נחתנו בזנזיבר בפסח באפריל. זאת לא נחשבת העונה המומלצת לבטן גב, אבל מי שמחפש טיולים מהבוקר עד הלילה, אולי יעדיף עונה זאת. הטמפרטורה בזנזיבר היא 25 מעלות עד 30 כל השנה. יש חודשים גשומים יותר ואפריל הוא אחד מהם. אנחנו מצאנו שהגשם מצנן ומרענן. העננות מכסה קצת את השמש היוקדת וכמובן מעולה לצילומים יפים. יחד עם זאת, בימים גשומים, הים יותר סוער ולכן כדאי לתכנן טיולים ביבשה. בימים ללא גשם, מומלץ לנצל לטיולים המערבים ים, כמו ספארי בלו.

בחרנו את מלון AZAO בחוף המזרחי. החוף המזרחי הוא היפה והמעניין יותר. הוא גם מאוד מתאים ליציאה לטיולים, כיוון שנמצאים באמצע האי וקרובים יותר לכל מקום. הוא פחות מתאים לרחצה.

את הבקרים פתחנו בטיולי זריחה (!) על חוף הים. הרגשנו כמו בסרט של נאשיונאל גיאגרפיק. הטבע נגלה במלוא הדרו. עצי מנגרובים ששולחים את שורשיהם לאוויר, כמו קשים מחוץ למים, מקשטים את הנוף. בשפל השורשים נגלים במלוא הדרם ובגאות הם מתכסים כמעט עד סופם. בגאות גם העצים עצמם, מתבוססים בתוך המים המלוחים. בתמונה, מחזה העצים ושורשיהם בשפל.

בבקרים יש בחוף המזרחי שפל. אפשר לראות מדוזות בתוך הים הרדוד מאוד, כוכב ים קטנים נעים בין הסלעים, סלמנדרות, חלזונות ענקיים ועל החוף מטיילים סרטנים רבים בגדלים שונים ובצבעים שונים.

המקומיים נוהגים לכנות כל חיית טבע שבורחת כביישנית. He is very shy שמענו מפי המדריך שטיילנו איתו לאורך החוף, כמעט על כל חיה שהתחבאה מפנינוlaugh

איכות המים ירודה ולכן המקומיים לא שותים מהברזים. הם קונים מים במיכלים כתומים, שנערמים בבתים ובחצרות. כיוון שלא גדלנו על המים האלו, אנו התיירים נדרשים לשתות מים מינרליים בלבד. היינו מצפים, שבמדינה בה התושבים עניים כל כך, יאגרו את מי הגשמים. אך מסתבר, שהרבה מאוד תושבים מאמינים שמי הגשם חומציים ולכן לא כדאי לשתות אותם, או אפילו להתרענן מהחום והלחות הדביקה באמצעותם. בהחלט שווה מחקר ובדיקה!

למי שאין מקום במזוודה, לא צריך להילחץ ולנסות להביא טונות של מים מינרליים מהארץ angry 2 בקבוקי מים מינרליים מסופקים על ידי המלון בחינם מדי יום. כמו כן ניתן לרכוש מים מינרליים בחנויות בסטון טאון ובחנויות המקומיות על אם הדרך, בקרבת הכפרים. הרבה פעמים החנויות נראות כמו דוכנים קטנים לפירות ומים מינרליים. בקבוק מים מינרליים גדול עולה חצי דולר עד דולר. הפירות במחיר דומה.

בכל אופן, זנזיבר אינה ארץ זולה. התושבים מרוויחים מעט מאוד- 150 דולר לחודש. המדינה כנראה גובה מיסים רבים. זה ההסבר היחידי לפער בין המחירים המערביים לשכר. התושבים מבקשים כל הזמן טיפים של דולר. הם רואים אותנו כעשירים ומבקשים את העזרה שלנו למחייה.

למרות העוני, בזנזיבר בדרך כלל אין רעבים. הממשלה חילקה לכל משפחה 3 אקרים. בדרך כלל יש פירות בשפע. בשר הם אוכלים בחתונות. בכפרים האנשים לבושים בבגדים מרופטים. הרבה פעמים ללא נעליים. יוצא מכלל זה, הם הנשים הבוגרות (תמונה מצד שמאל) והמסאים(תמונה מצד ימין). בדרך כלל הנשים לבושות בשמלות צבעוניות ואקזוטית, המלוות בתכשיטים ומטפחות תואמות .

המסאים הגיעו לזנזיבר משבטים שאומנו ללחימה. במלון שלנו הייתה שמירה תמידית על ידי שישה מסאים לפחות. הרבה מקומיים לא משתגעים על המסאים. הם לבושים מדי, מקושטים מדי ומטופחים מדי לטעמם. יש מקומיים שחושבים שהמסאים איבדו את הדרך שלהם, כיוון שהם לא אמורים לישון במלונות אלא בטבע בשבטים שלהם. תחשותי הייתה שזהו סוג של שנאת זרים נוסח זנזיבר. אנחנו מאוד נהנו מהיופי והתמירות של המסאים והשתדלנו להתעלם מהסיפורים הזדוניים אודותיהם.

את החבילה לזנזיבר רכשנו בגרופון. היא כללה טיסות, העברות ומלון + ארוחת בוקר. המחיר 4280 ש”ח לאדם בחדר זוגי. הוצאנו עוד 1000 דולר עבור שנינו לארוחות, טיולים ומזכרות. מומלץ להביא כסף פרוט בדולרים למאות עבור טיולים, עשרות וחמישיות עבור המסעדות ודולרים בודדים רבים לטיפים, מים וכד'. אין להם עודף. לא טרחנו להמיר את הכסף למקומי. עשינו חישוב שהטרחה לא משתלמת. בדרך כלל נוקטים מחיר בדולרים. אם המחיר לא היה בדולר ביקשנו לשלם בדולרים לפי שער של דולר = 2000 שילינג (הכסף המקומי). זהו בדרך כלל שער ההמרה שיציעו לכם. יש מקומות מעטים שהשער הוא דולר ל-2400 שילינג. בדרך כלל לא יקבלו מכם כרטיס אשראי. המקום היחיד שדורשים תשלום באשראי הוא בכניסה למדינה לויזה -50 דולר לאדם. בסיום השהות, יבקשו מכם במלון מיסים על כל לילה ששהיתם בערך של דולר וחצי בערך ללילה.

לקחנו את הטיסה הישירה בת 6 שעות של ישראייר. בטיסה מחלקים סנדביץ ובקבוק מים מינרליים. אין מסכים וסרטים, כך שכדאי להיערך לכך מראש.

לאחר בדיקות מרובות, החלטתי שעדיף לסגור את הטיולים מהארץ, כיוון שמדובר בתהליך מתיש, שדורש הרבה זמן ומשא ומתן. בנוסף, כדאי לדעת מה רוצים לראות ולעשות, אם לא רוצים לבזבז זמן יקר על לוגיסטיקה בזנזיבר עצמה. לקחתי מהפורמים בפייסבוק מספר טלפונים של נהגים וחברות המארגנות טיולים. אם רוצים להספיק למצות את זנזיבר בשבוע, צריך לדעת מראש מה בדיוק רוצים לראות.

אם רוצים להוזיל עלויות כדאי להתארגן בקבוצה מגובשת מהארץ. הצטרפות לקבוצה מוזילה עלויות אך עלולה גם להסתיים בביטולים ונשירה של אנשים, עלייה של המחירים ברגע האחרון, ביטול טיולים ועוד מפחי נפש שאתם לא ממש רוצים. לאחר יומיים של טיולים עם קבוצה, שבהם כל רגע הכל השתנה, החלטנו לקחת נהג פרטי. סגירה של טיולים רבים עם אותו נהג באופן פרטי, עשוייה להוריד את המחירים ולהגדיל את ההנאה, כיוון שהטיול תפור לקצב, לשעות ולאתרים שאתם בוחרים.

ביום הראשון לקחנו טיול של סימה ספארי לסטון טאון+ חוות תבלינים+ אי האסירים. הצטרפנו לקבוצה שהלכה והצטמצמה והמחיר לטיול עלה ברגע האחרון. בסוף הקבוצה מנתה ארבעה. אנחנו ועוד זוג ב-50 דולר לאדם. הזוג היה נהדר והיום התברר כמשתלם מכל הבחינות.

התחלנו את היום בחוות התבלינים. זהו סיור שווה במיוחד בו מסבירים לכם על הגידולים המקומיים, נותנים לכם דוגמיות מהתבלינים ומאורח החיים השיתופי בחווה, עושים עבורכם קישוטים מעלים, שרים לכם ולבסוף מקנחים בארוחת פירות עסיסית. בתמונה המוסקט המרהיב ביופיו:

יש הרבה חוות תבלינים הפזורות ברחבי זנזיבר. בסיום הסיור בחווה תוכלו לרכוש מתבליני המקום. אנחנו רכשנו תה בטעמי מנגו ובננה וקישוט המשמש להפצת ריח טוב בבית, גם הוא עשוי מתבלינים.

המשכנו לאי האסירים( Changu island). בדרך לסירה מומלץ לקנות את הפרי המיובש מעץ מקומי. הוא נראה כמו עשרות גולות אדומות בנילון קטן שקוף ועולה כדולר. כיף לטעום על הסירה ולכבד את הנוסעים, הנהג והמדריך.

באי האסירים מתוודאים לראשונה להיסטוריית העבדות של זנזיבר. כמו כן יש שם צבים גדולים שהובאו כמתנה מאיי שייסל. ניתן ללטף ולהאכיל אותם ובעיקר לעשות סלפי מגניב.

המשכנו לסיור ערב בסטון טאון. ביקשנו מראש מסימה ספארי טיול, שבו נבקר בסטון טאון אחרי הצהריים ובערב כדי להתרשם משוק הלילה. לשמחתינו הם נענו לבקשתינו יוצאת הדופן. לא נהוג להסתובב באפריקה בלילה בגלל השיכורים וכיוון שהכבישים חשוכים מאוד. לכן מומלץ לנצל טיול קבוצתי עם נהג מנוסה שיחזיר אתכם למלון בלילה, לביקור לילי בסטון טאון.

סטון טאון בלילה נראית לגמרי אחרת מאשר ביום. FORODHANI PARK הוא שוק הלילה. חפשו בו את פיצת זנזיבר ואת משקה קנה הסוכר. אנחנו ראינו אך לא טעמנו. השתדלנו לאכול רק במסעדות ולא בדוכנים בגלל המחלות השונות באי כמו מלריה, טיפוס וצרעת. לא עשינו חיסונים ומאוד הקפדנו למרוח חומר נגד יתושים ולנקות ידיים עם ג'ל לחיטוי ידיים ללא מים.

אם תגיעו לסטון טאון בבוקר או בצהריים ותעמדו כשגבכם מול FORODHANI PARK ופניכם מול House of Wonders) Beit Al Ajaib) תראו בצד ימין מבצר. יש בתוכו את המודיעין של זנזיבר. באדיבות האופיינית לבני המקום, הם יסבירו לכם על האטרקציות בעיר ובאי ויספקו לכם מפה. לבסוף, כמנהג המקום, הם יבקשו תרומהwink .

בכל מקרה, כדאי לטייל בין סימטאות העיר, לאכול במסעדות המקומיות מאכלי דגים ומאפים, ולהידחס בין כולם בשווקים.

שימו לב במיוחד לדלתות זנזיבר המיוחדות. אומרים שהם קודם מציבים את הדלת וסביבה הם בונים את הבית.

את היום הבא בילינו בספארי בלו מטעם סימה ספארי. למרות שהקבוצה היתה גדולה מאוד, המחיר לא ירד בסופו של דבר ל-35 דולר לאדם כמובטח, אך הוא היה עדיין הוגן לתמורה המובטחת: אי נעלם, כמו בתמונה, ארוחה, צלילות, פירות ולגונה.

ספארי בלו כולל הליכה בתוך המים ולכן כדאי להגיע עם נעלי ים סגורות, המאפשרות ללכת על סלעים מלאים בקיפודי ים. מי שהגיע עם כפכפים או ללא נעליים סבל... למי שרגיש לקור, כדאי להביא מעיל גשם אטום או מגבות יבשות רבות, במיוחד לזמן השיט בסירה.

כשהגענו לאי טבלנו בים ולאחר מכן המדריך רפאל לקח אותנו לסיור על החוף. במשך שעה ארוכה הוא עצר ליד כל חיה במים או בחוף והסביר לנו אודותיה. זה ממש עשה לנו את הטיול! לאחר מכן ישבנו לאכול ארוחה זנזיברית, שכללה תמנון, סרטנים, דגים, ציפס ותבשלים. הארוחה היתה טעימה, מיוחדת וממלאת. בטיול זה גם התוודאנו לסטוני. זהו בקבוק שתייה תוססת תוצרת קוקה קולה בטעם ג'נג'ר. אין את הטעם הזה בארץ. אנחנו סחבנו מספר בקבוקים כאלו לארץ וכולם התלהבו. אנו מחכים ליזם שייבא את המשקה.

בכל אופן ירד גשם באותו יום והים הפך לפחות שקט. חלק מהקבוצה החליטה, שהיא רוצה לסיים את הטיול והמארגנים החליטו לזרום עם רוב הקבוצה. באותו היום ממש, היו טיולי ספארי בלו בחברות מקבילות, שסיימו את המסלול כמתוכנן.

למחרת בבוקר לקחנו טיול ג'יפים וטיול לצפון דרך חברת "זנזיבר JJ אדוונצ'ר" , שיושבת בחוף המזרחי. הם שלחו נהג לאסוף אותנו מהמלון ולא גבו על זה תוספת מחיר, כך שזה יתרון, להירשם לאטרקציה, שקרובה למלון. הטרקטרונים נוחים, קלים לנהיגה ויש עליהם תחושה בטוחה, גם למי שלא חובב אקסטרים. הטיול מגוון את החוויה בזנזיבר ולכן הוא מומלץ. בכל אופן, הטיול הוא בעיקר של טרקטרונים ופחות של כפרים. עוברים בכפרים אבל לא ממש שוהים בכולם.

כשמגיעים לכפרים, מומלץ להביא צעצועים וכלי כתיבה לחלוקה. מתנות אלו, גם יאפשרו לכם לצלם בחופשיות. קחו אותם כציוד קבוע בתרמיל שלכם וכל פעם שמישהו לא ירצה שתצלמו, תנו לו מתנה. בדרך כל הוא יהיה ממש שבע רצון וגם אתם.

הגבר יכול להתחתן רק אחרי שבנה בית. הבית יכול להיות מחדר אחד ומבוץ. כלומר בית שאפשר לבנות במספר ימים.…

כיוון שבית הבוץ יכול להינמס בגשם, יש הערכה לבית ממלט ואבנים. בית כזה יכול להיבנות במשך שנים. כל פעם שיש קצת כסף, מניחים עוד שורת לבנים. בהתחלה חשבתי שזה קצת מוזר שבונים בית במשך שנים רבות. אבל אחר כך נזכרתי שבעצם גם אנחנו לא בונים בית בבת אחת. אנחנו לוקחים משכנתא וכל חודש מקבלים עוד לבנה מהבית. אחרי 25 שנים הבית שלנו ורק אז בעצם גמרנו לבנות אותוsmiley

70 אחוז מהזנזיברים הם תושבי כפרים. בדור הקודם רובם למדו לא יותר מ3 כיתות. כיום לומדים בבית ספר ציבורי בכיתות גדולות. זה אומר שמעט מאוד קולטים משהו ומצליחים להתמיד בלימודים. בכל אופן רבים הבינו שידיעת שפות זאת הדרך שלהם לשרוד ולכן הם מתאמצים למצוא חבר או מנטור שילמד אתם אנגלית, איטלקית ועברית. הכל לפי הטרנד התיירותי. כלומר. הם עובדים בחקלאות או בדיג. אבל הכסף נמצא בתיירות כיוון שמקבלים טיפים בדולרים, שזה המון כסף ברמה מקומית. המשכורת הממוצעת עומדת על 150 דולר לחודש ועובדים מהבוקר עד הלילה בשבילה. אבל התיירים נותנים טיפים ששווים עוד משכורת אחת לפחות בחודש.

אני ממליצה לנצל את הטיול להתקרב למקום, גם דרך השפה המקומית. יש הרבה אפליקציות חינמיות, שמלמדות סווהילית. האפליקציות יעזרו לכם גם אם לא תצליחו לתקשר באנגלית.

בזנזיבר תיפגשו בכילות רבות מעל המיטות ואזורי השינה, גם במלון וגם בכפרים. מסתבר, שהם קיבלו מתנה של כילות מארגונים בינלאומיים, שפועלים באזור למיגור המלריה. באופן כללי זנזיבר נקייה יחסית לתנאי המחייה. כששאלתי על כך, הסתבר לי שכל ראש כפר צריך לדאוג שלא יהיה לכלוך שמושך יתושים, זבובים ומחלות. אם הממשלה מגלה יתושים בכפר, ראש הכפר נקנס ולפעמים אף נשלח לכלא. דבר שמעלה את המוטיבציה לשמור על הניקיון.

בהמשך היום טיילנו עם נהג פרטי מטעם "זנזיבר JJ אדוונצ'ר" לחוף הצפוני. התחלנו בשמורת צבי הים, בה מתנדבים עוזרים לשקם צבי ים ומחזירים אותם לטבע. בסמוך יש מסעדה מומלצת עם נוף לחוף המדהים.

המשכנו לבוני סירות הדאו. הזדמנות לשיחות נעימות עם בעלי החברות הללו. ולבסוף הגענו לחוף הרחצה -נונגווי. זהו אזור ה דומה לאילת או בורגס. מי שמגיע לבטן גב, זה המקום בשבילו. מאוד נוח. מסעדות, סופרמקט, מארגני טיולים, שירותים סבירים (נדירים בזנזיבר), שבהם ניתן ללבוש את בגדי הים ועוד.

יחד עם זאת, היזהרו. אכסנו את כל הציוד, בטרם הכניסה לים. אנחנו נעקצנו בחוף זה: איחסנו את הציוד אצל זנזיבאגי החביבים, ללא עלות(!). כשניכסנו למים, בני בעלי היקר (שצילם את כל התמונות המדהימות בבלוג),השאיר את הכובע ומשקפי הראיה שלו על החוף. כשיצאנו מהמים, הם נעלמו. בעודינו מחפשים, הגיח אחד המקומיים ואמר שהוא מצא את המשקפיים במים ותמורת סכום פעוט של 50 דולר הוא מוכן להחזיר לנו אותם. לאחר משא ומתן, המחיר עמד על 5 דולר, תרומה לגנבים המקומיים.

בטיול זה הכרנו את הנהג האדיר והאותנטי מהחוף המזרחי- מיסטר קיבו. הוא קרא גם לכל הבנים שלו בשם מיסטר. חשבתי שאולי זה בגלל שדורות רבים כל כך של עבדים במשפחתו, אולצו לקרוא ללבנים בשם מיסטר. כיום כשאפשר סוף סוף, הוא כל כך מקפיד שאנחנו נקרא לו בשם מיסטר קיבו.

מר קיבו מאוד מאוד אמין. למשל, כשהלכנו ביום למחרת לשחות עם דולפינים בחוף הדרומי Kizimkazi Beach Bangalow, נהג הסירה ביקש להשאיר את התיקים ברכב של מר קיבו. השארנו שם את הכל, כולל כסף וציוד מצלמה יקר והרגשנו לגמרי בטוחים שאף אחד לא יגע במה שלא שלו.

מר קיבו מאוד דייקן. שעה אצלו זאת שעה בדיוק (sharp). כל יום הוא הגיע בדיוק בזמן לקחת אותנו מהמלון והחזיר אותנו כשהחלטנו שתום היום הגיע. מחיריו סבירים ביותר.

במהלך הנסיעות הוא סיפר לנו על מנהגי האי זנזיבר. אנחנו רצינו שיערב אותנו בחייו והוא הזמין אותנו לביתו בכפר, הראה לנו גם את הכפר בו אשתו השנייה וביתו גרות. עשה מספר סידורים וכך התוודינו לחיים האותנטיים במקום. תודה מסטר קיבו. היית נפלא ועשית לנו את הטיול!

520 202 773 255 + https://www.facebook.com/suleiman.kibo.1?fref=ufi

בהקשר לפוליגמייה המותרת באי. מסתבר שהנשים לא משתגעות על זה והן לפעמים מתגרשות כשזה קורה. מבחינתן הן אמורות להספיק ואם הגבר בחר להתחתן לאישה נוספת, זה מעיד על כך שלא הכול מושלם…

אחרי החוף הדרומי והשחייה המרגשת עם דולפינים שמנו את פעמינו לפארק /יער ג'וזאני.

קופי הקולומבוס האדום מצויים בעולם רק בזנזיבר. אלו הקופים היחידים שאוכלים עלים. הקיבה שלהם בנויה אנטומית כדי לעכל את העלים. בכל אופן העיכול הזה מאוד מעייף עבורם ולכם הם מעבירים את רוב היום בשינה. לפעמים הם גונבים מאנשים פחמים, כי הם למדו, שזה מקל על כאבי הבטן שלהם.

בפארק ג'וזאני יש שירותים סבירים ומסעדה לא כל כך טובה. בסמוך לפארק יש את פארק הפרפרים. בפרק תוכלו לשמוע על מעגל חיי הפרפרים וכן לצפות במינים רבים של פרפרים.

אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות באחד משני האתרים האחרונים את הפיל הזנזיברי (חדף), שהוא יותר בגודל של עכבר מאשר פיל…

נסענו לחוות האצות, שלצערינו הייתה סגורה. בחווה ניתן לראות הדגמה של איסוף אצות וייבושם וכן מוצרים שמפיקים מן האצות.

סגרנו את היום בתצפית על מסעדת הROCK. המסעדה נמצאת באמצע הים. בגאות מגיעים אליה בסירה. בשפל ניתן להגיע אליה ברגל.

יום למחרת עשינו סיור כפרים במרכז האי. ביקרנו בכפר Kidimni, שבו מייצרים את דלתות זנזיבר, הכל עבודת יד. ללא מחשבים וCNC מדהים! בשמחה, תרמתי להם שעת ייעוץ עסקי לפיתוח העסק.

לאחר מכן ביקרנו בבית ספר. גילינו שבסווהילית כותבים כמו באנגלית(לטינית) ולכן יכולנו פתאום להתחיל לדבר סווהילית על ידי הקראה בקול של כל מה שכתוב על הלוחות בכיתות laugh

לפעמים יש שתי משמרות בבית ספר, מפאת המחסור בכיתות. על קירות בית ספר ניתן לראות שלטים רבים המסבירים איך להימנע ממלריה.

בדרך גילה לנו מיסטר קיבו הנהג שלנו, שהוא “לא מאמין ברופאי אלילים. הם אומרים לך, שאתה מכושף ומטורף, רק כדי לקחת ממך כסף ולשכנע אותך לעבור אצלם טיפול”. כך הוא הסביר את התנגדותו. בכל אופן עצרנו בכפר בו הוא קונה תרופה נגד הסכרת שלו, שמבשלת אחת התושבות.

הנהיגה היא בכבישים צרים. בלילה הכבישים חשוכים. הנהיגה שלהם מהירה והפוכה לנהיגה שלנו, כך שהנהג יושב בצד ימין. בתוך הכבישים הצרים הללו רואים פתאום בן אדם שהולך, אופניים שעוקפים אותו, וספה שעוקפת אותם ולבסוף רכב שעוקף אותם וממול...בדיוק אותו הדבר! פחדדד!

יוצא מכלל זה, הוא הבמפר. התקלות בבמפר גורמת להם לעצירה מוחלטת ונהיגה ממש איטית מעליו. זה מעלה חיוך על הפנים התמהים שלנו, שזוכרים שבדיוק שעה קודם, הרכב התפלש בכל בוץ אפשרי, עלה על הסלעים ושחה בנקיקים בכפריםblush

את יום הטיסה בילינו בסיורים באחוזת המלון, טבילה בבריכה, מנוחה ותצפית על שיטות עבודת אנשי התחזוקה במלון, שהם שונות מהשיטות הנהוגות בארץ.

לסיכום- בשבילנו הטיול לא בעונה, היה בדיוק בעונה:) תיהנו!