25.7.2012 בהמשך לכתבה קודמת שלי (מידע שימושי לנופש באיי סיישל . קישור לכתבה כאן: https://www.lametayel.co.il/%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2+%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99+%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%95%D7%A4%D7%A9+%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%98%D7%99+%D7%91%D7%90%D7%99%D7%99+%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%9C+ ) להלן, לאור בקשות שקיבלתי באתר, פירוט המסלול שלנו באיי סיישל.
רקע: במאי 2012 טסנו (זוג, בני 60, ועדיין צעירים ברוחם) לאיי סיישל לציון יום ההולדת העגול של אשתי. שהינו שם 9 לילות, 3 לילות באי הראשי מהאה (Mahe) ועוד 6 לילות באי השני בגודלו פראלין (Praslin). המסלול הוכן על ידי על סמך קריאה של ספרים ושל חומר שהופיע באתר. ספרים ומפות נרכשו מבעוד מועד ב"אמזון". מלונות ורכבים הוזמנו באתרי אינטרנט. בפירוט שכאן צרפתי מחירים בכדי לתת מושג בדבר עלויות. ערך המטבע המקומי, הרופיה, הוא כ 30 אגורות. בכתבה הקודמת הבאתי נתוני מידע עדכני על איי סישל וכן העליתי טיפים לאתר. כאן מפורט הביצוע בתוספת גוון אישי.
יום מס' 1. 20.5.2012
המראנו כשעה אחר חצות בטיסת אתיופיאן לאדיס אבבה. נחתנו בחשיכה. אנחנו הוזהרנו שיהיה קר לפנות בוקר בשדה התעופה, מה שהתברר כמידע שגוי (לפחות לעונה זו של השנה), והסוודרים שהבאנו נשארו בתיקים. ההמתנה בשדה שאיננה נעימה נמשכה 4 שעות. השירותים מדיפים ריחות לא נעימים. ישבנו בבית קפה וקראנו ספרים. (יש גם אינטרנט אלחוטי בשדה). יותר מאוחר שמעתי שאפשר היה להיכנס בתשלום לטרקלין אח"מים. אנחנו לא ידענו על כך. וחבל. טיסת ההמשך אמנם התעכבה קצת, אך לאיי סיישל הגענו בזמן. המטוס בקטע זה היה די ריק, מה שאיפשר לי לשפר מקומות ואפילו לצלם בנחיתה משני צידי המטוס.
השדה בויקטוריה איננו גדול וקצה המסלול נושק לחוף. בכניסה לטרמינל התבקשנו להציג פנקס חיסונים שלא היה איתנו. (הפנקס הצהוב (Yellow Card. בסיישל חוששים מהקדחת הצהובה yellow fever ובמיוחד ממי שמגיע מאפריקה. (גם אם היה כמונו רק במעבר בטרמינל של אדיס אבבה). אנחנו לא הינו ערוכים לכך (היינו לפני שנתיים בדרום אפריקה ודאגנו אז לנושא החיסונים ולקראת הנסיעה לסיישל לא מצאתי מידע רלבנטי שהצריך חיסון). קיבלנו הפנייה ליום המחרת לבית החולים בויקטוריה והוסבר לנו ששם ימדדו לנו חום ולא יותר. ביציאה מהטרמינל אספנו בסוכנות הרץ את הרכב הקטן שהזמנתי. (35 יורו פלוס 5 יורו ל CDW, ליום). כל הרכבים בסיישל נמסרו לי עם רבע מיכל. הוזהרנו שלא לחנות מתחת לעצי קוקוס מחשש נפילה על הרכב (אין לזה ביטוח). לאחר תדלוק הרכב בעשרים יורו (התשלום רק במזומן) יצאנו דרומה לכיוון המלון. באיי סיישל נוהגים בצד שמאל. (איי סיישל היו בהתחלה תחת השלטון הצרפתי שאף הגלה לשם אצילים בתקופת המהפכה הצרפתית. בהסכמי וינה מ 1815 - לאחר תקופת נפוליון וחלוקת אירופה מחדש - הועברו איי סיישל לשלטון הבריטי). הכבישים צרים ומתפתלים והמהירות המותרת בכביש היא 40 קמ"ש ולפעמים 65 קמ"ש. רמזור(ים) יש רק בעיר הבירה ויקטוריה. הכביש הסובב את האי הראשי צר ומוגבה מהשוליים (כמו רמפה) ומשני הצדדים תעלות פתוחות (לניקוז המים), אין אבני שפה או מדרכות כך שיש אפשרות לסטות מהכביש ולשפשף גחון/ טמבון בכביש. גם ירידה פשוטה מהכביש לשוליים יכולה לגרום נזק לרכב בשל היותו רכב נמוך. בהחלט כדאי לרכוש ביטוח לביטול השתתפות עצמית CDW. בנוסף, המקומיים הולכים על הכביש -; כי אין מדרכות -; ולא פעם הם עם הגב לתנועה כך שצריך להיזהר. פרט לרחובות של ויקטוריה הבירה, אין תנועה מרובה על הכבישים. עצירה בעת הצורך היא לפעמים על הכביש עצמו. גם האוטובוסים עוצרים כך. יצאנו דרומה לכיוון המלון. אין כמעט שילוט בצמתים ובדרכים והיה קשה למצוא את המלון. מסתבר שהשלטים מונחים בגובה פני הקרקע ולא בגובה שבו אנחנו רגילים לראות אותם. המלון התגלה כפנינת חמד. מבנה מודרני ומצויד היטב. כל החדרים צופים אל הים. בבחירת מלון כדאי לזכור שסיישל היא עדיין עולם שלישי, אין בידור במלונות (אולי יש בעונות שיא או בטיולים מאורגנים) בסיישל יש 12 שעות חושך שברובן אתה נמצא במלון ולכן להבנתנו החדר צריך להיות כזה שיהיה כיף לשהות בו. יצאנו לרחצה ראשונה בחוף ובבריכת המלון. נדמה שהבריכה היא ללא קצה ונושקת לאוקיאנוס. זו תחושה מיוחדת. תוסיפו לזה עצי קוקוס שמשתפלים על החוף ומה עוד צריך? אבל החשיכה יורדת קצת אחרי השעה שש והבריכה התרוקנה ונסגרה (המציל הלך). כך שחזרנו לחדר. בלובי יש כל ערבhappy hour (1 + 1 חינם) עד מאוחר. הקוקטיילים היו טובים ומחירם סביר (60 רופיות לקוקטיל טרופי).
יום מס' 2. 21.5.2012 לאחר ארוחת הבוקר במלון, יצאנו לדרך, צפונה. הצורך לבקר בבית החולים השתלב בתכנית המקורית שהייתה להגיע לסביבות הבירה ויקטוריה. החנינו בחניה של הגנים הבוטניים שבקרבת מקום -; לא ביקרנו -; ונכנסנו לבית החולים. התבקשנו לשלם 100 רופיות (כ 30 ש"ח) לאדם עבור בדיקת אחות. האחות שמחה לשוחח איתנו על ישראל אבל לא עשתה מעבר לזה ולא מדדה חום. העיקר שקיבלנו אישור. 
משם יצאנו אל החוף המפורסם והמומלץ Beau Valonבכדי לשנרקל. עצרנו במקום שנראה לנו מתאים. בעצת מדריך צלילה שפגשנו התקפלנו ונסענו לחוף של Sunset Beach Hotel. בסיישל, כך אמר, כל החופים הינם לשימוש הציבור כולו, גם אם הגישה היא דרך בית המלון. ולכן נכנסנו לחניה של המלון וירדנו רגלית לחוף הים. החוף היה יפה ונקי. שהינו כאן כשעתיים. שנורקלנו ליד הסלעים אבל היו מעט דגים. על החוף היו עובדים מקומיים ואחד מהם פתח לנו אגוז קוקוס (אגוזים רבים פזורים סביב, לאחר שנפלו מהדקלים שעל החוף) ושתינו את תוכנו. מכאן נסענו לכיוון Port Launay שבחוף המערבי של האי. הדרך מטפסת בהרים ורואים את חופי האי מכמה כיוונים. במקום מסוים ראינו פתאום חיל בודד עם נשק שומר על שער של בסיס כלשהוא ולמדנו שיש צבא באיי סיישל. בדרך עצרנו לתצפית בנק' בשם MISSION אבל המקום קטן, לא מרשים וגם לא נקי ולא היתה שם נקודה לתצפת ממנה, כך שאפילו לא יצאנו מהרכב אלא המשכנו בנסיעה. עצרנו ללגום תה מיוחד במטעי התה (Tea Tavern) שצמוד למטעי התה ולמפעל היצור שם (לפי החוברת שלהם יש אפשרות לסיור מודרך, יש להם ארוחות בוקר וצהרים. פתוח 9-17 כל יום. בראשון 10-15). 
מכאן המשכנו במורד ולמטה בחוף פנינו ימינה (צפונה). נסענו עד שהדרך נחסמה בשרשרת ברזל. חנינו, ניגשנו לקו מים, היו הרבה עשבי ים על החוף ובמים, הסתובבנו ונסענו בחזרה. ראינו חורשת מונגרובים גדולי מימדים. נסענו קצת ועצרנו, הפעם בחניה שהיו בה מכוניות אחרות ושנורקלנו בפעם השנייה היום. למרות שהחופים יפים, מבחינת העולם התת מימי, מה שזכור לנו מחופי שארם א- שיך בסיני היה יפה יותר. שהינו כאן כשעה. מכאן המשכנו דרומה לאורך החוף ובחוף Anse La Moucheחצינו את האי, הפעם מזרחה. הגענו למסעדת Kaz Royalובה אכלנו ארוחה יקרה (840 רופיות) ומאכזבת. המחיר לא הצדיק את התמורה. בערב בלובי, ישבנו בחוץ וצפינו בשמים. מפת השמים היתה אחרת. נזכרתי איך אפשר לזהות את הדרום עפ"י צלב הדרום. והמצפן שבסמאטרפון אישר זאת.
יום מס' 3. 22.5.2012
יצאנו לחוף קרוב למלון, Anse Royal לשנירקול. על החוף התמקמנו קרוב לאי (Souris) שקרוב לחוף. מסתבר שבחוף יש שוטר/ת ששומר על החוף. ואז הבנתי שמישהו שראיתי אתמול כמה פעמים ב Port Launay על סלע בצד היה בעצם שוטר ששמר עלינו. וכאן אף ראינו אדם שמנקה חופים עם גורף עלים גדול. לא ראינו עמדת השכרה לציוד לשנירקול וטוב שבאנו מוכנים עם ציוד מהארץ. שנירקלנו במשך 3-4 שעות כמה פעמים ברצועת המים שבין החוף והאי. ראינו המון דגים ואלמוגים והיה כיף. המים היו צלולים מאד וקרירים. מומלץ בחום. התקפלנו וחזרנו למלון. התארגנו מחדש ויצאנו לכיוון גן התבלינים Jardin Du Roi. בגן יש עצי תבלין ונוי, וכן חוות צבים גדולים. שילמנו כניסה (220 רופיות לזוג) קיבלנו דפי הסבר לסיור עצמאי (המקום פתוח רק עד 1630, והמסעדה במקום פתוחה עד 1600). סיירנו כשעה והיה מעניין מאד. ראינו גם עצי Coco De Mer וגם צבים גדולים. גם נעקצנו ע"י היתושים. מהגן המשכנו לחוף בצד השני (המערבי) של האי כדי לחפש חוף שניתן ממנו לחזות בשקיעה כי בגלל ההרים לא ניתן לראות זאת מהצד המזרחי). בדרך עצרנו לקנות (200 רופיות) ארוחה ב Take Away שהיה על הכביש, דלק (24 רופיות לליטר) ונסענו לחוף יפה בשם Takamaka. זו הייתה ארוחה צנועה, אך רומנטית עם צבעי שקיעה מדהימים וחופים ריקים. וכמו שאלביס פרסלי שר באחד משיריו ("ויוה אל אמור"), לא חסר לנו דבר. נסענו בחשיכה למלון והתענגנו שוב על קוקטייל פירות. זהו הלילה האחרון במלון זה ובאי מאהה.
יום מס' 4. 23.5.2012
השכמה כרגיל ב0700. (השמש זורחת ב 0615 לערך ובאור מלא ושוקעת גם כן ב 1815 כלומר צריך לנצל את שעות האור). לאחר ארוחת בוקר ועזיבת המלון נסענו צפונה לשדה התעופה לקראת טיסה לפראלין. לאחר החזרת הרכב עברנו לטרמינל המקומי. היות שהקדמנו והיה מקום, יכולנו לעלות לטיסה מוקדמת יותר לאי פראלין. הם צלצלו בשבילנו לסוכנות ההשכרה בפראלין כדי שיקדימו את הרכב שהזמנתי מראש. הטיסה היתה חלקה וקצרה -; 10 דקות. בפראלין אספנו את הרכב (רבע מיכל גם כאן), תדלקנו ויצאנו לכיוון המלון. בדרך חלפנו על פני Valee De Mai שהוא אטרקציה עיקרית והחלטנו להיכנס כבר עכשיו לביקור. (750 רופיות לזוג). לאחר מקח וממכר שכרנו מדריך בשם אלברט לשנינו בלבד (500 רופיות). (הערה: לדעתנו, סיורים מודרכים ומדריכים כאלו מוכיחים את עצמם). סיירנו עם אלברט שעה ורבע ונהנינו מכל רגע והמשכנו עוד שעה בלעדיו. במהלך הסיור בפארק המדריך התלהב כל כך מהיותנו מארץ התנ"ך, שלא פגש עדיין ביושביה, וציטט לנו אמרות תנכיות כשעיניו נוצצות. במהלך הסיור גם התייעצנו איתו והוא הציע לארגן לנו הצעת מחיר לשייט לאיים Felicite, Cocos, Curieuse במחיר נמוך יותר.
הגענו אל המלון שלנו. המיטה קושטה בפרחי היביסקוס(בסיישל משקיעים ברומנטיקה שכן הרבה זוגות באים לשם לירח דבש. למשל הנסיכה קייט מידלטון). בחדר חיכתה לנו צלחת פירות. את המלון הזמנו בדיל של "שלם על 4 והישאר 6 לילות". היה כדאי. החדר שלנו היה בקומה שנייה, בקו הראשון. ירדנו לחוף הים שנשקף ממרפסת החדר שלנו והלכנו כמה מאות מטרים על החוף כדי לשנרקל בקצה הדרומי ליד כמה סלעים במים בקרבת החוף). סימן לזיהוי: על אחד הסלעים בסביבה יש צלב לבן. החוף היה נקי, ריק מאדם ויפה מאד. הרבה סרטנים קטנים רצו מהחוף למים ובחזרה. השקיעה היתה יפה מאד. הים היה חלק ובצבעי טורקיז. טוב שהבאנו שקפקפים להליכה במים. בערב יצאנו העירה (600 מטר בערך) לעיירה הקטנה ששמה Anse Volbert כמו שם החוף. נכנסו למסעדה גדולה בשם La Pirogue. (שחזרנו אליה אחר כך עוד כמה פעמים כי הייתה תמיד פתוחה וגם טובה). השולחנות היו עם מפות, תפריט אה לה קארט וגם תפריט קבוע של 3 מנות ממזנון של אכול כפי יכולתך. את הערב לוותה להקה של 3 גיטרות חשמליות ואורגן שהנעימה בשירה של שירי פופ משנות החמישים והשישים ובמנגינות של ה"צלליות". סגנון כזה היה פופולארי מאד גם בישראל של שנות השישים כך שחזרנו אחורה בזמן. האוכל היה מעולה. אגב, המאכל הלאומי בסיישל היא תמנון ברוטב קוקוס ויש גם את מנת הערפד. שתיהן טעימות. הארוחה כולל יין עלתה 750 רופיות (כ 225 שח).
יום מס' 5. 24.5.2012
ארוחת הבוקר: מרפסת גדולה, שמשקיפה לים, מסביבנו ציפורים רבות שאינן חוששות לאכול מהצלחות שלנו. הצוות מפזר להם על הדשא מדי בוקר קערות של לחם כדי שיניחו קצת לצלחות של האורחים שבמרפסת. יצאנו לאחר ארוחת הבוקר צפונה לכיוון Anse Lazio שהוכתר בספרות כאחד החופים היפים שבעולם. החוף יפה באמת. חוף גדול, רחב, לא צפוף, המפרץ מקסים ובמים דגים רבים. שנורקלנו בשני קצות החוף, תמיד ליד הסלעים, ושהינו בו כ 4 שעות. הרשת שהייתה במים במקביל לחוף מיועדת כנראה למנוע מכרישים להגיע לחוף והותקנה לאחר שלפני שנה לערך הייתה כנראה תקיפה של כריש. במשך השהיה שלנו בסיישל לא הצלחנו לאמת את הסיפור או לברר פרטים נוספים. הרשת הייתה קרועה בכמה מקומות וכמו הרבה תיירים אחרים בחוף, עברנו אותה אל הים הפתוח. גם כאן בחוף הייתה שוטרת שתפסה לה עמדת תצפית על סלע בצל, ממש מעלינו. כך שמי שלא ראה אותה בבואה לא ידע שהיא שם. החוף הריק התמלא לאיטו באנשים אבל עדיין היה ריק מאד בהשוואה למה שאנחנו רואים בחופי הארץ. נסענו בחזרה ובחוףAnse Possession נתקלנו בשלט על החוף שמציע שייט לאיים בסביבה. האיש נקרא Eddy. הוא נראה לנו אמין ואימתנו זאת אחר כך כי אמרו לנו שצריך להיזהר מרמאים בתחום זה. ודיברנו על אפשרות של שייט איתו לאי St. Pierre שמראש תכננו שנגיע אליו. חזרנו למסעדת לה פירוג ואכלנו ארוחת צהריים מאוחרת (530 רופיות) ומשם למלון. במלון הופתענו לגלות שצפויה לנו פגישה עם נציגה מחברת Mason Travel. ובפגישה היא הציעה לנו סיורים. היות שכבר ידענו מהן האפשרויות השונות ומהם המחירים שלהם אז הזמנו דרכה שייט וביקור של יום שלם באי La Digue המחיר שהציעה נראה סביר (114 יורו, כולל שכירת אופניי טנדם וכניסות למפעל). על שייט לאיים Felicute, Cocos, Curieuse סיכמנו בעזרת אלברט המדריך והצעתו של אדי לשיט לאי סט פייר היתה זולה יותר. זה איפשר לי להחליט להחזיר את הרכב לאחר 3 ימים ולקחת רכב ליום נוסף בסוף. (כך שנהיה בסוף עם 4 ימי רכב בפראלין מתוך שישה). בערב ירד עלינו גשם סוחף אבל רק במשך חצי שעה. מילה על צוות המלון: משתדלים להנעים את הזמן. למשל אספו קוקוסים שנפלו בחצר ושמו לנו בחדר מוכנים לאכילה.
יום מס' 6. 25.5.2012
נסענו דרומה לכיוון Anse La Blague שלפי המפה ראוי לשנירקול. בחוף ראינו שהכל נטוש והחלטנו לעזוב. החוף צר מאד, עם סלעים וזרמים חזקים. יצאנו משם ונסענו לחפש את אדי. בבתים שמול החוף והשלט איתרו לנו את האיש ויצאנו איתו לאי סט. פייר כשהוא נשאר איתנו כל העת, ללא הגבלת זמן. שכרו היה 30 יורו. ובאי שילמנו עוד 400 יורו מס נחיתה לשנינו. באי -; היינו רק אנחנו אדי והשומר שמתבטל בצל. מדי פעם הגיעה סירה שלא התקרבה לחוף. שנורקלנו כאות נפשנו כשאנחנו אוחזים ידיים ומצביעים בידים על הדגים והאלמוגים, חוויה מיוחדת ומאד מקרבת. לא שנורקלנו בצד האחורי של האי בשל הגלים והחשש מפגיעה מהסלעים אבל אחר כך נאמר לנו שיש שם כנראה צבי ים (וגם כרישים). מאוחר מדי. זה היה אתר מצוין לשנורקל. ראינו כמויות גדולות של דגים ואלמוגים בצבעים שונים. והכל במקום קומפקטי. באחת הגיחות לים ירד עלינו גשם קל בעת השחייה. חוויה חדשה. חזרנו עם אדי לחוף ומשם נסענו לחניה של מלון Berjaya וניגשנו אל החוף לעוד שעתיים של טיול חופים מקסים. בערב הלכנו למסעדה בשם La Goulu. היו מעט אנשים. ישבנו בחוץ האוכל היה טוב. ירד קצת גשם אבל זה לא הפריע כי היו גגונים.. לא התאכזבנו. 
יום מס' 7. 26.5.2012 שבת, ערב חג שבועות.
בבוקר אסף אותנו רכב ששיך למסעדת פירוג (למדנו שאם רוצים להגיע למסעדה אז אפשר להתקשר ולבקש הסעות). בחוף, מול המסעדה חיכינו לסירה שתגיע ותיקח אותנו לשייט באי פליסיטה ולאי הצבים. שייט של יום שלם (230 יורו לזוג). בהתחלה שטנו לאי הצבים Curieuseוהורדנו את הבחור שיכין את הBBQ לאחר הצהריים. היינו שני זוגות בסירה והזוג השני היו זוג שנישאו כמה ימים קודם לכן וישר באו לירח דבש. הכנסנו את כל הציוד לתאים סגורים מכיון שעמדנו לשוט בים גלי ובסירת מנוע קטנה. ואכן נשטפנו בהוגן. הגענו לאי Cocos (מצפון לאי Felicite) שנורקלנו בהנאה. היו כאן במיוחד אלמוגים במגוון צבעים וכן קבוצות גדולות של דגים, בצבעים שונים. לאחר כשעה המשכנו בשיט קצר לאי Felicite ושם כששנורקלנו ראיתי צב ים שוחה ממש לידי. (אגב צבי ים הם Turtles וצבי יבשה הם Tortoises). הזוג הצעיר צילם מתחת למים עם מצלמה חד פעמית שמיועדת לצילום כזה. משם חזרנו בשיט לאי הצבים. החוף מלא עשבי ים. עלינו על החוף לארוחת דגים וסלטים שהוכנה עבורנו. בחוף ישנה שמורת צבים גדולים -; Tortoises -; ושוטטנו ביניהם והאכלנו אותם. (יתכן שחסכנו נסיעה לאיי גלפגוס). אמרו לנו שהצב הבוגר שבחבורה הוא בן 225 שנה אבל לא הייתה לו תעודת לידה... משם הציעו לנו לחצות את האי בהליכה ולהגיע לחוף השני שלוAnse St. Jose . אנחנו ויתרנו והזוג הצעיר הלךונפגשנו לאחר כ 45 דקות. ומשם המשכנו לאי סט פייר אבל היות שהגלים גבוהים ומחוסר זמן השהיה היתה קצרה ואפילו מאכזבת. כנראה שהשנירקול הטוב הוא לפני הצהריים. המסקנה: לא לוותר על שייט בנפרד לסט פייר. בשעה 1630 חזרנו לחוף מול מסעדת פירוג. והלכנו לכיוון המלון על החוף החולי במקביל לכביש. כרגיל החוף ריק מאדם, חולי ומלא בסרטני חוף שרצו אנה ואנה.
יום מס' 8. 27.5.2012
יום מס' 9. 28.5.2012
הרכב שהזמנתי הגיע למלון. נסענו לחוף Anse Geogette (כדי להגיע לחוף זה יש לתאם מראש, עם המלון ששם וזאת בעזרת פקיד הקבלה שבמלון שלכם). הגענו לשערי המלון Contance Leumeria Resort. (במלון יש מגרשי גולף ענקיים ובתחומו יש שלושה חופי רחצה). למרות התיאום, לא ידעו בשער על בואנו וטוב שהיו עלינו הדרכונים. לאחר המתנה הרשו לנו להיכנס -; רגלית -; כי כולם משאירים את הרכבים מחוץ לגדר, עקב חניה מצומצמת ועדיפות לאורחי המלון בחרנו בחוף קרוב יותר לכניסה, בשם Petite Anse Carlan ולא בחוף שהמליצו לנו, מפני שההוא היה רחוק והצריך חצי שעה של הליכה בעליה ובחום. זהו חוף יפה מאד ומזמין. שנירקלנו שם הרבה למרות שהיו מעט דגים. אחר כך עלינו לתצפית מנקודה מרשימה, שהגישה אליה היא מעל המסעדה שבחוף. נקודה זו מומלצת במיוחד ונותנת תחושה של סוף הדרך. משם הלכנו גם לאורך החוף דרומה עם העשבים שעליו ואספנו הרבה קונכיות מיוחדות. בדרך חזרה עברנו בעיירה Grand Anse, עצרנו רק לתדלוק. הגענו לאיזור של המלון שלנו, והמשכנו למסעדת הבית לה פירוג. ושם אכלנו. במחשבה לאחור, לא ברור מה היינו עושים לולי מסעדה כגון זו לא היתה בנמצא? חזרנו למלוןלטבילה בים על רקע השקיעה וקינחנו בקוקטייל במלון. לילה אחרון בפראלין. 
יום מס' 10. 29.5.2012
ירדנו לטבול פעם אחרונה בים, שהיה כמו בריכה. היינו שני אנשים על חוף באורך ק"מ, לבן מסמא עיניים, מוקף עצים טרופיים. שמש ומים בצבעיטורקיז. העיין איננה שבעה מהיופי.
התארגנו לעזיבה ונסענו לשדה להחזיר את הרכב. טסנו לאי מהאה, ואז מעבר לטרמינל הבינלאומי, והמתנה לטיסה לאדיס אבבה. בינתיים בדיקה של הדיוטי פרי שמסתבר שזול מאד מזה שלבן גוריון (בדקתי רק בנושא בשמים ואלכוהול). לדוגמא: ויסקי שנמכר בבן גוריון ב84$, עלה כאן 650 רופיות כלומר בשליש פחות). לזכור רק לבקש שאת הקניות יארזו לכם בשקית אטומה שאפשר להעלות לטיסת ההמשך באדיס. תם ונשלם הנופש הרומנטי שלנו באיי סיישל. זה היה ממש ירח דבש שני.
