5.07.22
איך לטייל בעיר שהיא בנויה מעליות עם שתי מתבגרות צעירות? ומה מעניין בעיר? יצאנו עם הרכב לכיוון המרינה, שם על פי דברי בעל המלון יש חניה ציבורית בחינם ואכן מצאנו אחת כזו, מהמרינה לאורך החוף בין פיר לפיר ההליכה מתונה ומעניינת, ים, ספינות, בעלי כנף, עצרנו לארוחת בוקר במאפיית BOUDIN הלחם נאפה במקום אל מול הקונים ועולה על מעלית בסלסלות למחירה, סלטים, קפה קינוח, אנרגיה להמשך היום. הגענו לפיר 39 המלא חנויות, בקצה הפיר משטחי עץ עליהם נוהגים כלבי הים לעלות ולהשתזף בשמש, לצערנו הם לא היו באותו יום בפיר אך הצלחנו לראות אחדים מהם שוכים במימי המפרץ, מחפשים שאריות מזון מהיכטות העוגנות בפיר ומשתעשעים בין האצות הגדלות במקום. חזרנו לרכב ונסענו לצינה טאון, בסן פרנסיסקו מצויה האחת הקהילות הסיניות הגדולות בעולם ואכן חנויות עם כל טוב, מאכלי ים, פירות וירקות מהמזרח, תבלינים מסורתיים ועוד וכן הרבה סינים. ממשיכים למוזאון MOMA, דליה חייבת לנשום אומנות, אנו בני התמותה הרגילים והמשעממים, עלינו על קרונית הכבל הפועלת כאן עוד מהמאה הקודמת. הקרונית מופעלת על ידי 2 מפעילים, האחד שולט על מהירות הרכב והשני מטפל בנוסעים ומספר על כל דבר אותו אנו עוברים בהומור מדהים ההופך את הנסיעה לטיול בית ספר מבדר. בקצה הקו המפעלים מסובבים את הקרונית על סביבון ומפנים את הקרונית חזרה. אספנו את דליה ועלינו אחר הצהריים לטווין פיק, שהפעם ניתן היה להגיע למרומי הגבעות ולצפות על המפרץ והעיר, הנוף עוצר נשימה, גם בגלל האויר הקר המגיע מהאוקיינוס השקט. יורדים למטה ונוסעים לתחתית גשר הזהב לידי המצודה ששמרה על הכניסה למפרץ עוד מלפני מאה שנים, ראשי מגדלי הגשר טבולים בענן, קורמורנים גדולים עפים בראשי חצים נמוך מאוד, כמעט נוגעים במים, חוצים את הגשר מתחתיו, שני כלבי ים שוחים קרוב אלינו משחקים אחד עם השני ונוגעים אף באפו של השני בשובבות משעשעת, סירות מפרש, קיאק ימי עם חוטרים מיומנים חולפים אל פננו וחוצים את הגשר אל תוך הים הגדול, יכולנו לשבת שעות ולצפות בנוף מולנו אך הטמפרטורה היורדת החזירה אותנו אל הרכב חזרה למלון.
6.07.22
יצאנו לסובב סן פרנסיסקו, העיר השוכנת על מפרץ טבעי הנכנס אל פנים היבשת, מהווה מקום עגינה נוח ושקט לאוניות המפרש ,שהגיעו אליה לראשונה במאה ה 18. עלינו על כביש 101 צפונה העולה על גשר הזהב, שבנייתו הסתימה ב 1937 ואורכו כשלושה קילומטרים. השטחים מדרום לגשר ומצפון לו היו מחנה צבאי ענק, דרכו עברו כוחות הצבא האמריקני, שנלחמו בפסיפיק אל מול יפן, במקום שהה הפיקוד שניהל את המלחמה, עם פרוץ המלחמה הקרה אל מול רוסיה, שימש המקום לאחסון טילי שיוט נושאי ראשי אטום. היום המקום הוא פארק מקסים שניתן לטייל בו. חצינו את הגשר ופנינו מיד ימינה אל העירה סולסליטו, הכביש הצר יורד וחוצה את כביש 101 במנהרה ארוכה וישרה, דרכה היו מעבירים את הטילים הבליסטיים. עלינו על כביש נוף עד לקצה הצפון מערבי של המפרץ וירדנו ברגל את המגדלור המשובץ בקצהו, הדרך הקצרה אך התלולה מרהיבה ביופייה, מפרצים מימין ומשמאל נפרשו מעבר שלוחה הקטנה, ריח הים והמלח מכים באף ומרחבי האוקיאנוס השקט נפתחים אל המערב, עוד 7000 ק"מ יפן, פיליפינים, הודו, תאילנד..
חזרנו אל סולסליטו והצפנו אל שמורת מיור. יער מיור הוא שריד מיערות הסקוויה, שכיסו בעבר את מדרונות הר טמאלפיס (Tamalpais), במחוז מרין, (Marin) שבמרכז-מערב קליפורניה. השטח של האתר נרכש ב-1905 על ידי חבר הקונגרס ויליאם קנט ואשתו אליזבת, בניסיון להציל את העצים שבו מכריתה. האזור היה יעד לתוכניות פיתוח נרחבות, והשניים הבינו, שאם אלה ימומשו, תבוא על היער כליה. כדי להציל את עצי הסקוויה, תרמו בני הזוג קנט את השטח שרכשו, כ-1,200 דונם, לממשלה הפדראלית, ולפי בקשתם, הכריז עליו הנשיא רוזוולט ב-1908 כעל אנדרטה לאומית להנצחת ג'ון מיור (John Muir, 1914-1838). מיור, יליד סקוטלנד, הוא דמות אגדית, גיאולוג, איש טבע וסַייר, שעבר ברגל מאות קילומטרים בהרי סיירה נבדה וביערותיהם (כולל טיול קמפינג שערך ב1903- עם הנשיא תיאודור רוזוולט ביוסמיטי). הוא היה פילוסוף וסופר, מחלוצי שמירת הטבע בארצות הברית ובעולם כולו, והנשיא הראשון של ה"סיירה קלאב" (Sierra Club), ארגון הנאבק למען שמירת הטבע. על שמו קרויים גם "נתיב מיור" (אורכו כ-360 קילומטר) ברכס סיירה נבדה, וקרחון באלסקה.
"אלפי בני אדם מותשים ומרוטי עצבים מציוויליזציית-יתר מתחילים לגלות שהיציאה להרים היא ההגעה הביתה, שהפראי הוא צורך, ושההרים והשמורות אינם רק מקורות לעץ ולמי השקיה, אלא הם מקורות החיים עצמם…"
ג'ון מיור, 1898.
לאחר הביקור ביער ירדנו לחוף הים, שחודר אל היבשת במפרץ יפה מוקף חורש ירוק, שריד ליער ש היה כאן. דניאל ניצלה את ההזדמנות ורצה למים הקפואים, טובלת בהם כאילו היו אמבטיה חמה. המשכנו את הסיבוב עם כיון השעון וחצינו את המפרץ על הגשר ריצמונד ומשם חזרנו על הגשר החדש המקשר את אוקלנד לסן פרנסיסקו, עצרנו לקפה על אי האוצר ומשם חזרה לעיר הגדולה. עצירת חובה נוספת בצענו לצד גרם מדרגות משובץ פספס, הנמצא לסמוך לטווין פיקס הצופות אל העיר מדרום.
