מסלול עד שבוע בטורס דל פיינה

ארוחת בוקר קטנה בSinging Lamb המקסים בפונטה נטאלס ויוצאים לסוכנות ההשכרה לקחת את הרכב שמתגלה כמשומש מאוד וצמיגיו שחוקים, זה מה יש. הנסיעה אל הטורסים מתחילה בכביש סלול ונמשכת בדרך עפר אשר כבר בכניסה אליה מיתמרים מרחוק שלושת מגדלי הענק המסמלים את סיומה הדרומי של שרשרת הרי האנדים, המוכרים לנו מביקורינו הקודמים בארגנטינה, צ׳ילה (קצת), פרו ובוליביה.

בתחילה עוצרים מדי כמה קילומטרים לצילום, בהמשך מבינים שהנקודות הפוטוגניות של המגדלים מסומנות וניתן לעצור בהן לצילומים. גם הגואנקו, אותה חיה אצילית דמויית למה, מתחילה להופיע לעינינו במספרים הולכים וגדלים. ושוב בתחילה עוצרים ליד כל בהמה ובהמשך רק כאשר הגואנקו מדגמות על רקע טופוגרפיה מעניינת. בכניסה לשמורה נקודת תשלום ושם מתברר לנו שמסלול ההליכה לתצפית הטורסים סגור בגלל גובה השלג. היום אגב, יפה להפליא והטורסים מדגמנים בשמיים נטולי עננים. הדרך אל מלון לגו גריי, ארוכה ובסופה 19 קילומטר של דרך רצופת אבנים, שעוד תגרום לנו לבעיות בהמשך. חוצים מספר גשרים עוברים בנופים מופלאים ולבסוף נוחתים במלון על גדות האגם.

גדות האגם למעשה מרוחקות מאוד מהמלון כי הקרחונים טרם הפשירו, אך הנוף הנשקף מהלובי מקסים. החדר שקיבלנו אינו צופה לכיוון האגם וקרחון גריי, אלא לאופק די סתמי. אבל לאחר תלונות קשות מצידנו (מוצדקות)על חוסר במים חמים וקור בחדר, זוכים למחרת לשדרוג לחדרים המפוארים שחזיתם ויטרינת ענק הצופה לקרחון. החדר מעולה, מיטת ענק ואפילו רצפה מחוממת במקלחת, תענוג. סעודה מפסקת אנו אוכלים בחדר מאוסף המצרכים שהבאנו. למחרת בבוקר יוצאים לשיט אל הקרחון. לקיום השיט נדרשים תנאי מזג אויר מתאימים ומינימום של 8 אנשים. למרות דלילות האוכלוסיה הצליחו לקושש מהמלונות בסביבה קבוצה של 12 איש. נוסעים כברת דרך קצרה, אח״כ צועדים כמה מאות מטרים על קרקעית האגם היבשה. בדרך חוצים גשר מתנדנד שהעומס המכסימלי המותר עליו הוא 6 אנשים. עד שמגיעים למזח מתנדנד וצועדים עליו לסירת מנוע שמשיטה אותנו מרחק קצר אל הספינה. תחילת השיט אינה מבשרת רבות, הקור על הסיפון העליון נושך. אט אט מתחילים להתגלות הקרחונים במגוון צורותיהם וגווני הכחול ירוק. מרהיב במיוחד הוא קרחון צף נמוך בצבעי ירוק כחול המעוצב ומפוסל בצורות מדהימות. הספינה מתקרבת אליו עד למרחק נגיעה ואפילו נוגחת בו באיטיות.

מגיעים לקרחון ושטים לאורכו, לדברי המלווה רוחבו הוא יותר משני קילומטר. הקרחון מחולק לשלושה חלקים ע״י מפרצים סלעיים, וכל קטע שהספינה חולפת על פניו מרשים לפחןת כמו קודמו. החוויה מסתיימת בשיט חזרה וכל הפרוצדורה שתוארה רק הפוך. עייפים קצת מהצום מנסים לנוח ומייחלים לסוף הצום. 

למחרת ארוחת בוקר מצויינת, בגלל שהפסדתי את ארוחת אתמול אני אוכל פעמיים, ויוצא שבע וכבד. נפרדים מהצוות החביב ויוצאים לכיוון מרכז השמורה לעשות שם מסלול הליכה למפלים ולמיצפור. בדרך רצופת הסלעים הרכב חווה חוויה לא נעימה, מתגברים וממשיכים. המסלול אל המיצפור אינו קשה ומלא בגואנקות ידידותיות הששות להצטלם. מזג אויר בהיר ונפלא. יוצאים מהשמורה, ובהמלצת הריינג׳ר היחיד הדובר אנגלית נוסעים אל המפלים הגדולים, מחוץ לשמורה, שמהם יש נקודת תצפית מצויינת לטורסים. מקום מצויין לפיקניק כאשר רק אנו וכל הטבע מסביבנו נהנים יחדיו. נוסעים לsinging lamb בפ. נטאלס. מלון מקסים עם צוות מקסים עוד יותר של מנהלת צילאנית וארבעת אמריקאים שבאו לשנת עבודה במלון. מכיוון שיום ראשון ורוב המסעדות סגורות, קונים מצרכים בסופרמרקט ומכינים סעודה לתפארת. בריאן אמריקאי העובד במלון וחברו, מסרבים בתחילה להצטרף בטיעון שהם כבר עמוק בתוך הקינוח, גלידה תוצרת בית, אך הריחות והמירקם של הארוחה מפתים אותם להצטרף ולזלול בפה מלא. אנחנו כבר די רוויים מלשוחח רק בינינו בהיעדר דוברי אנגלית. הבעיה עם הרכב מהטורס עדיין מעיקה ואנו משקיעים זמן מה בפתרונה. נוסעים לכיוון מילודון, מערות בהן נתגלו פריטים מחיות שחיו באזור לפני יותר מעשרת אלפים שנה. הפרט המרתק שהמקום קרוי על שמו הוא בעל חיים גדול מאוד שניכחד. כל האזור היה בעבר תחת הקרחונים ולכם תצורות הטבע המעניינות הן פרי השחיקה. מחזירים את הרכב ויוצאים באוטובוס (bus sur) לכיוון העיר הדרומית ביותר בצ'ילה פונטה ארנס, בה נבלה יומיים וממנה נטוס לפוארטו מונט להמשך הטיול.

המלצות: אם מלון בשמורה אז מרכזי יותר. לבדוק את צמיגי הרכב השכור ולהתעקש על צמיגים טובים. לצאת עם מיכל דלק מלא שיספיק לכל הטיול. בעונה זו עדיין לא ניתן לצאת לטרקים.

לפני כחודש אני ואשתי חזרנו מירח הדבש שבמסגרתו עשינו את טרק הטורס דל פאינה. מכיוון שהיינו קצרים בזמן וקצרים ביכולת לשאת משקל על הגב, אבל מצד שני מאוד רצינו ליהנות מהטרק ומנופיו המדהימים חיפשנו לעשות מסלול שיאפשר לנו לראות את מקסימום הנופים בטרק, במינימום משקל על הגב, וללא התשלום המופרז עבור הלינה בהוסטלים היקרים שבשמורה. שמענו על כל מיני מסלולים: W, W הפוך, W ישראלי, V, המסלול המעגלי, אבל אף אחד לא התאים למה שחיפשנו, עד שמצאנו את "מסלול הכוכב" שהיה מוצלח מאוד! ורצינו לחלוק אותו איתכם.

והנה הסיפור דרך שלו: יום I - יוצאים בבוקר מפוארטו נאטלס באוטובוס, נסיעה של כשעתיים וחצי עד שמגיעים לכניסה לשמורה. אז לוקחים עוד אוטובוס פנימי של השמורה שמגיע למעגן (Pudeto) שממנו יוצאת המעבורת . המתנה של כ-45 דקות (יש שם אחלה בית קפה לחכות בו) ולוקחים את המעבורת למקום שנקרא Paine Grande (יש רק תחנה אחת למעבורת). הולכים שם 50 מטר, ומגיעים ל-Campamento Paine Grande שם מקימים אוהל ושמים בו את התיקים. מתרעננים קצת (יש שם שירותים, מטבחון ומקלחות) שמים בתיק קטן, קצת אוכל, חטיפים ובקבוק מים, מצלמה ובגד חם ויוצאים למסלול שנמשך כ-5 שעות הלוך וחזור לעבר קרחון גריי. אין צורך לקחת הרבה מים מכיוון שאפשר למלא מים בדרך (המים באגמים ובנחלים שם טעימים ובריאים). חוזרים למחנה ומכינים ארוחת ערב במטבחון המסודר של המחנה.

יום Ii - קמים מוקדם בבוקר (מומלץ לא יאוחר מ-7 בבוקר) מכינים ואוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לעבר היום השני (שהוא הארוך ביותר) במסלול לכיוון Campamento Italiano. הנופים בדרך מהממים! מגיעים ל"מחנה האיטלקי" דרך של כ-3 שעות ומשם בהתאם לזמנים מחליטים עד איפה ממשיכים. אם אתם בזמנים טובים, מומלץ להמשיך עד לתצפית שאחרי Campamento Britanico (עוד כ-4 שעות עליה). אם אתם בזמנים פחות טובים, אפשר להמשיך רק עד התצפית שבדרך (כשעה טיפוס) בכל מקרה, כמה שעליתם ככה צריך לרדת, ולמעשה חוזרים את כל הדרך חזרה עד למחנה, אליו צריך להגיע עד 18:00, לפרק את האוהל לארוז את הציוד, ולעלות על המעבורת (האחרונה) שיוצאת ב-18:30. מפליגים איתה חזרה ל- Pudeto ומשם לוקחים אוטובוס פנימי לכניסה לשמורה ומשם עוד אוטובוס פנימי (הפעם בתשלום) עד ל-Campamento Las Torres (אל דאגה, כל האוטובוסים/מעבורות תמיד מסונכרנים ביניהם). מגיעים למחנה, מקימים אוהל, מכינים ארוחת ערב, מקלחות ונגמר היום השני.

יום Iii - קמים בבוקר - הפעם לא חייבים לקום ממש מוקדם, ויוצאים למסלול של היום האחרון שמוביל לטורסים עצמם. העלייה נמשכת כ-5 שעות, ירידה כ- 3-4 שעות. כאשר חוזרים בסוף היום למחנה, יש זמן לקפל את הדברים ולקחת את האוטובוס האחרון שיוצא ב-19:30 לכניסה לשמורה ומשם לאוטובוס חזרה לפוארטו נאטלס. מגיעים לפוארטו נאטלס בערב בסביבות 22:00 אחרי 3 ימים של טרק מדהים!

יתרונות: לא סוחבים משקל על הגב! (חשוב מאוד למי שזה מהווה מגבלה רצינית עבורו, פחות ימים (למי שהטיול שלו קצר), רואים את רוב הנופים היפים של שמורת הטורס.

חסרונות: הולכים הלוך חזור כל יום, רואים 80% מהטרק (ומה שלא רואים זה רק מקטע אחד שהוא לא ה-Highlight של השמורה), משלמים יותר על תחבורה (מעבורת חזור, אוטובוס פנימי*2 - אבל מצד שני פחות ימים בשמורה=פחות זמן להשכרת ציוד), היום השני הוא מאתגר כי צריך להספיק להגיע למעבורת.

לסיכום: רוצים לעשות את הטורס אבל לא יכולים לסחוב? אין זמן? אין כושר? המסלול הזה הוא הפתרון בשבילכם.

הערה: אנחנו יצאנו לטרק עם תיק אחד גדול (מוצ'ילה) אותו השארנו כל יום באוהל (נראה די בטוח להשאיר ולא שמענו על אף מקרה של גניבה), ותיק יום קטן (אחד/שניים לבחירתכם, גם ככה הוא במשקל מאוד מצומצם).

אם מישהו רוצה עוד מידע נשמח לעזור :) 

למי שמעוניין לטייל יומיים שלושה בפארק ולא לישון באוהל / רפוחיו, מומלץ לשכור רכב בפוארטו נאטאלס שם המחירים זולים יותר מבארגנטינה וגם אין הגבלת קילומטרים. המחירים הזולים ביותר שמצאנו היו בחברת AVIS אך מומלץ להזמין מספר ימים מראש שכן לא תמיד ניתן להשיג את כל סוגי הרכבים. אנחנו שכרנו רכב 4X2 במחיר של 42600 פסו צ'יליאני ליום. מפוארטו נאטאלס ניתן להגיע לפארק ב-2 דרכים: הראשונה היא יותר ארוכה- 120 ק"מ אך בכביש סלול והשנייה קצרה יותר - 80 ק"מ בדרך עפר. אנחנו בחרנו בדרך העפר שהייתה לא רעה בכלל בגלל המרחק הקצר וגם כי יש מספר נקודות תצפית יפות בדרך.

בתוך הפארק ובדרך אליו אין שום תחנת דלק ולכן חשוב לצאת מפוארטו נאטאלס עם מיכל מלא ולהיות מודעים למרחק שנוסעים. בפארק יש מספר מסלולי הליכה יומיים שניתן להגיע אליהם עם הרכב: - אגם וקרחון grey - 2 תצפיות. האחת אורכת כ-45 דקות לכל כיוון והשנייה היא בעלייה ואורכת שעתיים לכל כיוון. - התצפית לטורסים - מסלול של כ-4 שעות לכל כיוון, די הרבה עלייה אבל משתלמת כי הנוף בפסגה מדהים. חשוב לעלות רק כשיש יום בהיר. - Salto Grande - תצפת למפל ולאגם יפה, 45 דקות כל כיוון. - Mirador Condor - שעה כל כיוון.

יש עוד המון מסלולים יפים ותצפיות שנמצאות ממש על הכביש, צריך להיעזר במפה טובה של הפארק ולנסוע. אנחנו בחרנו לישון בפארק במלון Las Torres שהוא יקר מאד. כנראה שיותר זול לישון בפוארטו נאטאלס על אף עלויות הדלק אבל הנסיעה אורכת שעה וחצי לכל כיוון והיא די מעייפת.

פארק הטורס דה לה פנייה בציל'ה (או בעגה התרמילאית "הטורוסים") או אולי הפארק המפורסם ביותר בצ'ילה. יש שתי דרכים עיקריות לטייל בפארק הראשונה ה-W, מסלול עד ארבעה ימים. הדרך השנייה היא המסלול המעגלי, אותו גם אני עשיתי. דבר ראשון כדי להגיע לפארק יש לקנות כרטיס אוטובוס באחד מההוסטלים או בסוכנות נסיעות בפוארטו נאטאלס. המחיר נכון לינואר 2011 עמד על 12000 ציליאנוס. בכניסה לפארק כל אחד מתבקש לשלם עוד 15000 צ'יליאנוס. בתמורה מקבלים מפה טופוגרפית לא רעה. הניווט וההליכה לאורך המסלול פשוטים מאוד ויש סימון מאוד ברור לאורך כל הדרך.

היום הראשון מתחיל בטיפוס מתון על גבעה ולאחר מכון ירידה קלה עד לאתר קמפינג שימו לב באתר זה יש לשלם עוד 4000 צ'יליאנוס לבן אדם. באתר אין בקתות והוא מתאים רק לבעלי אוהל. היום השני מתאפיין בהליכה על שני שליש גובה (ברובו) ומהלכו רואים שלוש לגונות יפות. היום נגמר באתר קמפינג על גדת לגונה שגם בו יש לשלם 4000 צ'יליאנוס.

היום השלישי הוא היום הקשה ביותר ורובו עובר בעלייה לפאסו ג'ון גרגור. העלייה ארוכה ועורכת כארבע שעות. בדרך עוברים באתר קמפינג נוסף שבו יש גם בקתות. כאשר מגיעים לשיא הגובה (שהוא גם שיא הגובה בטרק) נשקף נוף יפיפה (בעייני היפה בטרק). ניתן לראות את קרחון גריי ואת הלגונה הצמודה. בפאסו מנשבות רוחות חזקות ולכן קשה להישאר שם זמן רב. מהפאסו מתחילה ירידה תלולה עד לקמפינג הבא (הפעם חופשי מתשלום). הירידה לוקחת קרוב לארבע שעות.

מאתר הקמפינג הזה ולמעשה עד סוף הטיול, הולכים על שביל ה-W. שביל זה הרבה יותר פופולארי וכמובן שפה מטיילים כמות הרבה יותר גדולה של מטיילים. בעייני זה הוא החלק הפחות יפה בטרק. ביום הרביעי הולכים לאורך לגונה ענקית עד שמגיעים לקמפינג חינם בתחילת השביל שעולה לתצפית המערבית על הטורוסים. למחרת אפשר לעלות לתצפית (כשעתיים) ולאחר מכן להמשיך לעבר אחד מאתרי נקמפינג המזרחיים. לגעתי רצוי להגיע עד לאתר שממוקם מתחת לטורוסים. משם ישנה אפשרות לקום מוקדם (בערך 4:30) ולטפס לעבר התצפית. השביל מסומן במחזירי אור ואין בעייה ללכת בו בחושך עם פנס (אתם גם לא תהיו היחידים). 

בזריחה, עם קצת מזל (מזג אוויר), מתגלה הטורוסים במלוא תפארתם. הטורוסים מחליפים צבעים לפי שלבי הזריחה. משם יש לחזור לקמפינג ושם יש הליכה של כמעט שעתיים עד לתחילת המסלול. משם רצוי לתפוס טרמפים לכניסה לפארק ולחכות לאוטוס שיגיע לפוארטו נאטאלס.

לפני כמה חודשים עשיתי את המסלול ההיקפי של הטורס דל פיינה. כשהגעתי לקמפינג לוס פרוס סיפר לי אחד העובדים בקמפינג על טיול צד מומלץ. מסתבר שהטיול הוא למערת קרח מדהימה שאפשר להיכנס לתוכה! לקרחון-מערה קוראים פומה והטיול אליו הוא רק שעה לכל כיוון! באמת מקום מדהים. 

אל תפספסו את טרק הטורוסים! ממש מרשים ויפה!

עונה מומלצת : תחילת אוקטובר עד מרץ-אפריל (אני עשיתי אותו בתחילת אוקטובר ולא קר מדי כמו שכולם מזהירים).

איך מגיעים: למי שמגיע מהדרום, ניתן להגיע מאושוויה לאל קלאפאטה ומשם לקחת אוטובוס בבוקר לפורטו נאטאלס שבצ`ילה. מפורטו נטאלס סוגרים בהוסטל על אוטובוס שייקח אותכם בבוקר לתחילת הפארק.

מה הטרק כולל: יש שני מסלולים לעשות את הטורוסים. האחד מקיף את הפארק ונקרא מעגלי ובשני מטיילים בתוך הפארק ונקרא ה-W (שבתכלס זה הרבה יותר כמו סתם ש`). בכל אופן שניהם מאוד קשים.

 במסלול ה-W אפשר לעשות חלקים ולא את הכל. אני עשיתי את ה-W ולכן אכתוב עליו: אתם מתחילים בנקודה המזרחית, ומיד עולים על הקו הימני הראשון של ה-ש` . אחרי שהגעתם לקאמפינג והקמתם אוהל צאו לתצפית על הטורוסים - אתם תרגישו כבר את האנדרנלין שתגיעו לשם. ביום השני יורדים את הקו הימני של ה-ש` וממשיכים לתחילת הקו האמצעי. 

היום השני קשה מאוד ואורך 22 ק``מ לא ברמה בינונית. ישנים בקאמפ חינם. בבוקר עולים על הקו האמצעי עד למעלה לתצפית מצד שני על הטורוסים ויורדים חזרה עד תחילת הקו השלישי השמאלי. שם אין קאמפינג חינם שימו לב. ביום הרביעי עולים בקו השמאלי עד הסופ לראות את הגליישר ויורדים חזרה לתפוס את הסירה שלוקחת אתכם חזרה לאוטובוס לפורטו נטאלס.

עדיף לעשות את ה-Circuit נגד כיוון השעון! יותר קל, יותר יפה! תחסכו לעצמכם 3500 פזו ותתפסו טרמפים מהנקודה בה האוטובוס מוריד אתכם לתחילת המסלול. עוברות הרבה מכוניות וזה קל. מסלול ה-Circuit בשבעה ימים בשיא הזול לפי מחנות: Torres, Paine, Pebros, Guardas, Italjano (שני לילות), סוף. 

אנחנו יצאנו עם נזק קל של 8,000 פזוס נסיעה הלוך חזור לפארק, 10,000 פזו כניסה + 3,500 פזוס על הלילה במחנה הכלבים + 500 פזו עוגיות. סך הכל- 22,000 פזוס (כ-150 שקלים) לשבוע. אם לא תיזהרו, הסכום הזה יכול להכפיל ואף לשלש את עצמו- אבל כפי שראיתם זה לא הכרחי. אם אתם מרגישים שאתם בנויים לזה, תעשו את המסלול ההיקפי, זה משתלם, קשה, אבל משתלם.

משהו ששמענו ואולי שווה - אם עושים את ה- W אז להתחיל הפוך. קודם כל לראות אם יש ראות טובה ואם לא אז חובה לעשות הפוך ולסיים בטורס. כמו כן, ההליכה לאורך האגם הגדול ביום השני (אם מתחילים רגיל) אמורה להיות ברובה ירידה (אם מתחילים הפוך) והרוח לא נושבת מולך אלא בגבך (בדר``כ). נקודה למחשבה...