אוגנדה – למה לא ? – יומן מסע של שבועיים בארץ הלא נבחרת
אז החלטתי לטייל באוגנדה. למה אוגנדה ? מי בכלל שמע על אוגנדה? מסתבר שהרבה. מסתבר שיש שם מלא מה לראות. ומלא מטיילים גם. ורק בארצנו הקטנה עוד לא שמעו על נפלאות המדינה ועל מה שיש לה להציע. אז זו היא נסיעה ראשונה שלי ליבשת אפריקה. ואני מטייל לבד ובתקציב תרמילאי. ישר מלא חששות ממלאים אותי בשלב כזה בתכנון הטיול. "בטוח שם ? יש שם מטיילים נוספים לחוות איתם חוויות ? יש Wi-Fi באפריקה בכלל ? ". אז עם קצת בטחון שכל טיול הוא חוויה ארזתי תיק מוצ'ילרים וטסתי לשבועיים לחקור את המדינה. רק כדי להרגיע , באוגנדה עצמה סופר בטוח. הסכנה הכי גדולה שאפשר להסתבך בה זה שתיפול לתוך בור בגלל שהכבישים שם לא במצב הכי טוב והמדרכות בכלל לא קיימות.
הטיול שלי מתחיל בתחילת חודש אוקטובר , עונה חלשה מבחינה תיירותית עקב היותה העונה הרטובה.
נחתי בערב בנמל התעופה באנטבה. כ-50 קילומטר מקמפלה העיר הבירה. אבל מרחקים באוגנדה לא אומרים כלום. כי הפקקים יכולים גם לקחת שעתיים בערבים. לאחר טיסה ארוכה ושעתיים של פקקים באמצעות נהג הגעתי לקמפלה. בקמפלה יש הכל . יש צפיפות של הודו ויש שכונות של "מזונגו" ( white man בשפת המקומיים) עשירים. בקמפלה יש מבחר הוסטלים. חלקם במרכז העיר וחלקם בשולי העיר. המפורסם והטוב ביותר למציאת שותפים לטיול הוא ה red chili hideaway שממוקמם במזרח העיר. ואפילו כולל בריכה ותנאים סבירים בהחלט ללינה.
יום ראשון - קמפלה – החלטתי להסתובב ולהרגיש את העיר. מרכז העיר הוא בלאגן אחד גדול. לפעמים יש מדרכות ולפעמים אין. אתה יכול להיכנס לרחובות שלמים של תחום עיסוק מסוים. כך יצא שהגעתי לרחוב שלם (ואני לא מגזים) שמתעסק במדפסות. רחוב שלם של מתפרות וכן הלאה. כמחזה עיינים זה די מבדר. החלטתי לבקר בשוק הדגים שממוקם בגאבה ביץ. אפשר לראות דגים מוצאים למכירה פומבית באופן לא אסטתי במיוחד. הדגים יחכו על הקרקע עד לרגע המכירה. יורמו לאוויר ואז ינחתו לאדמת הרחוב והבוץ . ברגע זה מלא ידיים מלאות שטרות כסף יורמו לאוויר. ולבסוף זוכה מאושר יקח את דגי הבוץ לביתו. משוק הדגים גם אפשר לצאת לשיט לאחד האיים שקרובים לשוק ולראות חיות כמו שוורים ואנטילופות. בערב החלטתי לשנות אווירה וללכת לאחד ממסעדות היוקרה שהעיר מציעה. מאוד נחמד להיות במסעדות טובות בעיר כזו. כל החוויה עולה פחות מפיתה של אייל שני ומטפלים בך ומפנקים אותך עם קוקטיילים ובשר טעים ומשובח. אני ניסיתי לראשונה בחיי ללכת למסעדה שהגישו בשר ציד. בין החיות שהוגשו על שולחני היה גם בשר קרוקודיל. שמסבר שהוא מאוד פופלורי במסעדה זו.
יום שני – יצאתי מקמפלה לכיוון ג'ינג'ה, הממוקמת במזרח המדינה. כשעתיים מקמפלה. בחרתי לנסוע במטטו. מטטו זה האוטובוס המקומי שמגיע בצורה של ואן דחוס ללא קשר למספר המושבים. ולעיתים תוכלו גם לראות תרנגלות חיות כמטען על הגג של הרכב. נסיעה במטטו לכיוון גיגנה עלתה לי כ-7000 שילינג וארכה שעתיים. שעתיים שבהן אנשים עולים ויורדים בכל תחנה אפשרית . וכל הנוסעים מקשיבים וצוחקים מהרדיו שדיבר בשפה המקומית. הגעתי לעיירה ועליתי על בודה ( אופנוע מקומי שמתפקד כמונית ליחיד) לכיוון Nile Explorer Club. זהו מקום מעולה להתחיל בו את הטיול. הגסט האוס ממוקם על הנילוס עם נוף משגע. אפשר לבחור בDorm זול של 12 דולר או באוהלים מפנקים עם נוף ישיר שצופה על הנהר. אחלה מקום לבלות בו יום או יומיים. אפשר לטייל לעבר מפל או לעשות אחת מהפעילויות שהנהר מאפשר. כיוון שנרשמתי לרפטינג (דרך חברת Adrift) רק נהנתי מהמים והנוף.
יום שלישי – רפטינג על הנילוס - חוויות הרפטינג היא אומנם יקרה(140$) אך מאוד מומלצת . היא אורכת יום שלם ומי שרוצה גם יכול לשלב אותה עם בנג'י בתחילת היום. 4 שעות של רפידים בדרגות 1 – 5 מסתיימות בתשישות על אי. שבו הרפטינג דואג לארוחת צהריים ושתייה כדי לחדש כוחות. הפסקת הצהריים מתרשת על אי באמצע הנילוס והיא די מגוונת. ואחרי 3 שעות של חתירה אתה צריך קצת אנרגיה וצל. ככה שהיא באה בול בזמן. לאחר ההפסקה חוזרים לסירה לעוד 3 שעות שבסופם אתה באמת רוצה רק לרדת ולנוח . כשמגיעים לנקודת הסיום מגיעים לבית קש מוצל ונעים שבו מכינים לכל הקבוצה שיפודים ושותים בירה קרה. כדי לסיים את החוויה בעוד צופים בצילומים (שכמובן אפשר לרכוש עבור תשלום נוסף) איך כולם מתהפכים ונופלים למים. בסוף יום כזה אתה גמור וכל מה שנשאר זה לאכול את השיפוד ולזחול גמור מעייפות למיטה.
יום רביעי וחמישי – נסיעה מג'ינג'ה לפורט פורטל - המסלול הקלאסי מג'ינג'ה הוא להמשיך למפלי סיפי והר אלגון. כיוון שהייתי קצר בזמנים החלטתי שאני אנצל את היום כדי להגיע לאיזור המכתשים. שעתיים ראשונות נדרשות לחזור מג'ינג'ה לקמפהלה ועוד 6 שעות נסיעה (במידה ולוקחים נהג - בתחבורה ציבורית זה קצת יותר) נדרשות כדי להגיע לפורט פורטל. העיר הקרובה ביותר לאגמי המכתשים. מה שנחמד בנסיעות האלו הוא שאוגנדה פשוט יפיפייה. וגם לראות אותה מבעד לחלון הרכב: את הטבע , את הערים הקטנות ואת התושבים זה מאוד מספק ומגוון. ספציפית בנסיעה הזו חוויתי את אונס השישליק הראשון שלי. כשאתה עוצר באמצע עיירה קטנה חשוב מאוד לסגור חלונות. אחרת כל נערי העיר שעינם צדה אותך ירוצו לעברך עם מלא שיפודי בשר וכנפיים ופשוט יכניסו אותם לתוך הרכב דרך החלון. שיטת מכירה די אגריסיבית אבל לא מזיקה , פרט לריח שנוצר ברכב.
פורט פורטל עצמה היא עיר ולא מומלץ לישון בה. אנחנו ישנו קצת דרומה באחד הכפרים שנמצאים על גדות אגמי המכתשים עצמם. מצאנו גסטהאוס נחמד ללא שם שהיה ממוקם כ200 מטר ליד הפאפיה לודג. אחד מהלוג'דים הכי מפנקים באיזור (וגם יקרים באופן לא פרופרציונלי בעליל). הגסטהאוס שישנו בו היה בסיסי אבל חמוד ביותר. לחדר היה חשמל אך ורק מסוללה שנטענה על ידי פאנלים סולרים במשך היום. והמקלחת הורכבה מדלי של מים חמים שהוצב על גג חדר המקלחת, צינור ומשאבה. די בסיסי ומוגבל. אך כיוון שהחדר מקלחת צפה על אחד האגמים.התאפשר לנו להתקלח כאשר אנחנו צופים על נוף מדהים. בעלי ההוסטל עצמם מאוד מתוקים. כיוון שלא היה יותר מידי אמצעי תאורה שם. בעלי הגסטהאוס הציפו אותנו בעששיות בזמן שחיכינו לאוכל המקומי שהזמנו מהם.
למחרת עשינו טיול באגמים ובכפרים הסובבים אותם שארך 3 שעות. סיור חמוד שבו ראינו איך כל משפחה דואגת למימוש חלקתה ולגידול בננות, קפה ופירות נוספים. ראינו את בתי הבוץ המסורתים וכמובן את כל אגמי המכתשים שבאיזור. לאחר הליכה בכפרים הגענו למפל מקומי ללא שם. מפל מדהים לרחצה שהיה הפינאלי של הסיור. כיוון שישנו בגסטהאוס של תרמילאים. הרשנו לעצמנו להתפנק ולאכול צהריים ב"פאפיה לוגד". מאוד מומלץ!! קצת יקר ביחס למחירי אוגנדה אבל כולל מיטות שיזוף שמביטות על האגמים. בירה קלה, בופה פיצות מעולה ואנשי צוות מאוד נחמדים שנותנים שירות אדיב. בסיום הם הזמינו עבורי אופנוע בודה לעיר הקרובה כדי שאוכל להמשיך לשמורת הרונזוורי. מהבודה עברתי ל"מטאטו" (האוטובוס המקומי) ולאחריו עוד בודה להוסטל Rwenzori hostel trekkers שנמצא בסמיכות לשמורה.
יום שישי לטיול – פארק הלאומי הרנזורי – שמורה עצומה, רחבת טבע ונופים מגוונים והרבה גשם. אפשרי לעשות שם טראקים קצרים וארוכים :החל מיום אחד ועד שבעה ימים. שכולל הליכה עם נעלי דוקרנים בשלג ואפשרות להעפיל לפסגת מרגריטה. ההר הכי גבוה באוגנדה. ממנו נשקף נוף על אוגנדה ועל קונגו. אני בעצלנותי ובמחסור הימים שלי עשיתי את ה - community walk. שבמהלכה הלכתי בכפרים הסמוכים כחצי יום. בסוף החצי יום, ולאחר כמה תצפיות הגעתי למפל. האמת שבשלב הזה נהייתי רווי בימי הליכה ומפלים קטנטנים. החלק המרגש ביותר של ההליכה ביום זה היו הילדים הקטנים. בדרך עברתי בבית ספר מלא ילדים. הבית ספר עצמו נראה כמו קרוואן מט לנפול ותפסתי את הילדים בדיוק כשיחקו בחוץ. הם כמובן מתים על "מזוגנו" וזה מאוד קל להצטרף אליהם להפסקה פעילה.
המזג אוויר שהיה באיזור הרונזוורי היה גשום ולכן החלטתי לעלות על אוטובוס ולהמשיך לתעלת קלינזה. תעלת קלינזה נמצאת בתחילת שמורת queen Elizabeth . אחד מהשמורות היותר מפורסמות באוגנדה בה אפשר לראות אריות עצים נדירים. ליד השמורה עצמה יש גם איזורים לחיפוש שימפנזות. בהמלצת טיפים של מטיילים ישראלים הגעתי לגסטהאוס טמבו- האגדה סיפרה עליו שבלילה מגיע היפופוטם לשטח הגסטהאוס. איך שהגעתי החלטתי לחנוך את המקום בצפייה על התעלה שנשקפת מהגסטהאוס כשבידי בירת Nile special . תוך כדי שאני צופה על התעלה ועל הדייגים בגדותיה אני רואה היפופוטמים שוחים במים. ישר אני מתלהב ויורד עד לגדה . בה אחד מהאנשים הציע לי סיור של שעתיים לאורך גדות התעלה . הסכמתי, לקחתי את הבירה ואת המצלמה ועליתי על הסירה. הבחור שלקח אותי לסיור התברר כסופר מקצועי - ידע בדיוק איפה לחפש כל חיה והסביר לי על כל ציפור שנתקלנו בה. ראינו מלא היפופוטמים, באפלויים , ציפורים וקופים על העצים.
ימים 7-11 : יום אחר כך יצאתי על הבוקר בתחבורה ציבורית בכוונה להגיע לאגם בוניוני . אחד מיעדי הטיול הנכספים ביותר. לקח לי 7 שעות להגיע והחלפתי 3 מטטואים בשביל זה. הדרך כהרגלה יפייפיה ומלאה ירוק ומטאי בננות. אגם בוניוני עצמו מרהיב ביופיו. אגם גדול שמכיל 29 איים. חלק מהאיים לא מאויישים . חלק מהאיים עם סיפור. בערב הראשון נסעתי לאכול בrock lodge . קצת מחוץ לעיירה המרכזית. כך שיצא לי להיות על הבודה בשקיעה ולעשות סיור שבו אני רואה את כל האיים בצבעים מהממים. הלודג עצמו כדרך אגב מדהים ויושב על המים. מנהלת אותו ג'סיקה והדודה שלה מסי. והן בעלות ההוסטל הכי מתוקות שיצא לי לפגוש בטיול. הן ממש ישמחו לשוחח עם כל אחד והאוכל שהן מכינות בעצמן מעולה.
את שני הימים הראשונים ביליתי בoverland resort. סוג של Club med לתרמילאים ומטיילים מכל מיני סוגים. אפשר לישון שם בdorms, להקים אוהל או להתפנק באוהל של המקום עם מיטה שמשקיף על האגם. בערב תמיד יבעירו מדורה קטנה שאפשר להתחמם מולה ליד המסעדה של הגסט האוס. ביום עשיתי סיורים : יום ראשון סיור בסירת מנוע בו הגעתי לכפר הגמדים. חוויה תיירותית למדי ולא הכי מומלצת, למען האמת. הגמדים הם שבט של אנשים שאולי במקרה החמור קצת נמוכים. והם רוקדים עבורך שאתה מגיע מוזיקה מסורתית עבור כסף. למרות זאת, הטבע שם יפייפה והדרך בסירת המנוע כיפית למדי. יום אחר כך ביליתי באי מטיילים שנקרא "ביונה אמגורה". בהחלט אי מומלץ לכל מי שבאיזור. אפילו אמליץ לבלות שם לילה . מדובר באי קטנטן שמכיל גסטהאוס עם חדרים משותפים וגם חדרים זוגיים מפנקים. מזח שכיף לקפוץ ממנו ומסעדה שאפשר לרבוץ בה כל היום. מושלם . זה בדיוק מה שעשיתי שם :)
יום אחר כך הלכתי לחיפוש אחר גורילות. בשמו הרישמי :gorilla trekking. בהחלט אחת האטרקציות היותר מיוחדות שאפשר למצוא באוגנדה. כשם שניתן לאטרקציה המבוקשת ביותר שיש באוגנדה. זוהי לא הליכה לצפייה בחיות המדהימות בגן חיות. ואלו לא גורילות שחיות בשבי. להפף, הפעילות מתבצעת באופן הכי רישמי שאפשר מול ארגון הפארקים הלאומים ( להחליף בשם הרישמי). הארגון דואג שהגורילות יוכלו לחיות את חייהן בשלווה. הגורילות עצמן נמצאות בבוינדי. איזור במרחק של שעתיים נסיעה מערבה מאגם בוניוני. בתוך הפארק יש כ-8 משפחות של גורילות שמתפרסות על כל האיזור. שומרי הפארק הם הדרך היחידה להגיע לגורילות. הם עוסקים בפעילות איתור המשפחות שמשנות מקום לינה כל לילה. הפארק דואג להגביל את מספר האנשים שמשתתפים בפעילות כל יום ודואג שמשפחות הגורילות יהיו בנוכחות בני אדם אך ורק שעה ביום.
ובאשר לחוויה עצמה. היא מתחילה ב5 בבוקר שאספו אותי בspecial drive לנסיעה של שעתיים לאיזור בוינדי. האיזור נפתח לעברי כשהזריחה החלה וקבוצות עננים נמוכים החלו מתפזרים ומגלים לי את הנוף המדהים של איזורי הג'ונגל. לאחר שהגעתי לפארק חולקנו לקבוצות: קבוצת הצעירים וקבוצת הפנסיונרים. חשוב להשתייך לפנסיונרים . אחרת אפשר ללכת יום שלם עד שפוגשים גורילות. במקרה שלי גם בקבוצת הצעירים לא היינו צריכים ללכת יותר מידי. בליווי מדריך עם מצט'ה ושני מלווים עם נשק ועוד 3 חברים לצוות היומי נכנסו לג'ונגל. ההליכה ארכה כמעט שעתיים בכל כיוון והיא יכולה להיות מאוד אתגרית. מהר מאוד נכנסו לתלם של פילים. שעזר לנו מאוד כי הם פילסו לנו נתיב יחסית רחב ללכת בגונג'ל. דרך אגב, עקבות הפילים הן עצומות והשטח הבוצי גרם להרגשה שאנחנו עוקבים אחרי ענקים בחיפושנו אחר הגורילות.
לבסוף, מצאנו אותן. משפחה של 12 נפשות: 4 זכרים כשאחד מהם הוא זכר האלפא. 5 נקבות ו 3 צאצאים. החיה עצמה מרשימה בטירוף. ידידותית .לרוב אוכלת עלים ומתעלמת ממך. וכמובן יכולה להרוג אותך בהינף יד אם תבחר בכך. אפשר להתקרב אליהן עד מרחק של 7 מטר על פי ההוראות ואסור להתעתש לידן. כדי שלא יחשבו שאתה עוין. וכדי שלא תדביק אותם במחלות אנושיות. למרות זאת, מהר מאוד אתה מוקף במשפחה עד למרחק של מטר בודד. חצי מרגיש בר מזל וחצי מפוחד. ועד שאתה מבין כמה האירוע הזה מיוחד, מגיע הזמן לחזור.
את היום הנוסף ביליתי בדרכים חזרה מאגם בוניוני לקמפלה. כיוון שב-15 יצאתי שוב מקמפלה לחווית ספארי רגועה של 3 ימים כולל נסיעות הלוך ושוב לפארק הלאומי מורצ'יסון. הנסיעה חזרה לקמפלה היא סיוט בתחבורה ציבורית. ולכן החלטתי שאני לוקח טרמפים. שהייתה חוויה לא פחות נוראית אבל הרבה יותר מעניינית. בה פגשתי הרבה "מזונגו" מקומיים שסיפרו לי על חיי האדם הלבן באוגנדה ( חיים שם די טוב ממה שהבנתי) . הספקנו לשחד שתי שוטרות שעצרו אותנו בצד הדרך. לראות התהפכות משאית ולבקר בקו המשווה.
ימים 12 - 15 - הדובדבן של הטיול שלי היה ללא ספק שלושת ימי הספארי האחרונים שעשיתי דרך ה-Red Chili Hideaway. בדיעבד, בחירה מעולה. הצטרפתי לקבוצת צעירים שכללו 4 גרמנים ואמריקאי. כולם צעירים, כולם מטיילים, כולם חיוביים. יום ראשון היה יום בעיקר של נסיעה לפארק. שממוקם בצפון המדינה. הנוף יפייפיה ועושים עצירה בדרך כדי לראות קרנפים. באופן אישי, אני הרבה יותר התרגשתי מעדר הפרות עם הקרניים העצומות שמלחחות להן עשב. אבל גם קרנפים זה מגניב אני מניח. באיזור שעה 4 מגיעים לכניסה לפארק וכולם מתחילים להתעורר. מהרגע שנכנסים לפארק רואים מלא יעלים, וג'קסונים ובאפלות וכולם מקפצים להם ובורחים מרעש המנוע של הואן שלנו. לאחר נסיעה של שעה בסוואנה מגיעים לנהר. מקום הלינה נמצא מעבר לנהר ועל כן חוצים אותו עם מעבורת או עם אחת הסירות שיש במקום. המקום לינה עצמו מדהים. יש ממנו שקיעות וזריחות מדהימות. אנשים צעירים מכל העולם. אוהלים שהוכנו מראש בהם ישנים. ומבנה פתוח מרכזי לבלות בו את הזמן בו מגישים אוכל מעולה ואלכוהול במחיר אפסי. וכמיטב המסורת האוגנדית, כל ערב מקימים מדורה. המתחם הוא פתוח ולפעמים מגיעים אליו חזירי בר ובבונים (אימת הפחד של כל מטייל) שמנסים לגנוב את האוכל. ואפילו היפופוטמים שמלחחים להם עשב במתחם. קיצר, קסום:)
ביום השני התעוררנו בזריחה כדי לעשות game drive. פעילות הספארי עצמה. נכנסו לואן. או יותר נכון, עלינו על גג הואן וחיפשנו מה לצלם. יש עדרי איילים, ג'קסונים, גירפות ,לביאות ואריות, ציפורים ובאפלויים. ולאחר 3 שעות אתה כבר רווי מההרפתקה ומחפש לחזור לנוח קצת במתחם. אחר הצהריים , לאחר שינוץ קל. המשכנו בשיט בוא רואים עוד חיות מים רבות ובינהן :היפופוטמים, פילים , קרוקילים ושלל ציפורים. במשך כל השיט אפשר לשתות בירה עד שחוזרים לחוף מבוסמים ומאושרים.
ביום השלישי הספקנו ללכת לבקר במפלי מורצ'יסון. בהחלט חוויות הטבע הכי עוצמתית שיש לפארק להציע. וכמו כל טבע מרשים. אין שום מילים שיוכלו לתאר אותו.
בסיום חזרנו לקמפלה . ללילה אחרון בעיר לפני חזרה לארץ. לסיום הטיול, אני וחברי למסע (שהספיק לברר ולמצוא לנו את המסעדות הטובות ביותר שקמפלה יודעת להציע לנו) בחרנו במסעדה הודית. יש הרבה הודים באוגנדה ולכן המסעדות ההודיות שם פורחות. מאוד מומלץ לפקוד לפחות אחת במהלך הטיול. אולי אחת הפעמים היחידות שאפשר לאכול מנה הודית באיכות גבוהה בלי להסתכן בקלקול קיבה.
וזהו, יום אחר כך התחלתי במסעי חזרה לארץ. מלא באנרגיות. מלא בחוויות טובות משבועיים של אנשים טובים בצידי הדרך ומממטיילים מכל העולם שחלקו איתי את הטיול. והכי חשוב , חזרתי בחוויות ממדינה שבכלל לא ידעתי שיכולה להציע כל כך הרבה. החל מטבע וחיות ועד לאנשים טובים,רגועים וידידותיים. אז באופן הכי קלוש שאפשר, אך נובע מכל הלב . אני שואל את כל מי שהגיע עד לשלב זה ברשמיי: למה לא אוגנדה?
