לציון 30 שנות הנישואין שלנו רצינו לצאת לראשונה בחיינו לקרוז למקום אקזוטי. לאחר בדיקה של מספר יעדים בחרנו לשוט עם רויאל קריביין לקריביים המזרחיים.

נאמר לנו שככל שמקדימים להזמין מקום בקרוז, כך המחירים נמוכים יותר ולהיפך ולכן הזמנו את המקומות להפלגה כשנה מראש, אך לפחות במקרה שלנו הדברים לא היו מדויקים: לאחר ההזמנה המשכנו לעקוב אחרי מחירים ומבצעים לאותו קרוז ולא היו שינויים מהותיים במחיר. כחמישה חודשים לפני השייט מצאנו באתר של רויאל קריביין דיל במחיר זול משמעותית מזה שהיה כשעשינו את ההזמנה, והצלחנו להשוות את המחיר. המסקנה שלנו: כדאי להזמין קרוז די זמן מראש, אך מומלץ מאד להמשיך לעקוב אחרי מבצעים ולסכם עם הסוכן על אפשרות להשוות את המחיר בהתאם.

ביום חמישי בלילה בתאריך 22.3 יצאנו לשדה התעופה לטיסה ישירה של אל על למיאמי ונחתנו למחרת בבוקר. משום מה העמדות החדשות בשדה התעופה לא "קראו" את טביעות האצבע שלנו ונאלצנו לעמוד בתור הארוך להגירה ואח"כ עוד זמן ממושך בתור למשרד ההשכרה (אוויס).

לקראת הצהרים אספנו את הרכב השכור שהוזמן ונסענו כשלוש וחצי שעות עד לקי ווסט, האי הדרומי ביותר בשרשרת של כעשרים איים הנמצאים דרומית לפלורידה. האיים הקטנים מחוברים ביניהם בגשרים והנסיעה מפלורידה לקי ווסט היא ברובה לאורך הים עם נקודות עצירה להנאה מהנוף.

בדרך ממיאמי לקי ווסט

הגענו למלון טרומן המצוין (ראו המלצה נפרדת בטיפים) ויצאנו לטיול רגלי בין האתרים המרכזיים בעיר: הנקודה הדרומית ביותר בארה”ב, רחוב דובל השוקק ובערב הלכנו לכיכר מלורי כדי לצפות ב"חגיגת השקיעה": בכל ערב נאספים אנשים ליד המזח הקרוב לכיכר כדי לצפות במה שאומרים כ"אחת השקיעות היפות בעולם", וזה די נכון. לפני השקיעה יש הפנינג עם מופעי רחוב, בתי קפה, מוסיקה טובה ו"ספירה לאחור" עד השקיעה. בקיצור חגיגה שלמה.

למחרת בבוקר המשכנו לטייל בעיר היפה: ביקרנו בבית ארנסט המינגוואי, שהתגורר באי כשלושים שנים, וב"בית הלבן הקטן" שהיה מקום משכנו של הנשיא טרומן וטיילנו ברחובות הקטנים והיפים של העיר, בין בתי עץ המזכירים תמונות מסרטים ישנים.

קי ווסט

אהבנו מאד את קי ווסט אך בצהרים נאלצנו להיפרד ממנה. לפנינו היתה נסיעה ארוכה צפונה של כ 600 ק”מ, לעיר Titusville הקרובה לנמל בפורט קנבראל. בדרך עצרנו במיאמי ביץ' לביקור באנדרטה המרשימה מאד, לזכר השואה ובערב הגענו למלון.

ביום ראשון 25.3 בבוקר נסענו פחות מחצי שעה לפורט קנבראל. תהליך החזרת הרכב היה מהיר ויצאנו בשאטל של אוויס לכיוון הנמל שממנו עולים לאנייה. הדרך הקצרה שאמורה להימשך כחמש דקות נמשכה כ 40 דקות בשל פקק תנועה של רכבים רבים שהיו כמונו בדרך לאותו מקום. באותו רגע חשבתי לעצמי על התור הארוך הממתין לנו בצ'ק אין לאניה..

הגענו לנמל העצום שבו עוגנות האניות. לכל חב' שייט יש נמל משלה. במבט מקרוב האנייה "שלנו" נראתה ענקית! כמו בית מלון ענק שצף על המים. נפרדנו מהמזוודות - אותן יעבירו מאוחר יותר לתא שלנו באנייה - ופנינו לצ'ק אין. הסדר והארגון מאד יעילים כך שלמרות שאלפי אנשים עולים בו זמנית על האנייה, התור נע קדימה בקצב מהיר. עוברים בידוק ביטחוני כמו בעלייה למטוס ואחר כך צ'ק אין לאנייה. לאחר מכן עולים במדרגות נעות ונכנסים לאנייה. ברגעים הראשונים היינו בהלם מהגודל העצום. נכנסנו לקומה החמישית מתוך 17 – שהיא בעצם מעין טיילת שבה מסעדות, חנויות ובתי קפה. מסתובבים בין החנויות כמו בעיר וכשמתעייפים מתיישבים בבית הקפה..

עלינו לחדר/תא שלנו באנייה והופתענו לטובה. הזמנו תא עם מרפסת לים וזה אולי הטיפ הכי חשוב למי שעושה קרוז: התא אמנם די מרווח וקומפקטי עם שירותים ואמבטיה אך המרפסת לים עושה את ההבדל! אין כמו לשבת במרפסת בבוקר עם קפה או בערב עם כוס יין ולהביט לים. במרפסת יש גם פרטיות מוחלטת שכן ישנן מחיצות בין המרפסות של השכנים לתא מימין ומשמאל.

התא באנייה

התחלנו לחקור את האנייה ועלינו לסיפון העליון בקומה ה 16 שממנו נראה נוף יפה של הנמל ויש בו בריכות, סולאריום, ג'קוזי, בר ומסעדה.

בשעה 16:00 האנייה יצאה מהרציף והחלה להפליג מהנמל לכיוון הים הפתוח.

המשכנו לטייל בין הקומות בספינה העצומה, אכלנו ארוחת ערב טובה וסיימנו את היום באחד מאולמות הבידור בצפייה בהצגה CATS, שאותה ראינו לפני כשלושים שנה.

היומיים הבאים (שני ושלישי) עברו בהפלגה בים אך יש המון מה לראות ולעשות באנייה. לאחר ארוחת הבוקר המצוינת (ניסינו כל בוקר מסעדה אחרת) הלכנו לבריכה, או לטיול בפארק שבקומה השמינית, או לפארק השעשועים שבקומה השישית, או שהשתזפנו תוך קריאת ספר בסולאריום שבקומה ה 15 וכשרצינו לנוח הלכנו לחדר והתיישבנו במרפסת להביט בים או בשקיעה..

ביום רביעי בבוקר הגענו לאי סן מרטין. לאחר למעלה מיומיים של הפלגה בים, היה נחמד מאד לראות יבשה.

שוב הסדר המופתי נשמר ועוברים צ'יק צ'ק את הבידוק בירידה מהאנייה. ביציאה יש שלט שלא ניתן לפספס ועליו רשומה השעה שבה כולם נדרשים לחזור לאנייה. האנייה מפליגה בשעה היעודה ומי שמאחר נשאר מאחור..

יצאנו לסיור מאורגן, שאליו נרשמנו מראש מסביב לאי. האי סן מרטין לא גדול במיוחד והוא נמצא מזרחית לאיי הבתולה שבקריביים. השליטה בו מחולקת בין הולנד לצרפת. שמענו מהמדריכה (שלא הפסיקה לדבר..) הסברים על ההיסטוריה של המקום וסיפורים על ההוריקן האחרון שהיה באזור לפני כחצי שנה ושאותותיו עדיין ניכרים במקומות שונים באי. חלק מהסיור התבצע בשייט בספינה באזור המרינה, שבו נראות עדיין חלק מהסירות שקועות במים, "מזכרת" מההוריקן.

סן מרטין

לאחר הסיור המאורגן המשכנו לטייל עצמאית בעיר פיליפסבורג, בירת הצד ההולנדי לפני שחזרנו לאנייה.

פיליפסבורג, סן מרטין
סן מרטין

י

בבוקר היום החמישי להפלגה הגענו לסאן חואן, בירת פורטו ריקו. הפעם בחרנו לסייר עצמאית כמו שאנו אוהבים. הלכנו מהנמל מרחק קצר למשרד מידע לתיירים וטיילנו בעזרת מפה בין האתרים המרכזיים שבעיר העתיקה. ביקרנו במצודה העתיקה והמרשימה סן קריסטובל, עם חומות המגיעות לעובי של 6 מטרים ועם נוף יפה לאוקיינוס.

סן חואן, פורטו ריקו
סן קריסטובל, סן חואן

משם הלכנו כעשרים דקות במקביל לחומת העיר עד שהגענו למבצר העתיק אל-מורו.

מבצר אל-מורו, סן חואן
אל-מורו
סן חואן

לאחר הביקור במבצר אל מורו הסתובבנו ברחובות המרכזיים, בין הבתים הצבעוניים ונהנינו מהאווירה הנעימה בעיר. הזמן "טס" מהר והגיעה השעה לשוב לאנייה. נפרדנו מסן-חואן היפה. אולי עוד נשוב אליה..

סן חואן

ביום שישי בבוקר האנייה עגנה בחוף הים היפה LABADEE שבהאיטי. זהו חצי אי עם חוף כמו שרואים בתמונות של הקריביים: חול ים לבן ורך, עצי דקל ומים צלולים בצבע טורקיז. ליד החוף יש כפר אומנים קטן שבו רוכלים מקומיים מוכרים את תוצרתם, בעיקר בגדים ומזכרות. השתזפנו, רחצנו בים, חקרנו קצת את החופים היפים במקום וטעמנו מהמשקה המקומי: לבאדוזו.

LABADEE, האיטי
LABADEE, האיטי
LABADEE, האיטי
LABADEE, האיטי

בערב השתתפנו בליל סדר לא מתוכנן, שהתקיים לבקשת כמה ישראלים ויהודים מהעולם שהיו על האנייה. אחד מהנוכחים שימש כרב, קראנו את ההגדה ואכלנו מאכלי חג (מצה, גפילטע פיש ומרק עם קניידלך) שהוכנו ע"י צוות האנייה.

ליל סדר על אניית אואזיס

יום שבת היה יום ההפלגה האחרון בים וביום ראשון 1.4 בדיוק בשעה 6:00 בבוקר עפ"י לוח הזמנים המתוכנן האנייה חזרה לנמל בכיף קנאברל, שממנו יצאנו לקרוז שבוע קודם לכן.

תהליך הצ'ק אאוט והירידה מהאנייה התנהלו גם הפעם בסדר מופתי ובמהירות ותוך זמן קצר כבר ישבנו במונית בדרך לנמל התעופה באורלנדו, כדי לעלות על טיסת הפנים שהזמנו לניו יורק.

לאחר שעברנו את תהליך הביטחון והצ'ק אין לטיסה, נותרו לנו כמה שעות להעביר עד לטיסה. חברת השייט המליצה לא להזמין טיסה לפני שעה 12:30, ביום שבו חוזרת האנייה לנמל. מסתבר שהם לקחו מקדם זמן גדול מאד. למזלנו מדובר בשדה תעופה יפה ונחמד, עם דקלים ודמויות מיקי מאוס, שהעלו זיכרונות נעימים מהביקור הקודם שלנו כאן בטיול הראשון שלנו לארה”ב לפני כעשרים שנה.

הטיסה של דלתא לניו יורק יצאה בזמן ובערך ב 15:00 נחתנו ב JFK. לאחר איסוף המזוודות עלינו על מונית והגענו מהר יחסית למלון בניו יורק (הולידיי אין צ'לסי) כדי לפגוש את שלוש בנותינו שהגיעו לשם שלושה ימים לפנינו.

בערב יצאנו למסעדה איטלקית כדי לחגוג ביחד את יום הנישואין שלנו ואת יום הולדת ה 25 של הבת האמצעית.

למחרת, יום שני - תכננו להשכיר רכב ולנסוע לפילדלפיה לבקר את אסתר וסטנלי, קרובי משפחה אהובים. מה שלא היה מתוכנן זה שבאותו בוקר ירד בניו יורק שלג!

המראה של ניו יורק הסואנת, כשפתיתי שלג רכים יורדים מהשמיים ומכסים אותה בשכבה לבנה הוא יפה ומיוחד מאד. הקור והשלג היוו שינוי קיצוני לחמסין של פלורידה, שחווינו רק יומיים קודם.

אספנו את הרכב השכור (הפעם מסוכנות דולר במנהטן) ויצאנו לדרך. לנהוג בזמן שיורד שלג בפרט בניו יורק זו חוויה! ככל שהתרחקנו מהעיר הגדולה הכבישים נהיו פחות פקוקים והדרכים יפות ומעניינות יותר, מה שהזכיר לנו את הנסיעות שלנו בטיולים משפחתיים קודמים בארה"ב.

אסתר וסטנלי שמחו לראותנו והביקור אצלם היה מהנה מאד ונמשך מעבר למתוכנן (בדיעבד זו היתה הפעם האחרונה שראינו את סטנלי ז"ל). לאחר שנפרדנו מהם נסענו לעשות קצת שופינג באאוטלט ב Tinton Falls בניו ג'רסי ובערב חזרנו למלון בניו יורק אחרי ש"הזדכינו" על הרכב השכור.

יום שלישי 3.4 – למרות הבוקר הקר והגשום לא שינינו את התכניות לבקר בשכונת וויליאמסבורג בברוקלין. נסענו ברכבת התחתית לברוקלין והלכנו לפארק גשר ברוקלין.

ברוקלין
ברוקלין
מנהטן מברוקלין

אחרי שצפינו בקו הרקיע המפורסם והצטלמנו על רקע מנהטן הלכנו להתחמם קצת בגלידרייה Brooklyn ice cream factory שבאזור Dumbo. לאחר שטעמנו מהגלידה הטעימה הלכנו מרחק קצר למסוף הקרוב ועלינו על מעבורת ששטה לאורך האיסט ריבר עד לוויליאמסבורג.

במעבורת בדרך לוויליאמסבורג

וויליאמסבורג היא שכונה יפה הידועה בין היתר בציורי גרפיטי המעטרים את בנייני השכונה. טיילנו ברחובות וראינו ציורים וכתובות גרפיטי, אך הקור העז אילץ אותנו לסיים את הטיול בשכונה מוקדם מהמתוכנן ושבנו למנהטן לצ'לסי מרקט, שבו תמיד כיף להסתובב, במיוחד כשקר וגשום.

וויליאמסבורג

מהשוק עלינו להיי ליין, וטיילנו לאורך הטיילת/פארק, שבעבר שימש כמסלול נסיעה של רכבת.

ההיי ליין בצ'לסי, ניו יורק

בערב הלכנו למדיסון סקוור גארדן לצפות במשחק כדורסל בליגת ה NBA בין הניו יורק ניקס לאורלנדו מג'יק.

מדיסון סקוור גארדן

החוויה הגדולה היתה דווקא לפני המשחק, עם הכניסה לאחד מאולמות הכדורסל המפורסמים בעולם, הצפייה בתמונות התלויות של הכוכבים ששיחקו בקבוצה בעבר, וחנות המזכרות. המשחק עצמו די אכזב והוא התנהל בקצב די איטי ובאווירה רדומה יחסית למה שאנו רגילים ממשחקי מכבי ת"א ביורוליג ומצפייה במשחקי ה NBA בטלוויזיה. אולי הסיבה היא ששתי הקבוצות לא עלו לפלייאוף וזה היה משחק של "סוף עונה". בכל מקרה היתה חוויה והגשמת חלום שלי. קינחנו את היום בטיול באזור כיכר טיימס לפני שחזרנו למלון.

יום רביעי 4.4 – את היום האחרון שלנו בטיול התחלנו בביקור במאפייה Levain Bakery ברחוב אמסטרדם פינת רחוב 72 (יש אחת גם בפינת רחוב 74) כדי לטעום מהעוגיות המצוינות שלהם. משם הלכנו מרחק קצר לסנטרל פארק שעדיין נותרו בו שאריות מהשלג שירד יומיים קודם לכן. נחמד לטייל בשבילים לאורך האגם ולצפות בסנאים המשתעשעים.

סנטראל פארק
סנטראל פארק
סנטראל פארק

מהפארק צעדנו דרך השדרה החמישית, עוד קצת שופינג, לפני ששבנו למלון כדי להתארגן לנסיעה לשדה התעופה ולטיסה חזרה הביתה.

היתה חופשה מושלמת ומגוונת עם המון הנאה.

כמו תמיד, בטיסה חזרה ארצה התחלנו לחשוב על החופשה הבאה..