”על הסעות לטרקים ואיסוף מידע“
טרקים שהם לא מעגליים כמובן מחייבים התארגנות מראש עם ההסעות. יש גם טרקים שהם כן מעגליים ועדיין מצריכים סידור תחבורה מכל מיני סיבות (הסיבה הנפוצה: נקודת היציאה לטרק היא מקום לא סימפטי להשאיר בו רכב, בייחוד בלילות). יש כמה אופציות:
הכי פשוט ונוח - מזמינים הסעה מאחת מחברות התחבורה. שפועלות באזור (יגידו לך איזה יש בכל בקפקר או משרד תיירות). בדרך כלל הם יגבו סכום נכבד עבור השירות, אבל זו אופצייה נוחה מאוד, כי היא דורשת תיאומים מינימליים. יש גם הרבה בקפקרים שמארגנים הסעות לאנשים שישנים אצלהם כדי להרוויח עוד כמה גרושים.
חוברים למטיילים אחרים כדי להתארגן איתם על סידור של שני רכבים. זה הכי כלכלי, אבל לא תמיד מוצאים מישהו שרוצה לעשות את אותו טרק באותו זמן.
תופסים טרמפים לתחילת הטרק, או מנקודת הסיום שלו. חשוב לברר שעל ציר התחבורה שעליו אתה רוצה לתפוס טרמפים, יש מספיק תנועה, אחרת....! למשל כשעושים את הרוטברן אפשר לתפוס טרמפים מהדיבייד לטה-אנאו ומשם חזרה בטרמפ או אוטובוס לקווינסטאון, אבל קשה למדי לתפוס טרמפים מקויינסטאון לנקודת ההתחלה (או סיום) בגלנורקי. בטרקים של כמה שעות יש הרבה אופציות מעגליות, אבל מבין הטרקים הידועים הארוכים למיטב זכרוני רק הקפלר והטונגרירו נורת`רן סירקיוט הם מעגליים.
נראה לי שאלו הן האפשרויות העיקריות - בסוף זה תמיד שיקול של כסף מול נוחיות וזמינות...
איסוף מידע על טרקים - מצד אחד, אין צורך להשקיע יותר מידי בעבודת הכנה מראש, כי בכל משרד DOC מחזיקים את החומר הכי עדכני על המסלולים בסביבה. מצד שני, יצא לי להיתקל באנשים שפיספסו טרקים מדהימים כי הם פשוט לא ידעו שהם קיימים (מוזר, נכון, אבל זה ככה). יכול להיות שהפיתרון הכי טוב הוא לרכוש את ``טרמפינג אין ניו זילנד`` של לונלי פלנט, שהוא די טוב (קצת יבש).
קרא עוד
