מידע חיוני נוסף באתיופיה

טיילנו משפחה של זוג הורים ו 3 מתבגרים בחודש אוגוסט 23, עם Kb האלוף. עמוס בידע, זורם, רגיש, נכנס מהר לראש שלנו, הסביר, תמך, הלהיב והפך את הטיול לחוויה כיפית, מעשירה, בטוחה ונעימה. סמכנו עליו בעיניים עצומות, בנוסף הוא היה גמיש ופתוח לשינויים ובקשות שלנו שצצו במהלך הטיול. עבד עם נהגים ומדריכים מקומיים מציינים. בקיצור ממליצים בחום רב. משפחת גיא מקרת טבעון.

אחד הטיולים השווים ביותר, וטיול שקל לתכנן מראש.

הבסיס בעיני לתכנון הוא השימוש בטיסות הפנים שהינן מאוד זולות במידה ואתם טסים עם אתיופין איירלנייס. גם במידה וקונים טיסות בתוך המדינה) כפי שעשינו באמצע הטיול) , המחיר הוא חצי או שליש מהמחיר של מי שלא נכנס למדינה עם אתיופין איירלניס.

המסלול שלנו התחיל במקלה, סגרנו מראש דרך אחתמהסוכנויות הישראליות את הטיול למדבר של 4 ימים. אין מה להגיד, נאמר כבר על הכל על המדבר הזה, מדבר דנקיל, אבל זה פשוט מדהים, במסגרת הטיול הרי געש, כולל שינה ליד הר געש פעיל! , לינה בכפרים, לבות וצורות מטורפות פארק שהוא סטייל ילוסטון.

אי אפשר להגיע לאתיופיה ולפספס את התופעה המדהימה הזאת!

מלונות לבני +60 שאינם קשיחים כמו צעירים בני +20 ורוצים בסוף יום של טיול להגיע למלון נעים עם חשמל, מקלחת משובחת עם מים חמים ורצוי אפילו קצת פינוקים כמו מקום להניח את המזוודות, מגבות נעימות וארוחת בוקר די מערבית -

בכל מקום שיש בו מלון של רשת היילה ריזורט - לכו עליו

באדיס - בחרנו ברמאודה אין וגלינו שהבחירה שלנו היתה משובחת - חדרים מעולים, קירבה לשדה התעופה, מסעדות וחנויות נעימות ואפילו שירות הסעה לשדה וממנו ללא תשלום מדי חצי שעה

לקחת בחשבון שאם נוסעים לא בעונה קיימת האפשרות שלא יהיה איש במקום שבו נשארים ללון- מלון לודג. ואם יש מפעם לפעם הפסקות חשמל באזורים מבודדים בעיקר בדרום זה לא נעים. אנחנו בחרנו לעבור למלון ברמה קצת פחות נוחה אבל עם תיירים נוספים.

אחרי שטיילתי חודשים באופן עצמאי וישנתי אצל משפחות מקומיות יש כל מיני טיפים שיכולים לעזור למי שמתכנן לטייל באופן עצמאי.

דבר ראשון יש קבוצת וואטס-אפ של מטיילים שנמצאים באתיופיה שפתח בית חב”ד ושם אתם יכולים לבקש המלצות ועזרה ממטיילים בכל דבר שקשור לאתיופיה. זה יכול לעזור לכם אם תתקעו באזור מסוים ולא תדעו איך להסתדר או שאתם צריכים תרופה שחסרה לכם ושם מטיילים יעזרו לכם, או אפילו לארגן קבוצה לטרק מסויים.

דבר שני יש מפות של אתיופיה עם מלא טיפים (של ישראלים) על כל אתיופיה שנקראת "מזונגו" והיא פועלת על המפות של אפליקציית Maps Me (מפס מי) ושם תוכלו לנווט לשווקים, להוסטלים, לתחנות אוטובוס ולכל נקודות העניין שמטיילים ישראלים ציינו במפה. זה ממש עוזר במלא מקומות. אחרי שתורידו את אפליקציית המפס מי תרשמו מזונגו בגוגל ותגיעו לקהילת המטיילים באפריקה ושם תוכלו להוריד את מפת הטיפים.

חשוב שתביאו כמה מקלות כביסה כיוון שכמעט בכל ההוסטלים גם אם יש "כילה" רשת מעל המיטה נגד יתושים תמיד יש בה חורים.

אל תשכחו להביא דבק סלוטייפ, השטרות שם מאוד בלויים ונקרעים מאוד מהר, בלי להדביק אותם אף אחד לא יקבל מכם את השטרות האלו.

לא לשכוח להביא מטען חיצוני נייד לפלאפון כי באתיופיה גם באזורים שיש חשמל כמעט כל יום יש הפסקות חשמל ולכן חשוב להביא גם פנס עם בטריות ולא להסתמך על הפנס שבפלאפון.

בגלל ניסיונות כיוס שיש באתיופיה ובפרט באדיס אבבה אני הייתי לובש בגד ים עם כיסים עם רוכסן מתחת למכנסיים ושם את הכסף שם, כך שהם לא מצליחים לגנוב כסף מהכיסים במכנסיים.

מזלג חשמלי ממש עזר לי במלא מקומות להכין אוכל מבושל במהירות ובקלות.

תמיד תעזרו במקומיים כדי לברר כמה הם משלמים על הנסיעה באוטובוס ושאר דברים כי אחרת מבקשים מחיר מופקע מתיירים.

מי שמטייל באתיופיה ובפרט מי שמטייל עצמאי זה ממש חשוב לדעת לפחות את המילים הבסיסיות והשימושיות בשפה האמהרית. רשמתי למטה מילים בסיסיות שממש יעזרו לכם במהלך הטיול.

היו לי חוויות ממש מדהימות בגלל המילים שלמדתי באמהרית וזה ישדרג לכם את כל הטיול. המקומיים מאוד יעריכו אתכם שאתם יודעים את השפה שלהם וזה פתח לי דלתות ומלא אנשים אירחו אותי בחינם בבית שלהם. באתיופיה יש 85 שפות כך שבכל אזור מדברים שפה אחרת. אני למדתי מהמקומיים כמה שפות וזה ממש היה חוויה לדבר איתם בשפה שלהם והם היו בהלם שאני יודע את השפה המקומית. החוויות הכי מצחיקות וכיפיות לשבת עם המקומיים לנסות לדבר בשפה שלהם.

חזרנו מטיול של שבועיים מאתיופיה, ולאחר שיחה עם טיילים שהיו לפנינו הייתי ממליץ להביא לילדים המקומיים דברים קטנים שישמחו אותם עד השמיים. לקחנו המון בובות שכבר אין בהם שימוש בבית, עטים עם קפיץ (לא עם מכסים) שמסתובבים בבית ללא שימוש לרוב, בלונים שמחלקים בכפרים, בגדים, חולצות שחושבים לצאת איתם לטייל ולהשאיר אותם למקומיים. הכל מתקבל בברכה גדולה, העוני הוא גדול.

יש מחלוקת בעניין אם לתת נדבות או לא לתת, בכל אופן, הילדים בדרום אתיופיה תמיד תמיד מבקשים את הדברים הבאים: עט, חולצת טי שרט! ממתק, בקבוק מים ריק ולפעמים סבון.

לפני מספר ימים חזרנו מטיול של 12 ימים באתיופיה והייתי רוצה לתת כמה טיפים בנוגע לטיול בחלק הדרומי של המדינה:

1. ממליץ בחום על שהייה של לילה בלינת שטח (אוהל) אצל אחד השבטים. אנחנו היינו אצל שבט ההאמר ומדובר בחוויה ייחודית אשר לדעתנו מרימה את כל הטיול למקום אחר. אני כותב את זה בעיקר כי זה מוציא אותך מהמסלול הרגיל של יציאה מהג'יפ, חצי שעה סיור כמה תמונות וממשיכים הלאה. חוויה מדהימה.

2. כנראה שאף אחד לא ייאמץ את ההמלצה הזאת ובכל זאת: אם זמנכם קצר וותרו על המורסי (זה השבט בו הנשים עם הדיסקית בפה) . והסיבה: זה מבזבז כמעט יום: מקיי אפר לג'ינקה כשעה, משם למורסי שעתיים, ואת כל זה גם צריך לחזור אחר כך, לא משנה לאן אתם ממשיכים. אבל בעיקר - החברה האלה מתקשטים בעיקר עבור תיירים ודורשים תשלום כמעט עבור כל תמונה בנפרד ובנוסף מאוד אגרסיביים. במונחי חווית מטייל נטו, השבטים האחרים הרבה יותר נגישים ויוצרים תחושה אותנטית. נכון שלא כולם פוטוגניים באותה מידה כמו המורסי אבל סך הכל החוויה אצלם היתה ברמה נמוכה יותר מאשר אצל שבטים אחרים. ובהמשך לנ"ל: גם שבט הדורזי זה יותר "בית בטבע" והצגה ברמה של מוזיאון מאשר אותנטיות. אני כותב את זה בעיקר כי חוויית האותנטיות אצל השבטים האחרים מאוד חזקה ועדיפה. בעיקר אם זמנכם קצר.

3. דרומית מקיי אפר אין יותר אספלט. הכביש לא סלול. אמנם ניתן לנסוע עם מיניוואן או רכב שטח, אבל כאן באה לידי ביטוי גם איכות הטיול וגם ניצול הזמן. ולכן, משתי הסיבות האלה, רכב שטח זוכה ובגדול. למעשה הוואן נותן רק עדיפות בגודל. זה לא מעט, אבל הנסיעה איתו בשטח הרבה פחות נוחה ובאופן משמעותי, וזאת למרות שכל הדרכים עבירות (המדובר בשבילים על קרקע מוצקה ושטוחה) . את הזמן שתחסכו אתם יכולים לנצל או בכדי להעמיק את הטיול או לסיים את היום מוקדם, ואל תזלזלו בזה: המדובר בימים חמים וארוכים.

4. שבט ההאסנג דרומית לאומרטו קצת פחות מטוייל מהאחרים אבל החברה האלה באמת זרוקים עמוק אחורה בזמן. שווה את תוספת הזמן והמאמץ. וזה בסה"כ פחות משעה מטורמי אליה במילא תגיעו.

5. אל חשש. אפשר להתלכלך קצת בבוץ להזיע מחום או להירטב קצת בגשם, אבל בסך הכל ניתן לסיים כל יום במלון בתנאים סבירים לחלוטין, להתנקות ולהמשיך הלאה. מהבחינה הזאת הטיול יכול להתאים כמעט לכל משפחה עם קצת רוח "הרפתקנית". נכון, זה לא אירופה הקלאסית, אבל בהחלט לא מדובר בטיול המיועד רק לכאלה עם סכין בין השיניים.

6. ההיררכיה של המלונות לפחות דרומית לארבה מינץ מאוד ברורה: פנסיון - לא להתקרב! מלון ברמה יותר גבוה ולודג' זה לגמרי ברמה טובה. מומלצים: פאראדייס לודג' בארבע מינץ, אקו לומו לודג בג'ינקה (אם כי קצת יקר, בעיקר כי הוא הלודג היחיד באזור) ובוסקה לודג בטורמי.

7. אצל חלק מהמדריכים כאן יכולת התכנון בעייתית משהו. חלק מהשינויים בתכנית נובעים מכך שלא לקחו בחשבון את ימי השוק או טקסים מסויימים וכ"ו.אז לפחות ביחס לימי השוק (2 מספיקים לדעתי) כאן לא אמורה להיות הפתעה: ניתן לסנכרן את זה לחלוטין עם ימי הטיול מתוך הלונלי פלנט.

8. מתנות למקומיים: רצוי מאוד להביא מתנות לילדים. תקציב של 300 ש"ח עושה את העבודה היטב ובשיקולי מקום משקל אפשר להביא מאות טושים, עפרונות, עטים, קצת מתנות פלסטיק לילדים היותר קטנים, מדבקות וכ"ו. המדריכים יבקשו מכם גם פנקסים אבל אז זה מתחיל להיות כבד.

9. למרות החום היחסי יש כאן כמעט כל השנה גם אפשרות לגשם. נא התארגנו לכיסוי קל כגון מעילי גשם המאפשרים להתמודד עם גשם גם בטמפרטורות של 30 מעלות.

10. עולם החי בדרום מאכזב למדי. דווקא לכן אל תוותרו על הקרוקודיל מרקט. זה לא סאפארי בטנזניה, אבל בהחלט שווה שעתיים בבוקר או אחר הצהרים בשביל לראות ערמות של היפופוטמים וקרוקודלים, עופות מים ודורסים.

11. אם אין צורך בכך עקב אילוצים אחרים, כגון למשל טיסות, אז הימנעו מנסיעה בין אווסה לארבה מינץ. חמש שעות מיותרות, בהנחה שממילא את רוב הדברים תראו בטיול מארבה מינץ דרומה.

12. עצה אחרונה: אחרי הכל, זאת אתיופיה. התכנית היא בסיס לשינויים ולא תמיד זה רע, המסגרת הכספית שנקבעה עם המדריך לא תמיד עומדת במבחן המציאות (ולא צריך להתעצבן מזה יותר מדי. מאה דולר לפה או לשם לא ישנו הרבה בשביל רובנו) , ולוחות הזמנים הם בגדר המלצה קרובה למציאות. זה לא שמדובר באיזה קונספירציה לדפוק אותנו. ככה זה החיים פה, אבל כל זה גם חלק מהחוויה.

חזרתי מאתיופיה מטיול של 3 שבועות בפברואר, כולל טרק של שבוע בהרי סימיאן. היה חם ויבש מאוד. מעילי גשם וכיסוי לתרמילים שסחבנו היו מיותרים. בכל מקום, אפילו בכפרים הכי נידחים אפשר לקנות בקבוקי מים מינרלים. אני ממליצה ללכת כל הזמן במכנסיים ארוכים ונעלי שטח, כי שום דרך לא סלולה ויש המון אבק שחור שעולה עד מעל לברכיים.

השמש נורא חזקה. חשוב להביא כובע וקרם הגנה טוב, וחולצה דקה בהירה עם שרוולים ארוכים. מצד שני, בהרים מעל 3600 מטר גובה, מרגע ששוקעת השמש קר מאד. לבשנו 3 שכבות כולל פליז מנדף ומעיל פליז עליון, כובע צמר וצעיף. בכל המלונות בגונדר, בהיר דר, לליבלה ואדיס אבבה יש ווי פי טוב, קל לגלוש ויש תקשורת סלולר רצופה. לטרק בהרים כדאי להביא טלפון לווייני.

בכל הערים יש כספומטים ליד מלונות ובנקים שמכבדים את כל הכרטיסים. באתיופיה יש אינפלציה והמחירים עולים כל הזמן. על המחירים במהדורה האחרונה של לונלי פלנט (2013) צריך להוסיף 20% לפחות. אנשים ירצו תשלום בדולרים במזומן. זה לא חוקי באתיופיה ומסוכן. שלמו תמיד במטבע מקומי.

במשרדי הפארק בדברק אפשר לשכור אוהלים, מזרונים ושמיכות. שקי שינה חובה להביא מהארץ. אנחנו שכרנו מהארץ מדריך מאד מומלץ בשם דאוד סולימן [email protected]. קל לתקשר איתו במייל. עונה מיד באנגלית טובה. עובד הרבה עם ישראלים. דאוד דאג ל-4 פרדות וסבלים, טבח ועוזר טבח. אנחנו לקחנו על הגב רק תיקים קטנים עם מצלמות, מים, מדריכי צפרות ועזרה ראשונה (חשוב!) הטרק קשה. יש עליות וירידות מאד תלולות. פגשנו כמה צעירים אמריקאיים שסחבו את כל הציוד והמזון על הגב וממש סבלו ולא נהנו. הטרק עלה 700$ לאדם, לא כולל טיפים לטבחים, סבלים ומאבטח שחובה לקחת. הטיפים עלו עוד 300$ לכולנו יחד.