תחבורה ציבורית ומוניות בזנזיבר

היינו שבוע בזנזיבר (בתחילת אפריל שזה נחשב לא בעונה), ישנו כל לילה באזור אחר באי, נסענו רק בתחבורה ציבורית. לא חיכינו יותר מ-7 דקות בתחנות האוטובוס. האוטובוס הוא בעצם מיניבוס קטן וצפוף ובלי מזגן ונוסעים בו הרבה יותר אנשים מכמות הכיסאות (הרבה יותר!). הנסיעות מאוד זולות: משדה התעופה לסטון טאון – 300 שילינג לאדם. מסטון טאון לנונגווי (החוץ הצפוני) – 2,000 שילינג לאדם. מסטון טאון לפג'ה (הכפר ליד יערות ג'וזני) – 1000/2000 שילינג. מומלץ לתרמילאים וזוגות צעירים שלא אכפת להם לסוע שעה בצפיפות.

מהעיר המרכזית, סטון טאון, יש מיניבוסים קטנים שנקראים דלהדלה והם נוסעים לכל רחבי האי. מסטון טאון צפונה, לכפר הכי צפוני - נונגווי, עולה 2,000 שילינג והדלהדלה יותר מרווחת ונעימה מאלו שנוסעות למקומות אחרים. לא יודע למה זה כך אבל כך זה. בערך שעתיים נסיעה. הנסיעה נתחיל בדאראג'ני מרקט.

דרומה, לכפר הכי דרומי - קיזימקזי, גם עולה 2,000 שילינג. אבל אלו דלהדלה קשוחות יותר. הנסיעה בהן היא חוויה מקומית ואני ממליץ עליה. גם כן בערך שעתיים נסיעה. הנסיעה לקיזימקזי מצריכה שתי נסיעות. אחת קצרה, מסטון טאון לשוק, עולה 300 שילינג ומשם עוד נסיעה, כאמור 2,000 שילינג.

שימו לב שיש לכם עודף ושטרות קטנים אחרת אוספי הכסף ינסו לרמות אתכם. יש נהג, שנוהג, ויש בחור שאוסף כסף.

נסיעות קצרות טווח לא עוברות את ה-500 שילינג.

טיפה מהניסיון שלנו לגבי נסיעות בתוך זנזיבר: בעת תכנון הטיול ראינו שרבים מתאמים מראש את הנסיעות מהארץ מול מדריך / נהג ידוע. לדעתנו אין בכך צורך, בכל מקום יש נהגי מוניות זמינים, לכולם אנגלית מספקת בהחלט כדי להתמקח על המחיר, להבין מתי לאסוף אתכם ולאן אתם רוצים להגיע. לכולם יש ווטסאפ אם רוצים לשנות את מועד האיסוף / ביטול נסיעה וכו'. המחירים הרבה יותר זולים כאשר מתאמים ישירות מול נהג מונית במקום, לעומת תיאום מראש מהארץ / דרך המלון / דרך חברת תיירות.

מכל הנסיעות שלנו התרשמנו שנהגי המוניות אמינים ונוסעים בצורה בטוחה (לגבי תחבורה ציבורית – היא קיימת, אבל באמת נראה שהיא פחות מתאימה לטיול נופש בזנזיבר). ממליצים פשוט להגיע ובכל מקום לתאם ישירות מול הנהגים. כנ”ל לגבי סירות לאיים / שנורקלים וכו' – הכל אפשר לתאם במקום, ומקבלים מחירים טובים יותר – זה רק מהניסיון שלנו כמובן, וצריך לציין שנסענו בחודש נובמבר, מעט אחרי שיא העונה.

אני לא זכיתי לחוות את החוויה. אבל אם אתם מתאכסנים במלונות המרוחקים מהעיר וממוקדי תיירות, ישנה גם תחבורה ציבורית מקומית -: טנדר פתוח הנקרא דאלה דאלה. מעמיסים כמה שאפשר. סוג של לחוות את חיי המקומיים. גם מעמיסים על הדאלה דאלה סחורה. לפני 3 שנים נוספו במקום אוטובוסים, אמנם לא ממוזגים, אבל הם נראים סבבה לגמרי. הנסיעה בדאלה דאלה עד לסטון טאון מנפטון פוואני ביץ' עולה דולר וחצי.

כשנוחתים בזנזיבר נהגי המוניות שמחכים בשדה מציגים לראווה מחירון ובו כתוב שמונית לנונגווי עולה 100000 שילינג (או 50$) הם גם עלולים למכור לכם סיפורים על משבר הדלק בזנזיבר. בכל מקרה, אל תוותרו להם ותתמקחו. אנחנו שילמנו בסוף 60000. בדרך חזרה מנונגווי לשדה כבר סגרנו עם נהג מקומי שייקח אותנו ב-40000 שילינג (23$).

אם אתם מתכנננים לצאת לאחד הטיולים התיירותיים המוצעים ובד בבד לעבור למקום אחר, למשל מחופי זנזיבר לסטון טאון, ניתן לשלב בין הדברים כדי לחסוך עלויות. אנחנו למשל הזמנו דרך ה-Tourist Information שבחוף קאנדווה, סיור לחוות תבלינים. לקחנו איתנו את המזוודות ובלי לשלם תוספת - הנהג הוריד אותנו בתום הסיור בסטון טאון שם תיכננו לבלות את הימים הבאים.

בעקרון יש בזנזיבר שלוש דרכי תחבורה עיקריות: 1. שכירת רכב- ממש לא מומלץ. ראשית הנהיגה בזנזיבר היא בצד ימין והדרכים נוראיות, ברוב המקומות אין כבישים סלולים וממש קשה לנהוג שם. שנית, לא הייתי סומכת על הביטוח של הרכבים המקומיים ושלישית יש לקחת בחשבון שלעלות השכירות יש להוסיף "טיפים" לשוטרים. השוטרים בזנזיבר עומדים כל כמה ק"מ בכביש ויסמכו למצוא פגם בביטוח או ברשיון על מנת שתתנו להם "טיפ" בתמורה לכך שישחררו אתכם. מדובר לעיתים בסכומים של עשרות דולרים שהופכים את כל העניין ללא משתלם. 2. לקיחת טיול מאורגן- מחירי הטיולים שערורייתיים ויקרים משמעותית מנסיעה פרטית לטיול. כך למשך על טיול ליער הקופים יכולים לחייב ב- 70 דולר לאדם ויש אף כאלה שמחיבים עבור טיול ב- 100 דולר לאדם. 3. הדרך הטובה ביותר היא יצירת קשר עם בחור מקומי שישמש נהג- ניתן למצוא נהג טוב בכל מלון או סופר ולתאם איתו על מחיר יומי בתמורה לנסיעה לאן שרוצים. אנחנו נסענו למשל 3 אנשים ליער הקופים במחיר של 50 דולר ונסיעה לסטון טאון הלוך וחזור עלתה 70 דולר לכולם.

נסיעה לזנזיבר מצפון טנזניה היא לא חוויה נעימה. כדאי לתכנן את המסלול ככה שתעשו זאת רק פעם אחת. טיסה ישירה מזנזיבר בחזור למשל. לפני שהגענו לטנזניה שאלנו במלון בארושה ובדקנו באינטרנט, בכל המקומות היה כתוב והבטיחו לנו שאוטובוס נוסע במשך תשע שעות ושהאוטובוס הראשון יוצא בשעה 6:00 בבוקר. ידענו שהמעבורת האחרונה יוצאת מדאר א סאלאם לזנזיבר בשעה 16:00. מה שלא ידענו זה שהשעה המדויקת היא 15:45. כלומר, לפי החישוב שלנו, בשעה 15:00 כבר היינו אמורים להיות בדאר א סאלאם ולהספיק למעבורת האחרונה. הבעיה היא שלמרות שעלינו על אוטובוס אקספרס שהיה יחסית יקר, כ - 60 ש"ח לאדם, 25,000 שילינג טנזני, ויצא בשעה 5:50 בבוקר הגענו לדאר א סאלאם ב - 15:30.

האוטובוס לא ממש היה אקספרס. מאוד קופצני ולא נעים. עצירה לעשיית צרכים פשוט במקום ליד שיחים. בדאר א סאלאם יש פקקים נוראיים בתוך העיר ואין שום דרך לברוח מהם. לכן, פספסנו את המעבורת. כשהגענו לזנזיבר פגשנו תיירים שנסעו יום קודם / יום אחרי וכן הספיקו כי, המעבורת התעכבה ויצאה בארבע וחצי. אז זה כן אפשרי אבל צריך לדעת שזה סיכון, זו שפספסנו יצאה בול בזמן. 

חשוב לדעת, נהג המונית ינסה לעבוד עליכם, לקחת אתכם לדוכן קטן ולהגיד לכם ששם מוכרים כרטיסים למעבורת, זה עוד שקר של המקומיים. צריך לבקש ממנו להגיע למשרד גדול וממוזג, יש שם שלט גדול של azam. מעבורת עולה בערך 30$ לאדם. יצאנו יום למחרת בשבע בבוקר. 

הטעות שלנו הייתה שחשבנו שנספיק למעבורת וכבר הזמנו מקומות במלון בסטאון טאון, אל תעשו את זה. אפשר למצוא מקומות גם בלי להזמין / לשלם מראש. בגלל הפספוס נאלצנו לישון בדאר א סאלאם, עיר לא נעימה, מלוכלכת ועמוסה. אי אפשר להסתובב שם בלילה בכלל.

נסיעה לדאר באוטובוס-חברת Scandinavian: אוטובוס רגיל-16,000 אוטובוס מיוחד עם מזגן ושרותים עולה 24,000. אוטובוס ראשון יוצא בשעה 07:15 כך שמגיעים לדאר אחרי המעבורת האחרונה (16:15) וצריך להשאר ללון שם.

חברת Darexpress: אין אוטובוסים עם מזגן ושרותים כל הנסיעות במחיר של 16,000. אוטובוס ראשון יוצא בשעה 05:15 הגעה בשעה 13:45 לערך והספקנו לתפוס את המעבורת של שעה 14:15. כרטיס מעבורת במחיר של 35$ לאדם בחברת Seabus. 

מונית לצפון השגנו במחיר של 40$.

דאר-א-סאלם לדעתי עיר מגעילה ומסוכנת שרק כדאי לעבור דרכה לזנזיבר. בהלוך היינו כמה תיירים במעבורת המהירה (שעה וחצי) במחלקה השנייה שעלתה $35. לא צריך לקחת מחלקה ראשונה ($5 יותר) משום שהתנאים די דומים. המעבורת היתה מעולה ואף היה בה סרט. המעבורת היתה הרבה יותר טובה מאלו בהם אני נתקלתי בדרום מזרח אסיה.