כמעט שבועיים בדרום אפריקה - סיפור טיול

בס"ד 15/2/2015

כמעט שבועיים בדרום אפריקה – סיפור טיול

למה דרום אפריקה?

אז אתחיל בלמה דרום אפריקה, כי שמתי לב שזה לא היעד הכי נפוץ לטיולי צעירים מהארץ, ואפילו תרגום לעברית של הלונלי פלאנט על דרום אפריקה לא קיים, ונאלצתי להסתפק בחיקוי די עלוב שלו שנקרא "המדריך הספירלי" שכולל רק כמה נקודות על מקומות מסוימים וממש לא היווה עזרה משמעותית בתכנון הטיול. אז בעקרון, רצינו לנסוע בינואר – פברואר, למקום שיש אליו טיסה ישירה מהארץ כדי לא לבזבז את ה-11 יום שיש לנו בהמתנה לקונקשיינים למיניהם, מקום שמזג האוויר שם הפוך מבארץ, כי ממש לא התחשק לנו לקפוא גם בטיול, וסקי זה פשוט לא אנחנו ומקום שניתן להספיק לעשות שם משהו גם בזמן הקצר שעומד לרשותנו, מה שהוציא מהמשוואה את המזרח, שכל מעבר שם ממקום למקום לוקח כמה ימים. בקיצור דרום אפריקה, היתה האופציה הטובה ביותר שענתה לכל הקריטריונים הנ"ל. במבט לאחור, באמת לא ברור מדוע דרום אפריקה לא התפתחה כיעד מועדף למטייל הישראלי: יש לה טיסה ישירה מישראל, היא כוללת מגוון רחב של טיולים החל מטרקים של מספר ימים וכלה במוזיאונים היסטוריים ואתרי תיירות רבים, היא מצליחה להיות גם זולה (אמנם לא כמו המזרח, אך בהחלט יותר מהארץ וממדינות מערביות אחרות) אך גם מפותחת מבחינת תחבורה, לינה ושירותי תיירות אחרים מה שבהחלט מקל על הטיול, ובנוסף, בגלל הקהילה היהודית החזקה שקיימת במקום – אין שום בעיה לשמור שם על כשרות: החל מאוסף מוצרים כשרים שיש בכל סופר, גם בעיירות מרוחקות, וכלה במספר מסעדות בערים הגדולות, בקיצור – גן עדן של ממש למטייל הישראלי.

מפאת קוצר הזמן החלטנו להתמקד בטיול בשני צירים: יוהנסבורג וקייפטאון, ולוותר על אזורים אחרים כמו דרבן, דראקסברג ופורט אליזבת (בעז"ה לטיול הבא!)

יום ראשון: ממריאים ליוהנסבורג

החלטנו לקחת טיסה ישירה של אל על, אמנם עולה 50 דולר יותר מהחברה האתיופית, אך ממריאה בעשר וחצי בלילה ונוחתת למחרת בשבע בבוקר. קחו בחשבון שמי שלוקח את החברה האתיופית, נוחת לעצירת ביניים באתיופיה וייתכן שבשל כך יצטרך לעשות חיסונים מסוימים כתנאי לכניסה לדרום אפריקה, מה שנחסך מאיתנו שהגענו ישירות מישראל.

יום שני: יוהנסבורג – פארק קרוגר

נחתנו בבוקר ביוהנסבורג וישר משדה התעופה שכרנו רכב ונסענו מזרחה לכיוון Kruger Park. הנסיעה לוקחת באזור 6 שעות. קחו בחשבון שצריך להוסיף עצירות בדרך, וגם לוקח קצת זמן להתרגל לנסיעה בצד שמאל של הכביש. למרות זאת, הנסיעה בכלל לא נוראית, רוב הדרך היא על כביש מהיר (עם מספר כבישי אגרה), ובמשך שעות נוסעים רק ישר, בלי יותר מדי מקום להתבלבל בפניות ומחלפים. הערה קטנה לגבי waze בפארק קרוגר: בפארק קרוגר המהירות המותרת בכבישים היא 50 קמ"ש, למרות זאת, מכיוון שאנשים כל הזמן עוצרים שם לצלם חיות, בפועל המהירות שמדווחת ל-waze היא באזור ה-20 קמ"ש ואפילו פחות. לכן, מה שקורה זה שכאשר תבקשו מ-waze יעד בתוך פארק קרוגר הוא תמיד יבחר לכן את הנתיב שעושה את הדרך הכי קצרה בתוך הפארק, גם אם זה מאריך את הדרך שמחוץ לפארק בעשרות קילומטרים. אך בפועל, לא כדאי בגלל זה לנסוע 70 ק"מ יותר, כי אם רוצים ניתן כן לנסוע בתוך הפארק במהירות המותרת בלי לעצור ולהגיע הרבה יותר מהר, אז לשיקולכם בבחירת המסלול. בכל מקרה הגענו לפארק קרוגר באזור ארבע אחרי הצהריים, וישר התחלנו לראות חיות בצידי הדרכים, אפילו שלא ירדנו בכלל מהכביש הראשי, כלומר לפעמים גם בלי יותר מדי ידע ותכנון, ניתן לראות הרבה חיות, הכל פשוט עניין של מזל. את הלינה באותו לילה עשינו במחנה Lower Sabie, שהוא המחנה השני בגודלו אחרי מחנה Skukuza. לדעתי הוא אחלה מחנה, גם מבחינת התנאים שהיו מעולים, וגם מבחינת זה שהוא לא גדול מדי כמו Skukuza אך עדיין כולל שירותים רבים כמו חנות, בריכת שחייה, תחנת דלק וכו. בנוסף הוא נמצא על גדותיו של נהר Sabie שגם בו ניתן לראות במיוחד בשעות בין הערביים חיות שבאות להתרחץ. אנחנו לקחנו בונגלו עם מטבח ושירותים והתנאים היו מעולים. מומלץ ביותר.

יום שלישי: פארק קרוגר

ביום שלישי לקחנו טיול מאורגן בספארי שאותו הזמנו דרך האתר www.krugersouthsafaris.co.za בעלות של 700 שקל לשני אנשים. מאוד התלבטנו אם אכן להשקיע בטיול ספארי מאורגן או לטייל ולנסות למצוא חיות בעצמנו. כשקראנו על זה באתר למטייל, הדעות היו חלוקות: חלק טענו ששווה להשקיע אחרת אפשר להסתובב שעות בפארק ולא לראות שום חיה, וחלק טענו שאת הכל הם ראו לבד וחבל על הכסף. בסוף החלטנו ללכת על בטוח וכן לקחת סיור, ולמרות שראינו לבדנו כמעט את כל החיות (כולל אריות ונמרים שפשוט ישבו וחיכו לנו ליד הכביש), אני בכל זאת לא מצטערת שעשיתי את זה, כי בסך הכל זה עניין של מזל אם לראות חיות או לא, ובהחלט היה יכול להיות מצב שלא היינו רואים כלום, ובטיולים המאורגנים הסיכויים לראות משהו הם הרבה יותר גבוהים, מכיוון שהם יודעים איפה לחפש את החיות ומיומנים כבר בלזהות אותם גם שהם נמצאים רחוק מהכביש, בנוסף, גם בכל פעם שאיזה מדריך רואה חיה מיוחדת, הוא ישר מדווח על זה בקשר לכל המדריכים האחרים וכולם נוסעים לאותו מקום (לכן לפעמים המכוניות הפרטיות מנסות גם לעקוב אחרי הג'יפים של הטיולים המאורגנים). בלי קשר למציאת החיות, היתה גם חוויה גדולה יותר לעבור את היום עם מדריך שסיפר לנו הרבה על הפארק והסביר על החיות השונות שראינו, לפעמים הוא אמר לנו על חיה מסוימת שנדיר למצוא אותה מה שגרם לנו להעריך את זה יותר. בקיצור, מי שכבר הגיע עד לפארק קרוגר, אני ממליצה שלא לוותר על יום אחד של סיור מדורך, שאר הזמן אפשר לנסות להסתובב לבד. הסיור התחיל בשש בבוקר (הימים בפארק מתחילים מוקדם, כי רוב החיות הולכות להתחבא בשיחים כשמתחיל להתחמם ואז בלתי אפשרי לראות אותם מהכביש) ונגמר באזור שלוש. בשעות אחר הצהריים נסענו לאחת הפינות בפארק בהן מותר לצאת מהרכב ולצפות בהיפופוטמים במקום שנקרא Mlondozi את הדרך ידענו בזכות מפה של הפארק שקנינו באחת החנויות. שימו לב שחשוב מאוד לשים לב לשעה שבה נסגרים שערי המחנה ולהקפיד על זה.

יום רביעי: פארק קרוגר – קניון נהר בלייד

לאחר יום שלם של נסיעה באוטו בפארק רצינו לחלץ קצת עצמות, אז הצטרפנו להליכת בוקר, זה סיור של ארבע שעות שמתחיל בארבע וחצי בבוקר, עם שני מדריכי ריינג'רים חמושים שמגיעים עם רובים רק למקרה שאיזה נמר ירצה לבדוק אותנו מקרוב. הסיור היה מאוד נחמד, גם בגלל שנמאס לנו לשבת כבר באוטו, וגם בגלל שברגל אתה יכול ממש להיכנס לתוך השיחים ולראות דברים שלא ניתן לראות מהאוטו. במדריך היה מעולה, הסביר לנו על עקבות של חיות שראינו בדרך, שלדים וגולגולות מזדמנות ואפילו התמזל מזלנו לראות אריה ממרחק אפס (טוב, נו, כמעט). מאוד מומלץ, המחיר – 150 שקל לבנאדם. לאחר מכן, עזבנו את הפארק ושמנו פעמינו מערבה לכיוון נהר בלייד. כביש 652 נקרא panoramic route כי לכל אורכו נמצאים מפלי מים מרשימים ונקודות תצפית. אנו התחלנו את סיורנו בשני מקומות: mac mac pools – בריכות נחמדות שניתן גם לשחות בהן מתחת למפלים קטנים (דמי כניסה: 20 ראנד), מהמקום יוצא גם מסלול קליל ונחמד בשם secretary bird walk – מסלול מעגלי של שלושה ק"מ שלוקח באזור שעה הליכה. לאחר מכן המשכנו לכיוון העיירה Sabie שממנה יוצא כביש המוביל למספר מפלים, אנו התחלנו ב Bridal Val falls – מפל מים יפה בגובה 70 מטר שנקרא כך על שום דמיונו להינומה של כלה. את היום סיימנו בעיירה Graskop שם לנו ב- Daan's Place – מקום קטן ונחמד, עם חדרים מרווחים הכוללים מטבח מאובזר, אמבטיה שווה, חצר נחמדה ומנהל מלון אדיב שנתן לנו מפה של האזור והמליץ לנו לאן ללכת ביומיים הקרובים.

יום חמישי: קניון נהר בלייד

איך שקמנו בבוקר ראינו שזה לא יהיה יום תצפית מדהים, בגלל הערפל והגשם. הסתבר שימים רבים הם כאלה באזור הזה, והחלטנו בכל זאת לנסות ולראות מה שניתן. התחלנו את היום בלנסוע מגראסקופ כשעה צפונה ל- Blyde Canyon Nature Reserve, שזו השמורה של קניון נהר בלייד ממנה מתחילים המסלולים באזור. מכיוון שעדיין ירד גשם, האחראית במקום המליצה לנו לחכות קצת עם תחילת הטיול כי המסלולים מאד מחליקים. המשכנו בינתיים ל-echo caves מרחק של כ-20 דקות נסיעה, שאלו מערות נטיפים מאוד יפות ומיוחדות שם התקיימו קרבות בין השבטים האפריקאים לבורים. במקום ישנה מדריכה שמעבירה סיורים של כשעה בתוך המערות. על אף שדמי הכניסה לאדם למקום הם 60 ראנד, המדריכה הדגישה מספר פעמים במשך הטיול שהיא עובדת בהתנדבות ובסוף הסיור ביקשה טיפ, אנחנו נתנו 20 ראנד לא יודעת מה מקובל... לאחר מכן חזרנו לשמורה ועל פי המלצתה של הפקידה במקום – התחלנו במסלול הקל ביותר שנקרא Kadishi- Tufa trail, זה מסלול של כשעה הליכה בערך לאורך נחל Kadishi שכולל באמצע שלו מפל עם בריכה נחמדה, המסלול אכן היה די מחליק בגלל הגשם, אך הוא לא עובר ליד מדרונות תלולים ולכן גם אם מחליקים אין חשש. כשסיימנו את המסלול הזה, התחלנו חלק ממסלול נוסף שנקרא Guinea fowl trail זה מסלול יותר ארוך והחצי השני שלו עובר ממש על גדות הנהר ומחלק זה הזהירה אותי המדריכה באופן מיוחד שנורא מחליק, לכן רק הלכנו רק חצי ממנו עד למפגש עם המסלול השני שנקרא Leopard trail, וחזרנו חזרה. דמי הכניסה לשמורה הם 50 ראנד לאדם. בשאר היום נסענו דרומה חזרה לגראסקופ ונכנסנו לאתרים השונים שנמצאים על הכביש הפנורמי:

Three rondavels's viewsite: נקודת תצפית על שלוש גבעות שונות שמזכירות בקתה מקומית שנקראית rondavel ומכאן שמה. למרות הערפל היה מה לראות, נחמד מאוד.
Bourke's Luck Pothels: סירי המזל של בורקה. מקום המפגש של נהרות Blyde ו-Treur. יש שם תופעה גיאולוגית שבה יש כמו מין "סירים" כאלה שיוצאים מהם מים, ומכאן שם המקום, כל סיר יצר כמו מעין בריכה קטנה כזאת. בורקה הוא מישהו שחשב למצוא במקום זהב, השם קצת אירוני, כי בסוף מצאו את הזהב דווקא מעבר לכביש ולא במקום הזה, שבו היה שותף בורקה.. זה המקום הכי יפה לדעתי מכל האתרים שראינו וגם הכי תיירותי ויקר.
Berlin falls: מפלים בגובה 45 מטרים, מאוד יפים.
Lisbon fall: מפלים בגובה 95 מטרים, גם מאוד יפים.

בתכלס האתרים האלה הם מפלים שאין שום בעיה לראות ולהנות גם ביום עם ערפל כבד כמו שנחת עלינו, שני האתרים האחרונים אליהם הלכנו Wonder view ו- God's windowהם נקודות תצפית שאין שום דבר לעשות בהן אם יש יום עם ראות לא טובה – אז אפשר בהחלט לוותר, אנחנו היינו שם וראינו רק לבן עם לבן. חזרנו ללילה נוסף בגראסקופ.

יום שישי: קניון נהר בלייד – יוהנסבורג

ביום זה החלנו לנסוע חזרה ליוהנסבורג כדי לעשות שם את השבת. בדרך עברנו בעוד שלושה אתרים שפספסנו ביום רביעי בדרך מסאבי. הראשון הוא Mac Mac falls – ביום רביעי היינו ב-Mac Mac pools, והיה שם גם שני מפלים קטנים, אז הנחתי שזה מה שקראתי עליו (בארץ מפלים בגובה 5 מטרים נחשבים אתר רציני, שמה אפילו לא קוראים לזה מפל), אבל משיחה עם בעל האכסניה שלנו ביום רביעי בערב, הבנתי ש-Mac Mac falls הם אתר נפרד שכולל מפלים גדולים בגובה 65 מטר שבהחלט שווים ביקור. בנוסף עברנו גם בעוד שני מפלים נוספים: Lone Creek falls – מפלים מאוד מאוד מרשימים בגובה 68 מטר שיש גם מספר מסלולים קצרצרים בשביל להגיע אליהם ו-HorseShoe falls, הרבה פחות גבוהים ומרשימים אבל עדיין כדאי לקפוץ אליהם אם נמצאים על הדרך. שני המפלים נמצאים על אותו כביש שיוצא מסאבי. הכניסה לכל אחד מהאתרים על הכביש הפנורמי היתה 10 ראנד למכונית, חוץ מ-Bourke's Luck Pothelsשעלה 80 ראנד למכונית. משם המשכנו לכיוון יוהנסבורג, וביצענו עוד סטייה קטנה בדרך ל- Sudwala caves שזה אתר שכולל מערות נטיפים מאוד עתיקות, גם במקום זה יש סיור (85 ראנד לאדם) של שעה, אך לא היה לנו זמן להתעכב, ולכן רק הסתכלנו בחטף וביקרנו גם בפארק הדינוזאורים (60 ראנד לאדם) שסמוך לשם שיש שם כל מיני מוצגים של דינוזאורים שלא כל כך ברור מה בדיוק מציגים שם, בקיצור אפשר לוותר. משם המשכנו ליוהנסבורג לשכונת Norwood שם בילינו את השבת במלון Ascot, התפללנו בבית חב"ד הסמוך ואכלנו בביתו של הרב של חב"ד בשכונה – הרב רודל. אירוח מקסים גם מהרב וגם מהקהילה החמימה בשכונה.

שבת: יוהנסבורג

כפי שציינתי את השבת עשינו בשכונת Norwood עם קהילת חב"ד של הרב רודל, במוצ"ש אכלנו גם במסעדה יהודית כשרה ומעולה שהיתה 10 מטרים מהמלון ונקראת next door, היא נקראת כך כי היא מסעדה בשרית ובדלת ליד מסעדה חלבית. המחירים במסעדות, גם הכשרות, הם בערך שליש ממה שעולה בארץ, ארוחה לזוג שכוללת שתי מנות עיקריות, שתיה חמה וקינוח עולה כ-200 ראנד – 70 שקל. המסעדה מאוד נחמדה וטעימה – מומלץ ביותר.

יום ראשון: יוהנסבורג – קייפטאון – כף התקווה הטובה

ביום ראשון בבוקר לקחנו טיסה מיוהנסבורג לקייפטאון עם חברת Kalula, היא וחברת Mango הן שתי חברות ה-low cost בדרום אפריקה. הן אמנם לא מגישות שום אוכל ואפילו השתיה בתשלום, אבל הן זולות משמעותית מחברות התעופה האחרות. הטיסה אורכת שעתיים ועלתה כ-300 שקל וחסכה לנו 15 שעות של נסיעה. זה נכון שהנסיעה מיוהנסבורג לקייפטאון היא בעצמה סוג של טיול, דרך נתיב הגנים, אך למי שקצר בזמן כמונו – הטיסה בהחלט משתלמת. בשדה התעופה לקחנו שוב רכב שכור, ויצאנו לכיוון Cape of Good Hope, הנסיעה אורכת כשעה ועוברת לאורך נוף מדהים של הים עם מלא נקודות תצפית וצילום לאורך הכביש. כף התקווה הטובה היא שמורה נחמדה שיש בה בנוסף לנופים גם מספר מסלולים שניתן לקנות מפות שלהם במרכז המבקרים של השמורה. אנחנו בחרנו לעשות את המסלול מכף התקווה הטובה עד למגדלור, לוקח כשעה, כולל עצירות לצילומים, הבאסה זה שצריך לחזור את אותה בדרך ברגל חזרה לאוטו. את העלייה למגדלור אפשר לעשות רק בקרונית כזאת שנוסעת, לא יודעת למה אנשים משקיעים בזה כסף, זו עלייה של לא יותר מעשר דקות. בעקרון כף התקווה הטובה זה המקום עם התמונות הכי יפות שהיו לנו כל הטיול, היתה ראות מעולה וים מכל כיוון- מה צריך יותר מזה? לאחר המסלול הלכנו לנקודה נוספת שנקראת Olifantsbos בעקרון רצינו לעשות מסלול גם שם שיש בו כל מיני שרידים היסטורים מהתקופה של מלחמת העולם השניה, אבל היה כבר שעה לפני השקיעה ופחדנו להתברבר ולהיתקע בחושך. כמה מילים על המלון שלקחנו, לקחנו מלון די חדש ששמו The Brookston בהתחלה חשבנו שמישהו שחור מנהל את המלון ושמחנו שסוף סוף מישהו שחור גם מנהל ולא רק שוטף כלים/חדרים, אבל אחרי זה גילינו שבכלל מישהו מהארץ הוא המנהל של המלון ומי שראינו כרגיל עושה את העבודה השחורה. בכל מקרה, המלון היה מאוד זול (400 ראנד ללילה), חדרים מעולים, מרווחים, מטבח שלם ומאובזר, פינת טלוויזיה, בקיצור: ממש טוב. מבחינת האזור – זו שכונה לא משהו. נגיד, שרצינו ללכת לקנות משהו לאכול בשמונה בערב הוא אמר לנו לא ללכת ברגל, ובאמת לא ראינו באזור הזה תיירים או בכלל אנשים לבנים. בנוסף יש גם רבע שעה של נסיעה משם למרכז העיר. אני אישית, שונאת להוציא הרבה כסף על לינה, ומכיוון שהיה לנו אוטו והיינו ניידים, לא ראיתי צורך לשלם פי חמש על חדר קטנצ'יק במלון ב-Sea point, אבל בעלי קצת התאכזב מהנסיעות הלוך ושוב, ומזה שאי אפשר סתם ככה להסתובב בערב. בקיצור, לשיקולכם.

יום שני: קייפטאון – שיט לאי רובן, מצודת התקווה הטובה, מוזיאון דיסטריקט 6

ביום שני יצאנו בתשע בבוקר לשיט לאי רובן מהנמל בקייפטאון שנקרא Waterfornt. השיט עלה 280 ראנד לאדם וכלל גם סיור בבית הכלא שבו היה כלוא נלסון מנדלה, שיחה מפי אסיר לשעבר בכלא זה, סיור מודרך באי והסבר על המקום בעבר ובהווה, בקיצור היה מאוד מעניין, סך הכל כל הסיור כולל השיט לוקח כשלוש וחצי שעות. לאחר מכן הלכנו למצודת התקווה הטובה Castle of good hope שנמצאת במרכז העיר, זו מצודה עתיקה מהמאה ה-17 וקנינו גם מפה שמסבירה על כל מקום ומקום במצודה, אני מניחה שיש כאלה שזה מאוד מעניין אותם, אותנו זה לא כל כך, אבל מראש המצודה יש תצפית נחמדה על קייפטאון, בקיצור, לא אתר חובה, אבל אם יש זמן אפשר לקפוץ לראות. כמה דרות הליכה משם נמצא מוזיאון District Six, שמספר את הסיפור של ההפרדה בין השחורים והלבנים דרך תמונות של ספסלים עם כיתוב "לאירופאים בלבד" (ממש עושה פלאשבק של מוזיאון יד ושם), דרך רחוב שפונה לגמרי מתושבי השחורים בתקופת האפרטהייד, בעקרון זה מוזיאון די מעניין, אבל מכיוון שהוא נסגר בארבע היינו פה רק רבע שעה, אני חושבת שאפשר להעביר שם שעה בלי להשתעמם. לאחר מכן הלכנו ל-Sea point שם נמצא האזור התיירותי של קייפטאון שכולל את בתי המלון על החוף ואת המסעדות, כולל המסעדות הכשרות. הלכנו לאכול במסעדה הכשרה “Avron's place” מסעדה בשרית נחמדה, שוב מחירים נוחים.

יום שלישי: סטלנבוש

ביום שלישי החלטנו לצאת קצת מקייפטאון ולנסוע לעיירה ליד קייפטאון בשם סטלנבוש שנקראת "ארץ היין" בגלל היקבים הרבים שנמצאים בה. בעקרון הכוונה שלנו היתה לעשות שם את טרק בשם Devon Valley Route שיוצא מבית המלון Devon Valley hotel, אך שהגענו לבית המלון לבקש פרטים, הם אמרו שמכיוון שהמסלול לא מתוחזק כבר זמן זה ולא עומד יותר בתקנים הם לא ממליצים יותר לעשות אותו ולא רוצים להסביר עליו לאנשים כדי לא לקחת אחריות. היא המליצה לי על שמורה אחרת שנמצאת באזור ששמה Jonkershoek Nature Reserve ושם גם בה יש מסלולים. נסענו לשמורה והאחראי שם המליץ לנו על מסלול בשם Eerste and Tweede Waterval שעובר בין שני מפלים, בעקרון המסלול אמור לקחת כשעתיים לנו הוא לקח הרבה יותר וגם לא סיימנו אותו, זה מכיוון שחיפשנו את המפל השני בנרות וללא הצלחה. המפל הראשון היה אמנם נחמד, אבל זה מבאס לעשות מסלול ולא למצוא את הסוף שלו. המסלול היה אכן מסומן, אבל באיזשהו שלב, קצת אחרי המפל הראשון הסימון פשוט נגמר וממש לא היה ברור לאן הולכים, ניסינו כמה דרכים שאת כולם הלכנו הלוך חזור כי ראינו שזה לא המסלול, אחרי איזו שעה וחצי של שיטוטים חזרנו. אמרתי לאיש בכניסה שלא מצאנו את המשך המסלול ואת המפל השני, והוא אמר שזה מסלול מאוד ברור, כולם עושים אותו ואף אחד לא מתלונן. אני לא יודעת בקשר לכולם, אבל שניסיתי לשאול אותו על המסלול לא היה נראה שהוא עשה אותו לאחרונה. בכלל, בניגוד לארץ שבכניסה לשמורות נמצאים בדרך כלל אנשים של רשות הטבע והגנים, שעשו כל וראיציה של מסלול בשמורה מיליון פעם, בדרך כלל תוך איסוף זבל, בשמורות שאנחנו היינו בהן בדרום אפריקה, היו לפעמים אנשים בגיל העמידה, שנדמה היה שהם רק גובים כסף ומחלקים מפות, ולא התנסו בעצמם במסלולים בשמורה. הרבה פעמים שניסינו לתחקר אותם קצת מעבר למשפט שכתוב על המפה, הם לא כל כך ידעו מה לענות. בקיצור, המסלול היה נחמד, רוב הזמן גם מוצל, למרות שהעליה בסוף היתה דווקא חשופה לשמש, אבל העובדה שלא סיימנו אותו עד הסוף היתה קצת מאכזבת, דמי הכניסה: 40 ראנד לאדם. לאחר מכן חזרנו לקייפטאון, נחנו צהריים במלון, ונסענו אחר הצהריים לחוף שנקרא Hout bay, ששם גם נמצא הנמל של קייפטאון, מקום מקסים עם דיונות נחמדות וחופים יפים, משם כמובן, ל-sea point לארוחת צהריים כשרה, הפעם במסעדת Goldies Deli and Dinner מסעדה בשרית עם אוכל ביתי, לדעתי רמת האוכל שם נופלת מ-Avron's Place, אך היתרון שלה הוא שהיא פתוחה גם בשעות הצהריים, בעוד ש-Avron's Place סגור משתיים עד חמש.

יום רביעי: הר השולחן, Lion's head – יוהנסבורג

ביום רביעי הלכנו לטפס על הר השולחן. מראש תכננו מה נעשה בכל יום בטיול ואת הר השולחן השארנו ליום רביעי, מסתבר שזו היתה טעות, מכיוון שבעוד שבשלושת הימים הראשונים לשהותנו בקייפטאון הראות היתה טובה, דווקא ביום רביעי, היום האחרון, היה פתאום ערפל כזה בבוקר. בכל מקרה החלטנו לטפס, בתקווה שהערפל יתפזר. התחלנו את הטיפוס בשעה שמונה בבוקר, כי חשבנו שלפני זה השמורה תהיה סגורה, בפועל אין שם ממש שמורה, והדבר היחיד הוא שאם באים לפני שמונה צריך לדעת מאיפה המסלול מתחיל, כי רק בשמונה יש שם את עובדי המקום שפותחים את הרכבל. בעקרון, זה לא מסובך יותר מדי, פשוט נוסעים עם הכביש לרכבל, עוברים את השער ואחרי כמה דקות נסיעה יש שלט ירוק מצד ימין שעליו כתוב Platteklip Gorge ומשם מתחיל המסלול. ישנם מסלולים רבים לעלייה על הר השולחן, אך המסלול הזה הוא המומלץ ביותר, בגלל שהוא הכי פחות תלול מכולם, ובמיוחד בזמנים של ערפל, הרבה אנשים לא רואים טוב את הדרך במסלולים אחרים ופשוט נופלים. (יום למחרת, המדריך שלנו ביוהנסבורג אמר לנו שבעלייה להר השולחן מתו יותר אנשים מבעלייה לאוורסט (!!!) כי למרות שהעלייה קצרה ונראית משהו שעושים בקטנה, בגלל שמזג האוויר משתנה במהירות, הרבה אנשים פתאום מצאו את עצמם שם בערפל או בקור, לא מצאו את הדרך ונפלו או קפאו...) בכל מקרה העליה לקחה כשעה וחצי, למעלה על ההר היה נחמד, אבל אכן לא היתה תצפית מרהיבה כי הערפל עדיין לא התפזר. התכוונו להישאר שם עד הצהריים שהערפל יתפזר, אבל היה שם די קר, ולא באנו כל כך ערוכים, אז אחרי חצי שעה ירדנו חזרה, החזרה לקחנו לנו, או יותר נכון לי כמעט כמו העליה, כי הירידה די מעצבנת ועשיתי אותה לאט כדי לא לפול. לאחר שירדנו המליצו על מקום נוסף באזור לבקר בו: Lion's head ו-Signal hill שנמצאים ממש מול הר השולחן. בהתחלה דילגנו על Lion's head ונסענו ישר עד ל-signal hill, שם היו כמה תיירים שעשו מצנחי רחיפה, ברגע של חוסר שפיות זמנית שקלתי גם לעשות, כי זה נראה ממש כיף ואפילו לא כל כך מפחיד, אבל רגע אחרי זה השפיות חזרה אליי, והבנתי שאם אני מפחדת בהמראות, אז בטח במשהו כזה אני אלקה בסוג של הלם קרב. אחרי זה חזרנו ל-Lion's head שזו עוד גבעה נחמדה והחלטנו לטפס גם עליה, הטיפוס לקח כשעה והיה פחות קשה מהר השולחן, אך מכיוון שזה היה כבר ההר השני שעשינו באותו יום – הכושר הגופני הירוד שלי התחיל לתת בי את אותותיו, ואם לא העניין שאני פשוט שונאת לעשות דברים ולא להגיע עד הסוף (עיין ערך המפל השני ב- Jonkershoek) הייתי כבר חותכת באמצע. בכל אופן, העלייה היתה ממש שווה, כי בינתיים כבר היה צהריים והערפל התפזר, והתצפית מלמעלה היתה פשוט מעולה. הירידה הפעם לקחה כ-45 דקות וממש לא היתה מעצבנת כמו בהר השולחן. משם נסענו לארוחת קינוח ב- Goldies Deli and Dinner בה אכלנו גם אתמול, וישר משם לשדה התעופה להמריא חזרה ליוהנסבורג.

יום חמישי: יוהנסבורג – תל אביב

את הלילה החלטנו לעשות במלון שסמוך לשדה התעופה ושמו Sunrock Guest House מקום נחמד ביותר, שיש לו שאטלים הלוך חזור משדה התעופה. נחתנו בעשר בלילה והיינו בטוחים שנחכה עכשיו מלא זמן לשאטל, אבל איכשהו תוך שתי דקות הוא כבר היה שם. בעקרון ביום חמישי לקחנו סיור פרטי מודרך של חברת African Blue Tours and Safaries ליום שלם, שזה הדבר הכי יקר שעשינו בטיול (2700 ראנד). אני מניחה שעשינו את זה בעיקר בגלל שאני רציתי מאוד לראות את העיירות של השחורים –Sweto ולשמוע קצת על המצב בדרום אפריקה, האפרטהייד וכו', וכולם ממש ממש הבהילו אותנו שאסור להסתובב ביוהנסבורג לבנו, בטח שלא בתחבורה ציבורית. שהתחלנו לבדוק סיורים ביוהנסבורג וסווטו, הסתבר שהם יוצאים רק מאזורSandaton, ועם הנסיעה הלוך חזור משדה התעופה לסנדטון, היה כבר יותר משתלם להזמין מדריך פרטי שיקח אותו מהמלון שלנו, בלי כל הטרטור של לשים איפשהו את המזוודות, ואחרי זה לבוא לקחת אותם וכו. אני לא אגיד שהסיור לא היה מוצלח, הוא היה מוצלח מאוד, היה לנו מדריך בשם יוהאן, שהיה ממש מעולה, גם מבחינת כל הידע הרב שהיה לו על יוהנסבורג, סווטו, דרום אפריקה, עם כל ההיסטוריה שלה מאז ומעולם, גם מבחינת האנגלית שלו שהיתה פשוט כל כך ברורה ולראשונה הצלחנו להבין מישהו בדרום אפריקה. הוא לקח אותנו למקומות מאוד מעניינים: סווטו, הבית של נלסון מנדלה, הכיכר שבה התחילו ההפגנות נגד האפרטהייד ב-1976, מוזיאון האפרטהייד ביוהנסבורג. רק שבפועל שמתי לב שלפחות שעתיים מהסיור היינו במוזיאונים שבהם הסתובבנו לבד או שהיתה הדרכה מקומית, ויוהאן פשוט חיכה לנו בחוץ, או פשוט בנסיעה פקוקה ממקום למקום, שבה הוא מדי פעם אמר "הנה בית הכנסת של יוהנסבורג" או איזה משהו כזה וזה בעצם היה הסיור ביוהנסבורג, ובנוסף הוא סיים את הסיור אחרי שש וחצי שעות, ולא אחרי שמונה שעות, כפי שאמרו לנו שקבענו את הטיול. כלומר, בסופו של דבר, קיבלנו סיור מאוד איכותי, אבל מבחינת כמות הזמן שהיה הסיור זה ממש לא מצדיק את המחיר היקר ששילמנו. אני מניחה שאם הייתי יודעת את זה מראש, היינו פשוט משאירים את התיקים בשמירת חפצים במלון שלנו, ולוקחים אוטובוס תיירים כזה שעובר בכל המקומות התיירותיים. ואם היינו רוצים לטייל גם בסווטו, אפשר לקחת נהג מונית שנוסע איתך כל היום ממקום למקום, וזה עדיין היה יוצא שליש מחיר ממה ששילמנו. משהו נוסף שגרם לנו עוגמת נפש, זה שאמרנו לו שאנחנו יהודים דתיים ואוכלים רק במסעדות כשרות, וביקשנו שבהפסקת צהריים יקח אותנו לאחת כזו, אז הוא אמר שזה רחוק מאוד ואין זמן, ואז שהוא סיים שעה וחצי לפני הזמן ממש לא הבנו למה בזמן הזה הוא לא יכל לפחות לקחת אותנו לצהריים. במיוחד שאחרי זה, שלקחנו בעצמנו מונית הלוך חזור למסעדה משדה התעופה (והנהג עוד חיכה לנו שעה שם עד שאכלנו, וזה עלה 450 ראנד, ולדעתי היינו יכולים למצוא גם בחצי מזה), ראינו שאפילו משדה התעופה זה רק 25 דקות נסיעה, אז סביר להניח שבמהלך הסיור זה היה לוקח עוד פחות לקפוץ לשם. בקיצור, אם יש לכם הרבה כסף לבזבוזים – סיור פרטי הוא הכי נחמד ונוח, אבל אם כספכם יקר לכם – אתם יכולים לעשות כמעט את אותו דבר גם ברבע מחיר. בסופו של דבר, לאחר שהתעודדנו בארוחה נוספת במסעדת Next Door ב-Norwood חזרנו לשדה התעופה, ושמנו פעמינו לטיסת לילה של אל על חזרה הביתה בשמחה רבה!

הוצאות

ההוצאות לטיול לשנינו כולל הכל הכל היו: 18017 שקל שהתחלקו כך: