טיול משפחתי לחוף המערבי בארה"ב

משפחת רם

טיול בחוף המערבי בארה"ב קיץ 2016

שוב יצאנו אל הדרך והפעם לחוף המערבי בארה"ב, המשפחה כוללת אמא (המפקדת) וארבעה ילדים בגילאים 45 (אבא), נערה בת 17 ושני תאומים שלא נפרדים בני 12 ו 7. התכנית שלנו כוללת טיול של 20 ימים כולל טיסות לאורך 1,400 קילומטרים החל מסאן פרנסיסקו דרך כביש מספר 1 אל לוס אנג'לס ומשם ללאס ווגאס .שיהיה לנו בהצלחה.

מלון פארק 55

לאחר טיסה ארוכה ומפרכת הגענו למלון פארק 55 בסאן פרנסיסקו. המלון שייך לרשת הילטון וממוקם בסמיכות לרחוב Market הכולל אינספור חנויות מותגים ורשתות אופנה, וכן מגוון רחב של מסעדות. המיקום מצויין לחובבי הקניות, אם להיות קצת פחות פוליטיקלי קורקט, הוא מצויין לחובבות הקניות.. המלון עצמו הוא נוח ונעים, סה"כ אנחנו מרגישים שעשינו בחירה טובה.

יום 1 - סיור ברציף הדייגים ונסיעה לכלא אלקטרז

נסענו מהמלון לרציף הדייגים באוטובוס הידוע בשם קו F (F Line ), קו זה מפעיל אוטובוסים משנות ה 40 ומרגיש כמו אמריקה של פעם או ישראל של היום. הנסיעה לרציף הדייגים ארכה כ 20 דקות. רציף הדייגים (Fisherman's warf ) הוא למעשה רצועה ארוכה של מספר קילומטרים לאורך קו החוף. הרצועה מתחילה ממש בדאון טאון (Pier 1 ) וממשיכה דרומה לכיוון גשר הזהב.

פיר 39

זהו האיזור המרכזי של רציף הדייגים בו נמצאות שלל מסעדות וחנויות, התחלנו כאן את הנקודה הראשונה בסיור. אחת האטרקציות המרכזיות בפיר 39 היא תצפית על אריות ים שנמצאים בד"כ בהמוניהם. קצת התאכזבנו לגלות שבתקופה זו של העונה (חודש יולי) האריות לא נמצאים והם נודדים ללב ים לצורך רבייה. לא יפה מצד האריות, יכלו להודיע בפייסבוק או משהו. לאחר מכן הילדים נכנסו למבוך לייזרים חביב שנמצא בפיר ונהנו מאוד.

פיר 45

זהו איזור משמעותי נוסף נוסף של חנויות, מסעדות ואטרקציות אשר נמצא מספר דקות הליכה דרומית לפיר 39. נכנסנו ל Ripley's believe it or not museum שנמצא באיזור. זהו שילוב של מוזיאון קטן עם כמה אטרקציות לילדים. הסתובבנו בין מיצגי המוזיאון במשך כחצי שעה, ראינו כמה דברים מעניינים כמו תמונה של סטיב גובס שעשוייה כולה ממקשי מקלדת, נכנסנו למבוך המראות ויצאנו ממנו בלי לטעות בתוך דקה, הילדים נכנסו למבוך לייזרים נוסף. מקום נחמד, לא יותר ולא חובה.

מקום נחמד נוסף שנמצא בפיר 45 הוא מוזיאון מכונות מזל Musée Mécanique, מישהו חכם אסף אינספור מכונות משחק ישנות ועשה מזה סוג של מוזיאון. אפשר כמובן לשחק במכונות המזל על ידי רכישת מטבעות.היה מעניין להיזכר כמה התלהבנו כשהיינו ילדים מהמשחקים הללו, ועוד יותר מעניין היה לראות כמה הילדים התלהבו מהם היום!

סיור בכלא אלקטרז

לאחר סיבוב בפיר 45 חזרנו רגלית לפיר 33 שם יוצאות המעבורות לאלקטרז. שימו לב שזהו המקום היחידי ממנו יוצאות מעבורות לסיורים באי. חובה להזמין כרטיסים מראש באינטרנט מאחר ובד"כ לא ניתן לרכוש כרטיסים במקום.

ישנם רציפים אחרים שבהם מציעים לכם שיט בסמוך לאי אבל בלי אפשרות לרדת בו. אם ממש בא לכם להרגיש כמו משה רבנו זו הזדמנות לא רעה לראות את הארץ המובטחת בלי לעלות עליה.

השייט לאלקטרז מתבצעת במעבורת, בתוך דקות ספורות הגענו לאי וטיפסנו בעלייה תלולה לכלא עצמו. המקום מציע סיור אודיו באמצעות אוזניות או סיור מודרך בקבוצה. אנחנו בחרנו בסיור אודיו ולא התחרטנו על כך. האודיו כולל הסברים על האי מפי ארבעה אנשים ששהו בו, שני סוהרים ושני אסירים. בכל נקודה אליה אתה מגיע ישנם הסברים על המקום והנחייה לאן לפנות לאיזור הבא. השימוש באוזניות מבודד רעשי רקע כך שאתה נמצא ממש בתוך ההסברים והסיפור, מאוד נחמד.

במהלך הסיור נתקלנו בתא של אל קפונה, ופגשנו תמונות של עוד כמה גנגסטרים רציניים. קצת מוזרה הגלוריפיקציה שעושים בסיור לכמה דמויות שבתכלס היו אנשים פורעי חוק, רוצחים וגנבים, אבל כנראה שזה חלק מהעניין, אין סיפור בלי גיבורים.

יום טיול 2 - רכיבת אופניים ארוכה מדיי, כדאי לקרוא

ברחבי רציף הדייגים ישנן מספר חברות המציעות השכרת אופניים לסיורים במקום. בחרנו בחברת Blazing Saddels ובדיעבד הצטערנו על שבחרנו בחברה הזו.

החברה הציעה לנו מסלול שנשמע מצויין – רכיבה מהקצה הדרומי של רציף הדייגים אל גשר הזהב, רכיבה על הגשר עצמו עד לצידו השני, משם רכיבה לעיירה קרובה שנקראת סוסואליטו וחזרה לרציף הדייגים במעבורת. על פי אתר האינטרנט של החברה מדובר ברכיבה של 8 מייל, כ 13 ק"מ, שאמורה לקחת כשעה וחצי. אנחנו נחזור למרחק ולזמן בעוד מספר שורות ...

את החוויה שלנו נחלק לשני חלקים, החלק הראשון הוא עד הגשר כולל הגשר עצמו, והחלק השני הוא לאחר הגשר.

החלק הראשון היה מצויין. הגענו לסניף המרכזי של החברה שמתפארת במספר סניפים בעיר. השירות בחברה היה אדיב, הרכיבה מהחנות לעבר הגשר היא חוויה מהנה במיוחד. רכבנו בשבילים בטוחים במקביל לאוקיאנוס, עצרנו באינספור נקודות תצפית והצטלמנו, חלפנו דרך המרינה ובתי העשירים, ונהננו ממזג האוויר הקריר. הרכיבה עצמה היתה קלה והתבצעה כמעט כולה במישור.

העלייה לגשר היא תלולה ומתבצעת בכביש צדדי בו נוסעות גם מכוניות, עלינו בהליכה כשאנחנו אוחזים באופניים והגענו לאחר מספר דקות לגשר. הרכיבה על הגשר עצמו קצת קשה מאחר והוא עמוס מאוד ברוכבים ובהולכי רגל. בכל זאת לא כדאי לפספס את הרכיבה שם, הנוף מהגשר הוא מרהיב, מאוד כדאי לחוות.

החלק השני מתייחס לרכיבה לאחר הגשר – או שמא כדאי שנאמר הליכה אחרי הגשר. מסתבר שכל הדרך החל מהירידה מהגשר ועד למעבורת , מרחק של 5 ק"מ (!), מתבצעת כולה על כביש חד נתיבי צר ומפותל שבו נוסעות מכוניות במהירות נסיעה רגילה, בלי נתיב לאופניים ובלי שוליים שניתן לרכב עליהם. זה אולי מתאים לרוכבים מקצועיים אבל בוודאי לא מתאים לילדים קטנים שיכולים מדי פעם לאבד שיווי משקל. ממש מסוכן!

החלטנו שאנחנו לא לוקחים את הסיכון ולאורך כל הדרך הלכנו בהליכה איטית מאוד עם האופניים עד למעבורת. ההליכה היתה מתישה לילדים ולנו, היינו צריכים להיזהר מהמכוניות שחולפות ממש בסמוך אלינו, הרגשנו כמו במסע כמותה כשהאופניים בתפקיד האלונקה. לאחר שהגענו למעבורת ועלינו עליה התברר שהיא בכלל עוצרת בפיר מספר 1 – מרחק של 3 ק"מ נוספים מחנות האופניים. הרכיבה באופניים בסאן פרנסיסקו אינה מותרת על מדרכות כך שהיינו אמורים שוב לרכב על כביש ראשי עד לחנות האופניים. כמובן ששוב לא לקחנו סיכון ופשוט הלכנו חלק מהדרך וחלק נוסף רכבנו על מדרכה בצד הפחות סואן של הרחוב.

בשלב מסויים נתקלנו בסניף אחר של חנות האופניים , לאחר כ 7 שעות של טיול ביקשנו להחזיר שם את האופניים ששכרנו ולא להמשיך עד לסניף הראשי. הבחור שם היה ארוגנטי מאוד, הוא התעקש שנשלם קנס של 50 $ נוספים עבור התענוג מאחר ואנחנו לא מחזירים את האופניים בסניף שבו לקחנו אותם...

הטענות שלנו לחברת האופניים הן כדלקמן:

1. המרחק שהחברה מציינת אינו נכון. בדקנו את המרחק המדוייק והוא כ 20 ק"מ.
2. אין שום סיכוי למשפחה רגילה שאינה רוכבת מקצועית לעשות את הדרך בשעה וחצי. רק העלייה למעבורת והנסיעה אורכת כשעה. החברה פשוט גובה תשלום לפי שעה (לאחר 4 שעות יש תשלום יומי), כך שנוח לה למזער את הזמן, פשוט כדי שתחשבו שהמחיר יהיה נמוך יותר.
3. אף אחד בחברה לא אמר לנו שכל הדרך מהגשר ועד למעבורת עוברת בכביש יחד עם מכוניות ללא נתיב אופניים וללא שוליים. מישהו ציין שיש חלק קטן של כביש שכדאי ללכת בו, אבל בוודאי שלא הבנו שמדובר ב 5 ק"מ.
4. אף אחד בחברה לא ציין שהמעבורת עוצרת בפיר מספר 1 שמרוחק 3 ק"מ נוספים מהמשרד הראשי.

לסיכום: הרכיבה באופניים באיזור היא רעיון מעולה. הדרך מאוד יפה. אנחנו ממליצים לרכב עד הגשר ובחזרה ולא לעשות את הדרך לסוסואליטו ולחזור במעבורת. אנחנו לא ממליצים על חברת Blazing Saddels.

יום 3 – קניות ,רחוב לומבארד וטיפ ששווה 400 $

רחוב Market כולל אינספור חניות לחובבי הקניות, מיטב המותגים בתחום ההלבשה וההנעלה, כמוכן נמצאות שם רשתות כמו בלומנדיילס, מייסיס, רוס ומארשל. התחלנו את הבוקר עם הבנות במשפחה בסיבוב קניות, אחרי שעה הבנו את גודל הטעות ונסנו חזרה לבית המלון כל עוד נפשנו בנו. הבנות חזרו לאחר שעות ארוכות עמוסות שקיות ומאושרות...

לאחר מכן שכרנו רכב שישרת אותנו בהמשך הטיול. בדקנו כ 10 אתרים באינטרנט ולבסוף שכרנו את הרכב ב ... אופרן דרך ממסי. כן בישראל. הם נתנו לנו את המחירים הטובים ביותר ואף עזרנו לנו בטריק קטן שהוזיל את המחיר ב 400 $. מסתבר שבעקבות ענייני מיסוי איסוף הרכב בסאן פרנסיסקו והחזרתו בלאס ווגאס תעלה לנו $400 יותר מאשר איסוף הרכב במונטריי (שנמצאת ממילא על הדרך שלנו ללוס אנגלס) והחזרתו בלאס ווגאס. לכן ביצענו שתי הזמנות,הזמנה ליום אחד של איסוף בסאן פרנסיסקו והחזרה במונטריי והזמנה שניה ממונטריי ללאס ווגאס. בפועל נשארנו עם אותו רכב, העצירה במונטריי למחרת ארכה כמה דקות בלבד, החלפנו ניירות והמשכנו בדרכנו. שימו לב כשאתם שוכרים רכב במקום אחד ומחזירים אותו במקום אחר, יכול להיות שהחלפה קטנה בדרך יכולה לחסוך משמעותית במחיר.

עם איסוף הרכב נסענו לרחוב לומברד הידוע כרחוב המפותל בעולם, נסענו אותו במהירות של 5 קמ"ש ונהנו מכל פיתול של הרחוב המשופע והמיוחד הזה. משם המשכנו לפיר 45 לארוחת ערב נחמדה במסעדה איטלקית על הרציף.

סמוך למסעדה נמצא מתחם של Ghirardelli מותג השוקולד הנודע, קינחנו את הארוחה בגלידה מצויינת בסאן פרנסיסקו על המים, שטפנו את העיניים בכחול ובירוק, אני חשבתי על איש אחד שחסר לי במיוחד והבנתי למה אני מרגיש רחוק.

יום 4 – טיולים לאורך כביש מספר 1 מסאן פרנסיסקו למונטריי

יצאנו מסאן פרנסיסקו לכיוון לוס אנגלס על כביש מספר 1, המשתרע לאורך רצועת החוף המקסימה על מצוקי ההרים, במסלול חד נתיבי מפותל שלאורכו יש אינספור נקודות עצירה לתצפית וכן פארקים לאומיים לטיולים בטבע.

את העצירה הראשונה עשינו במקום שקרא The Mystery Spot, זוהי בקתה קטנה ביער שבה לפי טענת בעלי המקום, לא חלים חוקי הפיזיקה. בבקתה תוכלו לראות כיצד מים שנמזגים לתוך תעלה יורדת – חוזרים בחזרה כלפי מעלה, תוכלו לעמוד באלכסון מבלי ליפול ארצה ועוד מספר תעלולים נחמדים. על אף הטענות על חוקי טבע אחרים במקום, כולל הסברים על עצים שצומחים עקום, אנחנו בטוחים שמדובר כמובן בתעלולי אחיזת עיניים, אבל עדיין הביקור נחמד ומעניין.

המשכנו דרומה לאורך הכביש, עצרנו במספר תחנות תצפית והצטלמנו למכביר והגענו כעבור מספר שעות למסלול 17 המייל הנמצא בסמוך לעיירות כרמל ומונטריי. מדובר במסלול הים ובין בתים יוקרתיים. הנופים יפים מאוד אם כי חוזרים על עצמם במידה לא מועטה. היה נחמד, סימנו וי.

לאחר הסיור במסלול המשכנו למלון הייאט ריג'נסי במונטריי ללילה אחד. המלון היה נקי ונוח ומתאים ללילה אחד או שניים. על אף שהגענו בשעות הערב הקרירות, נכנסנו לבריכה ומשם לג'קוזי החם, היה מרענן.

יום 5 – טיולים לאורך כביש מספר 1 ממונטריי לפיזמו ביץ' וטיפ ששווה 10 $

את יום הטיולים הבא התחלנו בשמורת הטבע Point Lobos. כשהגענו למקום החנייה היתה מלאה, ונתבקשנו לחנות לארוך הכביש. מסתבר שבמרבית השמורות לאורך כביש מספר אחד פשוט ניתן לחנות ליד הכביש ולהיכנס לשמורה בחינם. בחלק מהמקרים הגישה מהכביש למסלול מהירה יותר מאשר הגישה מהחניה למסלול. הטיולים בשמורות הללו הם קצרים ביותר כך שלמעשה ניתן להספיק ביום 4-5 שמורות בקלות.

בשמורת Point Lobos ניתן לראות מספר יונקים ימיים, אנחנו זכינו לראות מקרוב אריות ים. המסלול הוא מסלול מעגלי, הקצר שבו הוא כ1.3 ק"מ, הארוך הוא קצת יותר – כ 3 ק"מ להערכתנו. ההליכה ברובה קלה מאוד אם כי במסלול הארוך היו מספר עליות תלולות לאורך הסלע עד למצוק. הסיור היה נחמד ומעניין.

המשכנו דרומה ועצרנו בשמורת Julia Burn Pfeiffer אשר הבטיחה מפל מים מדהים הזורם אל הים. בפועל המפל הוא מפלון קטנצ'יק ולא מרשים בכלל, אבל הנוף... עוצר נשימה. בקצה המסלול הקצר של כקילומטר מגיעים לנקודת תצפית על לגונה נסתרת שעושה חשק לפשוט את החיים הבורגנים לכמה שנים ולעבור לחוף. היה קצר ונחמד, בזכות הנוף סלחנו למפל.

המשכנו עוד כשעה דרומה ועצרנו בשמורת Limeklin State Park , שמורה פרטית, שבה גילינו יותר מכל כמה פופולארי האתר למטייל. הגענו לשמורה זו (כמו לעוד אתרים אחרים בטיולנו) כתוצאה מהמלצה באתר, וגילינו שם... עוד כמה וכמה קבוצות של מטיילים ישראלים נחמדים וחביבים שקראו את אותן המלצות. המסקנה היא שצריך לכתוב בצורה מאוזנת ככל האפשר, פשוט כי זה משפיע על טיולים של אחרים. לתשומת לב הכותבות והכותבים.

הטיול בשמורת Limeklin State Park היה מעניין מאוד, עצי הרד ווד הגדולים לאורך כל המסלול נתנו הרגשה ג'ונגלית משהו, טיפסנו במשך כחצי שעה אל המפל כולל מספר מעברים מעל הנחל הזורם לאורך המסלול. המפל הפעם היה רציני יותר מהמפל הקודם, בקצה המסלול מגיעים לתחתית המפל. בשמורה עצמה מצאנו הרבה מאוד אמריקאים שהגיעו לקמפינג של מספר ימים. בסה"כ מדובר במקום מאוד נחמד לטיול, העצים הגבוהים מספקים צל נעים לאורך רוב המסלול. היה כיף.

המשכנו דרומה לכיוון פיזמו ב'יץ ובדרך עצרנו בשמורת Piedras Balances שנמצאת ממש במקביל לכביש. במקום ניתן לראות פילי ים פזורים על החוף בהמוניהם. אם לומר את האמת עד שעצרנו במקום לא ידעתי שיש פילי ים, משפגשתי בהם לא חשתי עצב על התגלית המאוחרת, לא הייתי רוצה לפגוש אחד כזה במים. כדאי לעצור לכמה דקות ולראות את המחזה המעניין הזה.

המשכנו דרומה עוד כ 100 ק"מ והגענו לריזורט בשם דולפין ביי בפיזמו ביץ' לשהייה של שני לילות. הריזורט היה נפלא, הוא ממוקם ממש על החוף ומספק הרגשה נפלאה של חופש.

יום 6 – פארק חבלים ומנוסה למלון בעקבות החום הכבד

הבוקר שמנו פעמינו אל פארק החבלים Vista Lago Adventure Park שנמצא בLopez Lake Recreation Area. פארק החבלים עצמו מציע מספר מסלולים ברמת קושי בינונית ושלושה מסלולי אומגה, שניים ארוכים ואחד קצר.

לצערנו נפלנו על יום חם בצורה קיצונית, מה שהפך את השהות במקום הלא מוצל הזה ללא נעימה. בתום שעה שהרגישה כמו חמש שעות, החזרנו את הציוד וחזרנו לריזורט ליום של השתעשעות בבריכה ומנוחה.

בשעות הערב יצאנו לארוחה בחוץ, הילדים מאוד רצו פיצה ועצרנו לאכול במקום שנקראJino's Pizza. המקום נראה כאילו לא החליט אם או מסעדה, פיצריה או מקום משחק לנערים משועממים אחה"צ (בזכות כמה מכונות משחק שנמצאות במקום). למרות אי ההשקעה במיתוג, האוכל היה נפלא. מנות הפסטה היו טעימות, מרק המיניסטורנה היה עשיר בירקות והפיצה היתה מצויינת. מומלץ למבקרים במקום.

יום 7 – נסיעה ללוס אנגלס ובדרך.. קניות

את יום הטיולים הבא התחלנו בארוחת בוקר נחמדה בדיינר קרוב. לאחר מכן יצאנו מפיזמו ביץ' בנסיעה של כ 330 ק"מ לאורך כביש מספר 1, אל אנהיים שבלוס אנג'לס, לקראת ביקרנו מחר בדיסני.

לאחר כ 200 ק"מ עצרנו במתחם ענק של פרימיום אאוטלט הנמצא ב Camarilio לצורך קניות. המתחם כלכך גדול שהתניידנו בתוכו ברכב. במקום אפשר למצוא בערך כל מה שרוצים. הציידנו בנעליים חדשות בחנויות של נייק, ניו באלאנס וקרוקס והמשכנו לדרכנו.

כאשר הגענו לאיזור לוס אנג'לס נחשפנו לפקקי תנועה נוראיים. העיר הזו היא פקק אחד גדול. הפקקים באיילון נראים כמו פקקונים בראש פינה לעומת מה שהולך כאן. לקח לנו יותר משעתיים לחצות את העיר מהקצה האחד שלה לקצה השני – מרחק של כ 50 ק"מ.

הגענו לאנהיים שם שכרנו חדרים במלון בשם SpringHill Suites Anaheim Maingate המרוחק כ 5 דקות נסיעה מדיסני. המלון היה בסדר גמור לשהות של שני לילות (לילה לפני ולילה אחרי).

יום 8 – Disney California Adventure Park

דיסני מציעה בלוס אנג'לס שני פארקים שונים הסמוכים זה לזה. מאחר וביקרנו ארבע פעמים ב Magic Kingdom Park, פעמיים באורלנדו ופעמיים בפאריז, החלטנו ללכת לפארק השני הנקרא Disney California Adventure Park.

הפארק הפתיע אותנו לטובה בסה"כ, יש כמה אטרקציות טובות שכבר הכרנו בעבר כמו מגדל הטרור, סורין (דאייה באוויר - מומלץ מאוד), רכבת הרים טובה (אם כי היא היתה סגורה במשך חצי יום לאחר שנתקעה באמצע העלייה עם נוסעים ...), מתקן נחמד של יריות בלייזר, ומתקן של אבובים. המתקן המסעיר ביותר בפארק הוא מתקן חדש של מרוץ מכוניות, מאוד מושקע, מומלץ בחום.

אחת האנקדוטות המצחיקות בטיול שלנו התרחשה ברכבת ההרים. שכנענו את המפקדת לעלות איתנו בתואנה שזו רכבת הרים קטנה, שניות ספורות לאחר שהתחילה הרכיבה נשמעו בפארק צרחות רמות בעברית שהבהירו את גודל הטעות: " מההההההההההה עששששששיייתתתתתתיייי", ללממהההה זזזזזההההה מממגגגגייייעעע לליייי" ועוד. כשסיימנו לא הבינו שאר הנוסעים המבוהלים מי זו המשפחה הפסיכית הזו שמתפוצצת מצחוק אחרי רכבת משוגעת.

כמה עצות להתנהלות נכונה בפארק שתעזור לכם להספיק יותר מתקנים ולעמוד פחות בתורים הארוכים:

1. הגיעו מוקדם. התורים בבוקר קצרים מאוד ואפשר להספיק בשעה וחצי כמה מתקנים ממש שווים כמעט בלי תור.
2. תכננו נכון את השימוש ב Fast Pass , זהו כרטיס שאתם יכולים להפיק באמצעות כרטיסי הכניסה שלכם המאפשר לכם תור מקוצר למתקן ספציפי. בכל שעתיים – שעתיים וחצי ניתן להפיק פאסט פס נוסף (רשום על גבי הכרטיס מתי אפשר להפיק את הבא). התנהלות נכונה תאפשר לכם להשתמש ב 5-6 פאסט פסים ביום – הכפילו את זה בממוצע של 60 דקות בתור וקיבלתם חסכון של 5-6 שעות עמידה בתור או הספק של עוד 5-6 מתקנים טובים ביום.
3. קצת אחרי הכניסה לפארק ממוקם הפאסט פאס של המכוניות. קחו כרטיסים שם, זהו המתקן המבוקש ביותר.
4. לאחר שאספתם את הפאסט פס הראשון, המשיכו לאחד הקצוות של הפארק ולכו אותו בכיוון הפוך – מהסוף להתחלה. זה יאפשר לכם לבקר במתקנים שווים עם תור מינימלי בשעות הבוקר מאחר ורוב האנשים הולכים מההתחלה לסוף.
5. בשעות הצהריים התורים מתחילים להיות ארוכים מאוד, השתמשו באפליקציה של דיסני – היא תאמר לכם בכל רגע נתון מה אורך התור בכל מתקן, במקום ללכת למתקן עצמו בכדי לגלות זאת.

לאחר שיטוט בפארק במשך 13 שעות חזרנו לרכב עייפים אך רצוצים.

יום 9 – מסע בין כוכבים והגעה לוילה בפסדינה

קמנו בבוקר לקול שאון, מסתבר שלא היתה שום תאונה ברחוב, אלו פשוט העצמות שלנו שלא השתחררו מהקילומטרים שהלכנו בדיסני ביום הקודם והשמיעו קנאק עם כל תזוזה.

לאחר שהתארגנו נסענו להוליווד, והתחלנו את הסיור בשדרות הוליווד המפורסמות בכוכבים על המדרכות. ההתרשמות הראשונה מעט מאכזבת, בתמונות הכל נראה זוהר ופה הרחוב נראה כמו רחוב העצמאות בחיפה, רק שבמקום שיירים של בורקס בכר על המדרכה, שמו כוכבים.

הסתובבנו ברחוב מרובה התיירים, נכנסנו למוזיאון מאדאם טוסו והצטלמנו עם כמה כוכבים וכוכבות. אני די בטוח שג'וליה רוברטס עשתה לי עיניים באמת, אפשר לראות בתמונה המשותפת שלנו כמה היא מאושרת.

פרט מעניין במוזיאון השעווה הזה הוא ההבדל בין הבנים והבנות. בזמן שהבנות הסתכלו מה הכוכבות לובשות, אותי מאוד עניין לדעת מי מהכוכבים יותר גבוה וחזק ממני. היה נחמד עד שהגענו לשווארצנגר.

יצאנו ממאדם טוסו והמשכנו למוזיאון ספר השיאים של גינס שם מצאנו מוכר כרטיסים ששבר את שיא החוצפה של גינס. הוא הציע לנו כרטיס משולב למוזיאון שעווה אחר, ריפליי ולמוזיאון של גינס עצמו. כשהסברנו לו שכבר היינו במאדם טוסו לפני חמש דקות ובריפליי בסאן פרנסיסקו הוא ממש התעצבן והסביר לנו שאנחנו צריכים לכבד את הנסיון שלו ולקנות את שלושת הכרטיסים. הסברנו לו שבארצנו צדיקים כמותו יש בכל פינה, ואם צריך נשלח אליו את חיים הכט. עם או בלי מוכר הכרטיסים, המוזיאון הזה ממש משעמם, לא חדיש ולא מעניין. לא מומלץ.

כשיצאנו עצרנו במסעדה איטלקית ברחוב, שמתפארת בכך שהיא קיימת איזה 50 שנה או משהו כזה. אכלנו פיצה בינונית מינוס ופסטה גרועה, ותהינו מתי המוכר חייך בפעם האחרונה.

בתום הביקור בשדרת הכוכבים החלטנו להיות מקוריים ונסענו להצטלם בנקודת תצפית קרובה לשלט Hollywood. הבנים היפים והאמיצים נשארו ברכב, הבנות ירדו להצטלם והמשכנו משם כשאות הקיטש הבינלאומי מוטמע על מצחינו כאות קין.

מהוליווד המשכנו לסיור בשכונת בברלי הילס המרשימה, בתים רחבי ידיים של אנשים עם משכתנאות שלא ייגמרו לעולם השתרעו מכל עבר, מעת לעת ראינו אחוזות גדולות של אנשים שהלוו את המשכנתאות שלא ייגמרו לעולם, היה נחמד להרגיש אין.

משם המשכנו לשדרות סנטה מוניקה בכדי לבקר בבית ספר לריקוד בשם Abby Lee Dance Company שבו מצולמת סידרת ריאליטי מפורסמת. גם כאן הבנים נשארו ברכב והבנות ירדו להצטלם. בתי הבכורה חזרה מאושרת כאילו ביקרנו עכשיו בקמפ נואו של ברצלונה. לך תבין בנות.

בתום הסיור הגענו לוילה מצויינת ששכרנו בפסדינה לשישה לילות. אנחנו אוהבים בארה"ב לשכור וילות במקום מלונות כשאפשר. זה מאפשר לנו להרגיש אמריקאים לכמה ימים. חשבנו לכתוב כמה מילים טובות עליה אבל בעלת הבית שגרה בסמיכות של מספר רחובות היתה קצת נודניקית ונתנה לנו הרגשה שאנחנו גרים בבית של מישהו אחר. לכן למרות שהמיקום מצויין והוילה מעולה, לא נמליץ.

יום טיול 10– ביקור בפארק יוניברסל סטודיו

לאחר שביקרנו בעבר פעמיים בשני הפארקים של יוניברסל בפלורידה ואהבנו מאוד, הגענו לפארק עם ציפיות גבוהות ואף רכשנו כרטיסים שנקראים Front of The Lineהמאפשרים גישה אחת לכל מתקן ללא תור. בפועל השתמשנו בכרטיסים הללו מספר פעמים לכל מתקן בלי בעיה מיוחדת, הבודקים לא ממש בדקו אם כבר נכנסנו למתקן או לא, הם העבירו מכשיר ברקוד על הכרטיס ואיפשרו להיכנס.

הפארק עצמו משתרע על פני שני מפלסים. מומלץ מאוד להגיע מוקדם ולהתחיל במפלס התחתון שבו יש שלוש אטרקציות מצויינות : נקמת המומיה, רובוטריקים ופארק היורה. התורים בשעות הבוקר לאטרקציות הללו היו עד 10 דקות בעוד שבשעות אחר הצהריים הם התארכו ללמעלה משעה.

גולת הכותרת של הפארק הוא מתחם הארי פוטר שנפתח באפריל השנה (2016(. הפארק מעוצב נפלא ממש כמו בפארק בפלורידה. יש בו שני מתקנים, האחת רכבת הרים קטנה ולא מרשימה והשני הוא סימולטור מצויין עם רכבת שנוסעת ומתהפכת. שווה ומומלץ.

אטרקציות נוספות בפארק הם המניונים, הסימפסונים, שרק וסיור ממונע של למעלה מחצי שעה ברחבי הסטודיו שם מצולמות סדרות שונות.

החסרון של הפארק הוא שאין בו רכבות הרים משמעותיות כלל. סה"כ נהננו מאוד עם מעט תחושת מיצוי מהסגנון הזה של הפארק שמכיל בעיקר סימולטורים.

יום 11 – יום מנוחה בוילה

לאחר עשרה ימים של פעילות רצופה הילדים ביקשו קצת מנוחה. מאחר וממילא תוכננה לי פגישה עסקית שהגבילה אותנו מבחינת שעות הפעילות, החלטנו להישאר בוילה ולהינות מהג'קוזי, הבריכה והשקט.

יום 12 – ביקור ב Six Flags

בתור חובבי פארקים ניהלנו ויכוח בשאלה אם ללכת לפארק המים או לפארק רכבות ההרים של סיקס פלאגס והחלטנו על פארק רכבות ההרים. הפארק הזה הוא ענק ומכיל מעל 40 מתקנים לרבות 18 (!) רכבות הרים מעולות !!!

הוא אינו מעוצב בצורה יפה כמו הפארקים של יוניברסל ודיסני וגם מעט פחות מסודר, אבל מבחינת איכות וכמות המתקנים, הוא עולה על הפארקים האחרים. לדעתנו זה הפארק הטוב ביותר מתוך השלושה בהם ביקרנו בטיול ואנו ממליצים בחום.

למעט שני מתקנים, התורים בפארק היו ממש מצחיקים, ברמה של בערך רבע שעה במקסימום למתקן. המתקנים עצמם מטורפים לגמרי. רכבות הרים פסיכיות בעליל שחוסכות לך שנים של טיפול פסיכולוגי. אתה עולה לשלוש דקות והכל יוצא החוצה בצרחות.

עקב ריבוי המתקנים המצויינים לא נזכיר את כולם. רק נאמר שרכבת ההרים הטובה ביותר שעשינו בפארק (ובכלל מעולם) נקראת X2, ומתקן הסופרמן בריחה מקריפטון היה מטורף גם הוא. מלבדם יש עוד המון מתקנים מעולים.

שימו לב שאסור להכניס אוכל או שתיה שאינה מים לפארק , אבל יש סידור מאוד נחמד שמאפשר לקנות ב 20 $ כוס שתיה ולמלא אותה ללא הגבלה בכל סוגי הקולה במשך כל היום בכל מקום בפארק. זה מאוד נוח וחוסך את הצורך לסחוב מים.

לסיכום : זהו פארק מעולה, אם אתם בעניין של רכבות הרים ומתקנים פסיכיים, זה המקום!

יום 13 – וניס ביץ', סנטה מוניקה וזכרונות מימי שישי במכללת גורדון

את הבוקר התחלנו בצורה רגועה בוילה. הילדים שחקו משחקי קופסה והשתעשעו בבריכה, אנחנו הרשינו לעצמנו קצת לנוח.

בסביבות השעה שלוש אחה"צ יצאנו לוניס ביץ', חנינו באחד מפארקי החנייה על שפת הים וטיילנו לאורך הטיילת הארוכה. היום הוא יום שבת, האוירה במקום היתה מאוד נחמדה, המוני אנשים, חלקם על החוף, חלקם באופניים על הטיילת, חלקם משחקים כדורסל במגרשים במקום. טיילנו בין מאוד הדוכנים והחנויות, ואפילו קנינו ב 36 $ ארבעה זוגות משקפי שמש ממותגות, שהמוכרת האמינה הכריזה חד משמעית שהן מקוריות. הגיוני.

בשלב מסויים הבנות המשיכו במסע הקניות בדוכנים ואנחנו עצרנו לחצי שעה לראות איך נראה משחק כדורסל שכונתי. היו שם כמה חברה שקופצים מאוד גבוה, אבל הרבה כדורסל אין להם. סיפרתי לילדים שבסוף שנות השמונים תחילת שנות התשעים היינו משחקים מדי יום שישי באולם במכללת גורדון בחיפה, ושהרמה אצלנו היתה הרבה יותר גבוהה. ד"ר סולובייצ'יק היה קורע רשתות וקארים עבדול צימרמן נגע בשמיים. הילדים השתכנעו, אני מקווה שגם אני.

אחרי כשעתיים בווניס ביץ, קינחנו בגלידה מקומית טעימה ונסענו לסנטה מוניקה הסמוכה. הדרך הקצרה שלוקחת 10 דקות באופניים לקחה לנו חצי שעה ברכב בגלל הפקקים. כשהגענו לסנטה מוניקה עצמה הספיק לי פספוס אחד של פנייה ומצאתי את עצמי בכביש מהיר ביציאה מכיוון הים צפונה. הפקק העצום בדרך ההפוכה הוציא לנו את החשק לחזור. מוניקה אמנם קדושה אבל לא עד כדי כך שנבלה עוד שעה בפקק בשבילה. עצרנו בדיינר אמריקאי נחמד, אכלנו ארוחת ערב והמשכנו לוילה.

יום 14 – אנחנו והסלבס

גילינו שביום האחרון שלנו בלוס אנג'לס יש טקס שנקרא Teen Choice Awards ובו מוכרזים הסלבס האהובים על בני הנוער במגוון קטגוריות. סוג שלא אוסקר רק הרבה יותר משעמם. בתי האהובה צופה בזוועתון הזה מדיי שנה על אף שהוא מתקיים באמצע הלילה שעון ארץ הקודש. היא החליטה שהיא רוצה לרכוש כרטיסים וללכת לטקס. כמובן שהבנים התנגדו נחרצות, אני והמפקדת שיחקנו עץ או פלי ואני ניצחתי ככה שהיא זו שהיתה צריכה ללכת עם הבת לטקס. כשהסתבר לי שהטקס באולם הפורום המפורסם שהיה אולמה הביתי של הלוס אנג'לס לייקרס שקלתי שנית, אבל החלטתי שלא.

היום שלנו נסב סביב הטקס הזה, השטיח האדום ושדירת הסלבס והלימוזינות. כשהבנות חזרו מהטקס התבררה לי עובדה מדהימה: מסתבר שג'סטין טימברלייק וג'סטין ביבר זה לא אותו בנאדם! הייתי בטוח שכן. חוץ מזה, מי זה בכלל ג'סטין טימברלייק? בחיים לא שמעתי עליו. זה נשמע כמו מותג נעליים. אמרו סלבס שיביאו סלבס, מה זה החרטא הזה? מה אי אפשר להביא את מודרן טוקינג? בוי ג'ורג'? אסתר שמיר? משהו עכשוי.

בקיצור מכל הזוכים המאושרים לא הכרתי אף אחד. גם לא את ג'ייסון דה רולו שהבת שלי התעקשה שכולם מכירים. אמרתי לה שתבואי איתי פעם אחת למשחק של מכבי בסמי עופר, יש שם הרבה רולות, שתראה לי מי מהם זה המפורסם, אני מכיר את כולם ואין אף ג'ייסון. האמת שיש אחד גסאן, אולי זה הוא? 

בעודנו שואפים אבק כוכבים דה לא שמטע אל ריאותנו, נסענו שוב לסנטה מוניקה, ראינו את השקיעה המקסימה בים, הצטלמנו, והלכנו לאכול ארוחת ערב בדרך חזרה ללילה האחרון בוילה לפני הנסיעה ללאס ווגאס.

יום 15 – נוסעים לווגאס

המרחק מהוילה שלנו למלון בלאס ווגאס הוא קצת יותר מ 400 ק"מ. החלטנו להעביר את הדרך במשחקי חברה ברכב. אני זרקתי מילה והילדים היו צריכים למצוא שיר עם המילה הזו. לקח בערך שעה וחצי עד שהם שם שמו לב שכל השירים הם של שלמה ארצי. כל אחד והשריטה שלו.

הנסיעה ארוכה וקצת מתישה, בערך כמו לסוע מחיפה לאילת רק בלי כושי רימון וה 101. לקח לנו קצת פחות מ 4 שעות והגענו למלון Hilton Grand Vacations. בתור מי שלא מהמרים אנחנו מעדיפים בווגאס מלונות שאין בהם קזינו. הרבה יותר קל להתנייד במלונות הללו. במלונות עם קזינו יש ריח של סגריות שאנחנו לא סובלים והדרך למעליות ארוכה מאוד. בפעם הקודמת שהינו במלון מנדרין שהיה בינוני לטעמנו על אף שבאותה תקופה דורג ראשון בטריפ אדוויזור. הפעם בחרנו בהילטון. המלון מצויין. החדרים מצויינים. הקבלה היתה קצת מכעיסה מאחר וקיבלנו את החדרים רק אחרי שעה 16:00. אבל בסה"כ המלון הוא ברמה גבוהה והמיקום מצויין ממש על הסטריפ בסמוך לפלאנט הוליווד.

את הערב הראשון העברנו בשיטוט עייף בין מספר מלונות וקינחנו בארוחת ערב מצויינת בסגנון בופה במלון MGM.

יום 16 – קניות והופעה מצויינת של Cirque du soleil

את היום התחלנו בסיור קניות, ראשית נסענו לחנות של אפל והתחדשנו באייפונים חדשים ובאייפד חדש. משם המשכנו לארוחת בראנץ ב Cheese Cake factory, היה מעולה ומאוד מומלץ. ההמשך היה ב ROSS ובתרגולת הקבועה, הבנות קונות ואנחנו בורחים למלון לנוח.

בערב נסענו להופעה המעולה של Cirque du soleil בשם ONE – שכוללת מופעי ריקוד ואקרובטיקה על רקע שיריו של מייקל ג'קסון. אני לא חושב שאוכל לתאר לכם את החוויה המפעימה הזו. ההופעה מהפנטת, הכוריאוגרפיה עשירה, הבימוי מרשים, אתה נשאר פשוט חסר מילים. ציון 10. לא להחמיץ. הבן הצעיר שלי הודיע לאחר המופע שבתור הטרזן של המשפחה הוא רוצה להיות מורה לטרזנות מודרנית. גם זו דרך לתאר את ההופעה, טרזנות מודרנית...

במאמר מוסגר נאמר שלפני כמה שנים ביקרנו בהופעה אחרת של Cirque du soleilבשם O. קשה לי לומר מי משתי ההופעות טובה יותר, אם יש לכם אפשרות, בקרו בשתיהן ולא תצטערו.

לאחר ההופעה נסענו לראות את מופע המזרקות בבלאג'יו, היה סתמי משהו וקצר. שווה לראות אם אתם ממילא שם.

יום 17 – עוד קצת קניות, סיור במלון ונציה והכנה לחזרה

זהו, היום זהו היום האחרון של הטיול, מחר מוקדם בבוקר נתחיל את המסע חזרה הביתה. את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר מצויינת בדניס', משם המשכנו לחנותROSS הסמוכה לעוד קצת קניות שלקחו כמה שעות.

משם המשכנו למלון ונציה, הבנים ממש לא התלהבו מהנסיעה בגונדולות אז הסתפקנו בסיבוב של חצי שעה. ומשם נסענו חזרה למלון והתחלנו לארוז ולהתארגן לחזרה מחר בבוקר.

סיכום:

הטיול לחוף המערבי היה כיפי ומפנק. כל הכבוד למפקדת על התכנון המוקפד. אין כמו להיות עם המשפחה במשך שלושה שבועות רצוף יום יום.

מה היינו עושים אחרת?

מאריכים את הטיול בעוד שבוע,מוסיפים עוד יום בסאן פרנסיסקו, מגיעים ליוסימיטי פארק לכמה ימים ומאריכים את השהות בווגאס בעוד יום. במילים אחרות, מצאנו סיבות לחזור בעתיד.

היה טוב, טוב שהיה, חבל שנגמר, ושתהיה לנו נסיעה טובה הביתה.