4.5.16-יום רביעי

יום חג היום.cassinga day קסינגה היא עיר באנגולה ויום זה הוא חג ציבורי המציין קרב שנערך בעיר זו.החג מתאפיין בתהלוכות ומצעדים.

ניסינו לברר מה מהותו לפני הטיול לא כל כך הצלחנו.בדרכנו ובמקרה עצרה אותנו שוטרת לצורך בדיקת רשיונות.במקביל הבחנו בכינוס עם הרבה אנשים מוזיקה תופים והרבה בגדים צבעוניים.מאחר וראתה שאנחנו מתעניינים היא סיפרה לנו על החג ועל כך שלכבודו התכנסו בני ההררו וכן שכדאי לנו מאוד

לבקר.כך עשינו .היו אילה אנשים משבט ההררו לבושים במיטב בגדיהם שהתכנסו לחוג את החג.הם רקדו עם דגל נמיביה .היו שם גם כמה אנשים חשובים שכולם עברו על פניהם ולחצו להם את היד.

התלבושות שלהם הם חגיגה.הם צבעוניים מאוד ולנשים יש כובע מצחיק עם קרניים מצחיקות ומוזרות.

שבט ההררו יצא משבט ההימבה ומשם פנה לכיוון אחר.המיסיונרים שהגיעו לאפריקה ניסו לתרבת את המקומים.עם רוב שבט ההימבה לא הצליחו.אלה סרבו לכל קידמה והעדיפו לחיות את חייהם ע"פ מה שהכירו.

חלק מאנשי השבט הסכים לקבל את השינויים.הצעד הראשון שבחרו אותם מיסיונריים היה להלביש אותם.אבל למה בבגדים כאלה וביחוד בחום הזה.?

שבט ההררו החל גם לרכוש השכלה.ילדיהם לומדים בבתי ספר באנגלית בניגוד להימבה שם התורה עוברת מאב לבנו.

הם עניים מרודים,חיים בדרך כלל ב צריפי פח שהופכחם לכבשן בשמש.למרות הכל הם שמחים ונראה שטוב להם.

המפגש הראשון איתם היה מאוד מעניין.הם אפילו הסכימו שנצלם .זה לא תמיד כך.התיירות הרגילה את המקומיים שתמורת תצלומים משלמים.מצד אחד די הבנו אותם יש משהו לא נעים בלצלם.אנחנו הצבנו לעצמנו גבול .לא משלמים עבור תצלומים.אבל כן הבאנו מהארץ מתנות קטנות כמו סוכריות ,צמידים,משרוקיות וכו שחילקנו לילדים ומסתבר שגם המבוגרים שמחו מאוד לקבלם.ביקשנו רשות ורק את אילה שהסכימו צילמנו.

באחד הסופרים קנינו מספר בקבוקי שתיה.מסתבר שאילה היו תרכיזים .

בכל פעם שראינו קבוצה הענקנו להם אחד מהם.הם שמחו מאוד לקבל את בקבוק התרכיז למרות שאני לא בטוח שידעו מה לעשות איתו.תמורת הבקבוק הסכימו להצטלם.

הקדמתי לספר על מפגש עם שבט ההררו אבל קודם לכן היה עלינו לצאת משמורת אטושה שהיא שמורה ענקית.הנסיעה לא נגמרת.חשבנו לעצמנו שעוד יום אחד בשמורה כבר היה משעמם,כך שהמינון של יומיים היה מצויין. בדרך עוד ראינו שמורת עצים מאוד מיוחדים כנראה הBottle Tree

ראינו אותם גם מאוחר יותר אבל הרבה יותר קטנים

ביציאה מהפארק נבדקנו אם אנחנו מבריחים בשר צייד כנראה בשל החשש להעביר מחלות מאזור לאזור.גלגלי הרכב חוטאו ואנחנו המשכנו בדרכנו לכיוון opuwo עיר ההימבה.

הופתענו שכביש c35 סלול כולו איך שהוא זה לא היה בתיכנון והיווה הפתעה מאוד נעימה.יכולנו להתקדם יחסית מהר.משם לd709 וc41 שההיה גם סלול.

מעולם לא ראינו עיר כזו כמו opuwo ממוקמת כ700 ק”מ צפון מערב לבירה ווינדהוק ובעלת 15000 תושבים..הנה סיפור על איך נוצר שם העיר.מושל העיר ondangwaחיפש מקום למשרגד כשסללו את הכביש לאזור .הוא פנה לאנשי האזור והם הצביעו לו על המקום והוא אמר להם opuwo כלומר זה מספיק בשבילי.אנשי שבט ההימבה מסתובבים על שלל בגדיהם או אי בגדייהם.הנשים לבושות בחצאית העשויה עור מפרה ואו בד,ללא חלק עליון.ציבען אדום תוצאה מהחומר אותו הן מורחות על עצמן המורכב מאוכרה ומרגרינה או חמאה.הגברים עם חצאית בד ,מנצ'טה ,מקל הליכה ותסרוקת מיוחדת על הראש שאף היא מוגנת ע"י בד.לנשים יש שלל תכשיטים שמאוחר יותר למדנו מה הם מסמלים.אנשי ההררו מסתובבים אף הם בעיר עם בגדיהם הצבעוניים.בדרך כלל הקבוצות לא מעורבות.

רחובות העיר לא סלולים.באחד הטיפים קראנו שכדאי לבקר בסופרמרקט על מנת לראות את נשות ההימבה קונות מרגרינה ואו אוכרה אותם הן מורחות על גופן.הסופר מרקט הוא חגיגה ומהווה מפגש יוצא דופן בין הקידמה לבין החיים שנשארו הרחק מאחור.יש בזה משהו מהפנט ומרגישים פתאום כאילו נמצאים בתוך אחד מסרטי הטבע של הנאשיונאל גאוגרפיק.

מיהרנו ללודג opuuo country hotel שהיה מצויין.ביחוד אם משווים אותו ללילה הקודם בokaukuejo שבשמורת אטושה. http://www.opuwolodge.com/ reservations@opuwolodge.com


+264 64 418 661
+264 64 405 596
 +264 65 273 461

את השקיעה ראינו על שפת הבריכה עם בירה טובה מקומית druft אותה גם נאמץ ליתר הטיול ונחבב אותה מאוד.הבירה מיוצרת אגב בווינדהוק.

עוד מהארץ יצרנו קשר באינטרנט עם בחור מקומי יוצא שבט ההימבה בשם גון עליו גם קיבלנו אין ספור המלצות.

tripuruaj@yahoo.com

הוא ביקש שניצור איתו קשר מייד עם הגעתנו לעיר.גון בחור נחמד צעיר מלא יוזמות ואנרגיות.-בעל חלומות

הוא יוצא שבט ההימבה ומכיר אותם ואת מינהגיהם היטב.לאחר שסיכמנו על המחירכ1800 דולר נמיבי מ6 בבוקר עד 2 אחר הצהריים הוא עזב אותנו כדי לקנות שק תירס ,כמב בקבוקי שמן וסוכר אותם העמסנו ביום למחרת על הגיפ .בבוקר ב6 בבוקר עם אור ראשון יצאנו בדרכנו לפגוש את אנשי ההימבה בכפר שלהם .הגענו אליהם בסביבות 8 בבוקר.

נשארנו ברכב עד שגון דיבר עם הציפ

האם יהיה מוכן לקבל אותנו ומייד לאחר שהביע את הסכמתו ,לאחר שהבין שהבאנו לו מתנות,נכנסנו למתחם הבנוי בצורת עיגול ומגודר על ידי ענפים.

במרכז ההמעגל יושב הציפ עם בטן גדולה ומשם שולט על כל המתחם.לפני שהגענו היה מכינוס של כל השוהים בכפר כד להייעץ.הם עושים זאת כל בוקר.

כאמור במרכז יושב לו הציפ מול מדורה ומולו הרפת המגודרת גם היא .

אנשי הכפר באים להתייעץ איתו מאחר והוא נחשב לחכם (ממש לא נראה כזה)

כשהוא לא ידע את התשובה הוא שואב את חכמתו מהאש ונעזר בכיוון העשן לצורך כך.

חצי העיגול הימני שייך לאישתו הראשונה ולילדיה הנשואם ולילדייהם החצי עגול השמאלי שייך לאשה השניה שוב על כל הילדים.כך שלמעשה הכפר הוא למעשה משפחה מורחבת.

שהינו שם 2-3 שעות במהלכן חזרנו לאחור במינהרת הזמן משהו כמו 10000 שנה.

נכנסנו לבקתות וקיבלו אותנו מאוד יפה.צפינו בפעילות יום יומית כמו היציאה למרעה ,הבאת המיים מהבאר,ניקוי הכלים ,מריחת הגוף באוכרה וחמאה.

אוֹ‏כּרה (וגם אוֹ‏כֶּר או אוקר) הוא צבע הנמצא בין הצהוב לחום.

מקובל לקרוא לצבע זה (וכן לצבעים הדומים לו ונוטים מעט לצהוב) חרדל, על שום דמיונו לצבע הממרח.

מקור השם במילה היונית (בתעתיק לטיני:) ochros שמשמעותה: צהבהב.

קיים פיגמנט בעל גוון זה בשימוש בצבעי אמנים; שמו אוכרה צהובה (או לעתים אוכרה חומה), וקרוי בקיצור אוכר.

הנשים מתקלחות רק עד גיל 14 ומגיל זה מפסיקות להתקלח ונמרחות כל הזמן באותו חומר אדום שמגן על עורן ומונע עקיצות.

להפתעתנו הריח לא הכי נורא.הן עונדות הרבה תכשיטים שלמרביתם משמעות עבורן.כמו אם לאישה יש סליל מתכת על הרגל ועל הסליל יש פס אחד המשמעות היא שלאישה זו יש עד שני ילדים והיא נחשבת עדיין לאישה צעירה ולא בוגרת למרות שהיא בעלת ילדים.שני פסים מעידים על כך שיש לה 3 ילדים ומעלה והיא אשה בוגרת.

אפילו השגנו לבננו הבכור שידוך עם אחת מילדות הכפר בת 4 לאחר שראו את תמונתו.

לצורך הצגתה בפנינו כמו הורים שדואגם לביתם ייפו אותה ובישמו אותה באמצעות תערובת תבלינים שחורה מפיצה ריח .לא הייתי אומר שניתן יהיה למכור את הנוסחא בפריז .

אנשי הכפר חייכנים חביבים וסקרנים.מצא חן בעיננו מאוד התסרוקת של בנות ה12.יש להן 2 צמות קדמיות המפריעות להן לראות וזאת למה?על מנת להרגילן שלא להסתכל ישירות בעיני מבוגר ובכך לתת לו את הכבוד.

מפגשים רבים היו לנו עם בני ההימבה.ניתן למצוא אותם בכל האזור שמצפון לעיר אופואו לצורך כך הכנו מתנות קטנות ממתקים צמידים וכו.חולצות ישנות הן להיט ומשמחים אותם מאוד.אין להם כסף כלל ובכל זאת איך קונים פעם בכמה שנים חולצה ישנה לגברים?

פעם בשנה וע"פ החלטת הציפ מוכרים את אחת הפרות ומהכסף שמחולק בין כולם קונים. את כל מה שחסר ובעיקר שמן סולת וסוכר.הם אינם יודעים לספור ומבחינים בפרה שחסרה ע"פ צבעה .

בני ההימבה ברוב ימות השנה צמחוניים,אוספים ומלקטים ואוכלים לרוב מעין דייסה לבנה.הם אינם פתוחים כלל למאכלים אחרים,בישנים מאוד ונחמדים.

נפרדנו מהם לא לפני שקנינו מהם כמה תכשיטים אותם הכינו מזרעים וענפים שונים.

ע"פ בקשתה של את האימהות לקחנו את בנה כטרמפיסט.ילד הימבי בן 13 עם מקל גדול ומנצטה.הבאנו אותו לעיר.לולא אנחנו היה צועד כ40 ק"מ אל אופואו.

המשכנו עם גון לעבר קמפינג שבנה בעצמו.אחיו שם אמור לקבל את האורחים .לא היה שם זכר לתייר אבל הקמפינג מאוד יפה וממוקם נהדר.הוא מאמין שיצליח וכך גם אנחנו.אם רצון כזה אף אחד לא ימנע זאת ממנו.

גון לקח אותנו למערה סמוכה בה ישנם ציורי בושמנים.אנשי השמש כך הם קוראים להם.הבושמנים הגיעו ככל הנראה מאנגולה הגובלת בנמיביה מצפון .השבטים המקומיים ובעיקר בני ההימבה דחקו אותם למדבר קלהרי .בכל רחבי המדינה ניתן לראות מקבצי ציורם ואנחנו ביקרנו בכמה מהם.

במערה היו ציורים מאוד לא ברורים אבל יפים בכל זאת.הבושמנים השתמשו בדרך כלל בטכניקה של צביעה ולא חריטה

הכוונה או החלום של גון היא לבנות בסמוך לקמפינג מוזאון מורשת לשבט ההימבה וליד המערה לערוך טקסים שבטיים אותם הוא זוכר מילדותו.

משם טיפסנו אל עבר עץ באובאב ענק מדהים.

באוֹבַּבּ או אדנסוניה מאוצבעת (שם מדעי: Adansonia digitata) הוא עץ מסדרת החלמיתאים. מקורו בסוואנות של אפריקה, והוא גדל באזורי סוואנה יבשים.

הבאובב נחשב לאחד מסוגי העצים הגדולים בעולם. גובהו יכול להגיע עד ל-25 מטרים (כגובה בניין בן 10 קומות), ורוחב גזעו עד ל-10 מטרים. גזעו הרחב משמש לאגירת מים במהלך עונות הגשם, בהם משתמשים במהלך עונות היובש.

פרחי הבאובב לבנים וגדולים (30-20 ס"מ), בעלי ריח מתקתק, נפתחים בלילה ומתים עד הזריחה. אחרי שהפרחים גדלים, הם מניבים פירות הדומים במראם למלפפונים. הפירות הם מאכל אהוב על קופים, ולכן זכה העץ לכינוי "עץ לחם הקופים". לקוח מויקיפדיה

נתקלנו בעצים רבים כאילה במהלך הטיול בעיקר באזור מפלי אפופה על גבול אנגולה אך לא רק.

העצים ענקים ומרשימים מאוד.סיימנו את הטיול עם גון שוב בעיר אופואו .הוא ביקש שנוריד אותו בסופר המקומי.שם נפרדנו ממנו ומהטרמפיסט שלנו שנראה שנסע בפעם הראשונה בחייו במכונית.הוא היה נפעם .לא יכולנו לתקשר איתו אלא דרך גון שדיבר בשפתו.בעיר חיכה לו מישהו.

לא יכולנו להתאפק ונכנסנו שוב לסופר.זו חוויה אנתרופולוגית מהפנטת וממגנטת .

המשכנו הפעם לבד בc35 הסלולה אל מפלי אפופה אליהם נגיע רק מחרתיים.

קודם לכן אנחנו עתידים לישון בkunene river lodge עליו שמענו הרבה דברים טובים.פנינו שמאלה לd3700 ועברנו דרך מפלי ruacana

קראנו במספר מקומות שהמפלים לא מרשימים ודי יבשים.החלטנו בכל זה להגיע לנקודת התצפית עליהם ולהפתעתנו המפלים המצויים באנגולה אך נצפים בנמיביה נהדרים יפים ושווים עצירה.הכביש הפך מכביש סלול לכביש עפר בהתחלה טוב אבל ככל שהתקדמנו לכיוון המלון הכביש d3700 הפך לגרוע מאוד ובשלב מסויים התקשנו לעבור עם הרכב וכמעט התהפכנו.

הגענו.היה שווה.אוי איזה מקום לקוח מגן עדן על נהר הkunene/

הביקתות מאוד יפות ,רחוקות אחת מהשניה וצמחיה ארוכה מקיפה.קופים רצים בין הענפים הפעם אילה לא בבונים אבל גם הם נראים ממזרים לא קטנים שבהזדמנות הראשונה יגנבו מה שניתן.

קודם כל כביסה .ניצלנו את זה שאנחנו עתידים להיות יומיים באותו מקום לכביסה.השארנו אותה בקבלה ע"פ הנחיית בעלת הבית ולמחרת נקבל אותה מקופלת ומסודרת.

בעלי הבית זוג בריטי נחמדים מאוד שחיים כבר 20 שנה באזור הם השתקעו שם אחרי שניצלו הזדמנות שבעל הבית הקודם מכר את הנכס.

עוד מהארץ הזמנו סיור שנראה שלא רבים עושים אותו.האמת לא ידענו בדיוק למה לצפות .זה סיור למציאת ציפור נדירה שהתגלתה לראשונה בשנת2012 ושמה angola cave chat birding עלותו כ900 דולר נמיבי.הציפור חיה על כמה ברים המצויים כ40 ק"מ מהמלוןמבאזור הררי הקרוי הרי הזיברה.

40 ק"מ שלוקח כ4 שעות לעבור אותם בגיפ .מייד כשהגענו למלון בירר בעל הבית פיטר האם באמת בכוונתנו לצאת לסיור זה שהינו יחודי מאוד ומתאים לצפרים.אנחנו אוהבים ציפורים אבל ממש לא צפרים.ההרפתקאה די משכה אותנו ובייחוד הסקרנות.הוא פסק בהחלטיות שהסיור לא מתאים לנו ושנחשוב שוב אבל שיכנענו אותו שנהנה ומנה זה נהנו זו היתה אחת החוויות היותר יפות בטיול.

קבענו לצאת בשעה 4 בבוקר ביום למחרת וזאת על מנת להגיע בשעות הבוקר המוקדמות כדי לצפות לבציפור שאמורה להיות מאוד פעילה בשעות האלה.

את ארוחת הערב באותו היום אכלנו במסעדה הנהדרת בלודג הממוקמת על דק ממש מעל הנהר.

6.5.16-יום שישי

הזריחה בשעה 6 ורבע ואנחנו יצאנו בשעה 4 בבוקר עם גיפ אותו נהג פיטר .בהתחלה נסענו בחושך אבל עם הזריחה התברר לנו באיזה מקומות אנחנו נוסעים.דרכים לא דרכים חוצים נחלים ועוברים בתוך צמחיה עבותה והכל כדי לראות את אותה ציפור עלומה.

סמוך לשעה 8 בבוקר הגענו למרגלות הרי הזברה .הם מפוספסים ומכאן ככל הנראה שמם.קודם כל ולפני הכל ציפור או לא ציפור קפה וארוחת בוקר.לאחר מיכן טיפסנו על אחד ההרים ,לא טיפוס קשה במיוחד,עלינו לגובה של כ50 מטר מצוידים במשקפות מצלמות ובהרבה סקרנות.פשוט לא ידענו למה לצפות.

מסתבר שהציפור הזו היא ציפור קטנה מאוד לא מרשימה בצבעי שחור ולבן שהתגלתה בטעות ב2012

חיכנו ראינו שפני סלע ציפורים למיניהם אבל את זו נאדה. פיטר החל להתייאש.פתאום משום מקום הגיעה הפרימדונה ממש רגע לפני שהתיאשנו הציצה ודילגה מסלע ל סלע.איזה התרגשות.הצלחנו להבחין במשקפת קצת פחות לצלם.

בחזרה עוד הספקנו לראות ציפור נוספת ייחודית לאזור סינדרלה שמה וכך היא נראית פיטר הבטיח לנו לנסות ולחפש אותה למרות שזה קשה אבל להפתעתו מיד כשהגענו היא הגיעה עם כל השכונה.ציפור זאת בדרך כלל אינה מסתובבת בקבוצות ואנחנו זכינו לראות כמה מהן והיא ממש יפה .היא בעלת ציוץ מדהים אפורה וחזה אדום.

אל הלודג חזרנו בסביבות 12 אחר הצהריים .ניצלנו את הזמן ללכת לאורך הנהר .ניתן להבחין בהרבה ציפורים ומידי פעם בקרוקודיל בדרך ניתקלנו בבת הימבה עם תינוק קטן צורח שככל הנראה קיבל כויה ביד ממדורה.המדריך שלנו עצר ניקה את היד ומרח לילד משחה אנטיביוטית ואף השאיר לאמא משחה כזו

לערב הזמנו סיור שקיעה.מומלץ מאוד ויפה מאוד כבר אמרו לנו שהשקיעות באפריקה אינן משתוות לכלום.בדרך ירדנו בחוף אנגולה צילמנו את השקיעה משם חזרנו ללודג.

7.5.16-שבת

ביקשנו שיארזו לנו את ארוחת הבוקר ויצאנו לכיוון epupa falls

לאחר חווית הנהיגה שעברנו שלשום בכבישd3700 לא לקחנו שוב צ'נס והחלטנו לעקוף את הכביש וליסוע בדרך המלך הסלולה ברובה d3701

ומשם c43 עד המפלים.

את כביש d3700 מסדרים בימים אילה בקטעים הבעיתיים כך שאני מאמין שהבאים אחרנו כבר יסעו בכביש טוב יותר.

המפלים מאוד יפים .

עלינו לתצפית עליהם המצויה על גבעה מזרחית משולטת וכן טיילנו רגלית לאורכם במשך שעתיים בהתחלה ניתן להגיע לנהר לפני שהוא נשפך לצורך כך יש לחלוץ נעליים ולעבור כמה יובלים קטנים לא ידענו עד שהבחנו בזוג שעשה את זה ופשוט עקבנו אחריו.הנוף מהפנט .

בעבר ביקרנו בפליטביצה בקרואטיה שהמקום הזכיר לי אותה אבל כאן הרבה יותר גדול והרבה יותר יפה.עשרות רבות של מפלים נופלים לאורך חזית של יותר מק"מ.יותר מאוחר צעדנו במעלה הנהר וראינו קרוקודילים.השביל מסתיים אחרי ק"מ ואז מתחילה שרשרת של קמפים שלכל אחת מהם חוף פרטי משלו כך שזה בלתי אפשרי ללכת לאורך הנהר.

הקמפ שלנו יחודי מאוד ומצוי ממש על הנהר רגע לפני שהוא נופל.החדר עצמו מצו מרחק של מטרים בודדים מהנהר.אין חשמל פרט לנורה חלשה בחדר.נקודת ההטענה מצויה במסעדה המצויה ליד.

לקראת הערב ולאחר שהחום התפוגג מעט עלינו שוב לתצפית .יש גם סיור מטעם הקמפ אבל החלטנו שנוכל לעשות את זה לבד ואמנם לא הצטערנו.

התצפית על המפלים מאוד מאוד יפה.

בערב סעדנו בבית הקפה של המקום.הרבה ברירה אין אבל בסך הכל היה נחמד וטעים.