שתי מטיילות דתיות בקובה לעשרה ימים

נעמה ואני יצאנו לטיול הגדול בדרום אמריקה אבל בגלל חלום משותף בחרנו להתחיל ביעד המיוחד: קובה.

נשתף קודם במהלך הטיול עם תובנות והמלצות שלנו, לאחר מכן נכתוב פירוט עלויות ולבסוף ניתן טיפים למטייל הדתי.

אז נחתנו בהאוונה ביום ראשון בערב.

בשביל להכנס צריך דרכון, ויזה (שעושים בארץ) והמסמך לאשרת השהייה שמקבלים במטוס. לפעמים מבקש את הביטוחהרפואי באנגלית ולדעת איפה תשהו בלילה הראשון. מאיתנו לא ביקשו.

משהו קצת חריג שקרה בשדה: נעמה עברה את בדיקת הדרכונים ונתנו לה להכנס, אבל כשאני הגעתי אל הפקיד, הואלקח את הדרכון שלי בלי להסביר ואמר לי להמתין בצד. אט אט התקצרו התורים אל הפקידים השונים וקלטתי שאני ועוד כמה ישראלים ובחור אחד ממלזיה נתבקשנו להמתין. אז לא קיבלתי תשובה למה עשו לנו את הסצנה הזאת אךבכל אופן אין מה להבהל, נתנו לכולנו להכנס לבסוף.

מראש סגרנו קאסה אצל ״פרפקטו״, איש מקסים שמארח ישראלים בקביעות ומבין עניין. ממליצות בחום!

*מה זה קאסה? בספרדית: בית. וזה בדיוק מה שזה, בית של משפחה, שמשכיר לך חדר ונותן לך שירותים של מצעים, מגבת, נקיון, מקלחת. אפשר להשתמש במטבח המשפחתי ולשבת בסלון או במרפסת.

פרפקטו חסך לנו הרבה כאבי ראש: סגר לנו מונית מהשדה, המיר עבורנו את היורו בקוק ועזר לנו לסגור את התכנית שלהטיול ל-10 ימים כולל קאסות ומוניות. והכל בחביבות וברוחב לב!

ביום שני יצאנו בבוקר לסיור בעיר במכונית אמריקאית ישנה יפהפייה עם גג פתוח, יחד עם זוג ישראליות מתוקות שפגשנו.

הסיור הוא גם חוויה מהנה וקלאסית בקובה, מכונית ישנה ותמונות יפות וגם הוא נותן את הכיוון הכללי על העיר, נוסעים לכלהמקומות המרכזיים והנהג נותן הסברים בדרך. סיימנו את הסיור אחרי שעתיים בהאוונה העתיקה והישראלים האחרים לקחו סיור רגלי שהיה מוצלח לדעתם. אנחנו החלטנו להסתובב קצת בעצמנו בעיר.

וויפי: בקובה אין אינטרנט חופשי בכלל. יש מקומות ספציפיים עם וויפי, ליד בתי מלון, בתוך קאסות, במסעדות.. אבלכדי להתחבר לוויפי במקומות האלו צריך לקנות כרטיס עם שם משתמש וסיסמא. הכרטיס מספיק לשעה והוא עולה קוק 1. בשדה תעופה יש מקום לקנות כרטיס וויפי אבל בשעה שהגענו היה סגור. לכן כשהיינו בעיר הלכנו לחפש מקוםלקנות... אין הרבה אפשרויות, יש חנות של Etecsa שבה אפשר לקנות אבל התור ארוך מאוד (אנחנו חיכינו מעל שעה). יש ברחוב מוכרי כרטיסים שקונים בחנות ומוכרים בחוץ בכפול...

אנחנו טיילנו רגלית בעיקר בעיר העתיקה ונהננו מהאווירה. פגשנו באישה מקומית שהייתה מוכנה לספר לנו על המקום, לסייר איתנו בעיר ולתת לנו הדרכה כללית, אחר כך היא גם הציעה לנו לשתות איתה. למה אני כותבת את זה? כי בדיעבדהסתבר שהאישה הזאת עשתה לנו קטע.. לא משהו מיוחד, זה די נפוץ בהאוונה, אנשים מציעים לעזור ולהדריך אותך בעירואחר כך משדלים אותך להוציא את הכסף שלך עליהם. היא אמרה לנו שהיא מכירה מקום זול לשתות, אבל עלה 5 קוקלמשקה (במקומות אחרים עולה 3) והיא לקחה בברור מאליו שנשלם עליה גם. היא הביאה מכר שלה בטענה שהיום הכי זוללרכוש סיגרים קובניים והוא עובד במפעל אז הוא יכול לסדר לנו סיגר ב7-8 קוק במקום 20 לאחד. (מאוחר יותר בויניאלסמקומי סיפר לנו שזאת השיטה שלהם למכור סיגרים גנובים ממפעלים שאחר כך בשדה לא נותנים לצאת איתם ועושיםבעיות...) ולבסוף היא ביקשה שנסייע לה כלכלית. החוויה לא הייתה שלילית, לא הרגשנו ששודדים אותנו אבל בדיעבד לאנעים להרגיש מרומה ולא במעט. לפחות סיגרים לא קנינו...

ביום שלישי יחד עם הישראליות האחרות עלינו על מונית לויניאלס (נסיעה של שעתיים-שלוש).

מים בקובה הם לא מצרך קל להשגה. מי הברז לא ראויים לשתיה וקונים כאן כל הזמן בקבוקים מינרליים (ככלשהבקבוק גדול יותר - משתלם יותר) אז בדרך עצרנו לקנות מים והבדל המחירים לעומת העיר היה משמעותי, בעירעלה 2 קוק לליטר וחצי ובתחנת הדלק 0.70 בלבד.

עיירה ציורית ויפה, החלטנו לנסוע רק ליומיים והרגשנו בסוף שהצלחנו לחוות את המקום, להנות מהאווירה ולהקיף הרבה, למרות שבטח עוד יכולנו להשאר לעוד יום.

הגענו לקאסה של גלדיס, שנמצאת במרחק קצר מהרחוב הראשי ומשקיפה על כל ויניאלס. גם על גלדיס אנחנו ממליצותמאוד, אישה מתוקה עם שמחת חיים - רק לא יודעת מילה באנגלית, אבל לה זה לא משנה אם הבנתם, מסתדרים איתהבכיף!

יש רחוב ראשי קטן יפהפה ותיירותי, שיש בו בעיקר ברים ומסעדות. הסתובבנו בו קצת ונחנו במסעדה שהוויפי בה חינם. ביום השני יצאנו לטיול סוסים של ארבע שעות שגלדיס סידרה לנו. כל התיירים עושים את הסיור הזה והוא באמת ממש כיף, עוצרים פעם אחת להסבר על הכנת סיגרים מטבק עם אופציה לקנות במחיר טוב יחסית (4 קוק לסיגר) ובעצירה השנייה היההסבר על הכנת קפה ונתנו לנו לטעום רום ודבש מעולים! עם אופציה לקנות (רום עלה 20 קוק לבקבוק).

הנוף יפה, האנשים שפוגשים בדרך חביבים ולא לוחצים אותך לקנות...

חזרנו שפוכות מעייפות ומסובבות קצת מהרום ותפסנו ״סיאטסה״ (מנוחת צהריים)

בערב יצאנו לCasa de la Musica - מקום נחמד על הכביש הראשי, עולה 1 קוק לכניסה ויש הופעות של הלהקה המקומיתשמבקשת אחר כך טיפ קל (אנחנו נתנו חצי קוק לדוגמא). אחרי ההופעות התחילו ריקודי סלסלה על הרחבה ולבסוף פשוטמסיבה. (נפתח ב21:30 ובאזור 23:30 התחילה המסיבה)

ביום חמישי עשינו את הנסיעה מויניאלס לטרינדד בקולקטיבו במשך 8 שעות בערך והחלפנו באמצע 3 רכבים. הגענו לקאסהשל מרתה וטיטי שהייתה שונה מאוד ממה שיש בויניאלס ובכללי העיר מגלה פנים נוספות של קובה, יותר היסטורית ופחותמטופחת. כשהגענו התארגנו ויצאנו לCasa de la musica ששונה מוניאלס, גם בו יש הופעה מקומית אבל לדעתי הרמה היתהגבוהה יותר וזו לא הייתה מסיבת ריקודים ממש. למחרת התארגנו על שבת, אז יצאנו לעיר וחיפשנו מוצרים לקנות. זה לא כלכך פשוט אז הסתפקנו במה שמצאנו, משהו שדומה לבטטה, סוג של שורש אחר ובננות. למזלנו בעצירות בנסיעה קנינו מים(שיותר זולים מבעיר), בצלים קטנים, אבוקדו ועגבניות רכות - בקובה קונים מה שמוצאים, כי לא בטוח שאחר כך תמצאו שוב. למצוא נרות שבת הייתה משימה לא קלה ובנס הגענו לזה. ממה שהבנו מהתיירים פה, עושים סיור סוסים שעובר בנקודותעם מפלים וקנה סוכר או יורדים לחוף על אופניים או לוקחים רכבת לסיור באזור. אמנם היו המלצות אבל אנחנו העדפנולהכיר את העיר ולהתארגן על שבת. גם בשבת עצמה יצאנו לעיר והסתובבנו, אמור להיות כאן שוק אבל לא הגענו אליו.

בראשון יצאנו בקולקטיבו לוארדרו, אי קטן של קובה שמגיעים עליו דרך גשר המחבר בינו לבין שאר המדינה. הדרך לקחה3.5-4 שעות והגענו לעיירת חוף קאריבי מקסימה, אבל עדיין פשוטה ומתוקה, שומרת על האופי של המדינה. יש כאן ספורטימי וחיי לילה פעילים, אבל בעיקר באים לכאן כדי להנות מהים ומהחוף. מיטת חוף עולה 2.5 פסו, יש מקום לקנות וויפיואפשר לשבת בלובי של הוטלים כדי להשתמש. אנחנו ישנו בקאסה של דמאריס, שנמצאת דקה הליכה ממלון עם וויפי (להאין) ושתי דקות מהחוף. מי שרוצה להתפנק, יש כאן מלונות הכל כלול עם בריכות והופעות בערבים, נראה ממש טוב והמחירסביר יחסית... כאן זה נחשב יוקרתי, אבל זה בסטנדרטים של קובה (לנו יצא להכנס לאחד בערב והיה נראה נחמד, הוואיטוב, מוזיקה ושתייה, אבל לא יותר טוב ממלונות אחרים שראיתי בחיי).

ראינו שבבר הביטלס יש הופעות ליליות והקהל רב ובכללי חיי הלילה פעילים.

טיפים כלליים:

כשקונים מוצר או שירות, תמיד כדאי לשאול מראש כמה יעלה (כביסה, קפה, מוחיטו, ארוחת בוקר, מונית...) כדי שלאידפקו לכם בסוף מחיר שלא תבינו מאיפה הוא בא אליכם, לנו זה קרה כמה פעמים ולא כל כך נעים.
מי שבקטע של סלסה, ממליצה לקחת שיעור כבר בתחילת הטיול כי בכל המסיבות האלו תכלו להשתתף ולהנות יותר.
בדיעבד אני הייתי ממליצה לערוך את הטיול בסדר קצת הפוך, הוואנה->טרינידד->וארדרו->ויניאלס->הוואנה. פשוט כייש משהו ממש מיוחד ומקסים בוניאלס והייתי שומרת אותו לקינוח ומשהו פחות משמח בטרינידד שעדיף להתחיל איתוומשם רק לעלות. מי שעושה מסלול קצר יותר וצריך לוותר על יעד, אם הוא יהיה בעוד חופים קאריבים (מקסיקו, גואטמלה וכו׳) אז אפשר לוותר על וארדרו.
שווה להביא קצת מתנות מהארץ, כיף להשאיר לקאסה משהו בפרידה. בכל זאת זה סוג של אירוח אצלם בבית ומישרוצה לדייק, פרפקטו אוהב ביסלי ומרתה אוהבת במבה (;

פירוט עלויות:

כדאי לדעת שהמחירים של הקאסות בכללי משתנים בעונות מצטיירות יותר ופחות, אבל אנחנו טיילנו בסוף אוקטוברובתחילת נובמבר ואלו היו המחירים. ובכלל אפשר להתייעץ עם פרפקטו בכנות ולהתלבט איתו והוא יסייע לכם.

מונית משדה התעופה לקאסה: 30 קוק למונית
הקאסה של פרפקטו: 25 לילה+10 ארוחת בוקר (לחדר עם שתי מיטות קווין)
אטרקציה - סיור מכונית בהאוונה: 70 קוק למכונית (שווה למצוא עוד אנשים לחלוק איתם כדי להתחלק בהוצאה, לנופרפקטו סידר את זה)
נסיעה לויניאלס: 80 קוק למונית קולקטיבו (כלומר מתחלקים במונית עם נוסעים נוספים וכן גם בעלות) *המכוניתקטנה, אפשר להביא רק מזוודה אחת.
הקאסה של גלדיס: 20 ללילה + 10 ארוחת בוקר (אנחנו לא אכלנו אצלה נפרט תחת הכותרת למטייל הדתי) *כל קפהאצלה עולה 1 קוק.
אטרקציה - סיור סוסים: 15 קוק לאדם, אחרי שהורדנו אותם במחיר מ-20.
נסיעה מוניאלס לטרינידד: 40 קוק לאדם במונית קולקטיבו.
הקאסה של טיטי ומרתה: 20 ללילה + 5 לארוחת בוקר (אנחנו לא אכלנו).
נסיעה מטרינידד לוארדרו: 30 קוק לאדם במונית קולקטיבו.
הקאסה של דמאריס: 25 ללילה + 5 לארוחת בוקר (אנחנו לא אכלנו).
כביסה אצל דמאריס: עשינו כביסה אצלה בלי לשאול מראש כמה זה וכשבאנו לשלם היא אמרה 25... הופעתנומהמחיר והיא אמרה תשלמו כמה שנראה לכם.
נסיעה מוארדרו להאוונה: 20 קוק לאדם במונית קולקטיבו.

למטייל הדתי:

לנו הרבה אמרו שלדתיים קשה למצוא אוכל כשר בקובה. העניין היותר רציני הוא שקשה למצוא אוכל. יש מסעדות אבל לאכל חומרי הגלם נמצאים בכל מקום, אין את כל סוגי הירקות או הפירות או הקטניות...

אז איך מסתדרים?

כדאי להביא מהארץ חומרי גלם לבישול לכל הימים. קוסקוס, פתיתים, פסטות, טונה, רסק עגבניות, טחינה, פירותיבשים ונשנושים.
בכל קאסה יש גז ומקרר, לכן אפשר להביא כלי בישול ופשוט להשתמש במטבח. בעלי הקאסות מאפשרים את זהבדרך כלל. בנוסף, זה שיש מקרר מאפשר להביא מהארץ לחם נגיד. (מי שעושה שבת בקובה יכול להביא 4 לחמניותקטנות בלי בעיה)
בעל הקאסה בהוואנה, פרפקטו, ממש מכיר ישראלים על כל הרצף בגדול. לארוחת הבוקר הוא הגיש לנו שקשוקה וטחינה הר ברכה. כדאי להגיד לו אם אתם צריכים שיבשלו לכם בכלים שלכם או שאתם צריכים להדליק את האשלבישול, הוא מקבל בברכה וישמח לעשות את מה שצריך כדי שתאכלו ארוחת בוקר טובה.
בעלת הקאסה בויניאלס, גלדיס, לא כל כך מבינה בכל העניינים הדתיים ובגלל שקשה לה לדבר אנגלית אז גם קשהלהסביר לה בדיוק מה העניינים עם המטבח. אבל היא יודעת מה זה ״כשר״ אז ביקשנו שתשאיר לנו ביצים, אבוקדוופירות ואנחנו באנו בבוקר ובישלנו בעצמנו עם הכלים שלנו.
לפי מה שקראנו רום לבן הוא כשר (ותמצאו אותו המון בקובה).
מי שעושה כאן שבת: בהאוונה יש שני בתי כנסת פעילים וקהילה יהודית יש רק בהאוונה ובסנטייאגו, אבל אנחנו עשינואת השבת בטרינידד... רק חשוב לא לשכוח להביא מהארץ מיץ ענבים או יין לקידוש ולהבדלה ונרות שבת ונר הבדלה(כי אפילו נרות זה לא מצרך שכל כך קל למצוא).
בסופר מרקט נדיר למצוא מוצרים עם סימן הכשר... מצאנו פעם אחת שמן זית, אבל לא ראינו אותו שוב בשום מקום. ירקות ופירות אין בסופר, אפשר למצוא בדוכני רחוב או בשוק, אבל ברוב המקומות השוק בשבת... ככה שזה לא יעיללדתיים במיוחד.