הרומן שלי עם יפו החל בשנת 1987 עוד מתקופת השירות הצבאי.
בסיס האם שלי היה ברח' יפת,מיקום נוח לעלות מעל השער ולברוח למועדון הסטפס הצמוד.
יום אחד הניחו גדר תייל מעל השער בכדי לנטרל את הבורחים מהבסיס(אותי בעיקר) ואז פסקה חגיגת הבריחות.
את הבסיס העבירו לאחר מכן להמשך רח' יפת בצמוד למה שנקרא היום גבעת אנדרומדה.
חלפו להם כמה שנים ובשנת 1992 נשלחתי ע"י לישכת התעסוקה לעבוד בבנק ברקליס ברח' ציונה תג'ר.
מאז 26 שנה הרכב שלי יודע את הדרך לבד.
עם השנים סניף הבנק הועתק לשד' ירושלים ושינה את שמו לבנק מרכנתיל.
במשך 26 שנה יפו עברה מהפך לא קטן.
ככל שהזדקנתי, יפו הפכה צעירה יותר.
ככל שנוסף בי עוד קמט, יפו עברה מתיחת פנים.
ככל ששערותיי הלבינו כך הפכה יפו לצבעונית יותר,מגוונת יותר, תוססת יותר.
26 שנה הביאו אותי למסקנה שמגיע לה בלוג.
יפו אז, כאן ועכשיו.
השנה 1992 יום ראשון בעבודה בבנק היה אחד הסיוטים שחוויתי בחיי.
זאת הייתה האינטרקציה הראשונה שלי עם אנשים משונים,מוזרים,ערבים,יהודים ונרקומנים.
היום האוכלוסיה השתנתה,המון צעירים,תיירים,אומנים ואנשי בוהמה התמקמו ביפו.
כשאהרון השכן מעל סניף הבנק היה מתקלח, מים היו מטפטפים עלינו מהתקרה ואנו העובדים מיד לוקחים מגב וגורפים את המים החוצה.
יום שימשי בחוץ,שנת 2017 מה השתנה??
האם זה אהרון שעבר דירה??
שימו לב לסטייל,שקי תפוזים כחלק מתפאורה.
שטחים כאלו שהדירות בהן בקושי עלו 80 אלף ש"ח,
נמחקו,הוקמו מחדש,נראים היום כך ומחירם מרקיע שחקים.
מאוד מעניין אותי מי ומאיפה הביא את האומץ לתפס כך ולעשות גרפיטי על המבנה החדש.
איזו תעוזה.
לצערי הפוטנציאל הטמון ביפו חלף מעליי וחבל.
חלק מהעסקים הוותיקים קרסו עם הקידמה,רובם הפכו דירות להשכרה.
הישן והחדש מתערבבים להם יחד בהרמוניה.
לצד חנויות ותיקות,
כמו פיטריות אחרי הגשם קמו חנויות סטייל מעוצבות.
לצד המסעדות הוותיקות,
קמו מסעדות חדשות.
בר שייקים מצוירים יש בכל פינה,
ישנם מקומות שסיגלו להם את התואר ד"ר גם בלי תואר אקדמאי.
את מבנה המשטרה החליף מלון,אז נבנה עוד מלון ועוד מלון.
הסימטאות הפכו למדרחוב ציבעוני שוקק חיים ביום ובלילה.
בכל פינה יש את האימרה הבאה,
אין לי מושג איפה הם?
ציורי קיר בתחילת דרכם.
דלתות מעוצבות אחת יותר מהשניה,
עם חלוף הזמן,ציורי הקיר הפכו את אזור הפישפשים ואזור השוק היווני לאזור אורבני שלא נח לרגע.
כל בוקר אני מחנה את הרכב במקום אחר,מגיעה לעבודה מסימטה אחרת.
בדרכי מגלה עוד ציור,עוד אימרה,עוד דמות.
אבל שוק פישפשים כמו ביפו יש רק אחד.
שוק אחד,יחיד ומיוחד.
בסימטאות השוק ציורים שאפשר לראות מוקדם בבוקר או כשהשוק סגור.
לטייל ביפו זאת חוויה.
ואם חשקה נפשכם בלשדרג את החוויה תוכלו לעשות זאת עם דרעי חיים יליד יפו,שחקן,חי נושם את יפו,מכיר כל אבן ביפו ומומלץ בעיניי כמדריך.
טל 03-6830183
אז בין המסגד,
חבוי לו בית הכנסת,
לא הרחק מבית הכנסת יש כנסיה.
השעון של יפו מתקתק,
גם שלי מתקתק.
עד מתי יפו ?תגידו לי עד מתי?
נאמר לי כבר שאם אצא מיפו,
יהיה קשה להוציא את יפו ממני.
ואני שואלת.....…
האומנם???
