשה לשלוח לה את התמונות שצילמתי אתמול). עברתי בקורת גבולות וחציתי את הגבול ללאוס בסירה. ירדנו בצד השני של המקונג בלאוס. מלאנו טפסים בביקורת גבולות, החלפתי בבנק במקום 50$ לכסף של לאוס שהוא קיפ. 1$ שווה 9450 קיפ - ממש צריך מזוודה בשביל לשים את כל הכסף...עליתי לרחוב הראשי של הוקסאי וניסיתי לברר כיצד אני יכול להמשיך צפונה כפי שתכננתי.
הסתבר לי שהתיירים כולל תרמילאים שהגיעו איתי לא עשו את המסלול שבו רציתי וכדי לעשות אותו לבד בספינה צפונה אני חייב לשלם לבד את עלות הספינה כי אין קו סדיר. קניתי כרטיס לשוט בספינה המהירה ל-Louangphrabang דבר שהצטערתי עליו מאחר והיה קשה מאד לשבת בסירה. מאד סבלתי ולא רק אני, גם ארבעת הצעירים האנגלים ששטו איתי. היינו 5 איש בסירה. כאשר ירדנו אחרי 6 שעות הרגליים היו ממש משותקות. לפני שהגענו לעיר עגנו ליד מערות Pak Ou אשר בהם פסלי בודהה. בעיר נכנסתי למלון בעלות של 20$ ללילה עם שירותים. התקלחתי, הלכתי לאכול וחזרתי לישון - הייתי מאד עייף.
למחרת בבקר הלכתי לסייר בעיר בהתאם לספר של לונלי פלנט. היה די בסדר. סיימתי את הסיור ואני מתכוון מחר לנסוע למפלים ולמערות. בסיור עצמו עברתי במקדש העתיק Wisunalat Wat ולידו ראיתי את מקדש Aham. הם לא משהו מיוחד. עברתי דרך השוק ולאחר מכן עליתי על גבעה גבוהה בהרבה מדרגות. עליה יש מספר מקדשים ותצפית טובה על העיר והסביבה. לאחר שירדתי ביקרתי בארמון המלוכה שהוא גם מוזיאון. זהו ביקור די מעניין- יש שם ריקועים מפליז מצופה זהב. ליד המוזיאון יש מקדש יפה. אחה"צ נחתי וקראתי ובערב הלכתי לאכול ארוחת ערב במסעדה. בשולחן סמוך לידי ישבו 4 בנות ישראליות.
למחרת הלכתי להזמין טיסה ל-Phonsavan והתברר שאין מקום להיום וגם לא למחר אלא רק ליום שבת. לאחר מכן הזמנתי במלון תוק תוק עם קבינה לנסוע למפלים בעלות של 15$. משך הנסיעה לצד אחד הוא 50 דקות. בחלק הראשון של הנסיעה יש כביש אספלט אשר הופך לדרך עפר. הגענו למפלים. שילמתי דמי כניסה 8000 קיפ [קרוב לדולר] ונכנסתי. המקום מסודר מאד יפה ומטופח. הגעתי למפלים שהם די יפים.
החלק התחתון יוצר בריכה שאפשר להתרחץ בה אבל היום היה קריר ומעונן. בדרך כלל באזור זה כולל בעיר לואנג פרבנג קריר בבקר ובערב. האזור מסביב מלא ביער גשם, כמו כן לאורך הדרך שנסענו בה היו ג`ונגלים וכפרים של מקומיים שכורתים עצי במבוק אשר משמשים אותם לרהיטים ולבניית בתים. מהברכה לרגלי המפלים יש שביל המטפס למעלה בעליה די קשה. טיפסתי ולאחר מכן ירדתי.
חזרתי לתוק תוק והתחלנו לחזור באותה דרך. עצרנו במספר מקומות. עצרנו בכפר שבו עושים בדי אריגה ביד ובמקום שבו מגדלים אורז. חזרנו למלון. התקלחתי, מסרתי כביסה והלכתי למסור פילים לפיתוח.
פגשתי ברחוב את 4 הבנות הישראליות אשר ישבתי לידן אתמול במסעדה. נתתי להן מפה של לאוס [כי לא היתה להן] ושמעתי שהן נוסעות לצפון. זה היה התכנון המקורי שלי והחלטתי להצטרף אליהן. אכלתי ארוחת ערב במסעדה הודית, האוכל היה טעים. חזרתי למלון ושילמתי עבור 3 לילות וכביסה 63$. הזמנתי תוק תוק שייקח אותי מחר בבקר לתחנת האוטובוס הצפונית כדי לנסוע צפונה ל-Udomxai [אודמסי]. משך הנסיעה אמור להיות 6 שעות.
קמתי בבוקר בשעה 06:15 ובשעה 06:45 נסעתי עם התוק תוק לתחנת האוטובוס הצפונית (15000 קיפ, כ-1.5$). פגשתי שם את הבנות (דורון ואילה ממושב עין הבשור, נורית מזיכרון יעקב ודלית מחיפה). קנינו כרטיסים לעיר Udomxai ועלינו על פיק-אפ. זאת היתה משאית עם ספסלים בצד. הנסיעה ארכה כמעט 6 שעות בדרך עפר עם הרבה קפיצות. היה מעט מתיש. בדרך הנהג עצר פעם אחת בשום מקום ל"שירותים" (בשדה).
הגענו ל-Udomxai והתארגנו בגסט האוס. חדר ליחיד ללא שירותים עלה 30000 קיפ (כ-3.5$). הלכנו לאכול ארוחת צהריים ולאחר מכן חזרנו לגסט האוס. שיחקנו קלפים ומאוחר יותר יצאנו שוב לאכול. פגשנו במסעדה עוד קבוצה של ישראלים וזרים שהגיעו מהצפון. ירד גשם. חזרנו בשעה 22:00 לגסט האוס. מחר צפויה עוד נסיעה של 9 שעות. הלכנו לישון.
במשך הלילה החלטתי לא להמשיך צפונה אלה לחזור דרומה בטיסה. בבקר נפרדתי מהבנות והלכתי למשרד של Lao Air. קניתי כרטיס ל-Vientiane בעלות של 76$. לאחר מכן הלכתי לאכול ארוחת בקר. ירד גשם והיה די קר. המטוס צריך להמריא בשעה 12:00. הגעתי לשדה והסבירו לי שאין מטוס. הוא לא הגיע בגלל מזג האוויר הגשום והעננים הנמוכים (ראות מאד מצומצמת). המתנו 3 שעות. בינתיים שתיתי קפה עם קנדי ועוד 3 תושבי לאו שעובדים איתו. הוא גר בבירה ועוסק בפרויקט של בתי חולים. הזמנתי אותם לקפה. המטוס נחת בשעה 14:00. זה היה מטוס מסוג אליושין עם 40 מקומות. עלינו למטוס. הטיסה ארכה 50 דקות עד וינטיאן.
נחתנו ולקחתי מונית לכיכר המזרקה הנקראת בשפה המקומית נאם פו. שם נכנסתי לגסט האוס בשם Pangkham. קיבלתי חדר עם שירותים, מים חמים ומיזוג בעלות של 15$ ללילה (יתכן שמחר אקבל חדר אחר שיתפנה בעלות של 10$). כאן מאד חם. התארגנתי והלכתי להסתובב באזור. פתאום קראו לי מבית קפה. אלה היו שתי נשים נורבגיות שהיו איתי בשייט בגלפגוס. היה מאד נחמד. הן היו כבר בקמבודיה וקיבלנו מהן מידע.
אני מתכוון לטוס בהמשך לפונסואן למישור הכדים. היום ומחר המשרדים סגורים כך שאוכל להזמין מקום רק ליום שלישי. שם מאד קר ואצטרך לקנות פליס או סוודר. חזרתי לחדר, התקלחתי ויצאתי לאכול ארוחת ערב. במסעדה פגשתי שני אנגלים שהיו איתי בסירה המהירה מאוקאסאי ללואנג פראבנג. בארוחה אכלתי אוכל מקומי חריף. ישבו לידי האנגלים. שם אחד אליסטר ועוד גרמני בשם פיטר. החלפנו מידע והשיחה קלחה. קיבלתי נתונים נוספים לגבי המשך הטיול. לאחר מכן חזרתי למלון והלכתי לישון.
למחרת בבקר אכלתי ארוחת בקר במסעדה הסקנדינבית (2.5$) ולאחר מכן עברתי לחדר שעולה 10$ במלון. יצאתי וסיירתי בעיר במספר מקדשים, בשוק המקומי, בארמון וב-Patuxai (דמוי שער הניצחון בפאריס). לאחר שסיימתי חזרתי למלון.
למחרת בבוקר הלכתי לחברת הנסיעות וקניתי כרטיס טיסה ל-Phansavan בעלות של 96$ הלוך וחזור. גם הגשתי בקשה לויזה לקמבודיה בעלות של 25$. אקבל אותה מחר בבוקר. אחרי כן הלכתי לאכול ארוחת בקר. ירד מעט גשם והיה קריר. לאחר מכן הלכתי לטייל בעיר. המקום הראשון היה המוזיאון הלאומי המתאר את ההיסטוריה של המדינה.
יש במוזיאון מודלים של כפרים, של מישור הכדים, ציורי מלחמה, מידע על השפעת התרבות ההודית על לאוס, מידע על הלחימה נגד הצרפתים ומידע על העינויים שסבלו תושבי לאוס תחת הצרפתים. כאשר יצאתי מהמוזיאון השמש יצאה החוצה. לקחתי תוק תוק למקדש Pha That Luang (פה תאט לואנג) שהוא יפה מאד ונחשב למונומנט הלאומי החשוב ביותר המסמל שילוב של בודהיזם ועליונות לאוסית.
חזרתי עם התוק תוק ועצרתי בתחנת האוטובוסים. שילמתי לנהג 15000 קיפ (כ-6 ¤). בדקתי את לוחות הזמנים של האוטובוסים היוצאים דרומה ליעד Savannkhot. האוטובוסים יוצאים בשעות 0700 -0900 -1400 ומשך הנסיעה הוא כ-8 שעות. ליעד Pakse יש נסיעה של עוד 9 שעות כך שביום שאחזור ממשור הכדים אוכל לעלות על האוטובוס של 14:00. בשלב זה שיניתי גישה והחלטתי להזמין טיסה ל-Pakse כך שישארו לי 4 ימים מלאים לטייל בדרום.
לאחר מכן טיילתי לאורך חוף המקונג. בערב אכלתי ארוחת ערב והלכתי לישון.
לתחילת הכתבה
כפר המונג
למחרת קמתי בבוקר והלכתי לאכול ארוחת בוקר במסעדה הסקנדינבית. הארוחה הייתה טובה. לאחר מכן הלכתי למשרד הנסיעות לקבל את הויזה לקמבודיה. החלפתי 50$ (בהמחאות נוסעים). שילמתי למלון 37$ עבור 3 לילות כולל כביסה. לקחתי תוק תוק לשדה התעופה. המראנו בשעה 14:45 במטוס קטן של 16 מקומות. הגענו לפונסואן בשעה 15:25 לאחר 40 דקות. בטיסה עברנו מעל אגם מלאכותי אשר יש בו תחנת כוח חשמלית המספקת חשמל לחלק גדול מלאוס.
בשדה התעופה ניגש אלי מקומי שמדבר אנגלית והציע לי לבוא לגסט האוס שלו. הוא אמר שיש לו חדרים משותפים, חדרים ליחידים עם מקלחת משותפת (4$) ובונגלוס (8$). החלטתי לקחת בונגלו עם שירותים וארוחת בקר בעלות של 10$ ללילה. קוראים לבעל הבית Kongkeo וכך גם קוראים לגסט האוס שלו. הוא ואשתו מנהלים את המקום וגם אח ואחות שלו עובדים כאן. זה ניהול משפחתי: אשתו למשל מבשלת (ועושה זאת טעים וטוב).
חשמל יש בעיר רק בערב בין השעות 18:00 -23:00. יצאתי העירה לחפש אינטרנט והסתבר שיש מקום אחד והוא לא היה תקין. בינתיים החשיך והתחיל להיות קר. חזרתי לגסט האוס. בדרך הסנדל נקרע לי ובעל המקום תיקן לי אותו. בערב התיישבנו בחדר האוכל שהוא מעין מרפסת חצי פתוחה כאשר באמצע מבעירים אש וגחלים לחמום. הזמנו ארוחת ערב. במקום היו 3 גרמניות, 2 אנגלים ואני. הזמנתי ברבקיו הודו עם סטיקי רייז (אורז שאוכלים בידיים). האווירה הייתה מאד נעימה.
היתה מעט תאורה- נרות ומתקן אשר בו בוערים הגחלים אבל המקום בצדדים פתוח ונכנסת רוח. בעל הבית נתן לכולנו לטעום לאו -לאו שזה משקה חריף שעשוי מאורז. טעמתי מעט (זה חריף). בינתיים הצטרפו עוד שני שוויצרים וזוג הולנדי. אחד האנגלים הביא גיטרה והחל לשיר ולנגן הצטרפו עוד מספר בחורים מקומיים. בעל הבית לקח כלי נגינה מקומי ניגן ושר. לאחר מכן הוא לקח גיטרה והם ניגנו עם שתי גיטרות. היה ערב מאד נחמד. המקומיים עישנו אופיום. בסוף הערב הלכתי לישון והתעוררתי בבקר לקול התרנגול.
למחרת, בזמן ארוחת הבוקר חלק מהאורחים עזבו והלכו לתחנת האוטובוס. אני הלכתי העירה והחלפתי 50$. יצאנו בשעה 10:00 לכיוון כפר של שבט מונג. היינו זוג הולנדי ואני. בעל הגסט האוס היה המדריך שלנו. עלות הטיול עבורי היתה 12$. בדרך עברנו מרכז הוראה למורים אשר משרת שלושה מחוזות (יש כאלה 3 בלאוס). לאחר מכן ראינו מכתשים של פצצות מהתקופה שהאמריקאים הפציצו בזמן המלחמה. ראינו בית עץ העומד על תרמילים וחלקי פצצות.
הגענו לכפר המונג לאחר שעתיים נסיעה. נכנסנו לכפר, הסתובבנו בו, קיבלנו מהמקומיים קנה סוכר. ההולנדים קנו נייר שעשוי מעלי עצים ועוטפים בו את האופיום. לאחר מכן תושבי אחד הבתים הזמינו אותנו לארוחת צהריים. שאלנו את המדריך אם אפשר לסרב והוא אמר לנו שהמקומיים יעלבו. אכלנו אוכל מקומי מאד טעים וטרי הכולל תרנגולות, ירקות, אורז ועוד. המשכנו להסתובב בכפר וראינו שדה של אופיום בזמן הקטיף. לפרחי האופיום היו שני צבעים סגול ולבן.
בדרך כלל יש פרחים עם 4 צבעים. לאחר מכן ראינו כיצד מכינים את הנייר לעטיפת האופיום. חמר הגלם הוא מעצי יער שמרטיבים לזמן מסוים תוך כדי עיבוד. מכניסים אותו למיכל מים ולאחר מכן מיבשים אותו בשמש על משטחים מיוחדים. הסיור היה מרתק משום שעשינו אותו בכפר שהיה פחות מתויר מכפרי מונג הנמצאים קרוב לפונסואן (8 ק"מ).
לתחילת הכתבה
הכפר שבו היינו היה 40 ק"מ מהעיר על כביש מספר 7 שנוסע צפונה לכיוון ויטנאם. חזרנו העירה בשעה 1600 והמשכנו למישור הכדים מספר 1 (יש עוד שניים). הצטרפו אלינו עוד זוג צרפתים. משך הנסיעה מהעיר 15 דקות. קיבלנו הסבר על המקום. הכדים האלה זה משהו ייחודי. הכד הגדול שם הוא במשקל של 6 טון וגובה של כ- 2 מ`. לא ידוע כיצד הם נוצרו מאחר ואבן החול שממנה נוצרו אינה קיימת באזור. מתחת לתלק מהכדים נמצאו עצמות של אנשים שנקברו . הסיור וההסבר היו מעניינים - אין להחמיץ (הכניסה לאתר עולה 4000 קיפ- 4$). חיכינו לשקיעה וצילמנו, היה יפה. לאחר מכן חזרנו לגסט האוס.
למחרת קמתי בבוקר והיה ערפל. אכלתי בוקר בגסט האוס. והתכוננתי לנסוע לשדה התעופה אבל הוא היה סגור בגלל הערפל. הטיסה צריכה היתה לצאת בשעה 08:45. הגענו לשדה וגילינו שהטיסה נדחתה בקרוב ל-3 שעות. זה היה מטוס מסוג אליושין. עלינו עליו לטיסה של כ-40 דקות. עברנו מעל הרזרבואר והסכר המספקים חשמל למדינה ונחתנו בשעה 1130. לקחתי מונית למלון ששהיתי בו(במחיר 20000 קיפ). קיבלתי במלון את החדר הקודם שהיה לי בו. הלכתי לבנק והחלפתי 100$ בהמחאות נוסעים. קיבלתי 99 לפי שער של 9515 קיפ לדולר. במזומן מקבלים מעט פחות מאשר בהמחאות.
הלכתי לסוכנות הנסיעות כדי לשלם עבור כרטיס טיסה ל-Pakse אבל הסוכן יצא להפסקת צהריים. חזרתי למלון ונתתי למקום הסמוך למלון שני פילימים לפיתוח. לאחר מכן חזרתי לסוכנות הנסיעות ושילמתי 99$ עבור הכרטיס. בערב הלכתי לאכול ופגשתי שם את אוליבר הגרמני שעובד כאן מטעם האו"ם בנושא סם האופיום. הוא הכיר לי עוד חבר שלו מליכטנשטין. הראיתי להם את התמונות שפיתחתי וביניהן התמונות של הסיור בשדה של האופיום. לאחר מכן חזרתי למלון והלכתי לישון.
קמתי מוקדם, בשעה 04:45, ונסעתי לשדה התעופה בתוק תוק. הטיסה ל-Pakse ארכה שעתים עם חנית ביניים. מהשדה לקחתי תוק תוק עם עוד צרפתים למלון Sovak Skmlang. לקחתי שם חדר בעלות של 6.5$ ללילה (עם שירותים, מים חמים ומאוורר). הלכתי לפי הספר לחפש את ה- Tourist Information אבל זה כבר לא קיים.
מאד קשה כאן לקבל מידע, העיר עצמה לא נעימה. לבסוף נכנסתי לחברת נסיעות וקיבלתי אינפורמציה על האזור וכיצד לנסוע. חזרתי למלון ואכלתי ארוחת צהריים. אחה"צ החלפתי עוד 20$ וחיפשתי אינטרנט קפה. מצאתי אחד בעלות של 500 קיפ לדקה (שזה מאד יקר). העיר הזאת מגעילה. חזרתי למלון, התקלחתי ואכלתי ארוחת ערב במסעדת המלון.
קמתי בבוקר ולקחתי תוק תוק לתחנת האוטובוס. חוסר המזל שלי במקום זה המשיך והנהג לקח אותי לתחנה הלא נכונה. שילמתי לו 5000 קיפ והוא רימה אותי. לקחתי שם בדוכן סנדוויץ` בבגט וקפה (50 סנט) ולקחתי עוד תוק תוק לתחנת האוטובוסים הנכונה שנמצאת 8 ק"מ מדרום לעיר. מתחנה זו נוסעים דרומה. התחנה עצמה עלובה. יש בה שילוב של פיקאפים ואוטובוסים קטנים ולא נוחים. האוטובוס ל-Champasak יוצא רק בשעה 09:00 ולכן עליתי על טנדר פיק-אפ שאוסף נוסעים בדרך.
יצאנו בסביבות השעה 08:00 והגענו בשעה 09:00 למעגן המעבורת. שילמתי לנהג הטנדר 5000 קיפ ועליתי על המעבורת. השיט ארך 10 דקות ועלה 2000 קיפ. כאשר הגעתי לצד השני פגשתי שני ארופאים שהגיעו למעגן בתוק תוק. שאלתי אותם על גסט האוס מתאים והם נתנו לי את שם המקום שהם היו בו: בונגלו גסט האוס. לקחתי את התוק תוק שלהם לגסט האוס. הנהג הציע לקחת אותי למקדשי Wat Pha בעלות של 30000 קיפ. הוא אמר שימתין לי במקום עד שאסיים את הסיור. הגעתי למלון הבונגלו וקיבלתי חדר עם שירותים [בול-קליעה] ומקלחת קרה בעלות של 20000 קיפ. נסעתי עם התוק תוק למקדש. ירדתי, שילמתי 5000 קיפ דמי כניסה וסיירתי במקום כשעתיים.
עליתי במדרגות עד למעלה. המקום מאד יפה ולמעשה מרגע שחציתי את המקונג מצב הרוח שלי השתפר. המקדש עצמו הוא בסגנון קמבודי (מעט דומה למקדשי אנגקור). לאחר מכן חזרתי לחדר והלכתי לנוח. לאחר מכן אכלתי ארוחת צהריים במסעדת מלון הבונגלו. היה ממש טעים ומשביע. לפנות ערב פגשתי זוג (ניו זילנדית בשם שרה ואמריקאי מקליפורניה בשם בראיין). הייתה לנו שיחה מעניינת. נתתי להם את הכתובת של הגסט האוס בפנסואן. הם באו למסעדה לארוחת ערב. הראיתי להם תמונות של מישור הכדים וכפר המונג ולאחר מכן נפרדנו. הלילה היה מלא בקולות של תרנגולים ולקראת בקר קולות של פרות - ממש אווירת כפר.
שייט דרומה
למחרת קמתי מוקדם והתכוונתי לעלות על הסירה האיטית דרומה. זהו שייט של כ-6 -7 שעות. עלי להגיע למעגן, בסביבות השעה 09:00, כדי לעלות על הסירה. בבקר קריר ונעים אבל כעבור שעה הכל משתנה. אכלתי ארוחת בקר (1.5$) ושילמתי עבור החדר כ-2$. בדרך למעגן הסירות ראיתי שוב את בראיין ושרה. הגעתי למעגן בשעה 09:00, מאחר ואמרו לי שהסירה צריכה להגיע בשעה 09:30. היא הגיעה רק בשעה 11:00. אמרו לנו שמשך השייט הוא 8 שעות. בסירה היו שני צרפתים שהכרתי במישור הכדים, שני הולנדים, 2 שבדים, 2 שוויצרים וטוני האנגלי עם החברה היפנית שלו.
הסירה הגיע מ-Pakse והייתה מלאה מקומיים. את התיקים העמסנו על גג הספינה כאשר הגג עמוס בשקים עם כל מיני דברים. גם בתוך הספינה היו שקים מלאים. למזלי התיישבתי על שק כזה כך שלמרות הצפיפות המקום שלי היה יחסית נוח. זה היה הרבה יותר טוב מאשר בסירה המהירה ששטנו בה ללואנגפרבנג. הסירה ששטנו בה הייתה מעין מאסף אשר עצרה בכפרים העלתה והורידה נוסעים וציוד.
בסופו של דבר הגענו לתחנה הסופית כאשר את השעה האחרונה שטנו בחושך[זה היה לא נעים]. עצרנו בכפר בשם Mong-San. שילמתי עבור השייט 25000 קיפ, והתארגנו בגסט האוס ליד מעגן הסירות. היה לי חדר עם בית שימוש ללא מקלחת ב-15000 קיפ (1.5$). אכלתי ארוחת ערב במסעדה במקום. הזמנו ארוחת בקר לשעה 06:30 וסירה יותר קטנה ל-12 איש להמשיך דרומה.
בבוקר המחרת התכוונו לצאת בשייט דרומה בסירה מעט יותר גדולה מזו של האח של בעל הגסטה גאוס שבה היינו אמורים לשוט. יצאנו בשעה 08:00 ובשעה 09:30 הגענו ל-Don-Det. רוב האנשים ירדו בכפר זה ואני ועוד 2 הצרפתים ו-2 הסקוטים המשכנו עם הסירה עד הגשר. כל אחד מאתנו שילם לבעל הסירה 6000 קיפ. הצרפתים הלכו למלון הכי טוב במקום שיש לו גנרטור. משום כך יש בו חשמל ומים חמים (חדר עולה בו 20$ ללילה) ואני הלכתי לגסט האוס בעלות של 2000 קיפ ללילה לחדר עם שירותים (בול קליעה) ומקלחת מים קרים.
בכפר כאן אין עדיין חשמל. שני הסקוטים ואני שכרנו את בעל הבית והסירה שלו שיקח אותנו למפלים הגדולים של המקונג. הכניסה למפלים עלתה 9000 קיפ. השיט בנהר המקונג עד למפלים ארך כחצי שעה. מהמקום בו יורדים מהסירה הולכים עוד כ-15דקות עד למפלים שהם יפים.
הסנדל נקרע לי בדרך והמסקנה: תמיד כאשר יש הליכה לנעול נעליים. במפלים אפשר גם להתרחץ, אבל רחצה מוגבלת. השייט חזרה לקח לנו 45 דקות מאחר ושטנו נגד הזרם. בברורים שעשיתי כאן התברר שעד שיהיו בחירות בקמבודיה אי אפשר יהיה לחצות כאן את הגבול לקמבודיה. בכל מקרה כאשר המעבר מתאפשר הוא כרוך בתשלום שוחד לשוטרים במעבר הגבול. כדאי בכל מקרה לברר מראש את אפשרויות המעבר לקמבודיה. משום כך החלטתי לחזור ל- Pakse ומשם לעבור לתאילנד.
למחרת התעוררתי מוקדם בבקר (לפני 06:00). החלון בחדר שלי היה פתוח והחל מחצות היה נעים לשכב בחדר וצריך הייתי אפילו להתכסות. עם אור ראשון היה מראה נהדר של עצי קוקוס. התעוררתי, התארגנתי ואכלתי ארוחת בוקר. שטתי בסירה לעיירה השכנה Ban Nakasong. בדרך ראינו סירה ששטה מ-Don-Det למפלים ובה היו חבר`ה שהגיעו איתנו מ-Pakse. ראיתי עוד סירה אשר בה הגיעו בראיין והניו זילנדית.
עליתי לחוף והלכתי לאוטובוס אשר צריך לצאת בשעה 09:00. עליתי עליו. זאת היתה משאית פיק-אפ עם ספסלי אוטובוס. התיישבתי בסוף האוטובוס. מחיר הנסיעה היה 10000 קיפ. האוטובוס היה עמוס אנשים,תרנגולות ושקים. היו באוטובוס עוד מספר תרמילאים מאנגליה, שבדיה, אירלנד ועוד. יצאנו בשעה 09:45 והגענו בסביבות השעה 13:00 לתחנת האוטובוסים הדרומית ב-Pakse. אני ירדתי ליד השוק החדש אשר ממנו יוצאים פיק-אפים לגבול תאילנד. עלינו לפיק-אפ אבל הוא חכה לעוד אנשים. הזמן התחיל להיות קצר מאחר וסוגרים את מעבר הגבול בשעה 16:00. הוספנו לנהג עוד כסף והוא נסע ללא עצירות. הגענו בשעה 15:00 לאחר נסיעה של 45 דקות.
ירדנו והלכתי להחליף בשוק המקומי את הקיפים שנשארו לי לכסף תאילנדי. עברנו את משרד ההגירה של לאוס ולאחר מכן את זה של תאילנד. בעיר הגבול Cheng-Mek עליתי על פיק-אפ לעיר Ubon . הגענו לאחר שעה ורבע ואז התברר שהגענו למקום בשם Pubon. עלינו על רכב נוסף לאובון. הייתה איתי עוד בחורה ברכב שרצתה להגיע לגסט האוס מסוים. לי זה לא התאים ולקחתי מקום במלון סמוך בעלות של 350 בת. קיבלתי חדר עם מים חמים, שירותים ומזוג. קיבלתי הסבר כיצד להגיע לגבול קמבודיה כאשר מכאן אני נוסע ברכבת לעיר בשם Roribam .רציתי לאכול ארוחת ערב. נכנסתי למטבח והראיתי להם מה אני רוצה לאכול והם הכינו לי. היה טעים. הארוחה עלתה לי 1$.
המעבר לקמבודיה
למחרת בבקר התקלחתי, התארגנתי ושתיתי קפה. אחר כך הלכתי לתחנת הרכבת והמתנתי לשעה 08:30 כדי לנסוע. הרכבת יצאה בשעה 0835(לפני כן קניתי כרטיס). לאחר 4 שעות הרכבת הגיעה ליעד (בשעה 12:35) ל-Bouriram כמתוכנן. ביציאה מהרכבת פגשתי שני הולנדים (קרין שהיא קטועת רגל ובעלה ג`ספר). הם שאלו אותי על מקום תחנת האוטובוס. הוצאתי את הספר והראיתי להם. הם התכוונו לנסוע לא רחוק כדי לראות מקדשים כדוגמת אנגקור בקמבודיה.
הייתי בדרך לבנק כשלפתע ראיתי שלט Post Office. נכנסתי וצלצלתי למלכה. בבנק התברר לי שלא מחליפים המחאות נוסעים אז החלפתי 50$ מזומן. הגעתי לתחנת האוטובוס ועליתי על האוטובוס ל-Aranyaprathet שעל גבול קמבודיה. יצאנו בשעה 14:30 ולאחר 45 דקות הגענו לעיר אשר עצרנו בה עד השעה 16:00. עלו כאן נוסעים נוספים. למעשה זה אוטובוס מאסף.
בתחנה אחרי זה עלו לאוטובוס ההולנדית קטועת הרגל ובעלה. היא התיישבה לידי. הם אמרו לי שלא הספיקו לבקר במקדשים שרצו והם נוסעים עכשיו לגבול קמבודיה.הגענו לארניה פרטט, נכנסנו למלון Aranya Garden. אני לקחתי חדר ליחיד עם נוחיות במחיר 150 בת (כ-4$). אחרי כן אכלנו ארוחת ערב.
למחרת בשעה 0845 היתה התארגנות בחזית המלון- שיירה של תוקתוקים עמדה שם וכולם עלו עליהם. נסענו לגבול. כל אחד מאתנו קיבל כרטיס קבוצתי. עברנו את בקורת הגבולות התאילנדי וצעדנו ברגל לעבר הגבול הקמבודי. מילאנו טפסים, עברנו ביקורת גבולות ולאחר מכן לקחו אותנו למשרד החברה בעיר Poipet שם המתנו עד השעה 12:00 מאחר והיה סיפור שגשר בתיקון אבל הסיבה היתה כפי הנראה אחרת. בשעה 1200 עלינו על פיק-אפ טנדר. מאחור היינו 11 איש (פטריק ונדין ההולנדים, ג`ו האוסטרלי, פול האנגלי, גרמני, 2 יפנים ועוד).
התחלנו לנסוע עד לעיר Sisophon אשר הכביש אליה היה לא רע. ברכב היה מאד צפוף. עשינו בסיסופון הפסקת צהריים ולאחר מכן נסענו לכיוון Siem Reap . מכאן הדרך היתה גרועה מאוד. היה הרבה אבק וקפיצות. הגענו בסביבות 16:00 לאחר 4 שעות נסיעה. היינו מלאים אבק. התארגנתי בגסט האוס ששמו Sun Rise בו לקחתי חדר גדול עם שירותים (ללא מים חמים) בעלות 5$. התקלחתי, החלפתי בגדים ואז הלכתי לאכול ארוחת ערב קלה של סלטים ולאסי (3$). צלצלתי למלכה דרך האינטרנט.
קמתי בבוקר התקלחתי ואכלתי ארוחת בוקר. נסעתי עם נהג האופנוע ששכרתי ל-3 ימים (בתעריף של 9$ ליום שזה מעל למקובל כי אפשר להשיג תמורת 5 או 6$ ליום) לבנק. פרטתי כסף ומשם נסענו למקדשי אנגקור. שילמתי כניסה עבור 3 ימים $40. יש כאן שני מסלולים- קצר וארוך. התחלנו לנסוע במסלול הקצר כאשר אני יושב על האופנוע מאחור. המקום מאד מרשים.
להלן המקדשים שביקרתי בהם: Angakor Thom [אנגקור תום] - העיר המבוצרת אשר בה מספר מקדשים ומשתרעת על יותר מ-10 ק`מ רבועים, המקדש Bayon [הבאיון] אשר בו מגדלים רבים והוקם בסביבות 1200 לספירה, מקדש Phimeanakas (ראיתי אותו רק מבחוץ מאחר והיה סגור עקב שיפוצים), Terrace Elephants [מרפסת הפילים] זאת מעין חומה באורך של 350 מ` כאשר משני צדדיה גילופי פילים, המקדשים Banteay Kdei ו- Sras Srang ממחצית המאה ה-12, מקדש Ta Prohn אשר בו עצים מדהימים ומקדש Ta Keo שהוא אחד המקדשים היפים.
בשלב זה עשינו הפסקת צהריים ולאחר מכן הלכתי לבקר באנגקור וואט שהוא הפנינה של מקדשי אנגקור. ממה שראיתי עד עכשיו יש בו ממדים ענקיים, צריחים וציורי קיר ממש מדהימים. לאחר שעתיים סיימתי את הסיור (אפשר לבלות שם יותר) וטיפסתי על גבעה כדי לצפות בשקיעה (אפשר לעלות גם ברכיבה על פיל).
השקיעה לא משהו מיוחד ודומה לשקיעות רבות שראיתי. נפגשתי שם עם ג`ו האוסטרלי. היו שם גם 4 צעירים ישראלים אבל לא הצגתי את עצמי בפניהם. ירדתי למטה וחזרתי עם הנהג העירה. נסעתי עם הנהג לשוק כדי לקנות סנדלים אבל לא מצאתי במידה מתאימה. חזרתי למלון, התקלחתי והלכתי לאכול ארוחת ערב.
למחרת נסעתי למקדשי Roluos Group שביניהם מקדש Preah Ko [פריאה קו], מקדש Bakong (באקונג) שהוא מקדש יפה ומרשים ומקדש Lolei. לאחר מכן נסענו למקדשי המסלול הארוך. מכאן חזרנו בשעה 13:00 לסיאם ריפ. אכלתי ארוחת צהריים, התקלחתי והלכתי לנוח. קמתי והזמנתי אצל בעל הבית כרטיס בסירה לפנום פן (23$). ישבתי ליד הגסט האוס בחוץ.
מאוחר יותר הגיעה בחורה יפנית אשר קבעה להיפגש כאן עם בחור אמריקאי שגר כאן. הוא לא היה והיא חכתה לו. בינתיים דברנו. היא סיפרה לי שהיא לומדת באוניברסיטה בסין ובאה לקמבודיה דרך ויטנאם. היא חוזרת עוד מספר ימים לפנום פן. הצעתי לה לשוט בספינה לעיר בשם Battambang ומשם לנסוע באוטובוס או ברכבת לפנום פן.
המקדשים הרחוקים והמפל
למחרת בבוקר אמרו לי שאני צריך להחליף את החדר שלי לחדר יותר קטן ולכן ארזתי את חפצי כך שיוכלו להעביר אותם בהעדרי. יצאתי עם הנהג בשעה 08:15 ולאחר נסיעה של שעה על האופנוע הגענו למקדש Banteay Srei שהוא באמת מיוחד ונחשב לאחד המקדשים היפים באנגקור. המקדש נמצא כ- 30 ק`מ מסיאם ריפ. מקדש זה נבנה במאה העשירית לספירה והוא אחד העתיקים. הוא מקדש Hindu המוקדש לאל Shiva.
המקדש יחסית לא גדול אבל אחד היפים באזור. לאחר מכן נסענו למפל ב-Kobal Spien. המקום נמצא כ-9 ק"מ ממקדש Banteay Srei. נוסעים בדרך עפר מאובקת. ירדתי מהאופנוע והתחלתי לטפס למפלים. הדרך לוקחת כחצי שעה עד 40 דקות.
הדרך עצמה יפה ועוברת בתוך יער אבל המפלים עצמם מאד קטנים.הגובה שלהם הוא 1 מ`- לא מרשים (אם אין זמן אפשר לוותר). כאשר הייתי למעלה פגשתי את הבחורה היפנית מאתמול וירדנו יחד למטה בהליכה איטית ושוחחנו. עשינו הכרה והיא אמרה לי שקוראים לה Naoko והיא לומדת בסין היסטוריה של הקולנוע הסיני אבל אינה יודעת אם תמצא עבודה בזה. השיחה הייתה נעימה והיא אמרה לי שהיא נוסעת מחר בבקר לפנום פן בפיק אפ.
הצעתי לה להוסיף עוד 3$ ולנסוע בקבינה. למטה נפרדנו. עלינו על האופנועים ואני נסעתי לעוד מקדש בשם: Banteay Samre אשר נבנה במאה ה-12 והוא מעט יוצא דופן מהאחרים. חזרנו לסיאם ריפ ואני הלכתי לאכול סלט פירות וקוקטיל פירות [מין לאסי]. שילמתי לנהג האופנוע 27$ שזה סכום יפה. שילמתי גם לבעלת הבית 20$ עבור 4 לילות.
בשעה 05:30 בבוקר הגיע פיק-אפ פתוח והחל באסוף האנשים מהגסט האוסים השונים. האסוף לקח חצי שעה. לאחר מכן התחלנו לנסוע לכיוון המעגן של הספינות בדרך מאד גרועה. הגענו בסביבות השעה 06:45. עלינו על ספינה גדולה כאשר חלקה מכוסה ובפנים מושבים מסומנים. הספינה היתה די מלאה במקומיים ובתיירים. את הציוד מעמיסים על הגג. כמו כן חלק מהתרמילאים יושב על הגג וחלק יושב בצד הקדמי של הספינה כך שאפשר לראות את הנוף ולהשתזף.
בתוך הספינה יש מזוג אוויר ושירותים. אזור המעגן מלא במשאיות שמעמיסות ופורקות ציוד בדרך מאד בוצית. כמו כן רואים בדרך הרבה בתים צפים. הספינות משנות מדי פעם את מקום המעגן והדבר מותנה בכמות המים בנהר המקונג. 10 דקות לאחר שעליתי לספינה יצאנו. השעה הייתה 07:10 .
יצאנו בשייט לאגם כאשר הספינה מתמרנת קדימה ואחורה בזמן היציאה עד שהגענו לאגם גדול ועצום והספינה החלה לפתח מהירות גדולה. בתחילת השייט הייתי בחוץ ונרטבתי. לאחר מכן נכנסתי פנימה כי באגם רואים רק מים ללא נוף. היה קר בחוץ, לבשתי מעיל גשם. בהמשך השייט נכנסנו לקטעים יותר צרים כאשר איים משני הצדדים ועליהם בתי עץ. בשלב זה הייתי בחוץ בחלק הקדמי.
לאחר 5 שעות, בשעה 1200, ירדנו במעגן של פנום פן. עליתי למעלה ונכנסתי למכונית של גסט האוס קפיטול. הגעתי למקום ולקחתי חדר עם שירותים (4$). במקום מסעדה לא רעה. אכלתי משהו קל והלכתי לחפש סנדלים. מצאתי בשוק סנדלים שעלו לי 4$. זה לא בדיוק מה שרציתי אבל בסדר. אחר כך הלכתי לאכול ארוחת ערב.
למחרת קמתי בבוקר, אכלתי ארוחת בקר ולאחר מכן נסעתי לסיור. המקום הראשון היה ה- Killing Field (שדה ההריגה). שכרתי לשם כך אופנוען ואופנוע. המקום נמצא כ- 15 ק`מ מחוץ לפנום פן. המקום מזכיר מעט את המחנות של הנאצים. זה מחנה אשר הוציאו בו אלפי אנשים להורג כאשר חלקם ערומים וקברו אותם בקברים המוניים במקום. כניסה עולה 9$. בתחילה רואים מבנה גבוה אשר מלא בגולגלות שעטופות בזכוכית. לאחר מכן אתה הולך במסלול הליכה לאורך הקברים.
חזרנו העירה ונסענו לבקר במקדש מיוחד ששמו Wat Phnom (וואט פנום) הנמצא בראש גבעה מאד יפה [כניסה עולה 1$]. לאחר מכן נסענו אל המוזיאון הלאומי שהוא מאד יפה ומעניין. יש בו דוגמאות של פסלים, כלי ברונזה וכלי נשק מכל התקופות. המבנה הוא אדום ויפה מאד (כניסה עולה 2$). לאחר מכן הלכנו לאכול ארוחת צהריים ולאחר מכן הלכתי ל-air Lao לנסות להחליף קיפים לכסף מקומי.הם לא הסכימו להחליף לי את הכסף. משם נסענו למוזיאון העינויים. במקום זה היה מחנה עינויים של החמר רוז` (כניסה עולה 2$). במוזיאון זה ראינו תמונות נוראות של עינויים (גם של ילדים) וכן תאי מעצר וכלי עינויים.
לאחר מכן הלכנו לארמון המלך ופגודת הכסף הנמצאים באותו מתחם והם יפים מאד. משך הסיור במקום לפחות שעה. כניסה עולה 3$ וכניסה עם מצלמה עולה 5$. לאחר מכן נסעתי לשוק, שילמתי לנהג האופנוע 5$ והזמנתי אותו למחר בשעה 0615 כדי לנסוע למעגן הסירות. מאוחר יותר הלכתי לאכול ארוחת ערב במסעדת המלון (2$). שילמתי 8$ עבור שתי הלילות במלון כשלפתע ראיתי את ג`ו האוסטרלי שהגיע באוטובוס מסיאם ריפ. זו נסיעה קשה של 11 שעות.
למחרת נסעתי למעגן הסירות על האופנוע. קניתי כרטיס ל-Kratie. הכרטיס עלה 10$ ומשך השייט חמש וחצי שעות. הפעם אני מתחיל בישיבה על הגג. על גג הספינה הכרתי אוסטרלי ושתי דניות. הגענו לקרטיה ונכנסנו לגור בגסט האוס Heng- Heng. חדר ובו שירותים, טלביזיה ומאוורר עלה 5$. הזמנתי את האוסטרלי לחלוק איתי את החדר מאחר והוא קצר בתקציב.
סיכמתי עם האוסטרלי והדניות שאתן להם תדריך על לאוס לשם הם מתכוונים להגיע. במסעדה הכרתי בחורה אוסטרלית והחלטנו לנסוע יחד לראות את הדולפינים בנהר המקונג במרחק של 15 ק`מ מהעיר. לבחורה קראו אמנדה. שכרנו כל אחד אופנוען תמורת 3$. האופנוען ימתין לנו עד אשר נסיים את השייט לתצפית על הדולפינים.
עבור הסירה שילמנו כל אחד 3$. זאת סירה קטנה. היינו בה אמנדה, אני ועוד צרפתי. שטנו כשעה ורבע וראינו מעט דולפינים. חזרתי העירה, התקלחתי, אכלתי ארוחת ערב ותדרכתי את הבנות לגבי לאוס כאשר אני מציין בפניהם את הכביש החדש שנפתח מויטנאם ללאוס ומקצר את הדרך. הראיתי להם תמונות. גם אמנדה הייתה איתנו. אחר כך הלכתי לישון.
סיור בערים
למחרת נסעתי עם הבחור הצרפתי ל-Sambor. הדרך בחלקה לא כל כך טובה אבל הנוף של המקונג מקסים. כל אחד מאתנו היה על אופנוע. כעבור שעה וחצי הגענו לסמבור. במקום היה נזיר שדבר צרפתית והוא הסביר שהמקדש נבנה בשנת 1500 לספירה אבל נהרס במלחמה ע"י החמר רוז`. בשנים האחרונות הוא נבנה מחדש. הביאו צייר מפנום פן אשר צייר ציורים אוטנטיים על לידתו ומותו של בודהה (מאד יפה). המקדש עצמו בצבע צהוב ומוקף ב-100 עמודים כאשר מצידו השמאלי (מכוון הכניסה) שני עמודים מאד גבוהים. לאחר מכן שתינו מיץ של קנה סוכר אשר ניסחט במכונה מיוחדת והתחלנו לחזור.
כל זה היה יומיים לפני הבחירות בקמבודיה ובדרך ראינו שיירות של תומכי המעומדים נוסעים. בדרך חזרה עצרנו וטיפסנו על גבעה ברגל על גבי מדרגות. מלמעלה רואים נוף יפה המשקיף על הסביבה. חזרנו למלון. שילמתי לנהג 5$. הלכתי לאכול סלט פירות וגם נתתי תדריך לאוסטרלי שהחליף אצלי קיפים תמורת 10$. לאחר מכן אכלתי ארוחת ערב. שילמתי לבעלי הבית עבור שתי לילות- 5$.
בבקר עזבתי את החדר (האוסטרלי ישן). אחרי שאכלתי ארוחת בקר הלכתי למעגן וקניתי כרטיס לפנום פן במחיר 10$. פגשתי שם את שתי הדניות וישבנו יחד על הגג. הסירה הייתה מעט יותר קטנה. לאחר 5.5 שעות הגענו לפנום פן. לקחתי אופנוע לקפיטול גסט האוס. שילמתי לו 1$. בגסט האוס קיבלתי את אותו חדר בו הייתי קודם עבור 4$. אחרי הצהריים הלכתי לעשות סידורים למיניהם ובערב היו תהלוכות ממונעות ומוארות לקראת הבחירות.
למחרת לקחתי אוטובוס לעיר Takeo. תחנת האוטובוס היתה ליד השוק המרכזי בפנום פן. האוטובוס היה מלא ועמדתי. לאחר 20 דקות ירדו אנשים והתיישבתי. הכביש היה לא רע יחסית. הנסיעה ארכה שעתיים. הגעתי למקום. לא מצאתי דרך להגיע ל-Phnom Da לראות את מערות הבודהה. לקחתי אופנוען ונסעתי איתו 12 ק`מ עד למקום שאוכל לנסוע ממנו במונית ל-Kampot .
הגעתי, שילמתי לנהג המונית 10$ (הכביש לא היה רע ולקח לנו שלוש ורבע שעות להגיע). הלכתי למסעדת מרקו פולו והסתבר שהחליפו בעלים והוא היום גם מלון (חדר ללילה עולה 25$). הם גם מארגנים טיולים . המקום לא התאים לי ונכנסתי לגסט האוס. לקחתי חדר עם שרותים, מיזוג טלביזיה ומים קרים (בעלות של 5$ ללילה). קבעתי עם בעל הגסט האוס שאסע איתו למחרת על אופנוע ל-Bokor Hill Station.
קמתי בבוקר ויצאתי עם בעל הגסט האוס על האופנוע להר בוקר. שילמתי 5$ כניסה ואז החל הסיוט- נסיעה של 3 שעות בדרך מאד גרועה (היא הייתה פעם אספלט). הדרך עוברת בתוך ג`ונגל, כל הזמן קפצתי. התחלקנו 3 פעמים ובאחת הפעמים נפצעתי ברגל וכך גם הנהג. הדם שלנו התערבב (אצטרך לעשות בדיקות בארץ). הדבר קרה כאשר הנהג איבד שליטה על האופנוע. למזלי לא קרה לי כלום פרט למכה עם דם ברגל- לא רציני. הגענו לאחר 3 שעות. במקום יש גסט האוס והריסות של קזינו, כנסיה קתולית הרוסה בחלקה, פגודה ומבנים הרוסים של בית ספר. בעבר המקום היה מיושב ע"י צרפתים (אשר שלטו בקמבודיה) והיה כביש טוב למקום.
היום הכל הרוס. הנוף יפה מאד בתצפית מלמעלה אך לא ראינו כלום בגלל עננים נמוכים. לאחר מכן התבהר וראינו את הנוף היפה של הג`ונגל. בינתיים הגיע למעלה ג`יפ עם עוד 3 תרמילאים. בדקתי אפשרות לרדת איתם והנהג הסכים לקחת אותי עבור תשלום של 5$. כמובן שהסכמתי! הירידה לקחה שעה וחצי. הנסיעה על האופנוע הייתה נוראית. הגב והפרקים כאבו לי. הגעתי לגסט האוס, שילמתי עבור הטיול 5$ ועוד 10$ עבור שתי לילות.
למחרת, הזמינו לי מהמלון מונית קולקטיב לעיר Sihanoukville . היו במונית עוד מספר מקומיים. סה"כ היו במונית 7 איש ועוד אחד שישב על מכסה תא המטען. התחלנו לנסוע וכעבור שעה הרגשתי שהפאוץ` שלי לא עלי ונזכרתי שהשארתי אותו במלון. ירדתי מהמונית, עצרתי אופנוע ותמורת 1.25$ הוא החזיר אותי העירה. עליתי לחדר במלון ומצאתי את הפאוץ`. שום דבר לא היה חסר בו למרות שניקו כבר את החדר. החלטתי להישאר עוד לילה ולנסוע למחרת היום עם בעל המלון על האופנוע לעיר Kep שהיא מיוחדת במינה. עלות הנסיעה 5$. הגענו כעבור 40 דקות. הכביש בדרך היה טוב. זהו מקום מאד שקט ואין בו חשמל. עיר נמצאת לחוף הים.
למחרת, אכלתי ארוחת בוקר ולאחר מכן עליתי על מונית קולקטיב ל- Sihanoukville. זמן הנסיעה הוא שעתיים. ב- 45 הדקות הראשונות זאת דרך עם קפיצות ולאחר מכן הדרך משתפרת (עובדים עליה). לאחר מכן הדרך עשויה אספלט (מהחיבור לכביש מס` 4). הגענו לאחר שעתיים. במונית הייתה בחורה מצרפת שהציעה לי לבוא לחוף שהיא נמצאת בו וגם לגסט האוס שהיא הולכת אליו. חדר עם שירותים עלה שם 5$ ללילה. שם החוף הזה הוא Ochheuteal (אוצ`טיל). החדר בגסט האוס היה מאד בינוני. אחרי כן הלכתי להסתובב .
עשיתי סיור בעיר עם נהג אופנוען תמורת 3$. החופים כאן יפים. חלקם ריקים מאחר והמקומיים מגיעים בסוף השבוע. החוף שלנו נחמד. פגשתי כאן שוב את ההולנדית קטועת הרגל ובעלה ג`ספר. הם ישנו בגסט האוס על החוף (ללא שירותים בחדרים). ירדתי לחוף ופגשתי שני זוגות שראיתי ב-Kep. התברר שזוג אחד זאת אם קמבודית עם בנה הצרפתי. היא באה לבקר בקמבודיה לאחר 35 שנה. היא הייתה נשואה לצרפתי. הבן הוא בן 32 והוא מדריך צלילה. אכלתי ארוחת ערב במחיר 3$ (דג עם צ`יפס עשוי טוב מאד). לאחר מכן שוחחנו והלכתי לישון.
לתחילת הכתבה
חזרה לתאילנד
לארוחת הבוקר נפרדתי מההולנדים. הלכתי לחדר, ארגנתי את החפצים, חזרתי למסעדה בשעה 1030 וקיבלתי את הכרטיס לספינה. האופנוען לקח אותי למעגן תמורת 1$. עליתי על הספינה. העמיסו את התרמילים הגדולים על הגג. בינתיים הגיעו עוד אנשים. חלק גדול מהם היו תיירים ותרמילאים. הספינה הייתה צריכה לצאת ב-12:00 ויצאה ב-12:15. היו מקומות מסומנים. שלי היה ליד החלון. משך השייט 4 שעות.
שמה של עיירת הגבול הוא Koh Kong. בהתאם למידע שבידינו הגבול נסגר בשעה 1700 וכאשר השעה הייתה 1620 הבנתי שלא נספיק לעבור את הגבול ונצטרך ללון בצד הקמבודי. כאשר הספינה עצרה בשעה 1635 התנפלו עלינו מקומיים והתחילו להוריד את חפצים. אחד מהם הוריד את התרמיל הגדול שלי וביקש 1$. שילמתי לו. במקום חיכו ספינות מרוץ קטנות שבכל אחת מהן היו 5 מקומות והיינו צריכים לשוט עד למעגן. לקחו מכל אחד 3$ עבור שייט של 10 דקות. במעגן חיכו אופנועים ומוניות. "התלבשו" לי על התרמיל ואופנוען אחד לקח אותי לכיוון הגבול בנסיעה מטורפת אבל מעבר הגבול היה כבר סגור.
במקום יש מלון גדול בעלות של 20$ ללילה והאופנוען אמר לי שיש לו גסט האוס עם חדר ליחיד ושירותים בעלות של 5$ ללילה. כשראיתי את המקום (זאת הייתה חורבה) החלטתי ללכת למקום אחר. נכנסתי למלון שבו חדרים ב-8$ ללילה עם שירותים בחדר ומיזוג[מאד חם שם]. הלכתי לאכול במסעדה ארוחת ערב. הזמנתי אורז וירקות מבושלים ונודלס עם עוף במחיר. למעשה המשחק של המקומיים היה מכור מראש כי הם ידעו שלא נספיק לחצות את הגבול. אפשר לעשות זאת רק באפשרות אחת והיא להמשיך עם הסירות לא עד המעגן אלא עד לנקודת הגבול.
קמתי בבוקר והלכתי למעבר הגבול הקמבודי. פתחו אותו בשעה 07:00. החתימו לי את הדרכון. היו עוד מספר זרים במקום ולאחר מכן צעדנו לכיוון הגבול התאילנדי. בתחילה היה מחסום אשר בו חיילים שחיפשו בתיקים של כולם (לא יסודי) למניעת הברחות ולאחר מכן הלכנו לנקודת הגבול התאילנדי שם מילאנו טפסים. החתימו לי את הדרכון גם שם. במקום היו כבר מיניבוסים המסיעים לעיר Trat אשר בה רציתי ללון אתמול בגלל שרציתי לראות את שוק הלילה.
עבור הנסיעה כל אחד שילם 100 בת (כ-3$) עבור נסיעה של כשעה. בערך לאחר 15 דקות החלפנו לבקשתם מיניבוס. הנהג נסע כמו משוגע- 130- 140 קמ"ש והגענו ל Trat לפני 09:00. במקום היה אוטובוס ממוזג לבנגקוק שמיועד לצאת ב-09:30. קניתי כרטיס ב-190 בת (כ-5$).
האוטובוס יצא ב-09:45 והנסיעה ארכה 5 שעות עד בנגקוק. הגענו ב-1445 לתחנת האוטובוסים המזרחית [רחוק מהקואסן]. באוטובוס היו עוד אוסטרלי ואיטלקייה. עלינו לתחנת הרכבת העילית ובמחיר 30 בת נסענו עד תחנת הרכבת המרכזית. משם נסענו על אופנוע (50 בת) לקואסאן. האופנוען נסע מאד מהר והתפתל בתנועה. האמת שזאת הדרך המהירה לנסוע בבנגקוק. בסוף הגענו. נכנסתי למלון בשם In Classic. חדר שם עלה 450 בת ללילה. זה היה חדר ליחיד עם שירותים ומים חמים (אבל בלי סבון ונייר טואלט).
סך הכל החדר במצב טוב. הלכתי לבית המרקחת וקניתי יוד,פדים ואלכוהול כדי לחטא את הפצע שלי ברגל. התקלחתי במים חמים לאחר כמעט 3 שבועות של מים קרים... לאחר מכן יצאתי להסתובב. עברתי דרך בית חב"ד שיש להם גם מסעדה והלכתי ל"קשר הישראלי" משם צלצלתי למלכה. לאחר מכן הלכתי למסעדת שושנה ואכלתי סלט ישראלי,חומוס, בשר כבש, 2 פיתות ושייק פירות אננס. העלות הייתה 3$. זה היה סיום הטיול שלי, מבנגקוק טסתי לישראל.
