טיול שורשים למונקץ' - אוקראינה ופולין - אושויץ

טיול שורשים למונקץ (אוקראינה), לאושויץ (פולין), ולבודפשט
אייר תשע"א מאי 2011

חנה לקס, בת 86 כיום אזרה אומץ והחליטה בחלוף שנים רבות לחזור לעיר הולדתה מונקץ' ( Mukachevo ) הנמצאת כיום באזור הקרפטים באוקראינה.
היא חלמה שבביתם הנמצא בעיר מונקץ מעבר לנהר הלטוריצה נמצא ה"שטריימל" של אביה אותו החביא בזמן שהגרמנים גרשו אותם לאושויץ.
לפני מלחמת העולם השנייה היה האזור חלק מצ'כוסלובקיה, ולפני כן חלק מהממלכה האוסטרו-הונגרית.
נעזרנו רבות בסוכנות הנסיעות וייסטורס הנמצאת בבני ברק ובמיוחד בבעלים של הסוכנות נחמן וייס ששירת אותנו מעל ומעבר ודאג לכל הסידורים הטכניים גם כשכבר היינו בחו"ל. מספר הטלפון שלו הוא : 050-7534200 והמייל : [email protected]
היום הראשון -; תל אביב
ביום ראשון בתאריך 29.5.11 יצאנו, בטיסת בוקר של אל-על לבודפשט, תשעה אנשים הכוללים את חנה לקס, ארבעת ילדיה, כלתה, שתיים מנכדותיה ואחייניתה.
בערך בשעה 10 לאחר ביקורת הדרכונים פגש אותנו הנהג הכי מדהים בעולם שליווה אותנו במשך חמשת הימים במסע של למעלה מ -; 1500 ק"מ עד שובנו חזרה לבודפשט.
שמו של הנהג הוא ארפד נגי.
לארפד יש חברה קטנה של מיניבוסים (עד 20 מקומות) וניתן ליצור איתו קשר באמצעות בת זוגו הנהדרת סילביה (שעליה נספר בהמשך). מס' הטלפון שלה הוא 20-9-111-055 (36+) והמייל : [email protected]
הדרך למעבר הגבול האוקראיני
בדרך הארוכה מבודפשט לאוקראינה (כ -; 450 ק"מ) עצרנו בתחנת דלק עם אזור התרעננות קנינו שתייה קלה, מים ואכלנו ארוחת צהריים שהכנו ממוצרים כשרים שהבאנו מהארץ .
בחלוף 4 שעות נסיעה הגענו למעבר הגבול.
כדי לקצר את סיפור השעתיים שבילינו במעבר הגבול נאמר שהכל מתנהל באמצעות פתקים שעוברים מיד ליד באיטיות משגעת.
ארפד הנהג שלנו רץ מצד לצד (ככל הנראה גם "דאג" לזרז את הטיפול) ובחלוף שעה נוספת קיבלנו את הפתק האחרון שאותו יש למסור לשוטר שאחראי על הרמת המחסום בכניסה לאוקראינה, ואנחנו באוקראינה בדרכנו לעיר מונקץ' ולאחר מכן למקום בו אנו אמורים לישון בעיר אונגוור - (uzhgorod) בבית ההארחה של חב"ד.
אוקראינה
ניכר היה שהגענו לאוקראינה שכן הכבישים הפכו להיות צרים ומשובשים. בצידי הדרך מכרו נשים אוקראיניות תותים ודובדבנים. עצרנו וקנינו שקית שלמה של דובדבנים בערך ב 6 ריבניות (1 יורו = 6.4 ריבניה ).
בשעות הערב הגענו למונקץ' בה עשינו סיור ממונע והמשכנו בדרכנו לכיוון אונגוור (uzhgorod) המרוחקת כ -; 30 ק"מ ממונקץ' אבל הנסיעה אליה ארכה כשעה.
באונגוור הגענו לבית חב"ד הנמצא בעיר ברח' Russkaya 36 שם קיבל את פנינו בחמימות מופלאה הרב המדהים שעוד נרחיב אודותיו בהמשך, הרב מנחם מנדל טייכמן.
מס' הסלולאר שלו 38-050-317-87-70 + והמייל : [email protected]
אכלנו ארוחת ערב כשרה למהדרין, חמה וטעימה והכל בשפע רב ובנדיבות.
הרב טייכמן שיקם את בית הכנסת בעיר הקים בית חב"ד לתפארת והעיקר רכש בית והפך אותו לבית הארחה מקסים ביופיו ובתנאי המגורים.
בית ההארחה שנמצא לא רחוק מבית חב"ד כולל 2 יחידות דיור כל אחת בת שני חדרים עם שירותים צמודים. באחת היחידות יש מטבח מאובזר וסביב הבית ישנה חצר מטופחת ונעימה.
מי שרוצה יכול גם להנות מהסאונה שנמצאת במקום.
בלילה סיירנו באתריה היהודיים של אונגוור שהייתה מרכז יהודי לפני השואה בה כיהן בין היתר עורך הקיצור שולחן ערוך הרב שלמה גאנצפריד.
היום השני - מונקץ
ביום שני 30.5.11 נסענו למונקץ'
 נעזרנו בשני מדריכים/מתורגמנים מקסימים שאותם הכיר לנו הרב טייכמן שמם הוא : ראובן דרוב , בחור יהודי דובר עברית ואוקראינית שיכול לשמש גם כנהג ומדריך המייל שלו הוא : [email protected] , והבחור השני שמו אילן דובר הונגרית אנגלית ואוקראינית.העזרה והתיווך שלהם בינינו לבין האוכלוסייה המקומית הייתה מדהימה.יש להם הרבה ידע והמלצות על אזורים שבהם כדאי לטייל.
ההתרגשות של אימי נסקה לגבהים שכן חלפו 67 שנים מאז נלקחה מביתה לאושוויץ על ידי הנאצים במוצאי שביעי של פסח 1944 .
החננו את המיניבוס במבואות של מרכז העיר (לא לפני ששטר של 10 דולר גרם לשוטרים האוקראינים לוותר על קנס לנהגנו המקסים ארפד שקצת התבלבל בנתיבים).
ירדנו מהמיניבוס והתחלנו לעשות את דרכנו לעבר מרכז העיר תוך שאנו חוצים את נהר הלטורצה שחוצה את העיר.הגשר הישן בעל הקשתות פוצץ במלחמת העולם ובמקומו יש גשר פשוט וישר.
אימי נהגה לספר שבילדותיה היו מתרחצים בנהר. בדרך ראינו את בית הכנסת של האדמו"ר ממונקץ' ומולו ממש את בית כנסת בעלז שהיום הוא משמש כמבנה ציבורי.
הסיפורים על המחלוקות ביניהם והאבנים שנזרקו משני צידי הרחוב הפכו למוחשיים.
מרכז העיר מונקץ נשאר כמו מקום שהזמן כמעט קפא בו. בנינים מהתקופה האוסטרו-הונגרית, הצ'כית ומעט בנינים חדשים.הריצוף של הכבישים, אותם אבנים משתלבות, ובמרכז בנין העירייה ומלון סטאר המפורסם.מיד לאחר שחצינו את הגשר הגענו למרכזה העיר לרחוב רקוצה. בניין העירייה מימיננו ומלון סטאר משמאלנו.
אמא זכרה שהבית בו הייתה גרה נמצא ברקוצה 16 בקצה הרחוב מול בית הספר של הגויים, ואולם כשהגענו לבית מס' 16 לא זיהתה אימנו את המקום גם בגלל כובד ראייתה.
רק לאחר חיפושים רבים וכניסה למעמקי החצר ברקוצה 16 מצאנו אישה הונגריה שהוריה הכירו את משפחת איצקוביץ' שם נעוריה של חנה לקס. המפגש היה מרגש ביותר עד דמעות. אישה זו סיפרה שהרסו את ביתה של אמא ובנו במקומו בניין רב קומות ולכן לא זיהתה אמא את חצר ביתה.
משם המשכנו לביתו של האדמו"ר ממונקץ' זצ"ל הרב חיים אליעזר שפירא, עליו שומר בומי -; ראש הקהילה של מעט היהודים שנשארו במקום .
התחלנו בחיפוש החנות של סבא נח בו גם אמא עבדה. החנות הייתה מעבר לנהר הלטורצה והייתה בבעלות גוי ששמו נודז' קארו.
לאחר חיפושים מצאנו את החנות כשלפתע ניגש אלינו בחור צעיר דובר הונגרית שסיפר שנודז' קארו הוא אבא של הסבא שלו וכי סבא שלו נמצא במקום.
גם כאן הפגישה הייתה מאד מרגשת, הוצגו תמונות מהתקופה וגם מקל ההליכה של נודז' קארו שאמא זכרה. הראו לנו גם את המרתף בו רצו להחביא את משפחתה של אמא לפני שגורשו לאושויץ.
את הבית שאמא גרה לפני שגורשה על ידי הנאצים לא מצאנו, וגם לא את השטריימל שאביה החביא .
בית הקברות היהודי במונקץ'
בסיום ראובן ואילן תיאמו לנו ביקור בבית הקברות הישן במונקץ' שם פקדנו את הציון של הרבי ממונקץ' ומשפחתו, את קברו של האדמו"ר מבריד -; הסבא רבא של אמא וכן את קברו של הסבא צבי יוסף. בסיום הביקור חיכה לנו בחור צועני ודאג ליטול את ידינו.
כפר אוטנטי בקרפטים
באוקראינה הזמן עמד מלכת. ביקשנו מהמדריכים שיקחו אותנו לכפר טיפוסי באיזור הקרפטים.
נסענו במעבה היער בדרכי עפר צרות בתוך נופים מדהימים של יער עם נחלים קטנים בתים ציוריים עם גינות ירק ופרחים פינות חי קטנות והרבה סוכות גפנים שהיו בשיא הלבלוב.
הגענו לכפר בשם "סרנשה". בכפר הזה היו שלוש משפחות יהודיות לפני השואה וכעת גרים בו רק גויים.
ביקרנו אצל אחת המשפחות בשעות אחר הצהריים. הנשים עובדות בשדה הנמצא לפני הבית. נשים צעירות עם תינוקות מקדמות את פנינו ובתוך הבית כשהדלת פתוחה אנחנו שומעים את הגברים שותים ואוכלים. בעל הבית לוקח אותנו לביקור באדמותיו. מאחורי הבית מטע גדול של דובדבנים בשלים ונחל קטן עם מעיין לידם. יש גם שדה ובו הוא מסביר לחקלאי שביננו שהוא זורע תירס עם חיטה. למשפחה יש רפת קטנה ודיר ובו חזיר. הוא מראה לנו את העגלה, המחרשה הידנית וגם את השירותים הנמצאים מחוץ לבית.
הגענו לבית חב"ד בשעת ליל מאוחרת אך הכנסת האורחים המדהימה של הרב טייכמן והרבנית נמשכת עת הוגשה לנו ארוחת ערב טרייה וטעימה.
היום השלישי -; הדרך לפולין
הרב טייכמן מפגיש אותנו עם זוג יהודים מקומיים, משפחת אלפרט.
הזוג חיו במונקץ' לפני המלחמה והיום גרים באונגוור. אימי מחליפה עימם חוויות ומכרים מהעיר. הם מראים לנו ספר על תולדות יהודי הקרפטים "גלות הקרפטים" של ישעיהו ילינק.
אנחנו מבקרים בגן הילדים היהודי של הרב וצופים בילדיו הלומדים בבית ספר אינטרנטי. נפרדים מהמארחים הנפלאים וממשיכים.
מכאן אנו מתחילים במסע הארוך לכיוון פולין.
אנו חוצים את הגבול מאוקראינה לסלובקיה במעבר הגבול שבאונגוור .
קשה להיכנס לאוקראינה אך ארוך ומייגע גם לצאת. במעבר הגבול תורים ארוכים של מכוניות והפקידים מצטלמים לתמונת מחזור.
סלובקיה יפה מאד אזורים הרריים אגמים גדולים. אנחנו עוצרים בחנות כלבו גדולה ונעימה tesco ומצטיידים בירקות טריים ושתייה ולא מוצאים באף מקום גלידה כשרה.
ארוחת צהריים אנחנו אוכלים בצידי הדרך. אוכל מהארץ בתוספת של ירקות ופירות.
האווירה ברכב משתנה, אנו בדרכנו לפולין, לקרקוב, ומחר יום כ"ח באייר יחול היערצייט של משפחתה של אימי.
חשבנו לעבור דרך ליז'נסק אך הזמן קצר ואנו לא רוצים להגיע לקרקוב מאוחר. עברנו בעיר גדולה בשם רזוב ומשם מערבה לקרקוב למלון הנמצא ברובע היהודי.
שם המלון הוא Edan הנמצא ב - ul. Ciemna 15, Stare Miasto, 31-053
המלון מאד יפה נמצא בבית עתיק. יש בו אפשרות להזמין אוכל כשר ויש חדרים המותאמים לכסא גלגלים.
בשעת ערב מאוחרת יצאנו לסיור קצר ברובע היהודי. ראינו את בית כנסת הרמ"א, את הרובע היהודי ואנדרטה לזכר יהודי הסביבה שניספו בשואה.
היום הרביעי -; אושויץ בירקנאו
מזג האוויר מעונן. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר במלון ויוצאים לדרכנו לכיוון אושויץ.הזמנו סיור באושויץ עם מדריך מהמקום לשעה 09:00 .
בכניסה לאושויץ המוני אנשים ותלמידים מכל העולם, אירופאים, אמריקאיים, סינים ועוד.
נכנסים לאושוויץ וחוצים את השער הראשי "העבודה משחררת". מסביב גדרות תיל ומגדלי שמירה אך הכל ירוק ומלא במבקרים.
כולם נכנסים למבנים הגדולים בהם יש את התצוגות של המשקפיים, הנעליים, הטליתות, המזוודות ועוד פריטים רבים שהיו שייכים לנרצחים.
חנה לקס שכבר הייתה במקום בעבר, אינה נכנסת. היא מכירה את התצוגות האלה במציאות האמיתית שלהן מלפני 67 שנה.
בירקנאו
הגענו לשער הכניסה לבירקנאו הנמצא מתחת למגדל השמירה אשר דרכו נכנסו הרכבות למחנה ההשמדה.
זו הפעם הרביעית שחנה לקס עוברת דרך שער זה .
הפעם הראשונה הייתה לפני 67 שנים עת הגיעה לבירקנאו יחד עם הוריה, אחיה, אחיותיה , קרובי משפחתה ועם עוד רבבות מיהודי הונגריה.
מכל משפחתה רק היא ושלושת אחיותיה ניצלו.
את סיפור חייה, לרבות שמונת החודשים בהם הייתה בבירקנאו, ולאחר מכן צעדת המוות, ההעפלה, הגירוש לקפריסין ולבסוף העלייה לארץ ישראל סיפרה חנה בספרה "אל תשכחו של מי אתם ילדים".
לאורך פסי הרכבת צעדה חנה הפעם עם כל ארבעת ילדיה,כלתה, אחייניתה ועם שתיים מנכדותיה כשהן עטופות בדגל ישראל.
כשהגענו לרמפה בה הורדו היהודים מהרכבות תיארה חנה את המסלול בו הלכה ויחד איתה המשכנו לעבר הקרמטוריומים המרוחקים ( מס' 4 ו -; 5 ) הנמצאים כחצי קילומטר מימין לקרמטוריומים בסוף פסי הרכבת .
בדרך לשם עברנו דרך המרחצאות -; ה"סאונה" לשם הגיעו היהודים שנותרו בחיים ואשר עבדו במחנה קנדה.
שם גילחו את שער ראשם, שם קעקעו את המספר על זרועם ולאחר שקיבלו חלוק אפור, מטפחת ראש וכפכפי עץ פוזרו לצריף בו ישנו ולעבודות בהן עבדו.
לבסוף הגענו לקרמטוריום 4 אשר ממש בסמוך לו, מעבר לגדר החשמלית, התגוררה חנה לקס בצריף יחד עם אחיותיה ועוד כמה מאות בנות שעבדו במיון הבגדים ובעוד עבודות.
שם פגשה חנה את דוד זישא, אח של אביה שאמר לה שהיום, כ"ח באייר, הוא שרף את גופותיהם של אשתו ושל ילדיו וכן של הוריה ואחיה ושתזכור, אם היא תצא מכאן בחיים, של מי הם הילדים.
והנה באותו יום כ"ח באייר, 67 שנים מאוחר יותר, חזרה חנה לאותו מקום בדיוק עם דורות ההמשך שלה, וליד הבור שבו שרפו את הגופות של משפחתה אמרה כי בעצם נוכחות כולנו כאן ניצחנו את היטלר ימ"ש.
הדלקנו נרות נשמה, אמרנו את תפילת "אל מלא רחמים" וממש ברגעים אלה החלו השמים לבכות יחד איתנו וגשם דק וחודרני החל לרדת בבירקנאו.
וכך התחלנו לעשות את דרכנו בשביל היוצא את בירקנאו, אותו שביל שלפני 67 שנים עשתה חנה את דרכה בכיוון ההפוך, פנימה לתוך בירקנאו, ועתה, כך לדבריה, עושה היא דרכה החוצה מאושויץ בפעם האחרונה על אותו שביל שבו היא נכנסה.
עלינו אל המיניבוס, ובדממה התחלנו לעשות את דרכנו הארוכה לבודפשט בהונגריה למלון Holiday inn במרכז העיר שהיה מלון פנטסטי ומפנק אליו הגענו בשעת ליל מאד מאוחרת.
היום החמישי - בודפשט
בודפשט עיר מדהימה ביופייה קיבלה את פנינו ביום האחרון לטיול במזג אויר נהדר.
ארפד מזמין את בת זוגתו סילביה שהיא מדריכת תיירים המתמחה ביהדות הונגריה להצטרף אלינו.
בחרנו להתחיל בנופש פעיל. פתחנו את היום באי מרגיט היפהפה. שכרנו אופניים ורכב קל-נועית ודיוושנו בין העצים, הפרחים והנהר. לאחר מכן פגשנו את סילביה והתחלנו בסיר ממונע בעיר.
האתר הראשון אליו בחרנו להגיע היה אנדרטת הנעליים על גדות הדנובה לזכר יהודי בודפסט שנורו על גדת הנהר לאחר שהורידו את נעליהם.
לפתע, בצהרי היום, בתוך פרק זמן קצר, השתנה מזג האוויר וגשם זלעפות ניתך על העיר.
המשכנו בסיור הממונע לבודה דרך גשר השרשראות. ראינו את מצודת הדייגים,כנסיית ההכתרה, הארמון ומעון הנשיא.
חזרנו לפשט ושם ביקרנו בביה"כ הנאולוגי המרשים. משם המשכנו לביה"כ האורתודוקסי, עברנו דרך החופה המפורסמת בחצר ביה"כ וסיימנו את היום במסעדת כרמל הכשרה והנהדרת.
המסעדה נמצאת צמוד לביה"כ האורתודוקסי :
Karmel (Carmel) Restaurant VII. Kazincy u. 31.,
האוכל היה מצוין וזכינו לקנח בגלידה כשרה.
 חזרנו להתארגן במלון, ומשם ארפד נהגנו הנאמן והמסור הביאנו לשדה התעופה ובסמוך לחצות התחלנו את דרכנו הביתה לישראל.