מסלול חד יומי בהדולומיטים

dolomites tracks

התחלנו את היום בנסיעה לפיסגת ההר Lagazuoi. אל הפסגה Lagazuoi מגיעים באמצעות הגונדולה Lagazuoi שמעלה אתכם מ Passo Falzarego (2105 מ'') לגובה של 2732 מ'', ממש מתחת לפסגת Lagazuoi 2778 מ''. הרכבל עולה בפחות מ-3 דקות והנופים מדהימים וגם הטמפרטורות יורדות וקריר.

מלמעלה משתקף נוף עוצר נשימה על הרי הדולומיטים, מהנופים המרשימים שראינו, מאוד מאוד יפה, הביקור מומלץ ביותר. תוכלו לבקר גם במוזיאון באוויר הפתוח של מלחמת העולם ה- I, ומרכז הירידים Lagazuoi Expo Dolomiti.

מהרכבל ניתן לצעוד ברגל לפיסגה בגובה 2778 מ'' (מסלול מאוד נחמד וקצר - כ 20 דקות, שווה בשביל הנוף הנשקף מהפסגה) . לאחר מכן עשינו את דרכינו חזרה במסלול רגלי אל הגונדולה ב Passo Falzarego. יש נופים מפסגת הרים, חורבות היסטוריות, וטרק מהנה: עוברים בו דרך מבצרים ומנהרות של מלחמת העולם הראשונה, ובהמשך בשביל עפר ותלול היורד לכיוון העמק. כשתרדו תלכו לכיוון האוכף של Lagazuoi, תחלפו על פני Forcella Travenanzes. משם חפשו את שביל מספר 401-402. השביל הזה יוביל אתכם במורד מדרון (מסלול סקי בחורף) ובחזרה לתחנת הגונדולה. המסלול נחשב בינוני.

הגענו לעמק ג''נובה מאגם גרדה. העמק שייך לדולומיטים המערביים.

כניסה לרכב עולה 8 יורו ללא הגבלת זמן. בקיץ ניתן להכנס עם השאטל שלא עבד כבר במהלך ביקורנו. השמורה מחולקת לשני חלקים לחלק העליון אליו ניתן להגיע רק עם שאטל והחלק התחתון שבחלק מהשנה פתוח גם לרכבים פרטיים. השמורה מלאה במסלולי הליכה, שני המפלים המוכרים ביותר הם נארדיס שרואים ממש על הדרך ולארס שדורש הליכה קלה מהתחנה האחרונה אליה ניתן להגיע עם הרכב. אם עולים עם השאטל ניתן לרדת חזרה מקצה השמורה לתחילתה ברגל, זו היתה התוכנית שלנו שלא יצאה לפועל כי השאטל לא עבד ולכן עשינו כל פעם גיחה מהאוטו לחלק אחר של השמורה. השמורה מקסימה, המפלים הגדולים, הקטנים, הנהר עצמו, נוף ההרים מסביב. שווה לגמרי את הנסיעה לאזור. אנחנו כאמור טיילנו במקום ביום מאוד גשום, לנו זה לא הפריע להנות מהיופי. באמצע הדרך התחממנו באחת המסעדות בשמורה ליד האח הדולקת עם כוס שוקו חם. מפת מסלולים קבלנו בכניסה וכמו בשאר המקומות בטיול היא היתה מאוד נוחה וברורה.

יצאנו באוטובוס הראשון מקורטינה וכשהגענו לכביש המוליך לאתר כבר היה שם פקק. לתחבורה הציבורית יש עדיפות אבל הכביש צר וחיכינו כמו כולם. במחסום בו גובים את דמי הכניסה ממכוניות פרטיות נתנו לעבור לפי מצב מגרשי החניה שעל ההר. הגענו לאתר באיחור של כשעה לאחר הזמן הנקוב. לאורך המסלול יש אכסניות בהם אפשר לעצור לקפה ואולי לארוחה אבל בשל האיחור וגם בשל החשש מהגשם לא התעכבנו שם. בנוסף למים היו לנו גם כמה סנדוויצים והסתדרנו עם זה. קו אוטובוס נוסף לאתר יוצא מתחנת הרכבת ב Toblach. מנקודת היציאה למסלול הרגלי הנוהג הוא לפנות מזרחה על שביל 101 וכך עשינו. בדיעבד זאת הייתה החלטה נכונה. בשלב מסוים הולכים כ 200 מטר על שביל 102, ולא 202 כפי שכתבתי בטיפ המקורי, ואז פונים לשביל 105 לחזרה לנקודת המוצא. באופן כללי, עד מלחמת העולם הראשונה חלק מהאיזור היה תחת שלטון האמפריה האוסטרו-הונגרית ותושבים רבים שם הם דוברי גרמנית, בצד האיטלקית. בנוסף לכך יש גם דוברי Ladin שהיא כנראה ניב עתיק של לטינית. התוצאה היא שיש מקומות עם שלשה שמות שלעתים שונים לגמרי זה מזה. ההרים האלה הוכרזו כאתר מורשת של אונסקו והארגון פרסם מפה בה מצוינים האזורים שבהם מצויים הסלעים שבהם המינרל. כדאי לעיין בה בעת הכנת הטיול.

הרי הדולומיטים קיבלו את שמם ממינרל הדולומיט הקרוי על שמו של החוקר הצרפתי Déodat Gratet De Dolomieu מהמאה ה 18 שגילה אותו. כאשר השמש מאירה את המינרל הזה, הסלע שבו הוא מצוי מקבל גוון צהוב. המראה הנשקף מהמסלול הזה הוא שלושה גושי סלע עצומים בגובה של כמה מאות מטרים כל אחד. כאשר קרני השמש פוגעות בהם, הן שבות בתור נוף דולומיטי צהוב מרהיב.

בשנת 2010 אורה.ג. כתבה במדור הזה טיפ על המסלול הזה והוא עדיין בהחלט בתוקף (לטיפ של אורה) . הוספתי לטיפ כמה שורות עדכון. ההערה היחידה שלי היא על הביצורים מימי מלחמת העולם הראשונה שהיא כותבת עליהם. לפי הבנתי הם מצויים ליד אכסניית Drei-Zinnen-Hütte / Rifugio Locatelli, אבל לשם לא הגענו. כמה מאות מטרים לפני העליה לשם פנינו לשביל 202 ומשם לשביל 105. במלון בקורטינה אמרו לנו שבשעה 17:00 צפויה על ההר סופת ברקים ורעמים. בתום הסיבוב שבנו לאכסניה Rifugio Auronzo שממנה יצאנו בבוקר. כמה דקות לפני 16:00 ובעוד אנו אוכלים את מרק הירקות במסעדה, נפתחו ארובות השמים ומבעד לזכוכית לא ראו כלום. מזל שהמבול הזה לא תפס אותנו בדרך. מוסר השכל: כדאי להצטייד גם בשכמית גשם.

כעשר דקות צפונית לקורטינה ד''אמפצו יש מסלול טיול מקסים. מדובר במסלול יפיפייה לתוך ערוץ נחל. תצפיות מרהיבות ומפלים מרשימים, למרגלות הדולמיטים. בין שלוש לחמש שעות הליכה. אנחנו לא מצאנו את המפל שמופיע על השלט בכניסה, אבל הגענו לשני מפלים אחרים מרשימים מאוד.
איך מגיעים: על הכביש שעולה מקורטינה צפונה, ישנו סיבוב חד מאוד (נראה בבירור במפה) עם רחבת חניה בצד שמאל ושלטים ברורים על התחלה של מסלול הליכה: Resti Del Castello Sant''uberto.

אנחנו משפחה חובבת שבילי רגליים יחפות. בכל טיול בחו”ל אני בודקת אם באזור שבו נהיה יש מסלול רגליים יחפות. בדולומיטים מצאתי מספר קטן של שבילים. השביל הזה גם היה פתוח בספטמבר, הזמן שבו שהינו בדולומיטים. אל השביל מגיעים ברכבל מעיירה שנקראת Sesto או ברכבל מהעיירה שנקראת Versciaco. בשני המקרים הרכבלים עולה לתחנה שנקראת Helm- Monte Elmo. הרכבל מגיע למסעדה הררית, שממנה יוצאים הרבה מסלולי טיול. אחד ממסלולי הטיול מוגדר כשביל רגליים יחפות. הוא נקרא Barefoot In Olperl Footprints. את הנעליים משאירים בארונית שמיועדת לכך ליד המסעדה. הארונית צמודה לשוקת בה שוטפים את הרגליים בסיום המסלול. המסלול הוא של כק”מ וחצי, במהלכו עוברים מספר תחנות של כל מיני מרקמים - בוץ, קש, טחב, אבנים ועוד וכן תחנות בהן לומדים על ציפורי היער ועוד. סיפור המסלול הוא על שדון שחי ביער ונקרא Olperl והתחביב שלו הוא להפחיד את האיכרים והרועים. אבל למעשה הסיפור לא באמת חשוב. כל המסלול משולט ומסומן על ידי סלעים או עצים משוייפים. במהלך הדרך עוברים מספר נקודות תצפית ונקודות “רגיעה” בהן יש כסאות נוח מול הנוף. המסלול מאתגר מבחינת המרקמים בהם עוברים. רק בסיומו מבינים כמה התאמצנו וכמה אנחנו לא רגילים ללכת יחפים. היה ממש כיף ומאתגר וחוויתי. ניתן לעשות את המסלול גם עם נעליים כמובן, ולפי הפרסום שלו ניתן לעשות אות גם עם עגלות כך שהוא מתאים למשפחות עם ילדים, גם ממש קטנים.

מסלול חד יומי מהנה ביותר בדולומיטים.

בקרבת העיירה Predazzo מצוי מרכז סקי בשם Latemar, ממנו ניתן לעלות להר Pampeago. שני דברים מאוד מיוחדים במקום: האחד, מגלשה אלפינית שיש במפלס הביניים. המגלשה מהנה מאוד, עם נוף מקסים בדרך, ואנו נהנינו מאוד לגלוש בה מספר פעמים. השני, רכבל ספסלים המחבר את מפלס הביניים למפלס העליון. העליה ויותר מכך, הירידה ברכבל היתה חוויה מיוחדת ומהנה מאוד. מהמפלס העליון בגובה של 2,200 מטר מעל פני הים יש נוף מרהיב ביופיו. ישבנו חצי שעה מהנה בבית הקפה שבמפלס, לקפה, שוקו ועוגות. בסה”כ שהינו במקום כשעתיים וחצי.

מיד לאחר מכן, במרחק של עשר דקות נסיעה משם, עשינו ראפטינג ששמו Avisio, בקרבת העיירה Cavalese. הראפטינג היה גם חוויה מקסימה ומהנה לכל המשפחה. בגלל שהמסלול די סוער, המקום מספק חליפת שחיה, נעליים וקסדה אותם יש ללבוש במהלך הראפטינג. המסלול כולל מספר מפלונים מהנים ומספר עצירות להתרעננות וקפיצות למים בדרך, אחת מהן מגובה של כ-5 מטר לדעתי.

היות ורצינו שיהיה לנו יום שלם למסלול, הזמנתי שני לילות בחווה חקלאית (Agriturismo Pianrestel) ב Cavalese, מרחק מאות מטרים בודדים ממקום הראפטינג. החווה היתה מקסימה, וקיבלנו חדר נחמד עם מרפסת היקפית עם נוף מקסים, רק שלהפתעתנו לא היה מזגן בחדר, והיה לנו חם מאוד בלילה.

המסלול של העליה ל-Pampeago והראפטינג ארך כשמונה שעות.

את שתי ארוחות הערב שלנו באזור, אכלנו במסעה-פיצריה Ancora, בעיירה הצמודה טסרו. מסעדה מקסימה עם פיצות מעולות, הטובות ביותר שאכלנו באיטליה.

מבין 3 ימי נסיעות בדולומיטים, הנסיעה עם הנוף הכי פראי ויפה היה מסוטוגודו דרך Arabba ועד אורטיסי. רואים את פסגות הדולומיטים, עמקים ירוקים וכפרים יפים על מדרונות ההרים. העיירה קןרברה מומלצת לעצירה והסתובבות בה כולל הרכבל בעיירה שעולה עד לפסגות ההרים. מי שמעוניין, יש מהעיירה מסלול הליכה עד לפסגה שההליכה נמשכת להערכתי כ-4 שעות.

ביומנו האחרון בדולומיטים, אחרי שהגענו לכל “אתרי החובה”, חיפשנו לעשות עוד מסלול הליכה קצר יחסית שיביא אותנו לתצפית על המרמולדה.

במפת השבילים שלקחנו ממרכז המידע בקנזאי, מצאנו את שביל מספר 698 שיוצא מאגם פדאיה ועולה ל- Porta-Vescovo / Rifugio Gorza. השביל עולה בתוך גיא מלא פרחים, ולאורך הדרך מספר נקודות בהן ניתן לעצור ולהביט אחורה על האגם ועל ההר.

העלייה עצמה די תלולה אבל לא מאוד ארוכה. לקח לנו כשעה וחצי בקצב איטי ועצרנו לא מעט. לבסוף כשמגיעים למעלה לאוכף, יש בית קפה (בו גם אכלנו ארוחת בוקר) ונוף מדהים לשני הצדדים - צד אחד המרמולדה והצד השני הוא העמק בו נמצאת אראבה ממנה גם מגיע רכבל לנקודת התצפית.

מסלול מעגלי של 3 אגמים יפיפיים ששונים זה מזה, ומעבר בדרך נוף ועיירות יפות ניתן לצאת ולחזור מכול נקודה לאורך המסלול המעגלי.

אנחנו התחלנו מהעיירה Dobbiaco ירדנו דרומה בכביש Ss551 ולאחר כ 4 ק"מ מגעים ל-Lago Di Dobbiaco חניה נמצאת ישר לאחר הפניה, יורדים רגלית לאגם המקסים - אגם קטן עם מים כחולים בוהקים שנמצא בין הרים, מומלץ ללכת מסביב לאורך הכביש ההיקפי ולהגיע גם לצדו השני של האגם.

ממשיכים דרומה בכביש Ss551 ולאחר כ 10 ק"מ נסיעה פונים לכביש Sp49 לכיוון Misurina ולאחר עוד כ 8 ק"מ מגעים לאגם Misurina, יש מגרשי חנייה לאורך האגם (תשלום במדחנים) , יש טיילת לאורך האגם והנוף הסביבתי של ההרים מסביב לאגם מרהיב וייחודי.

ממשיכים לכיוון דרום מזרח פונים לכביש Sr48 ולאחר כ 26 ק"מ מגעים לאגם Lago Di Santa Caterina האגם נוצר כתוצאה מסכר גדול שחוסם את אפיק הנהר וצבע המים ירוק בוהק ומרהיב, מומלץ לעצור בשני מקומות, אחד באמצע האגם ליד מלון Juventus יש שם טיילת קטנה וגשר שניתן רגלית לעבור לצדו השני של האגם. מקום העצירה השני הוא בסוף האגם בסכר (יש חניה קטנה ליד) וניתן לרדת ללכת לאורכו ולראות את הסכר הגדול שנבנה.

פנו צפונה לכביש Ss532 ומשם בכביש Ss52 עד ל San Candido היפה בקרו בעירה העתיקה והיפה ומשם חזרה לכיוון Dobbiaco הדרך קצרה.