לפני שאתחיל בבלוג הטיול רציתי לשתף אותכם ולספר לכם שלגיאורגיה יש סיפור משלה….
כשאלוהים חילק אדמות לכל העמים,הגיאורגים התעסקו בלאכול ולשתות.
כאשר ניגשו לאלוהים ושאלו רגע מה איתנו???
שאל אלוהים,איפה הייתם?
ענו לו הגיאורגים,אכלנו ושתינו לכבודך.
אמר להם אלוהים,אם זה כך אתן לכם את החלקה הכי יפה בעולם ששמרתי לעצמי.
אז הוא נתן להם חבל ארץ מהממת ביופיה שהייתה לי הזכות להכיר רק חלק קטן ממנה.
לגיאורגיה גבולות עם רוסיה מצפון,עם אזרבייג'ן במזרח,עם ארמניה וטורקיה בדרום ובמערבה הים השחור.
שטחה של גיאורגיה הוא פי 4 משטחה של ישראל.חיים בה 4.5 מיליון איש בתנאים שבעיניי לא תנאים.
יש בה הרבה עוני והרבה אבטלה.לאן שלא הלכנו ראינו גברים עומדים חסרי מעש.
הם חיו תחת שילטון רוסי ולאחר מכן סובייטי קומונסטי מדכא עד שקיבלו את עצמאותם ב-1 ביוני 1992 לאחר פירוקה של ברית המועצות.
ועכשיו הם מנסים לשקם את עצמם מבין ההריסות.
כל שילטון שנבחר מבטיח להם הבטחות ולא עושה שום דבר. הדבר היחידי שהם נשענים עליו זה אוצרות הטבע והנופים המיוחדים.
את הפוטנציאל של גיאורגיה גילו משקיעים שמנסים לאחות לה את השברים ואת השברים רואים בכל פינה.
הגיאורגים מחבקים את הישראלים בהמון אהבה ואנחנו תומכים ועוזרים להם עם נשק,הדרכה ביטחונית ועוד...
יש להם 33 אותיות שנראות כמו איור ולא דומה לשום אות אחרת,מאוד קשה להסתדר שם אם לא יודעים את השפה(למעט רוסית)
הגיאורגים לא כל כך אוהבים את השם גרוזיני כמו שמכנים אותם הרוסים שפירושו ראש כבד לכן גרוזיה שינתה ושידרגה את שמה לגיאורגיה שפירוש השם הוא עובד אדמה.
הם לא עושים טסטים לרכבים ולא ביטוח,הרבה מהרכבים שלהם עם פגיעות מכל הכיוונים.
כל מי שרוצה להיות נהג מונית פשוט שם שלט מונית ובין רגע הופך להיות.
המטבע שלהם נקרא לארי שווה ערך ל 1.6 ש״ח(11/15)
משכורתם החודשית באזור ה 300 לארי לחודש והפנסיה שלהם כ 150 לארי,עכשיו תבינו לבד כמה זול שם.
וכאן הסיפור מתחיל.......
כמדי שנה אני מוצאת את עצמי לקראת סופה ועדיין לא ניצלתי את תקציב 2015 לנופש מטעם העבודה.
פתאום יצא חוזר לנופש לחודש נובמבר,במלון הילטון בטומי כולל טיסות ארקיע והעברות במחיר מצחיק.
כמה מצחיק 
אתם שואלים ???
תוספת של 161 ש״ח לזוג
תוך שניות ספורות נרשמתי והנה זה מתחיל .
חודש וחצי של אטרף……
קראתי כל דבר שנכתב על גיאורגיה,התאהבתי בארץ שרגלי עדיין לא דרכה בה.וככל שקראתי יותר,התאהבתי יותר.
פתחתי מפות
ותכננתי מסלול לנסיעה הזאת ואפילו לנסיעה הבאה.
כמובן שהתייעצתי בפורום איך לנצל את המירב ב 3 ימים.וכאן זה הזמן להגיד תודה לרוני סופר מחברי הפורום(אסיה).
היו לי הרבה התלבטויות האם לסגור מהארץ טיול גיפים או פשוט להגיע לבטומי ולהתארגן שם.ידעתי שבבטומי עצמה אין הרבה מה לעשות ושמחוץ למלון יש נהגי מוניות שישמחו לקחת אותי לאן שארצה במחירים שפויים.
אני באופיי לא אוהבת להגיע למקום ולהתחיל להתברבר.כשנמצאים עם קבוצה כל אחד ימשוך לכיוון אחר ולא בטוח שזה יהיה לכיוון שלי.לכן יצרתי קשר עם דור מ״דורון טראוול״ וסגרתי יום טיול גיפים ליום הראשון בעלות של 45 דולר לאדם,אמרתי שבשאר הימים נזרום ומי שירצה להצטרף אהלן וסהלן.
לאחר המון התלבטויות הסכימו להצטרף אביבה שעובדת איתי ועופר בעלה.
26/11/2015 יום חמישי-טיסה לבטומי בשעה 17:25 היה עיכוב של כ40 דקות. תוך שעתיים וקצת נחתנו בבטומי קיבלנו חדרים מהר וירדנו לקזינו.האוכל והשתיה שם חופשי.
מידע חשוב לגבי טיסות והמראות מבטומי.מאחר ובטומי קרובה לרכס הרים יש בעיה עם כיוון הרוח ולא תמיד מתאפשרת המראה או נחיתה,מה שגרם לקבוצת העובדים הקודמת לנחות בקוטאיסי המרוחקת כ3 שעות נסיעה לבטומי.וקבוצה אחרת שהייתה צריכה להמריא עם המטוס שהביא אותנו,חיכתה 9 שעות בשדה התעופה לחלון הזדמנות שהרוח תיפסק ויוכלו לטוס.בסופו של דבר החזירו את כל הנוסעים למלון באמצע הלילה כשכל הציוד האישי כבר הופקד בשדה התעופה.האנשים היו מאוד עצבנים וממורמרים.זה דבר שמאוד חשוב לקחת בחשבון.
למזלנו לא הייתה שום תקלה ובחזור אפילו המראנו 20 דקות לפני.ומה שיפה זה ששעון גיאורגיה הוא שעתיים קודם כך שהמראנו בשעה 22:00 שעון גיאורגיה ונחתנו 22:10 שעון ישראל.
27/11/15 יום שישי-יום חדש,בוקר חדש,במקום חדש.כהרגלי קמתי לראות ולצלם זריחה.
9:30 בבוקר באו לאסוף אותנו לטיול גיפים אל גבול טורקיה ומעבר גודרזי.המדריך רזו(הומלץ רבות עליו)צייד אותנו במכשיר קשר תדלקנו את הרכבים ויצאנו לדרך 5 גיפים פלוס גיפ מוביל של רזו עם טכנאי רכב לכל תקלה שתצוץ.בין לבין סיפר לנו רזו יליד גיאורגיה שחי בישראל 4 שנים ושולט בשפה העברית,על החיים בגיאורגיה ועל כל מה שרשמתי בפתיח ויותר.
אנו הצפנו אותו בשאלות וגמענו כל מילה שיצאה מפיו.
רזו עובד עם חברת “דורון טראוול”כבר כמה שנים,החברה מתמחה בטיולי שטח בגיאורגיה ויש לה
משרדים בארץ ובטבליסי.
יום טיול הזה היה פסגת הטיול בכלל,הגענו למקומות שאף אחד מקבוצת העובדים לא הגיע.למרות כל ניסיונותיי לשכנע את חלקם עוד קודם,זה לא עזר.ועל כך הצטערו בדיעבד.
דבר הראשון שנחשפנו אליו זה תרבות הנהיגה בגיאורגיה.במילה אחת,אין תרבות.מבחינתם קו הפרדה רצוף הוא בגדר המלצה בלבד.הם נוסעים ועוקפים כמו מטורפים גם במקומות שאין שדה ראיה כלל.יש להם רכבים הזויים שנוסעים ללא טמבון,ללא פנסים עם דפיקות מכל מיני כיוונים,אך גם חלקם מחזיקים במכוניות יוקרה בעיקר בצבע שחור.
מורידה בפני אביבה אשקורי את הכובע על הנהיגה המיקצועית במהלך הטיול,שאפו.
היינו במפלי מקחוצטי
נסענו בכבישים רעועים בליווי פרות ועגלים מכל עבר.
עצרנו בכפר ואכלנו חצפורי(1 לארי)עם גבינה,וחצפורי תפוחי אדמה טעים אש בחצי לארי.
מכרו שם טבק לפי משקל(20 ש”ח לקילו)
פרט חשוב למעשנים,הסיגריות מאוד זולות בגיאורגיה(3.6-4 ש”ח)ובאיכות נהדרת.
המשכנו דרכינו לפסגת ההר וזכינו לטעימה משלג שנערם בשלושה שבועות האחרונים.
כמובן שהבאתי מהארץ דגל מדינת ישראל,כאילו הלכתי לכבוש את האיוורסט. אבל הדגל היה השוס והיה לזה משמעות מאוד חזקה בעיננו.
בדרך חזרה התחיל להחשיך ורזו האיץ בנו על מנת שאת מרבית הדרך הלא פשוטה לרדת מההר נעשה זאת שעדיין יש אור.
בדרך חזרה ומחוסר ברירה נאלצנו גם אנחנו לעשות עבירות תנועה.
שמנו לב שכשהגיאורגים יוצאים לעקיפה,הם נותנים צפירה אחת כהודעה שמתבצעת עקיפה והרכב הנעקף מאט.
רזו שאל אם אנו מעוניינים להצטרף לטיול לקוטאיסי מחר על מנת שהג׳יפ ישאר ברשותנו.
החלטנו שלא כי מקריאה על קוטאיסי לא מצאתי בה שום עניין.
לצערי לא שמתי לב שהטיול ג'יפים לקוטאיסי כלל את אוקצה קניון,מקום אליו דווקא כן רציתי להגיע.
למלון הגענו לקראת השעה 7 בערב והחלפנו חוויות עם שאר העובדים.
לכולנו לא היה ספק שיום טיול הג׳יפים שעשינו היה הכי מוצלח.
בלילה יצאנו עם כולם,הלכנו למזרקות שלא הרשימו אותנו במיוחד,השממה שררה שם
וזה הוסיף לחוסר עניין.
אני משערת שבקיץ המקום הרבה יותר הומה ויותר מושך.
חזרנו לכיוון המלון ונכנסנו למסעדת״ סאן רמו״ שהומלצה ע״י קבוצת עובדים שהיו במחזור קודם.
מאחר והייתה בעיית תקשורת עם המלצר שלא ידע להסביר על התפריט,החלטנו לוותר וללכת לאכול במלון.
אלו שנשארו בכל זאת,מאוד נהנו במסעדה והיה להם טעים.
במלון הילטון בימי שישי יש ב 35 לארי ארוחת ערב גיאורגית מסורתית בליווי מוזיקה.לצערנו הגענו מאוחר ונאלצנו ללכת לאכול בקזינו.
ובקזינו התנועה לא הייתה ערה,קזינו די מנומנם.
28/11/15 יום שבת-התיכנון היה לתפוס נהג שיקח אותנו לכיוון חבל סוונטי לזוגדידי,לשוק ולסכר אנגורי.
דרשו מאיתנו 200 לארי ליום טיול כזה לארבעה איש-המחיר פצצה.
אל תשאלו אותי איך זה קרה,או איך הרשתי לזה לקרות שמצאנו את עצמנו בוואן צפוף עם עוד 14 עובדים בדרך לקוטאיסי.
ניסיתי לשנות את המסלול לזוגדידי,אך ללא הצלחה.
היום הזה התחיל טוב ונגמר בסיוט.
נפלנו על נהג שהוזמן דרך המלון,שלא יודע מילה אחת באנגלית והכי גרוע שלא מכיר את הדרך והמקומות שרצינו להגיע אליהם.
ההמלצה שלי היא שנהגי המוניות מחוץ למלון מבינים קצת אנגלית ומראים בסלולר תמונות לאן הם יקחו,או לאן אנו רוצים להגיע.
ואם לוקחים וואן,לבדוק שהוא מרווח ושאפשר לשבת בצורה נינוחה שגם את זה לא היה לנו.
אלו שישבו בכיסאות הבודדים בוואן,נאלצו לשבת עם הרגלים הצידה כי לא היה מקום לרגליים.
אז כמו שאמרתי היום התחיל נחמד,שמנו מוזיקה ושרנו כאילו יצאנו לטיול שנתי.
לאחר נסיעה של כשעתיים וחצי בהגיענו לקוטאיסי התחלנו להבין שהנהג מסתובב סביב עצמו ותכלס לא יודע מה אנחנו רוצים.
רצינו להגיע למערה,בית כנסת,מנזר לאכול צהריים במסעדה מומלצת ולחזור.
אז בבית כנסת לא היינו,למערה לא נכנסנו וכמובן שלא אכלנו.
לאחר שהנהג תוך כדי נהיגה התייעץ בסלולרי,הוא הצליח להביא אותנו למנזר שלא היה מעניין במיוחד.
הקיטורים והמריבות החלו בקרב העובדים.
השעה הייתה כבר 4 והבטן התחילה לקרקר.ביקשנו שיקח אותנו למקום שנוכל לאכול,וגם עם זה הוא התברבר.
הצעתי שבדרך חזרה הוא יעצור לנו במסעדה מומלצת שקראתי עליה megarul luzari הנמצאת 15 ק״מ מבטומי,הנהג הנהן בראשו ואמר good,good,very good.
הבטחתי שהמסעדה תפצה אותנו על היום הלא מוצלח הזה.
חלק זרמו עם הראש שלי,חלק לא וחבל.
חזרנו למלון בשעה 7 בערב עייפים,רעבים ומאוכזבים.יום שלם מתוך הנופש הקצר הזה הלך לאיבוד ואם זאת נשאר לנו זיכרון קצר וחמוד מהיום הזה הודות לעופר אשקורי שתיעד אותנו בסירטון המצ״ב.
בדרך מקוטאיסי לבטומי
כמובן שאחרי וויכוחים עם המלון לא שילמנו על הטיול המאכזב הזה(35 לארי לאדם)
המסקנה שהגעתי אליה היא,לסמוך על תחושות הבטן שלי ורק שלי.
אחרי מנוחה של שעה,ואחרי שחלק הלכו להתפרק בספא,יצאנו קבוצת עובדים לאכול בעיר וגם זה נגמר באכזבה.
29/11/15 יום ראשון-היום התחיל מעונן וקודר והתחזית גשם.
בעלי רצה ספא במלון.
ואני החלטתי שביום הזה אני עושה היכרות עם בטומי לבד ורק לבד.ללכת לאן שבא לי ולעשות מה שמתחשק לי ושום גשם לא יעצור אותי.
שיגעון חדש נרקם לי בראש כבר תקופה ארוכה לנסוע לבד לחו״ל אז התאים לי ביותר לטייל לבד.
דחיתי את כל ההצעות שהוצעו לי.
בשעה 6 בבוקר הייתי הראשונה והיחידה שפתחה את ארוחת הבוקר הנהדרת במלון,הוספתי 70 לארי עבור פינוי חדר בשעה 19:00 ויצאתי לראות זריחה אל מול חופי הים השחור ואת ההרים הנופלים לים לאורך הטיילת.
היו שם קבוצות של דייגים המוציאים את שללם מהרשת,התבוננתי בהם ונהניתי מכל רגע.
החופים הם חופים סלעיים ואין חול הכל אבנים הרבה מהם דומים לאבני נחל,לא הכי נוח לשכב שם בחוף.
בסמוך לטיילת בניין האותיות הגיאורגיות
המשכתי את דרכי לאורך הטיילת ודמיינתי כמה נחמד פה בקיץ,בטח הטיילת מלאה באנשים,דוכנים והכל מלא חיים.
נתקלתי בכל מיני פסלי אומנות
אבל אחד הרשים אותי במיוחד.פסל גדול ממדים אל מול הים ונוף הרים,פסל שנמצא בתנועה כל הזמן בו דמות גבר ואישה מתקרבים לאט לאט עד שמתחברים לגוף אחד,מתרחקים ושוב מתאחדים מחדש.
הפסל נקרא ״עלי ונוני״ סיפור אהבתם של לוחם מוסלמי ונסיכה גיאורגית נוצריה כסמל לקשר בין אסיה לאירופה והחיבור ביניהם.
לא הרחק משם גלגל הענק של בטומי.
המשכתי ללכת לאורך המרינה עד לרכבל,השעה הייתה 10:30 והרכבל מתחיל את פעילותו בשעה 11:00.
אז ישבתי לי בבית הקפה ליד נפעמת מהנוף.
חזרתי לרכבל,בעלות מגוחכת של 5 לארי הלוך חזור כל בטומי נפרסה לנגד עיניי.
ישן מול חדש,ההווה מול העבר.
ככה זה נראה מלמעלה.
וככה זה נראה מלמטה.
אזור הטיילת,המלונות והמקומות המרכזיים דיי חדישים והכל נראה בתנופה.
אך בעיר בעתיקה בין הסימטאות, הבתים בבטומי נראים כמו תלאי על תלאי ועוני זועק מכל פינה.
משום מה בתמונות מסויימות עדשת המצלמה ראתה אחרת ממה שראו עיניי.
כל תמונה שצילמתי בניין שנראה מזעזע,בתמונה נראה יפה.אבל במציאות זה ממש לא.
תשתיות כבישים מתחת לכל ביקורת,ועדיין יש בתים שהשירותים מחוץ לבית.
הרכבל פעיל כמדומני עד 10 בלילה אולי 11,נראה כי אלו שעשו זאת בלילה התרשמו יותר.לא אחת אמרו על בטומי בלילה שהיא ניראת כמו לאס ווגאס.
את דרכי המשכתי בגשם זלעפות וללא מטריה לשוק התורכי חלקיקי שלא מצאתי בו עניין,לפתע אני קולטת רח׳ שמוכר לי k.gamsakhurdia ישר תפסתי מכסה מהגשם,הוצאתי את הטלפון והתחלתי לחפש במידע שאגרתי במכשיר הנייד.
יש 
מצאתי את המסעדה שכל כל רציתי לאכול בה,מסעדת porto franco.
אבל אני במספר 10 והמסעדה במספר 40,מה שוב לחזור את כל זה,הגשם הלך והתחזק,איך יכול להיות שפיספסתי את המקום.
מהר מאוד התעשתתי,הרי היום אני אדון לעצמי ועושה מה שבא לי,בא לי חצפורי טוב במקום הכי טוב ושום גשם זלעפות לא יעצור אותי.
חזרתי למס׳ 40 אך הפלא ופלא,מצאתי שם בית קפה מיושן שם שיחקו גברים שש בש.לא וויתרתי ושאלתי איפה המסעדה תוך שאני מראה צילום באייפון.
בתנועות פנטומימה הסבירו לי לפנות ימינה וללכת ישר.
חדורת מוטיבציה מההסבר הפנטוממאי המשכתי ללכת כחצי ק״מ עד שלפתע ממש במקרה ניגלתה המסעדה באחת הפניות.
נכנסתי למסעדה נוטפת מים,התיישבתי לי והזמנתי את החצפורי חניגלי האופייני לחבל אג׳רה.למי שלא יודע,לכל חבל יש חצפורי שמאפיין אותו.
במסעדה היו 2 בחורים הממונים אך ורק על הכנת החצפורי
נשאלתי ע״י המלצר,איזה גודל ארצה את החצפורי גדול,בינוני או קטן.
בחרתי בבינוני וזה מה שקיבלתי…
החצפורי הונח על השולחן,הגבינה ביעבעה ועלו ממנו אדים.
אבל הטעם,,,,,,הטעם גן עדן.
לא פלא שהגיאורגים אכלו שתו ולא עניין אותם לעמוד בתור בשביל לקבל חלקה.
כמובן שאת החצפורי לא הצלחתי לסיים,על כך אני מצטערת עד היום,ואמשיך להצטער כל חיי.
המסעדה נמצאת באותה הכתובת ולא עברה מקום,כנראה ששם הרחוב דומה למה שחשבתי.
מהמסעדה יצאתי לכיוון כיכר אירופה לרח' era הרחוב הראשי של בטומי ושם בכיכר מוצב פיסלה של מדיאה שהייתה ביתו של המלך והתאהבה באויבו של אביה ועזרה לו לגנוב את גיזת הזהב.
זה השלב שבו הבנתי שהמצלמה נהרסה לי מהגשם.
אז עברתי לצלם באייפון.
בעודי משוטטת חיפשתי את ממתק הצ'ורצ'חלה .
זהו ממתק עשוי מאגוזים בעיקר אגוזי מלך השזורים אחד לשני בחוט,נטבלים במיץ ענבים ונתלים לייבוש.ומראהו כמו נקניק קבאנוס.
לא מצאתי,אז החלטתי לנסוע לשוק “חופה” לקנות.
בפניי עמדו 2 אופציות והן:
1.לקחת מונית בעלות של בערך 5-10 לארי(8-16 ש”ח)נסיעה של פחות מ-10 דקות.
2.לקחת אוטובוס ולהתחכך עם ההווי הגיאורגי,נסיעה של חצי שעה.
ניחשתם נכון.
עליתי על קו אוטובוס מס' 11,כמובן שהאוטובוס ענתיקה.
כל כך נהניתי להתבונן סביבי ועל האנשים שהיו עליו.
דיי הופתעתי שהאוטובוס נוסע בין לבין על כביש לא סלול,אלא כביש חצץ,ואנו מתנדנדים מצד לצד.
אז בשוק יש הכל,בגדים,נעליים,תיקים,משחקים לילדים,ממתקים ועוד….
אבל איפה שוק האוכל???איפה הצ'רחצולה שלי
יצאתי מהמתחם והמשכתי לאורך הרחוב,מכרו שם דגים.
גבינות.
ואז התגלה שוק מקורה של גבינות,תבלינים,פירות,ירקות וכמובן…...
קניתי את הממתק,שני חצפורי חזרתי למלון באוטובוס לקראת 5 בערב.
בשעה 19:00 באו לאסוף אותנו לשדה התעופה.
לסיכום אומר שבטומי אחלה יעד,אחלה מזג אוויר,מחירים זולים,יש אטרקציות לילדים(דולפינריום,פארק שישה במאי עם סירות,רכבל ענק,גנים בוטניים ועוד….)עושה רושם שהיא הרבה יותר תוססת בקיץ,אבל הרבה אין מה לעשות בה וזה מחייב לנסוע מחוצה לה כשעתיים ויותר הלוך,שעתיים ויותר חזור כטיול כוכב.
לשאלה אם אחזור אליה,והאם היא יעד מומלץ???
כאלטרנטיבה למחירים אצלנו בארץ,התשובה היא כן.
