שבת, 14/01/2017, 07:30 – דרכנו בני ואני בפיסגת הקלימנג'רו,טנזניה-ההר הגבוה באפריקה
אם נפשכם חפצה בטיול שונה לחלוטין, מאתגר פיזית ומנטלית, באווירה שונה ומיוחדת, בתנאי שטח, זה הזמן לקבל החלטה אם לקרוא את הבלוג עד סופו, או להפסיק פה.
הקלימנג'רו לא משופע בבלוגים, פוסטים קצרים של 4 שורות כלל אינם מתארים או ממצים את מהות הטיול, המלצה על מדריך כזה או אחר חשובה ככל שתהיה חוטאת להבנת מהות הטיול וההכנות אליו. אני אנסה לעשות זאת כמיטב יכולתי. המידע הוא רב ביותר ולכן ככל שאהיה תמציתי, הבלוג יהיה מעט ארוך.
טנזניה: מקושרת אוטומטית עם 2 אטרקציות עיקריות : ספארי – 5 פרקים לאומיים. ואי הנופש זנזיבר. אולם יש אטרקציות נוספות הזוכות לפחות תשומת לב תקשורתית וביניהן “הר מרו” בגובה של כ 4500 מ', והר הקלימנג'רו בגובה 5950 מ' – שניהם אתרי תיירות אטרקטיביים לטיפוס.
לזנזיבר שהוא אי נופש יש טיסה ישירה מישראל. טיולי הספארי ו/או הטיפוס על ההרים מתחילים בנקודת ההגעה הראשונית שהוא שדה התעופה קילימנג'רו, ההגעה אליו היא דרך אתיופיה-נחיתה באדיס אבבה ומשם טיסת המשך לטנזניה לשדה התעופה קילימנג'רו.
(מזנזיבר לקילימנג'רו מגיעים בטיסה של כשעה). משדה התעופה קילימנג'רו מתפצלים לעיר בשם ”ארושה” או לעיירה בשם “מושי”– תלוי במקום מושבה של החברה אותה בוחרים למתן שירותי התיירות. לי הוסבר שארושה קרובה יותר לאתרי הספארי, מוגדרת כעיר, יש בה הרבה אנשים לבנים גם עקב קשרים כלכלים ולכן נחשבת בטוחה יותר, יש יותר כוחות שיטור המסתובבים בעיר. מושי נחשבת עיירה, סביבה בעיקר כפרים, תושבי העיירה והכפריים המגיעים לעשות עסקים ולמכור את מרכולתם נחשבים פרימיטיביים לדוגמא מסרבים להצטלם (אני צילמתי בסתר תוך כדי הליכה), הוזהרנו לא ללכת לבד בעיירה משעה 19:00 כשמחשיך ללא ליווי של טנזני כי עלולים לשדוד אותנו, אבל בשעות היום אין מגבלה, ואכן בשעות היום העיירה בטוחה מאד ומסבירת פנים. ככלל מדובר בעם שוחר שלום, חייכן, ידידותי, רובם דוברי אנגלית מצויינת (בטנזניה מע' החינוך מתנהלת באנגלית כולל ספרי הלימוד). החברה עמה אני בחרתי לעבוד נמצאת במושי ולכן מן הסתם תחילת וסוף הטיול התרכזו בעיר. חודשי החורף בארץ הם חודשי הקיץ בטנזניה ולכן ינואר-פבר'-מרץ זו עונת התיירות במדינה, התקופה לטפס על ההר : החודשים החמים הם אמצע דצמבר עד אמצע מרץ, הקרים הם יולי עד נובמבר. הקלימינג'רו - הר געש רדום נקרא במקור קילימקיארו ע”ש השבט שחי בתחתית ההר, הגרמנים ששלטו במדינה והופתעו מפסגה מושלגת במדינה חמה, לא יכלו לבטא את השם, ולכן ביטאו אותו כקלימנג'רו. פסגת ההר אליה כולם שואפים להגיע נקראת Uhru peak – בתרגום “חופש” השם ניתן בעת שטנזניה קיבלה את עצמאותה וחייל נשלח לשים את דגל המדינה בפסגה. להר 6 מסלולי טיפוס 1. Machame route – הידוע גם בכינויו “וויסקי", נחשב מסלול מאתגר וקשה, לינה באוהלים, נוף מרהיב, מסלול מעגלי. 2. Marangu Route – הידוע גם בכינוי “קוקה קולה”, נחשב למסלול הקלאסי והקל ביותר, השינה בבקתות, מסלול פופולרי ועמוס בעיקר בעונות הגשומות עקב הלינה בבקתות, לא מדובר במסלול מעגלי ולכן יש פחות מראות נוף. 3. Rongai route – שביל צפוני צמוד לגבול עם קניה, פחות עמוס, התחליף למרנגו בעונה הגשומה. 4. Lemosho Route – נחשב למסלול הטוב ביותר, יחסית חדש, ממקסם את הסיכויים להגיע לפסגה, 5. Northern Circit Route – המסלול החדש והארוך, היומיים הראשונים הם כמו מסלול Lemosho, מכיוון שהוא המסלול הארוך ביותר נדרשים 8-9 ימים כדי לסיימו. 6. Umbwe Route – מסלול קצר, ישיר, תלול, מאתגר וקשה. קושי בהתאקלמות, סיכויים לסיימו לא גבוהים, מומלץ רק לבעלי ניסיון טיפוס. ככלל הטיפוס במסלולים השונים נמשך בין 6-8 ימים (תלוי מס' משתנים כגון: בחירה אישית של המטפס, המסלול שנבחר, סוג האדם המטפס כושרו ואופיו, החברה בה בוחרים ומסלולי הטיול שלה – הסבר בהמשך. העיקרון עליו מבוסס הטיול הנו ההתאקלמות לגובה. במהלך היום הליכה בין 5-10 ק”מ בהם מטפסים בגובה, כל יום מרחק אחר, בלילה ישנים במחנה הנמצא נמוך יותר וככה נוצרת התאקלמות והסתגלות של הגוף לגבהים השונים. מזג האוויר בהר משתנה, תלוי אזורי אקלים המשתנים בהר. אנחנו התחלנו ביער גשם וסיימנו בפסגה ברוחות עזות וקר מאד (5-). בחירת החברה לטיפוס : שירותי התיירות בטנזניה ניתנים ע”י חברות מורשות בלבד המקבלות רישיון מדינה. הנושא מסודר ומאורגן. להלן קובץ המתאר את החברות השונות ובמה מותר להן לעסוק בבחינת ספארי ו/או טיפוס על ההר. http://www.mnrt.go.tz/ בלשונית של Services יש את החברות המאושרות. http://www.tanzaniatouristboard.com/ תוך כדי הטיול גם התברר לי שכדי להיות מדריך נדרשת הכשרה של כשנה, הכשרה קפדנית והדרישות לא קלות, המדינה מקפידה על כך מאוד. יתרה מזאת למשל בכניסה להר, ובהר עצמו במחנות השונים בהם ישנים כל פעם נרשמים בצורה מפורטת-המטפסים והמדריך הנדרש להציג בכל פעם את הרישיון שלו. לא ניתן לטפס עצמאית אלא רק דרך חברה. ישנן 2 אופציות לבחירת החברה עמה תטפסו על ההר : חברה מהארץ המארגנת זאת, או פניה ישירה לחברה טנזנית מורשית ובכך תחסכו דמי תיווך (כי כל חברה ישראלית חייבת חברה טנזנית לצורך ארגון ותפעול הטיפוס להר). אני החלטתי לחסוך את דמי התיווך, ייצרתי קשר עם מס' חברות טנזניות שנתנו לי את כל המידע הרלוונטי, ולאחר המלצות בטריפ אדוויזר, השוואת מחירים, רצינות התשובות, בחרתי סופית בחברה ששמה http://www.topclimbersexpedition.com/ . כל חברה מפרטת באתר שלה את התאריכים בהם היא מתכננת לעלות להר, מהו המסלול, והמחירים. כל אחד יכול לבחור עפ”י זה את החברה הרצויה ולאחר שקלול כל הנתונים להחליט, חשוב לציין שניתן לבחור גם תאריך ספציפי שהוא בנפרד מהתאריכים המפורסמים. נקרא טיפוס סולו, ייתכן יקר יותר תלוי בחברה, במידה וסגרתם טיפוס סולו כי כאמור אתם מעוניינים בתאריך ספציפי, או תאריכי החברה/מסלולים לא נוחים לכם, בד”כ במידה ולא תתנגדו החברה תפרסם את לוח הזמנים שלכם ככללי וזאת במטרה להביא עוד אנשים כך שמצד אחד הרווחתם טיול בתאריך שרציתם ומצד שני עוד אנשים שיצטרפו יורידו את העלויות. הערה : ישנו ארגון בטנזניה בשם KPAP – מתיימר להיות ארגון המייצג את הסבלים ודואג לרווחתם בבחינת מנוחה, תנאי העסקה וכד'. חלק מהחברות תתהדרנה שהן שייכות לארגון, בפועל אותן חברות דורשות מחיר מופקע, פי 2 מהמקובל. אין צורך בהן, בטיול עצמו התחברתי עם המדריכים ואם הסבלים ובשיחות שקיימנו עולה שמדובר בארגון פוליטי מושחת, הם עצמם לא משויכים אליו כי לדבריהם זה מיותר, והארגון לא ממש דואג לסבלים. יתרה מזאת הממשלה הגדירה מס' מדריכים ועוזרי מדריכים עפ”י מס' מטפסים, וכן כמות סבלים עפ”י מס' אנשים, החברות מקפידות על כך מאד ואף המדריכים-אף אחד לא רוצה לאבד את הרישיון שלו. זאת ועוד בכניסה להר (לא משנה מאיזה מסלול) ישנה עמדת ביקורת של מנהלי השמורה, בה המדריך רושם את הקבוצה-מטפסים,מדריכים,סבלים. פה נבדק היחס בין מס' אנשי הקבוצה הסבלים, ולאחר מכן כל סבל ניגש לעמדת שקילה שם המטען שלו נשקל כדי לוודא שאין חריגה. כך נראה התור לשקילה
תשלום : בד”כ נהוג לשלם 10% מראש, לצורך שריון ההזמנה. שאר התשלום מתבצע לפני הטיפוס בטנזניה עצמה. (את עלויות הטיול אפרט בהמשך). התשלום בד”כ כולל 2 לילות + א.בוקר במלון שהחברה מסדרת, הסעות משדה”ת ואל שדה”ת, להר עצמו וחזרה בסיום, וכמובן ההתארגנות הטכנית קרי אוהל שינה (בד”כ 2 באוהל), אוהל לאוכל, וכד' וכמובן את כל צורכי האוכל הנדרש לשהות בהר ובמהלך הטיפוס (בד”כ בתיאום פרטני עם החברה לגבי צרכים מיוחדים), סבלים לסחיבת הציוד, טבח, (שלנו היה שף) , וכמובן מדריך שאחראי לצוות, לטיפוס, ולכל ההתנהלות בהר. בנוסף בסוף הטיול נהוג לתת טיפים לצוות המלווה בחלוקה של: מדריך + עוזר מדריך 15$, טבח + מלצר 10$, סבלים 8$ – החישוב הוא לפי : תשלום ליום לאדם, מחולק בין כל חברי הקבוצה. לדוגמא : טבח בטיול של 6 ימים 7 לילות יקבל 70$ טיפ שיתחלקו בין כל חברי הקבוצה המטפסים. (זה המקובל יש כאלו שנותנים יותר/פחות). חיסונים : טנזניה בין המדינות להן נדרש להתחסן, נעשה דרך מרפאות מטיילים של מכון מור. חיסונים נדרשים הם : טטנוס, צהבת, טיפוס הבטן, וקדחת צהובה. – להלן הוראות ממשלת טנזניה לגבי קדחת צהובה. http://www.tanzania.go.tz/home/pages/391. כעיקרון הדרישות שלהם זה קבלת החיסון רק אם אתה מעל 6 שעות במדינה הנגועה במחלה, אנחנו לקחנו בכל מקרה מתוך חשיבה שישנם עיכובים בטיסה ואז נשהה באדיס אבבה, כמו כן נמסר שזו זריקה חד פעמית התופסת גם לארצות המזרח אז אם אנחנו כבר שם אז ….., טטנוס אין צורך להרחיב רק אם נדרש, וצהבת וטיפוס הבטן ניתנים בזריקה אחת. אבל כשאנחנו רצינו להתחסן היה מחסור עולמי בצהבת, ואז התרוצצנו בין סניפי קופ”ח מכבי לוודא אם יש חיסון אצל האחיות במרפאות, ואז התברר שבני כלל לא נדרש לחיסון ואני ליתר בטחון כתגבור/ חיזוק, לכן עצתי: מדובר במרפאה עמוסה, כל קופות החולים עובדים איתה, לא לחכות לרגע האחרון, בכל מקרה חיסונים צריך לקחת לפחות חודש מראש, אני הייתי לוקח 3 חודשים, שבהם ראשית מוודא עם אחות קופ”ח עם כרטיס החיסונים לגבי טטנוס וצהבת. ואז ניגש לייעוץ למרפאת מור. אחרי החיסון מקבלים כרטיס חיסונים בינלאומי אותו נדרשים להציג בכניסה לשדה התעופה בקילימנג'רו בפני אנשים עם חלוק לבן.
ציוד לטיול : רשימת הציוד לטיול מורכבת מ : 1.ציוד אישי, 2.תרופות ועזרה ראשונה 3.אוכל לשימוש אישי : ציוד אישי: צ'ימידן 90 ליטר נקרא Duffle Bag(אותו סוחב הסבל),תיק גב אישי 30-35 ליטר, שק שנה המתאים ל (10 -)מעלות, מכנס טיולים נושם, חליפת סערה, נעליים עמידות למים, מיקרופליז, כפפות, סופטשל או מעיל פוף, גרב טרקים, חולצה טרמית, מכנס טרמי, פנס ראש, שקיות חימום, חם צוואר, כובע צמר, נעלי התעמלות, סוללות נוספות למצלמה ולפנס ראש, שלוקר, פנס תאורה לפנים האוהל, שקיות אטומות לדרכונים/פנקס חיסונים, מקלות הליכה, ומעבר לזה ציוד אישי רגיל לשהיה של שבוע בתנאי שטח כגון :מגבת,שק לכביסה מלוכלכת, וכד'). 2.תרופות/עזרה ראשונה כעיקרון לכל מדריך ישנה ערכת עזרה ראשונה, (אמורה להיות). ובמקביל בכל מחנה ישנה נקודת הנחתה להליקופטר שבמידת הצורך מגיע רופא, החשיבה שהנחתה אותי היא שראשית אני סומך על עצמי בבחינת שתרופה היא בהישג יד שלי, ושנית שמדובר בטיול שיש בו עלויות והכנות וזו תהיה שטות גמורה לפספס את הפיסגה עקב שלשול או עיקום קרסול, או סתם חום או דלקת מטופשת באוזן או בעין. ולכן בעצה אחת עם הרופא המשפחתי שלי ומתוך ניסיוני האישי ניסינו לכסות את מירב התקלות הבריאותיות העלולות להשבית והגענו לסט הבא: טיפות אזניים, טיפות עיניים, כדורים נגד: שלשול, כדורים נגד כאבי בטן, כדורים נגד שיעול הנלווה להתקררות, אנטיביוטיקה כללית, וכדור כללי כנגד כאבי ראש,הרגשה כללית מהסוג שכולנו משתמשים ביום יום. ובנוסף משחה אנטיביוטית בשם סינטומצין, כל אלו במרשם כמובן. שאר הדברים שאפרט הם בעיקר לעזרה ראשונה כגון: תחבושת אלסטית לקרסול, תחבושת אלסטית נוספת מגולגלת, תחבושת רגילה, גזה, פלסטר חבישה, פלסטר רגיל, משחת יוד, משחה כנגד שפשפת, טלק, שפתון ליובש, קרם הגנה (תשמרו אחד מהקיץ כי אין להשיג בחורף), מגבונים כללי, מגבונים לישבן, ג'ל לחיטוי ידיים. בנוסף יש לרכוש 2 סוגי כדורים נוספים במרשם רופא: הראשון כדורים נגד מחלת גבהים והשני כדורים נגד מלריה. 3.אוכל אישי: כאמור האוכל על ההר מסופק דרך החברה, אבל אני לקחתי עימי אגוזים,שקדים,חטיפי אנרגיה, חטיפי חלווה, תה ירוק, קפה שחור בשקיקים הקטנים, וכמו כן ג'לים מהסוג שמשתמשים בו רצים למרחקים ארוכים (הסבר בהמשך). פירוט והרחבה על הציוד לטיול: מבחינת הציוד האישי את שק השינה, חליפת הסערה, ותיק ה Duffle Bag בחרתי להשכיר מחברה בשם “נובי השכרת ציוד לטיולים” נמצאת בהרצליה, הבעלים גיא 03-3726706, מדובר בבחור חביב ביותר,שירותי, מקצועי ומבין בטיולים ובציוד, מדובר בציוד מקצועי ויקר שכשערכתי השוואה היה יותר זול להשכיר מאשר לרכוש. את שאר הציוד בחרתי לרכוש מריקושט עודפים בחנות הנמצאת בחוצות המפרץ שבמפרץ חיפה. מבין החנויות העוסקות בציוד לטיולים הם היו שירותיים מאד, מקצועיים, ישרים והוגנים בבחינת איפה כדאי להשקיע ובמה ניתן להוזיל עלויות. יתרה מזאת בחיוב הסופי כיוון שזו הייתה קניה גדולה התקשר מנהל החנות תומר לבעלים בשם “שעבי” עבר איתו פריט פריט ואיפה שניתן היה כל פריט זכה להנחה. מבחינת ציוד של תרופות לגבי כדורים כנגד גובה ומלריה. כבר אין מלריה בטנזניה, אם יש חשש זה רק בחודשי מאי-אוגוסט כך הוסבר לי. אנחנו לוקחים את הכדורים ליתר בטחון, בהר עצמו אין צורך לקחת את הכדורים, (גם ליתושים קר), כך שעפ”י ההוראות שקיבלנו התחלנו לקחת יום לפני הטיסה, בהר הפסקנו לקחת, המשכנו כשירדנו מההר + 3 ימים אחרי ההגעה לארץ. מבחינת כדור כנגד גובה תופעות הלוואי שלו הן השתנה מרובה ותחושה לא נעימה בבטן, ככלל ההסתגלות לגובה מלווה בבחילות הקאות וכאבי ראש. מן הסתם הכדורים אמורים לפתור את הבעיה, וכתוספת כדור נגד כאב ראש המקל. ישנן שתי תפיסות ללקיחת הכדורים נגד גובה: הראשונה לוקחים רק בהוראת המדריך בד”כ אחרי שמקיאים ויש בחילות, לדברי המדריך שהיה לנו כל גוף מסתגל אחרת לגבהים יש כאלו שכלל לא צריכים כדור, ויש כאלו שלוקחים רק ביום השלישי או הרביעי. הגישה השניה טוענת ללקיחת הכדור מייד על ההתחלה עם ההגעה לטנזניה. מבחינת מינון לוקחים חצי כדור בבוקר וחצי בערב (לצורך נוחות יש מכשיר החוצה כדורים שרוכשים ברשתות הפארמים). לדעתי עדיף לקחת ממש על ההתחלה כדי להתרגל. מבחינת האוכל האישי החטיפים השקדים והאגוזים הם סתם תוספת כיפית במהלך הטיול, תה ירוק מתוך הרגל אישי, קפה שחור כי הקפה שלהם לא טעים. ג'ל אנרגיה נובע מתוך זה שככל שמטפסים בגובה יש פחות ופחות תיאבון ויותר בחילות. לעיתים גם ממשיכים להקיא. בנוסף האוכל הטנזני מבוסס על טיגון מה שלא מקל על הבטן, (אפשר לבקש שיהיה מבושל) אמנם הג'ל הוא לא תחליף לאוכל אבל כשצריכים לטפס לפיסגה ונדרשת אנרגיה רבה ולא אוכלים טוב אז כל שעה לוקחים ג'ל וזה נותן אנרגיה. (אני חטפתי ווירוס של בחילות והקאות שהועצם עקב ההסתגלות לגובה ולכן לא רק שלא היה לי תיאבון גם מה שאכלתי הקאתי, הג'לים סייעו לי בטיפוס האחרון לפיסגה). הכנה אישית: המסלול שאני בחרתי, מסלול מס' 1 - “מצ'מה" מאתגר גופנית, דורש לדעתי כושר גופני ברמה מסויימת כיוון שההליכה לא קלה. ככלל מדובר בעליה, לא תמיד בשביל מסודר, אוויר דליל, סחיבת התיק האישי , מזג אוויר קר מאוד, ולזה מתווסף קושי אוביקטיבי שכולנו מכירים של טיול נודד, ופה מעבר למנטליות, פקטור הכושר הגופני מקל מאד. אני ממליץ להיות בכושר גופני של יכולת לרוץ 10 ק”מ, או לפחות ללכת אותם ללא בעיות, ובעליה. כמו כן יועיל גב חזק. ההתנהלות בטיפוס : ככלל סדר היום במהלך הטיפוס מאורגן מאד, מוקדם בבוקר בתיאום עם המדריך ועפ”י סדר היום יעיר אתכם הסבל שהוא גם המלצר ויגיש לכם קערת מים חמים, (ייהפכו לפושרים עד שתשתמשו בהם) לאחר התארגנות אישית וקיפול הציוד האישי, אוכלים א.בוקר, תקבלו קופסא לא.צהריים ומתחילים את המסלול של אותו יום, (חימום קל ומתיחות לפני תחילת ההליכה מסייעים). הפורטרים מתחילים בקיפול המאהל לוקחים את התיק הגדול האישי מכניסים לתוך אריזה אטומה למים, ומתחילים בהליכה לכיוון מחנה הלילה הבא, אתם כבר תראו אותם במהלך הטיפוס עוקפים אתכם. ככלל ההר עמוס במטפסים ובחברות השונות, כולם פוגשים את כולם, מדברים אחד עם השני אם לא בהליכה אז במחנה עצמו. כאמור אורכה של ההליכה מותנה במסלול של אותו יום, ישנם ימים ארוכי הליכה וישנם קצרים יותר, בהגעה למחנה הבא הכול כבר מוכן מבחינת המאהל והציוד שלכם, נשאר לנוח לאכול א.ערב , למדוד לחץ דם וחמצן בדם וכמובן לישון. ספרים/קלפים הכול לפי ראות עינכם. יחסים עם הצוות: התברר כי הצוות קרי הסבלים והמדריכים מונחים לשמור דיסטנס ולא להתערבב איתנו המטיילים. ואכן רואים בהר מטפסים שאוכלים בנפרד מהצוות המלווה אותם או במהלך הטיול או בא.בוקר/ערב. אנחנו לא הסכמנו ומההתחלה הבהרנו להם שכולם אוכלים ביחד את כל הארוחות, אין אנחנו והם, כולם יושבים ביחד באוהל האוכל או בהפסקת צהריים במהלך הטיול. ייצרנו הווי חברי שלמשל בסיום א.הערב כולם יושבים ביחד, מדברים על היום , כל אחד מספר על עצמו, בדיחות, צוחקים. והצוות עצמו שר ורוקד ריקודים מסורתיים. בסך הכול מדובר בבני אדם וגם להם קר מאד וקשה. ואם בבוקר לפני שהולכים עזרנו להם להוציא את הציוד שלנו וגם בימים קפואים וגשומים לקפל את האוהל לא קרה לנו כלום. כמובן שלא החלפנו אותם אבל לסייע זה נחמד ומגבש. הם לא היו רגילים לכך זה מאוד חריג עבורם. הכרת התודה שלהם באה לידי ביטוי בכך שהם התנדבו לעלות איתנו לפסגה ולסחוב לנו את התיקים, וכמו כן בסיום הטיול קנו דגלון של ישראל שמוכרים בשערים ותלו אותו ברכב. השירותים בהר: מדובר בבול פגיעה – בד”כ מסריח בטירוף וכמובן חוסר נוחות בהיבט של מגבלות לבוש עקב הקור. – ישנה אפשרות לתוספת סבל נוסף שתפקידו בין היתר לסחוב ולטפל בשירותים ניידים - מומלץ - ללא היסוס. למען האמת אנחנו לא לקחנו, אבל יום לפני הטיפוס הצטרפה אלינו בחורה מארה"ב שלקחה שירותים ניידים - בירכנו אותה כי זה כ”כ נוח ושווה כל מחיר, השירותים נמצאים בתוך אוהל המיועד לכך. לבוש במהלך הטיול : במהלך היום חולצת דריפיט קצרה או ארוכה, מעליה מיקרופליז + חם צוואר לראש או כובע צמר. בנוסף סופטשל או מעיל הפוף מעל בעת הצורך. גם חליפת הסערה מועילה כנגד רוחות וכנגד קור מעט מסרבלת בהליכה. מכנס טרמי לבשנו רק בליל הטיפוס לפיסגה. כמובן כל אחד והסתגלות אישית לחום/קור. צילום : עזרי הצילום בטיפוס הם כמובן אישיים, מי בטלפון הסלולרי ומי במצלמה. חשוב לזכור שקור מרוקן את הסוללות, ולכן יש צורך בסוללה לגיבוי ומטען נייד חזק, בליל הטיפוס יש לשמור סוללה נוספת עם שקית חימום, אחרת בפסגה לא ניתן לצלם כיוון שכאמור הסוללה קופאת או מתרוקנת במיידי.
מהלך הטיול עצמו:
יום שבת 7/1 – טיסת לילה עם אתיופיאן אירליינס לאדיס אבבה, נחיתה בבוקר ,המתנה של כ 3 שעות ומשם טיסה של שעתיים לטנזניה לשדה התעופה קילימנג'רו. מהקור של ינואר הישראלי לחום של 40 מעלות והמתנה מייגעת בשדה התעופה קילימנג'רו ללא מזגן. נדרשים למלא טופס עם פרטים אישיים, סיבת הגעה, מקום מגורים וכד'. תשלום של 50$ במזומן לויזה, צילום, חותמת, איסוף מזוודות וזהו. (ככלל משפט המפתח בסווהלית בטיפוס על ההר הינו “פולה פולה” שזה בתרגום “לאט לאט”. הטנזנים לקחו את זה גם לתחומי השירות השונים, אנחנו נחתנו בואינג שלם וההמתנה הייתה מאד ארוכה כיוון שחלק מהשירות בשדה אינו ממוחשב). משם אנחנו על הרכב עם נהג שהמתין עם שמנו. נסיעה של כשעה והגענו סוף סוף למלון בשם Kilimanjaro Wonder Hotel – מלון חדש ונהדר. התארגנות קלה, מזמינים לאכול ונפגשים עם Mannase מנהל ובעלים של החברה עימו התכתבנו כחצי שנה במייל ובווטס אפ. היכרות הסבר וקובעים להפגש יום אחרי עם המדריך ועוזר המדריך. (כך עושים כולם). בסיום שעות אחה”צ החלטנו לנוח במלון ולעשות סיבוב להיכרות קלה של השכונה.
השכונה
יום ראשון 8/1 : המרנו במלון דולרים לדולר טנזני, הלכנו למושי למרכז העיירה לטייל ולקנות מזכרות. אין מציאות. כל המזכרות מבוססות בצורה כזו או אחרת על הספארי, הקלימנג'רו, ישנן מזכרות בעבודת יד שבחלקן יקרות מאד. (לא מוכנים בשום פנים ואופן לרדת במחיר). לקראת אחה”צ פגישה במלון עם המדריך ועוזר המדריך, היכרות, מה מצפה לנו, אח"כ בדיקת הציוד על ידם וקובעים למחרת בבוקר. תמונות של “מושי” שילוב מדהים בין עושר ועוני
כל מקום וה”ארומה” המיוחדת שלו.
יום שני 9/1 : היום הראשון של הטיול, צ'ק אאוט מהמלון ורכב אוסף אותנו למשרדי החברה. שם ראשית סגרנו סופית את התשלום. הצוות ערך הכנות אחרונות של ארגון הציוד והעמסת הרכב, וקדימה נסיעה של כשעה לפתח שמורת הקלימנג'רו – התרגשות קלה כי זהו! סוף סוף לאחר 6-8 חודשים של התכתבות והכנות מגיע הרגע, הכול פתאום נאסף לרגע אחד. מתחילים ברישום והמתנה עם שאר המטיילים עד לגמר שקילה של הציוד. בסיום לאחר המתנה של כשעתיים בה גם קיבלנו ארוזית לא.צהריים מתחילים בצעידה של כ 4-5 שעות ביער גשם עד להגעה למחנה הלילה גובה 3000 מ'.
הכנות אחרונות
הנוף בדרך להר
שער הכניסה לשמורה
סככת המתנה למטפסים עד סיום השקילה וההתארגנות
תחילת טיפוס
מחנה הלילה הראשון
יום שלישי 10/1 : הליכה של 7 ק”מ, למחנה “שירה” בגובה של 3840 מ'
ככל שעולים מזג האוויר מתקרר, ערפל, עוברים ללבוש ארוך
המאהל מוכן, האוהל הכחול הקידמי הוא אוהל השירותים האישי.
הפסקת תה עם חלק מהסבלים
בהגעה לכל מחנה ראשית ממלאים את הפרטים האישיים בספר המחנה
השירותים המשותפים בהר
יום רביעי 11/1 : הליכה של 10 ק”מ למחנה “בראנקו” בגובה של 3950 מ'. במהלך היום מטפסים לגובה של 4530 מ' לצורך התאקלמות בגובה, ואז יורדים למחנה הלילה.
מכאן יורדים למטה למחנה הלילה.
יום חמישי 12/1 : הליכה של 7 ק”מ למחנה “קאראנגה” גובה 4200 מ'. תחילת היום בטיפוס תלול של כשעתיים על Branco Wall, סיום הטיול לקראת שעות אחה”צ המוקדמות.
הצוות שלנו
כל ערב רוקד ושר
יום שישי 13/1 : הליכה של 6 ק”מ למחנה “בראפו” 4600 מ' , הליכה של כ 4 שעות מסתיימת לקראת 13:00 - 12:00 בצהריים. זהו המחנה שלפני הטיפוס לפסגה. ולכן אוכלים צהריים והולכים לנוח. אחה”צ-ערב תדריך לפני העליה לפיסגה, א.ערב בסיומה מנוחה נוספת, ולקראת חצות קמים ומתחילים להתארגן לעליה.
יום שבת 14/1 : תחילת הטיפוס לפיסגה ל Uhuru Peak – גובה 5895 מ' – הנקודה הגבוהה באפריקה. הטיפוס לאור פנסי ראש, עלייה תלולה מאתגרת של כ 6 שעות. בסיומה מגיעים לנקודה בשם “סטלה” – זהו החלק המאתגר של הטיפוס לפסגה, משם עוד כחצי שעה עד שעה הליכה ומגיעים לשלט הפיסגה. מצטלמים נהנים מהנוף ומתחילים בירידה חזרה למחנה. קר מאד למעלה ורוחות חזקות, ולכן השהות בפיסגה קצרה. ירידה למחנה של כ 3-5 שעות, א.בוקר מנוחה, ומשם ירידה נוספת של כ 4-5 שעות למחנה “מווקה” גובה 3100 מ' לשנת לילה. – סה”כ 18 ק”מ מתחילת הטיפוס ועד ההגעה למחנה לשנת הלילה.
הפיסגה -שלט הפיסגה שאיתו מצטלמים – הרגע הגדול
חוגגים עם הסבלים את תחילת סוף המסע
יום ראשון 15/1 : השעות האחרונות בהר, א.בוקר, הסבלים רוקדים ושרים ולאחר מכן הליכה של כ4-6 שעות, כ 10 ק”מ עד לשער הכניסה לשמורה. משם ברכב בחזרה למושי, נפגשים במשרדי החברה, נפרדים מהצוות, צילומים אחרונים – קצת מרגש. להיות שבוע על ההר עם האנשים האלו שכל תפקידם זה לסחוב על הגב את הציוד, ובכל זאת למרות שהקשר עימם הוא בא.בוקר ובא.ערב עדיין נוצר הווי משפחתי וגיבוש – כך לפחות אצלנו. נפרדים וחוזרים למלון למקלחת. לא להאמין אבל עשינו זאת. דבר ראשון מתחברים ל וויפי, מעדכנים שחזרנו בשלום ושולחים תמונות. ומנסים להתגבר על מאות ווטסאפים, עשרות מיילים, ומאות מסרונים – שבוע בנתק מדהים.
היציאה היא דרך יער קופים
זהו. יוצאים מההר למקלחת במלון (סוף סוף).הצלחנו הגענו לפיסגת הקלימנג'רו (לא מובן מאליו).
הסבלים החליטו לשים את דגל ישראל אצלם ברכב.
זהו, נפרדנו מהצוות, למען האמת אחרי שבוע אינטנסיבי שבו למדנו להכיר אותם, הפרידה הייתה לא קלה לוותה בהתרגשות, מצידנו ומצידם.
יום שני 16/1 : א.בוקר במלון, מנוחה ועוד מנוחה, ארגון הציוד, ולקראת 13:00 צ'ק אאוט ונסיעה חזרה לשדה התעופה.- זהו טסים חזרה.
שדה התעופה באדיס אבבה
והטיול החוויתי והעוצמתי הסתיים.
עלויות : (ל 2 אנשים). טיסה $1600 , טיפוס (תשלום לחברה) 3560 $ , לילה נוסף במלון 50 $ , ארוחות במלון שהן מעבר לא.בוקר כ 400 ₪ לכל הימים, ממוצע של 100 ₪ לארוחה לזוג. ריקושט כ 6000 ₪, נובי השכרת ציוד כ 1400 ₪, חיסונים כ 400 ₪, השלמת ציוד צילום כ 500 ש”ח, ציוד עזרה ראשונה כ 500 ש”ח. טיפים כ 2000 ש”ח . סה”כ הכללי מדובר בעלות של בין 15000 – 13000 לאדם. בכל שאלה או הבהרות כלשהן מוזמנים לפנות אלי למייל [email protected], או לטלפון 050-5069478.
