טרק אנאפורנה גם לבני 60

אחרי לא מעט התלבטויות, החלטנו לצאת לטרק המפורסם אנאפורנה. הייתה דילמה האם סגנון כזה של טיול ימצא חן בעינינו? האם מתאים לנו לצאת יום אחרי יום להליכה של 10-12 ק״מ וטיפוס של 500-800 מטר? ואיך נרגיש בגובה, כי חצי מהימים בערך, בטרק הם בגובה מעל 3000 מ' והאויר דליל בחמצן. האם זה מתאים לבני 60+ ? בנוסף גם להתמודד מידי פעם עם תנאי לינה ואוכל בסיסיים, מזג אויר מאתגר, חם ולח ומאידך באזורים הגבוהים קור כלבים. לא מעט חברים ומכרים ששמעו על התוכניות שלנו, חשבו שקצת ירדנו מהפסים ושזה לא מתאים לגילינו. מנגד היה לי איזשהו ביטחון שכן נצלח את הטרק בצורה טובה, כי למעשה כולנו בקבוצה עושים ספורט מגוון ביום יום (ריצה, שחייה, פילאטיס ועוד), כמו כן רובינו כבר טיילנו בגובה והרגשנו טוב. עכשיו אני יכול להגיד בשם כל הקבוצה, שזה היה ממש שווה את זה. נהנינו מכל רגע וגילנו שאפשר בגיל 60 עדיין לצאת לטרק של 100 ק״מ עם טיפוס מצטבר של כמעט 6000 מ'. לקחתי חברה מקומית, בשם The Great Adventure Treks & Expedition, מאוד מומלצת, שארגנה עבורנו את רוב הטיול, כלומר, תחבורה, לינה, מדריך ושלושה פורטרים מהממים (לכל זוג פורטר אחד שנשא עד 25 ק״ג). אפשר להגיע בהסעה משותפת לתחילת המסלול, אבל כיוון שהיינו 6 מטיילים, כבר היה משתלם יותר לארגן הסעה פרטית. לגבי הלינה הבנו מראש שככל שעולים בגובה התנאים יותר בסיסיים, יחד עם זאת, עד אזור מאננג אמורים להיות הוסטלים טובים, שזה אומר שירותים בחדר ולרוב גם מקלחת עם מים חמים בחדר. לגבי מקלחות כדאי לשים לב, כי חלק מהמקומות מפרסמים שיש להם מים חמים, אבל המערכת שלהם היא סולארית ורק אם יש יום שמש באמת יש מים חמים. לאחרים, יש מחממים על גז שתמיד מספקים מים חמים. מחירי ההוסטלים יחסית זניחים. הם כולם מבססים את הרווחים שלהם על האוכל שמזמינים, לכן זה לא צריך להוות שיקול.

אחרי לא מעט התלבטויות החלטנו להתחיל מתל (Tal), מקום שיאפשר מספיק ימים להסתגל לגובה, להנות מנופים מקסימים עם מפלים שופעי מים, ומצד שני מבלי לצעוד ימים באזורים יותר אורבניים. ישנו בהוסטל, בשם Peaceland בסה״כ היה מצוין רק לשים לב, רק בחלק מהחדרים המים מחוממים על גז. הטרק עוקב אחרי נהר מרסיאנגדי שמתפתל בין מצוקים ירוקים מרשימים, כאשר מכל עבר יורד ערוץ נחל לאורך מאות מטרים עם כמה וכמה מפלים מרשימים עד לחיבור עם הנהר. לנו שמגיעים מישראל, קשה להפסיק להתפעם משפע המים שיורדים מכל עבר. את הלילה השני עשינו בהוסטל בשם Hotel the roadside cottage , היה מצוין. בחרנו לישון כאן בישוב, Danakyu ולא בדאראפני שהרבה מטיילם בוחרים לישון בה, כיוון שבדאראפני באחרונה עמוס בפועלים מסין שבונים את תחנת הכח, מה שבעיני קצת פוגם באווירה. השינוי במיקום הלינה לא היה משמעותי מבחינת ההליכה. אחרי יומיים של הליכה הגענו ל Chame. הפעם הגענו להוסטל שהיה מדורג גבוה, אבל התברר שאין לו מים חמים בחדרים אלא רק בקומת הקרקע במקלחת משותפת, כי היה יום מעונן. החלטתנו שעדיין מוקדם לוותר על הנוחות, ובתוך דקות מצאנו הוסטל אחר, בשם New Shangri-La, אומנם מדורג קצת פחות טוב, אבל היה להם יחידות יחסית נוחות ואוכל מעולה (קצת עשי לילה בחדר...). המקרה הזה המחיש לנו כמה הנפאלים גמישים לשינויים. ההוסטל שעזבנו, לא ביקשו פיצוי או תשלום למרות שעזבנו בשש בערב, וההוסטל עם המארחת שקיבלה הודעה מהרגע להרגע, פשוט התארגנה והכינה לנו ארוחה לתפארת. הנאפלים סובלים ממזג אוויר מאוד הפכפך, גשמים עזים שיכולים לגרום להצפות, להרוס גשרים וכבישים ולגרום למפולות בוץ הרסניות. אני מסיק כי זו אחת הסיבות לגמישות שיש במדינה. שינוי תוכניות מהרגע להרגע מאוד מקובלות. בגלל שכבר נעשה מאוחר וגם היה קצת קריר ויתרנו על המעיינות החמים. לא בטוח שאפשר היה להיכנס כי הבנו שזה גם תלוי במפלס של הנהר, בכל מקרה נשאיר את החוויה לפעם הבאה 
אחרי עוד יום של צעידה הגענו לישוב המקסים אפר פיסג. כאן התגלתה הפסגה מספר 2 של האנאפורנה. אנחנו הגענו לקראת שקיעה, בדיוק בזמן להנות מצבעי הזהב של ההר המרשים שמתנשא מעל 8000 מטר. בבוקר קמנו עם הזריחה להנות שוב מהפסגות המוזהבות, לאור קרני השמש הראשונות. ישנו ב Tibet Hotel Restaurant & Organic Cafe Roof Top, הוסטל עם מקלחת חמה משותפת. הפעם וויתרנו על מקלחת צמודה אבל המארחת הייתה מדהימה, גם האוכל ובכלל הכל היה מאוד נעים. זה היה גם מקום שפגשנו המון חבר'ה ישראלים צעירים. חלק מהם כבר פגשנו במהלך הימים הקודמים על המסלול וחלקם חדשים. הייתה ממש אווירה מהנה.
בבוקר עזבנו לכיוון האגם הירוק. אגם ממש יפה ושווה עצירה להתרשמות. בהמשך עלינו בעליה מאתגרת למדיי,  לכיוון ישוב  נגאול, לפי המסלול המקורי של הטרק. טיפסנו כ 400 מטר על פני 1.5 ק״מ עם שיפועים מאוד נאים. זאת בניגוד לרוב התיירים הממשיכים בעמק, לכיוון מאנאנג, אבל המאמץ היה בהחלט שווה את זה. קיבלנו הזדמנות להנות מערוץ הנחל וההרים מזווית נוספת מרשימה מאוד. אחד הדברים המרשימים באזור הזה ובעיקר ליד הישוב נגאול, היה הפריחה של הכוסמת בצבעי אדום בוהקֿ. מסתבר שהנפאלים גם יודעים להכין מהכוסמת לחם ופיתות מאוד טעימים. הישוב נמצא בגובה של כ 3600 מטר, מה שמאפשר עוד זמן התאקלמות לגובה.
למחרת ירדנו לכפר ״הגדול״ מאנאנג, בגובה 3500 מטר, מקום שרוב המטיילים נשארים ליום מנוחה והתאקלמות לגובה. כאן התפנקו במלון מטורף Tilicho hotel. הכל יחסי כמובן, אבל פתאום לקבל שתי מגבות, סדין חשמלי ונייר טואלט הפך את המלון לחוויה יוצאת דופן באזור. מעבר ללינה, האוכל היה מגוון וטעים מאוד. יש במלון מאפיה נהדרת צמודה עם קפה אספרסו. אי אפשר היה לבקש יותר 😇. ביום המנוחה לא ממש נחים, אלא מטפסים לנקודת תצפית מרהיבה בגובה 400 מטר או יותר, על מנת להתאקלם לגובה, להורות לגוף לייצר עוד כדוריות דם אדומות. עד מאנאנג היו לנו תנאים יחסית טובים לסביבה, כלומר, שירותים צמודים לחדר וברוב המקומות גם מקלחת צמודה או ציבורית והכי חשוב חמה. מכאן ואילך אין יותר דרך לג׳יפים רק לפרדות, והכל יותר אותנטי ובסיסי 😂. במקור היינו אמורים לישון ביאק קארקה ולמחרת להמשיך לבסיס התחתון של מעבר ההרים בגובה 4400 מטר, נקודת הזינוק למעבר ההרים בגובה 5400 מטר. המשמעות היתה שבאותו יום ארוך, היינו אמורים לטפס 1000 מטר באוויר הדליל של גובה של 4000-5000 מטר ואז לרדת 1600 מטר. בעצתו של המדריך שינינו את התוכנית, הלכנו קצת יותר ביום אחרי מאנאנג עד לישוב לידר. כך שלמחרת כבר התחלנו את העלייה למעבר ההרים עם מטרה לישון בבסיס העליון high camp בגובה 4800 מטר, כדי לחסוך בעליה למחרת. הצד הפחות סימפתי של ההחלטה היה לישון יותר גבוה ובתנאים פחות טובים, כלומר, חדר עם מיטה בלבד, שירותי בול פגיעה בחוץ, ללא מקלחת, ואפילו ללא שקע חשמל לטעינת הטלפון . לגבי הגובה לא דאגנו כי למזלנו כולנו הסתגלנו לגובה בצורה הכי טובה שאפשר. התנאים היו די מאתגרים, כי בלילה הטמפרטורות יורדות לאפס, במקרה שלנו אפילו ירדה שכבה דקה של שלג, כך שלצאת לשירותים בלילה זה מסע ממש 🤪. למחרת קמנו ב 3:45 התארגנו ויצאנו לדרך אחרי ארוחת בוקר בסיסית ביותר. בחוץ היה חושך ופתיתי שלג קלים נופלים עלינו תוך כדי שאנחנו ועוד קבוצות נוספות עושים את דרכינו במעלה ההר. המראה היה מאוד סוריאליסטי משהו. קבוצות קבוצות של מטיילים עם פנסים על הראש, הכל לבן מסביב, שקט, אויר דליל, אבל כולם מתקדמים בצורה נחושה להגיע לפסגה, במקרה שלנו המעבר הרים. שמחנו מאוד על המעילים הסופר חמים שהחברה שלנו ציידה אותנו מראש. דבר לא מובן מאליו כי בקטמנדו כשאתה מזיע לא ברור לך למה אתה צריך את זה. יצאנו לדרך, צעדנו לאט לאט בטור, ככל שהתקדמנו והשחר עלה התגלו ההרים מסביב כולל המסלול שלנו מכוסים בלבן מבהיק מהשלג הטרי. צעד אחרי צעד התקדמנו לאט לקראת הפסגה, מעבר הרים. אחרי קצת יותר משלוש שעות הגענו לפסגה, עם קבלת פנים חמה של הפורטרים שלנו. קיבלנו צעיף ברכות, הצטלמנו, נחנו קצת בבית התה הקטן והצפוף. כאן גם הבנו מה קרה לפני קצת יותר מעשור כאשר מספר ישראלים ועוד תיירים נספו בסופה לא רחוק מהבקתה הזאת, כי לא היה מקום לכולם .
כאן זה הזמן להגיד מילה על הפורטרים שיום יום סחבו את התיקים הגדולים שלנו מנקודה לנקודה. קשה להאמין איך כל אחד מהן העמיס על גבו, בבוקר שני תיקים ותיק אישי ויצא לאותו מסלול של 10-12 ק״מ. תמיד הקדימו אותנו וחיכו לנו בהוסטל עם חיוך אחרי שדאגו לחדרים הכי טובים שיש 😍.
מהפסגה מתחילה ירידה ארוכה ומאוד תלולה של 1600 מטר על פני 9 ק״מ. הירידה זה מה שהכי הפחיד את איריס (אישתי) ומיכל (גיסתי), ובצדק יש שיגידו שלרדת 1600 תלולים יותר קשה מהעלייה. לאט לאט ירדנו, הלבן של השלג התחלף בנוף מדברי בצבעי חום. הצד השני מפתיע, אזור מדברי בגובה 4000 מטר. היה בהחלט קשה ומאתגר, יום ארוך, אבל עשינו זאת! כולנו על הרגלים ועם חיוך גדול.
עוד נקודת זכות גדולה למדריך שלנו, הבנו שיש סיכוי שאפשר לשכנע להביא ג'יפים למסעדות שנמצאות בבסיס של הירידה, כ 2 ק״מ לפני מוקינה, ולחסוך את הירידה של ה 400 מטר האחרונים. אחרי קצת עבודת שכנוע, הוא הצליח, וזה היה ממש במקום כי כפי שכתבתי הירידה ממש לא פשוטה ואחרי 1200 מטר של ירידה הגוף מותש, ובעיקר יש הרבה עומס על הברכיים.
הרבה דברים יכלו להשתבש, מזג אויר, או מספיק שאחד מאיתנו היה חולה במחלת הגבהים. אבל למזלנו, כל הכוכבים הסתדרו ואפשרו לנו לצאת ולחוות משהו יוצא דופן במשך 9 ימים, עם החבורה הכי טובה שאפשר לבחור.  גמענו 100 ק״מ וטיפסנו כמעט 6000 מטר, ושרפנו 12000 קלוריות 😂 . בנוסף, פגשנו ישראלים מקסימים, חלקם צעירים, שפרגנו לנו ועוד הרכבים מגוונים. זו היתה הזדמנות להכיר את התרבות הנפאלית הנפלאה עם האדיבות והנועם של האנשים. עוד חלום שהתגשם, בזמן, כי ככל שהשנים עוברות יהיה יותר קשה לצאת למסעות כאלה.