מוזיאון ההיסטוריה

31.08.2014 – יום מספר 3
קמנו הבוקר לשגרה חדשה ונחמדה שהיא דונאטס על הבוקר. יצאתי עם נויה לשדרה השמינית לשופ של דנקן דונאטס. השלל של היום 3 דונאטס עם טופינג ורוד, 3 עם טופינג לבן, שני סינמון בייגל, שני בייגל עם שעורה מלאה ושני קפוצינו. יוצאים לרחוב המנומנם השעה שבע וחצי בבוקר. השמים אפורים היום...הם עוד יפתיעו לרעה בהמשך היום. זהו יום ראשון וניו יורקרים בסופ״ש ארוך, כי מחר לא עובדים - זהו הלייבור דיי.
מתארגנים ליציאה. עוד בארץ החלטנו שלכל ילד יהיה תיק משלו וכך אבא לא יצטרך להיות סבל :-)

יצאנו בעשר מהמלון לחנות B&H לקנות לענבל סמסונג גלקסי חדש. בדרך עוצרים בבזאר נחמד עם שמטאס. הילדים רוצים לגעת בכל המרצנדייז והמוכרים לא מתלהבים. סתיו מוצא משקפת ומתלהב מהזום, נויה ויהל מנסות גם. במנהטן המשקפת היא פריט מיותר אלא אם אתה רוצה להסתכל על השכנה ממול מקרוב.
 זה מזכיר לי בדיחה. אישה מבוגרת שידעה ימים יפים יותר, אומרת לבעלה: ״ארלה, אני חושבת שהשכן ממול מסתכל עליי שאני מתלבשת״ הבעל: ״אז?״ האישה: ״אז צריך לקנות וילון דחוף״ הבעל: ״אם המסכן ראה אותך ערומה הוא זה שיקנה וילון לעצמו״

מגיעים ל B&H. מדובר במעצמה אלקטרונית דוסית. מספר קומות עם אלפי מוצרים: מצלמות, טלוויזיות, סמארט פונס, לפטופס ועוד. התרשמנו מאוד מהמדפסות התלת מימדיות בפעולה - פשוט מדהים!!!
 קונים לענבל גלקסי חדש עם קייס וזיכרון ולסתיו כרטיס SD למצלמת קנון שלו. יכולתי להסתובב שעות בחנות הזו כמו שענבל מסתובבת בחנות נעליים או תיקים - גברים מנוגה ונשים ממארס.

לקחנו את הסאבווי לכיוון 81 סטריט למוזיאון ההיסטוריה. מוזיאון גדול עם נושא כל כך רחב שיכול להכיל בתוכו פריטים מהאמבה ועד למדפסות תלת מימדיות. בפועל לדעתי בגלל ההתפזרות הזו הוא שטחי בכל מיצג. הילדים נהנו מתצוגות כמו אדם קדמון, דינוזאורים, חיות באפריקה וכדומה. כבר בחצי שעה הראשונה, נויה הספיקה לאבד את הבובה (חמודי) שלה - שכולנו הלכנו לחפש ומצאנו דיי מהר. ביקשתי מנויה לשים את החמודי בתוך התיק שלה וככה הוא לא ילך לאיבוד. רבע שעה לאחר מכן היא איבדה את התיק שלה הפעם עם החמודי בפנים. איזה ייאוש!!! את התיק מצאנו ברגע האחרון לפני שהשומרת קראה לאבטחה - חפץ חשוד.
סתיו צילם המון. המצלמה הוסיפה נפח נוסף לחוויה שלו. חלק מהתמונות עם פלאש ניתז מהויטרינות, חלק שלנו עם ראשים חתוכים אבל כמה מאוד מוצלחות.

עשינו הפסקה מהמוזיאון (ניתן לצאת ולהיכנס חופשי באותו יום) ויצאנו לסנטראל פארק. חיפשנו מקום לאכול וראינו טור ארוך של אנשים ממתינים בחוץ לאיזו מסעדה. חשבנו שיש סיבה טובה לתור וחיפשנו את הסוף שלו. כשראינו היכן הוא החלטנו לוותר. לעמוד עכשיו 20 דקות בשביל משהו לאכול לא היה בא בחשבון. עוברים ליד הויטרינה בשביל להבין מהו הקסם שמוכרים בפנים ורואים שזה דיילי מכסיקני שמגיש סוריטןס וטאקוס שנראים יאמי. ממשיכים ברחוב ורואים מסעדה מכסיקנית - כאן לא פאסט פוד אלא ישיבה. נכנסים ומבינים שלא יהיה פשוט למצוא כאן משהו שהילדים יאהבו אבל מחליטים לנסות בכל מקרה. הזמנו גוואקומלי, בוריטוס ואמפאנדס. הילדים הפתיעו עם הגוואקומולי שהיה טעים לאללה. הוא מגיע עם דוריטוס. סתיו ניסה גם את האמפנדס.

בדרך חזרה למוזיאון אנחנו נתקלים בשני סנאים חמודים. הילדים ממש נהנים מהם. אנחנו מבואסים שאין לנו אגוזים או בוטנים בשבילם.
חוזרים למוזיאון לעוד שעה בערך. לא הייתי ממליץ עליו. כניסה עולה למשפחה כ- 80 דולרים והוא לא ממש שווה את זה.

יוצאים לסנטרל פארק הילדים רוצים לראות עוד סנאים. מצחיק אייך הם נהנים מהאטרקציה הפשוטה והטבעית הזו מאפשר מהמוזיאון הגדול. אבל אז....נפתחו ארובות השמים וגשם זלעפות החל לרדת. להגיע רטובים למלון זה לא אופציה כי מחר על הבוקר אנחנו טסים לסייאטל. רצים מהר לסאבווי ויורדים ב - 42 סטריט קרוב לטיימז סקוור והכי קרוב למלון. יש לנו ארבעה בלוקים ללכת שזה כלום לעומת ה- 12 ק״מ שהלכנו היום אבל הגשם ממשיך לרדת. נכנסים לחנות וקונים שתי מטריות. 17 דולרים כל אחת - יקר. אבל לפחות נהיה יבשים! - אולי. אייך שיוצאים החוצה ופותחים את המטריות הגשם מפסיק - ברררר בחחחח...

מגיעים למלון הילדים עייפים, פורשים למסכיהם. ענבל יוצאת לעשות כביסה ואני מארגן את המזוודות למחר.

 יום אחרון בניו יורק. אני מרגיש שאני יכול להישאר פה עוד שבועיים לפחות אבל בלי הילדים :-) כולם נרדמים מהר. חלומות מתוקים על סנאים קטנים עם זנבות עבים.