מסלול עד שבוע בדונגאל

המחוז הכי פחות מתוייר באירלנד, כנראה בגלל המרחק שלו מהשאר האזורים האטרקטיביים, היותו בצפון, בניגוד לרוב האטרקציות שבדרום, או בעיקר בגלל שלא תשמעו המלצות מטורפות על אטרקציות בתוכו. גם אנחנו, שהקפנו את אירלנד כולה ואת צפון אירלנד, ויתרנו על Donegal. טעינו כמובן ולאחר מספיק המלצות ששמענו לאורך הטיול, נסענו מ-Cork שבדרום עד ל-Donegal (בשני חצאי ימים) וזכינו לתקן את הטעות. שימו לב שטיול באזור בלי רכב יהיה די קשה. 

המחוז שונה לגמרי משאר אירלנד. אל תצפו לאותם גבעות ירוקות. במקומן, יקיפו אתכם מרחבים צהובים מדהימים. אך הדבר היפה ביותר שם הוא האגמים. אלה האגמים הכחולים ביותר שתראו באירלנד. הנוף שתיארתי, הוא סיבה מספיק טובה להגיע לאזור. כמובן שכמות האנשים המעטה שתראו במחוז גם היא מעצימה את החוויה של הנסיעה לבד במרחבים. במחוז כדאי כמובן לבקר באטרקציות המרכזיות, אך הדרך הטובה ביותר לחוות את האזור הוא לנסוע בכבישים הצרים החוצים את המחוז. 

האטרקציה המפורסמת במחוז נמצאת ב-Glenveah National Park. הכניסה מכביש R251 (הכניסה צמודה לחלקו הצפון מזרחי של אגם Glenveah). הפארק למעשה מקיף את האגם, שכמו כל האגמים באזור, פשוט מדהים. כדאי ללכת כ-20 דקות לאורך הגדה, להגיע לטירה שבמרכז האגם ולחזור בהסעה של הפארק. ליד הפארק תוכלו לראות, גם אם רק מהכביש, את הר Errigal. 

המקום המרשים ביותר במחוז ואולי בין המרשימים באירלנד ועם זאת אינו מפורסם כלל, הוא Slieve League. זהו רכס צוקים המשקיף הישר לאוקיינוס. ממש כמו Cliffs of Moher, רק לא מתוייר כלל וטיפה יותר גבוה. למעשה פי שלוש יותר גבוה. בזמן שצוקי מוהר מגיעים לגובה מרשים של כ-200 מטרים, הצוקים האלה מתנשאים לגובה של 601 מטרים! אתם יכולים לחפש תמונות באינטרנט, אך שום תמונה לא תבהיר לכם עד כמה זה גבוה. כדי להגיע, סעו על R263 ופנו שמאלה ב-Carrick. כדאי שתשאלו באחד הפאבים שם איך להגיע כדי לוודא שאתם בדרך הנכונה (אין שילוט). 

ממשיכים עם הכביש, עד שמגיעים למחסום שלידו חניה. פתחו את המחסום (סגרו אחריכם) והמשיכו לנסוע. הכביש יטפס לאורך צוקים שיפגשו את הים בשלב מסוים (שימו לב לדרך, היא ממש יפה) וימשיך עוד כ-200 מטר עד למגרש החנייה האחרון, המשקיף לצוקים. רוב האנשים מסתפקים במראה המרשים אל הצוקים, אך מאוד מומלץ אם אתם כבר שם, להגיע לפסגה הקרובה. מאחר ומגרש החנייה גבוה מאוד בעצמו, הטיפוס אינו ארוך במיוחד וייקח לכם כחצי שעה. תחילה תראו שביל מסודר שעולה מהחנייה, אפילו עם סוג של מדרגות, אך בשלב מסויים הוא נגמר ותצטרכו לעשות את דרככם לאורך הצוק. אין זו בעיה כלל, שכן יעדכם נישא כל הזמן לנגד עיניכם והדרך ממש קלה להליכה. כשתהיו למעלה, תוכלו סוף סוף להעריך את גובה הצוק. 

באזור הצוקים מומלץ לישון בעיירה Glencolumbkille. יש שם הוסטל נחמד. יש שניים האמת, האחד מפואר מאוד במחיר מצחיק, והשני על צלע ההר, עם בעלים משוגעים וריח נוראי שאולי חלקכם יראו בו חוויה בפני עצמה. בעיירה יש גם שני פאבים נחמדים מאוד. 

חצי האי דוניגאל יכול להוות תחליף לשמורות הטבע והחופים המערביים של הדרום. זה אזור פראי יחסית לאזורים אחרים באירלנד. קחו לשמורת גלנוויה (Glenveeagh) את כביש מס' 251 שעובר אחרי Church Hill ליד האגם שבחלק המזרחי של השמורה ואין אליו כניסה מתוך השמורה. למקרה שאין עליכם אטלס של הכבישים, שימו לב כמה מאות מטר אחרי שהאגם מסתיים בחלק הצפוני שלו יש כניסה לכביש צדדי בצד שמאל שבסופו (כ-2 ק"מ) יש חניון. לא היינו בשביל להמליץ בוודאות. בשמורת גלנוויה עצמה, שבכניסה אליה זכינו לראות פטריות "אליס" האדומות וגדולות, ישנו אגם גדול ואפשר ללכת ברגל 4 ק"מ עד לגני מבצר גלוויה היפים בצד המזרחי שלו. במקום לצעוד אפשר לנסוע לשם תמורת תשלום קטן. השמורה עצמה וחצי האי כולו בהחלט מומלצים אם אתם לא מתכוונים להיות בדרום – אחרת תשקלו עומסי דרך. היינו שם במזג אוויר לא שקט - סביר שביום יפה האגם ישקף את הנוף והצבעים (כפי שמישהי כתבה עליו).