אלבניה

ל מ ה א ל ב נ י ה ?

א. -; כי זוהי הארץ האחרונה בכל היבשת (אירופה) שעדיין נותרה, בערך, בימי ג'עוני, אום ג'וני, ושאפוני . ותעשו לי טובה ואל תגידו לי רומניה או בולגריה. נכון, גם בולגריה איננה בדיוק מנהטן. אך מה ששם הוא הסוס ,העגלה והחרמש המכאני, באלבניה זה החמור ,המריצה והמגל.

ב.-; כי זוהי ארץ מוסלמית. אך האנשים ממש אינם דתיים והם אוהבי ישראל מאין כמותם.

ג.-; כי זוהי ארץ של אנשים טובים במלוא מובנה של המילה. טוב לב שכזה יש רק באגדות. ובכלל, התוצר הלאומי של אלבניה הוא האדם. ומה שנראה בתחילה כאיזו הצגה מתגלה כאמת הצרופה.

ד.-; כי זו ארץ פראית של הרים ,גיאיות צוקים ויערות . ארץ זבת מים, מפלים, אגמים ונהרות שוצפים. צפונה אירופי ואלפיני . ואילו הדרום אלפיני לא פחות, אך גם ים תיכוני , מיוער קשות ומימיו גועשים בהמון.

ה.-; כי זוהי ארץ זולה. זולה עד כדי בושה. בושה להכניס את היד לארנק ולשלם בכמה לקים אומללים על סעודת שועים ומלון נקי וצחור. ובכלל זהו יעד קרוב פיזית. ואף אם לא בדיוק שוחים לשם, הרי שבשעה ועשרים מאיסטנבול אתה חולף ביעף על פני יוון המעושנת ונוחת מעדנות בטירנה, עיר השועלים.

ה ר ו ז נ ת מ א ר י צ ה

לא. אין מדובר פה באופרטה הקלילה של קלמן . זוהי מדינה של מריצות. מריצות המשמשות את האיכרים העובדים , בשדות, בין בתי הכפר, בכבישבישים ובכבישים הבין עירוניים. המריצה משמשת גם כתחבורה משפחתית. ("...נלך ברגל, או ניקח מריצה?"...) לא אחת זכינו לראות ילד קטן מקנן בחציר שבמריצה ונוהר מאושר ומגאווה . בעול (או בכיף, תלוי בנקודת המבט) נושאים כל בני המשפחה אך בעיקר הנשים, שבהזדמנות זו מבצעות את כל עבודות הבית, החצר, השדה והמטע, העדרים, הטיפול בילדים,וכמובן בבעל.

זה האחרון, מצידו, יושב דווקא בבית הקפה המקומי על כוסית ראקי , יין השזיפים המקומי, וקפה שמרוב סמיכות יש ללעסו מעט בטרם שלוק. והרכב הצמוד, כלומר המריצה, כבר ממתין בחניה. לעיתים ניתן לחזות בכבישים באיכרה הפוסעת בצידי הדרך ולפניה נוסעת ערימת חציר ענקית המסתירה לגמרי את דמותה הסגפנית. שכן כל הכבודה הזאת חופנת בקרבה מריצה נסתרת. בה, באחרונה,כמובן שלא ניתן להבחין.

גיבור אחר במחזה הוא החמור האלבני. לכל אחד חמור צמוד. האנשים מהלכים בדרך עם את, חרמש או מגל ואוחזים באפסר החמור. והחמור נושא כדי חלב גדולים לגיבון, מטעני ירקות או פרי ולא פעם את בעל הבית, שנעבעך, המריצה שלו בטיפול במוסך.

ש ו ב ו ש ל ה ל ק

מכירים את מילות התשבצים שמקומם בתשבץ בלבד? אחת מהן היא למשל ה"לק" שהיא מטבע אלבני עובר לסוחר ולתשבצולוג . בעולמנו החו"לי שכולו יורו, דולר ושטרלינג , - הלק הוא ממש משב רוח מרענן. 28 כאלה יעשו לך שקל, וכ 140 לק יקבילו ליורו. מטבעות של 100 לק שימשו לנו תדיר להצטיידות בדובדבנים בדוכנים שבצידי הכביש. ואין מדובר פה בסלסילותינו הצמוקות. שכן באלבניה מעמיסים.

שובו של הלק וגילויו כאמת מדעית ,העלו בפנינו אפשרויות מאפשרויות שונות שכולן מקורן בעולם התשבץ. אם יש לק בעולם. אז אולי גם כל שאר הגדרות התשבץ הערטילאיות של מילים בנות שתי אותיות, יש בהן שמץ מהממש? נניח, - נהר באפריקה, תואר הולנדי, כלכלן בריטי, גנרל אמריקאי ועוד. אז נא לשנן ולזכור, - הלק איננו בדיה. יש דבר כזה.

ח י נ ג ה ב ע ר פ ל

בצפונה של אלבניה, על גבול מונטנגרו, נמצאים הרי הטאט הנישאים. שם , בעמק אלפיני שוכן גם הכפר הנושא אותו השם. כמו גם הנהר המהיר והקניוני. מהלך 28 ק"מ בין קצה ה"כביש" השפוי של הכפר ההררי בוגה מפרידים בינו לבין הטאט. מכיוון שלא יכולנו לנסוע במהמורות הסלעים אל הטאט , פנינו לאחד הבתים האחרונים בבוגה לשכור נהג עם ג'יפ. נקלענו לחבורת גברים מגודלים , שכן כל אנשי הצפון, צאצאי האילירים , נראים כשחקני רכש מצפון הבלקן. הם היו נחמדים מאוד אך סרבו להסיע אותנו שכן נוצרים המה , והיום יום ראשון והם בדרך למשתה בהרים. אחד מהנפילים מסר לנו את הג'יפ שלו והציע לי לנהוג לבדי. שאלתי , - כמה? והוא ענה, -כלום, או כמה שתרצה לתת. אחרי הפצרות רבות הוא נאות לנהוג בעצמו להמתין לנו בטאט ולהשיבנו לפיאט השכור שלנו.

נהגנו לבוש היה בבגדים מנומרים והזכיר את אידי אמין בלבן. כמה רובי ציד ובנדולרות חלקו עמנו את ירכתי הג'יפ. נסענו לטאט. כשנהגנו הקרבי מחפש כל העת מטרות לציד.כלומר מצפורים ועד רמת הדוב. אלינו הצטרפו עוד שניים מהררי האדם, אחד מהם דבר אנגלית רצוצה, והוא היה לדובר שכן קושט בשפם. טיילנו יפה ביערות ובקניון השוצף.שם נמצא גם אלמנט מסוים של מעידה למים (5 מעלות!) שיפה לו השתיקה. נציין רק שלא כולנו נרטבנו. שכן המשכיל (והאשם) בעת ההיא ידום. ציידנו המתין כל העת באיזה קפה. ואזי התחלנו להעפיל בחזרה אל פרשת המים בגובה . בשל הגובה היה האוויר מעורפל וגשום.

לפתע בלם הג'יפ. המנומר נטל רובה צייד, טענו, וידה אבן הרחק וגבוה אל תוך היער העבות. מיד נשמעה ירייה, ומן המדרון המיוער והתלול התגלגלה, ממש לרגליו ולרגלינו המשתאות, חוגלה מפרפרת. את המשכה של הדרך נאלצנו לחלוק עם המפרפרת וליבנו נחמץ.

בשיא הגובה, ( כ 2000 מ') ובלב הערפל והסגריר כיבה הצייד את המנוע והזמין אותנו את בקתה ספק חרבה בה גלגלו שאר החברים/הגילגמשים מהבוקר כבש על שיפוד (סיח של 2 צול...). דבר שסייע לחלק מאיתנו להתייבש ולהפשיר. בתווך לוח עץ בין אבנים המשמש כשולחן ועליו נערמים מכל טוב הארץ, נתחי צלי בכל מיני קערות, ירקות חתוכים, זיתי ענק בוהקים, חמוצים, לאפה מקומית והמון בקבוקי בירה וראקי. לכבודנו גלגלו הנפילים מן היער עוד שתי אבני מושב כבירות , אל סמוך ל"שולחן". והמשתה החל. בכל סיבוב של בירות נשמעה התרועה "הוררה אישראל!!" או "גזואר איסראיל!!!". ובהמשך רק צלילי גירגור וביקבוק המשקה המחליק אל הגרון וכך עד הגזואר הבא. כרע טלה נקרע מעם השיפוד הלוהט ונדחף לידינו. היה בזה אולי משהו ניאנדרטלי , אלא שכטוב ליבם בפוזמק הטלה ובאלכוהול, נדחפו שחקני הרכש אל החוץ , אל הערפל והגשם שנחלש, והחלו במטווחי אקדחים ורובי צייד.

כ ב י ש י ם , ע א ל ק . . .

אין דבר קל מסלילת כביש באלבניה. פשוט לוקחים בורות מספר , מחברים אותם יחדיו בקרעי אספלט מרוטים, זורעים כמה סלעי מגור באמצע הדרך, והרי לך כביש. ואף במעט הכבישים הבין עירוניים השפירים מעט, תמיד יארוב לך הבור התורן, מחשיך וזומם מעבר לפינה. ואוי לו למי שיעצום מעט את עיניו לנמנום מרגיע על ההגה. הבור הפתאומי בוא יבוא, והגמגום שלאחריו יותר ממובטח.

את מפת המדינה קנינו ב"ביג" החדש בק"ש. מפה מ 2004. וטוב שכך שכן במדינה אין להשיג מפה. אולי זה עדיין חלק מהפרנויה של הוג'ה (להלן). וגם כך הקשר בין ה"כבישים" שבמפה למיקומם בשטח מקרי בלבד. ושלטי הכוונה - יוק! הכול השערות. אלבניה שוכנת מדרום וממערב לפרודות יוגוסלביה. ביניהן מונטנגרו, קוסובו ומקדוניה. אלא ששם התשתית מצוינת. כך קורה שהמסלול המומלץ מעיר אלבנית לרעותה עובר דווקא דרך קוסובו ושב ליעד באלבניה.

א י ס ל ם ל י י ט

למרות שאלבניה מוגדרת כמדינה מוסלמית, הרי שכ % 30 ממנה נוצרים. (ובקוסובו רק 10%). ויש האומרים שהרבה יותר. מכיוון שלדת אין ממש חשיבות באלבניה. העותומאנים, בזמנו, אילצו את העם הנוצרי (בהשפעת הבולגרים) להמיר את דתו לאיסלאם. דבר המזכיר במעט את הצ'רקסים ואת הבושנקים בארץ. אין בורקות או זקנים. אין אללה הוא עכבר, המסגדים נעולים בד"כ, נישואי תערובת ממש מומלצים על ידי המדינה. הסטטיסטיקה, על פי הנוצרים, מוטעית , וזאת מכיוון שהסוקרים הלכו רק ע"פ השמות. והשמות הטעו אותם בגדול. הם מגדירים עצמם כמוסלמים בני יפת. כלומר מוסלמים אירופאים. אגב דומה שיש משהו בדבריהם על הטעות הסטטיסטית. שכן מרבית האנשים שפגשנו היו , ובאקראי, נוצרים דווקא.

במלחמת העולם השנייה נכבשה אלבניה , אך בשל התייחסותם לגזע הארי נחסכה מהם ההשמדה ההמונית שהייתה למשל, מנת חלקם של הסלאבים השכנים. אך עדיין היו מעשה טבח רבים. האלבנים שמרו על יהודיהם מכל משמר. לא הסגירום לידי הנאצים. אלבניה הייתה המדינה היחידה בה היו יותר יהודים בסיום המלחמה מאשר בתחילתה, וזאת מכיוון שהם קבלו אליהם את יהודי מקדוניה וסרביה הנמלטים.

בכל ביקור בבתיהם נשאנו שני סטים של גלויות. לנוצרים הצגנו את צילום האוויר של חוליות עם המפעל, החרמון והירדן של המתנדב ההוא. ואילו המוסלמים זכו בגלויה של כיפת הסלע ובהסבר בעברית (גילינו שזו שפת הקשר הטובה ביותר, כמו של יגאל צור עם התאילנדים במטע) ש"כאן מוחמד דיגידן דיגידן דיגידן (על סוסתו, אל בורק) והופ! לשמים"... וכשחוזרים על זה כמה פעמים בעברית, עם המימיקה ותנועות הידיים המתבקשות , אי אפשר שלא להשתכנע.

א נ ש י ם ט ו ב י ם ב א מ צ ע ה ד ר ך

האנשים האלה פשוט טובי לב. בלי שום התחשבנות . האדם הנכנס לרכבנו על מנת להובילנו לאתר הפסיפסים אי שם במעלה כפר הדייגים, הוא פשוט רוצה לעזור.לא טרמפ. לא תשלום. לא להדבק. נחמד וצנוע. פרנסתו כדייג באגם אוחריד הגדול והעמוק. לרשותו סירת מנוע זעירה. ושללו היומי, - כקילו דגים. וביום מוצלח במיוחד, הולך גם 1.5 ק"ג.

נכנסנו לחצרות ובתים , רכשנו את לב האנשים בגלויות ובמספר מעשי קסם פשוטים בהפקתי. כל העם אז התכנס. כשהילדים מתים על הקסמים. רותי מתחברת מיד בשל העברית המשובחת שלה, ונכנסת לבית בליווי האישה לסיור חדרים. הקפה,הראקי והדובדבנים נשפכו כמים. בכפר דייגים אחר, על חופו של אגם פרספה, עיטרו את החצר זרים של מאות דגים מומלחים לייבוש. שטנו בסירתו של הדייג, בעל הבית לאי סלעי במרכז האגם, בליווי בתו בת ה 14 שידעה קצת אנגלית מביה"ס ושימשה כמתורגמנית. באמצע האי הייתה מערה גדולה ובתוכה ניצבה כנסיה קטנה מהמאה העשירית משוחה בתמשיחי קיר מפעימים ביופיים ובהשתמרותם. בדרכנו שחו שקנאים דלמטיים גדולים בהרבה מאלה שחורפים כאן.

ה פ ט ר י ו ת ש ל ה ו ג ' ה

לאחר מלחמת העולם השנייה השתלט הרודן אנואר הוג'ה על אלבניה. כטיטו שכנו , אף הוא היה פרטיזן ולחם בנאצים. אלא שטיטו פיתח את יוגוסלביה היטב. וחטאו היחיד היה האיחוד הכפוי של העממים. ואילו הוג'ה הלך והקצין. ועמו גדלה הפרנויה שלו. רבבות עמדות בטון זעירות, דמויות פטריות, נמצאות בכל הצמתים והמעברים האסטרטגיים. וזאת למקרה של מרד כנגדו. בחופים המסולעים נחצבו מנהרות לצוללות.

האלבנים סבלו מהוג'ה קשות. יש האומרים כי כל אדם שלישי באלבניה נתפס ונחקר על ידי השלטונות. בימים אלה הייתה אלבניה סגורה לזרים. רק עם סין של מאו היו לה יחסים. הארץ והמשק הלכו והתדלדלו. מכאן תמיהה היא, כיצד עם שידע כה הרבה סבל ורוע הפך לאומה טובת לב, טולרנטית ואופטימית.

מ ע י ן ט ר מ ל י ל א נ ו ר מ ל י

לאחר יום נפלא של מעיינות, קניונים, עיר היסטורית וסעודה אלבנית על אגם צלול, הגענו לעיירה פרמט. הצצה במפה (מ"ביג", ק"ש. זוכרים?), הצביעה על מעיינות חמים באזור. משהו מאוד מעורפל ובודאי שלא מדויק. עם טונות של אינטואיציה ואחרי תחקירים רבים נסענו כ 10 ק"מ , אגב בכביש מצוין, שהיווה ניגוד גמור למקובל כאן. לפתע פסק הכביש ועברנו לדרך עפר כמעט בלתי אפשרית. חנינו בצל אלון כביר. חלפנו, רגלית כמובן, על גשר-אבן-ספק-ממלוכי , גשר צר מאוד. וגם גבוה . ומעבר לנהר גילינו מעין חמים ונפלא. הנביעה בשולי הבריכה הייתה חזקה מאוד, משהו דמוי גייזר תת מימי ועמוק. בחוף הנהר, בסמוך, נבעו המעיינות המינרלים/טרמלים החמים באמת . סביב יער וגן עדן עלי אדמות. כ 5 ק"מ במרום ההר שאינו נגמר שכן לו כקן נשרים הכפר בנייה, המבודד והמנותק.

מטבע הדברים היינו שם לבדנו. שריצה לאין סוף ("כי סערת עלי" וזה). הרהורים אל תוך הדמדומים על טבעה הנדיב של המדינה, על החמימות שבמים והצינה שבחוץ, על בגידתו האכזרית של הרוכסן שבג'ינס, וככה דברים כאלה. לקראת סיום בא הקטע הבלתי נמנע של ההשתלפות אל הקור, ההתנגבות (התנגבות יחידים) וההתלבשות החפוזה . לפתע הופיע פתאום צעיר מקומי עם חכה. סיבוב קל של הקרס באוויר, והוא הטילה לבית המרחץ שלנו... מה זה? מי זה? למה מה?

א ז ל מ ה א ת ם מ ח כ י ם ?

לכן -

אם אתם מחפשים את הטעם של פעם. את הטעמים והניחוחות של ראשית ההתיישבות הציונית, ואף קודם לכן. אלבניה היא יעדכם הבא.

אם אתם מבקשים עם מוסלמי (לייט...) שמעריץ ואוהב אותנו בכל מאודו, והופך אתכם אופטימיים בכל מה שמכונה "חיינו עם ישמעאל". יאללה לאלבניה.

אם אתם אנשי הרים השואפים אל הגבוה מכל. אל האלפים הדינריים. אל שצף הפלגים הגועשים, אל הטבע הבלתי מופרע, הירוק והפורח גם בקיץ. סעו לאלבניה. חבל לחכות

אם אתם מחפשים את האדם טהור הלב בכפרו, עם המריצה, החמור המינימאלי והמגל. טוסו.

ה מ ס ל ו ל ש ל נ ו

טסנו עם טורקיש אייר לאיסטנבול ומשם עם קונקשן קצר מאוד לטירנה-אלבניה. עלות

הטיסה 510 $ לאיש.נחתנו בערב לאחר איחור קל בזמנים,מה שגרם לכך שהמזוודות שלנו נשארו באיסטנבול.(קבלנו אותן למחרת בבוקר למלון בצרוף פיצוי של 50 $).

בשדה התעופה לקחנו רכב מחברת יורופקאר. הזמנו פיאט פונטו ושודרגנו לפיאט סדיצ'י. רכב נוח ,גבוה יחסית,איתו נסענו בכל רחבי אלבניה(כמעט...) קבלנו אותו ריק לחלוטין על מנורה אדומה.מלאנו דלק(כ178 לק לליטר-בערך 6.4 שח. זוהי ההוצאה הגדולה ביותר בטיול.יש תחנות דלק בכל מקום בשפע).

יצאנו לכיוון טירנה כשמשכיר הרכב מוביל אותנו ליעדנו ,מלון ויקטוריה,שהוא היחיד שהזמנו מראש בגלל הנחיתה המאוחרת.מלון נחמד ונוח,בעלת המלון,איריס, דוברת אנגלית מצוינת(סטודנטית). הייתה בעיה בצנרת:בכול הורדת מים בשירותים הבניין כולו הורעש.

עלות 35 יורו כולל ארוחת בוקר.

יצאנו מטירנה דרך לינזה לדרך הנופית המגיעה אל הר דאיט. רצינו להמשיך משם ולהתחבר לקלוס אך הדרך משובשת ביותר. הדרך כולה הייתה קופצנית והרוסה. אך לפתע בלבל אותנו קטע חדש ומצוין , שהטעה אותנו לגבי ההמשך לקלוס. נסענו וחזרנו על הדרך הנופית והמשכנו לקרויה דרך הכביש הראשי.בקרנו במבצר ובבזאר וחזרנו ללינה בפושקרויה fushe-kruja)) במלון משפחתי נחמד קרוב לכביש הראשי.עלות ארוחת ערב ,בוקר ולינה-50 יורו.(לא דברו אנגלית),

בטירנה קנינו לק ב 138.7 לק עבור כל יורו.

הערה חשובה: ברוב המקומות לא ניתן לשתות את המים,אך לאורך כול הדרך באלבניה ישנם מעינות בצידי הדרך בהם ניתן למלא בקבוקים במים צלולים, קרים וטעימים.

יצאנו מפושקרויה צפונה לכיוון פושמילוט(fushe milot).עברנו דרך הכפר lac'

שם נחשפנו לנשים בתלבושת מסורתית.פנינו מזרחה לכיוון burrel לאורך נהר mat. כ 5 ק"מ צפונית לבורל, לאחר הגשר על המאט, פנינו שמאלה על מנת להגיע לשמורת האגמים של לוראל. הדרך הייתה כה גרועה עד כי לאחר יותר מ 15 ק"מ נאלצנו לחזור. המשכנו בדרך נופית דרך klos,bulqize,לכיוון מזרח ואז צפונה לעיר הגבוהה פשקופי(( peshkopi לינה במלון משפחתי צימרים קטנים מעץ,מסעדה מפוארת ובריכת שחייה בקיץ. המלון פישינה נמצא ממש בכניסה הדרומית משמאל לכביש. עלות ארוחת בוקר ערב ולינה 50 יורו.(ארוחה ענקית ומושקעת ). רק לינה וא. בוקר-25 יורו.בעל הבית פלואם דובר גרמנית ומעט אנגלית.

מפשקופי יצאנו אחרי ארוחת בוקר נהדרת(לא לוותר על ריבת הדובדבנים הביתית...)לכיוון קוקס(kukes) יש דרך יפה לאורך נהר הדריני אך אנחנו עלינו על דרך חדשה יותר מזרחית למסומנת במפה שלנו .מכאן רצינו להגיע לביירן צורי ושוב עלינו בטעות על אוטוסטראדה ללא אפשרות ירידה היכן שרצינו.עשינו U טרן וקוננו על כ 170 ק"מ מיותרים. קבלנו עצה מצוינת מעוברי אורח (שהם בדרך כלל יותר אמינים מהמפה ,שאינה מעודכנת...) לנסוע לכיוון קוסובו ,כי הדרך משם הרבה יותר נוחה. מילה לגבי המדינות השכנות, מקדוניה, קוסובו ומונטנגרו, - פרודות יוגוסלביה : חרף צעירותן במדינות אלה תשתית הכבישים מצוינת והשילוט, שבאלבניה הוא נעדר לגמרי, מאיר עיניים.

בקיצור,מקוקס כדאי לפנות לכיוון קוסובו,לחצות את הגבול(אין בעיה)ולהגיע לעיר פריזרן.משם להמשיך לדקוביצה.אנחנו החלטנו להמשיך צפונה עד לדציני ולבקר במנזר,שנחשב מהיפים באירופה. המנזר היה בשיפוצים אך ניתן לבקר ולהתרשם. חזרנו לדקוביצה ומשם מערבה חזרה לכיוון אלבניה דרך מורינה,קאסאי וטרופויה לביירן צורי. ב 5 הק"מ האחרונים שבנו לרשת הכבישים הגרועה באלבניה.לינה במלון vallznimi.המלון חדש יחסית ומשמש בעיקר כבית קפה למקומיים. החדר היה נוח ונקי אך ריח הסיגריות אפף את המלון.ישנו שם שני לילות. הטבח מג'ד היה נחמד במיוחד. דובר אנגלית שעזר לנו מאוד.לינה 25 יורו B.B ללילה.אם מספיקים להמשיך באותו יום לכיוון וולבונה מומלץ ללון במלון Rilindja הנמצא במבואות הכפר וולבונה.

יצאנו מביירן צורי לכיוון וולבונה. עברנו דרך קניון שושנה המדהים והמשכנו על דרך עפר לאורך הנהר והצוקים המרשימים עד למלון רילינדיה (המוזכר לעיל).השארנו את הרכב ויצאנו לטיול רגלי לאורך הנהר וביער. ישנו סימון צהוב,שנעשה על ידי אנשי המלון, אך די קשה לראותו. המסלול יפה ומומלץ .(כ3 שעות הלוך וחזור). אך בהעדר סימון ברור יש מקום רב לאינטואיציה וניחושים. אכלנו צהריים במסעדת רילינדיה (פורלים מהבריכה שלהם). מקום יפיפה ומומלץ.המשכנו לכפר ונסענו עד סוף הדרך הסבירה. מכאן לכפר תאת המרחק קצר, יחסית .אך ניתן לעשותו רק ברכיבה או רגלית.(יום הליכה ארוך ולא קל). אנחנו חזרנו ברכב לכיוון המלון. שימו לב לשלט קטן המכוון לאגם ג'יימס. הליכה של 200 מ מביאה אתכם לפינה קסומה.אגמון צלול בצבעי טורקיז,שניתן לבלות לצידו.אם הגעתם למלון רילינדיה סימן שעברתם את המקום.משם המשכנו על הדרך חזרה לביירן צורי. בדרך ראינו כביש אספלט חדש שפונה ימינה,והחלטנו לבדוק לאן הוא מגיע. הכביש עובר את הנהר על גשר ונכנס לכפר (דרגובי?). נסענו כ 2.5 ק"מ עד לקצהו ושם פגשנו משפחה נחמדה עם ילדה מתבגרת,דוברת אנגלית.חזרנו לביירן צורי ללילה נוסף במלון ולזנימי.

חשבנו לקחת מעבורת מפיירזה לקומאני אך הסתבר שהמעבורת תתחיל לפעול רק ב1 ביוני(אנחנו בסוף מאי...).אז יצאנו מביירן צורי עברנו את פיירזה והמשכנו בדרך יפה

ומפותלת לאורך כ40 ק'מ עד לכביש הראשי מקוקס לשקודרה.עברנו את פושה ארס המשכנו עם הכביש מערבה וצפונה לשקודרה.בשקודרה עלינו למבצר רוזפה לביקור ותצפיות. המשכנו צפונה עד לעיירה קופליק ובפנייה ימינה(בכביש ללא שילוט)לכיוון Vrith ו Razma .

החלטנו להתפנק במלון Natyral Razma Resort .מלון מעוטר בעבודות אמנות אלבניות יפיפיות. החדר שלנו היה די קטן אך המיטה ענקית...במלון בריכת שחייה מחוממת וסאונה.75 יורו לינה וא. בוקר. 98 יורו חצי פנסיון.

אחרי ארוחת בוקר (מאכזבת...) יצאנו מרזמה חזרה 12 ק'מ בכביש ממנו באנו. פנינו שמאלה לכיוון בוגה (21 ק'מ). המטרה : הכפר תאת. בבוגה ראינו שלא נוכל להמשיך ברכב שלנו וחיפשנו ג'יפ.ראינו 3 ג'יפים ולידם חבורת גברים. שאלנו אם נוכל לשכור מהם ג'יפ ונהג. הסתבר שהחבורה מתכננת בילוי בהרים ,סעודה ומשתה. אחד מהם הציע לנו את הג'יפ (כמה? כמה שתרצו....). בסוף הסכים בחור אחד מגודל,לבוש מדי קרב,לקחת אותנו תמורת 100 יורו. לא התמקחנו נכנסנו לג'יפ ,שבו היו מונחים 2 רובי צייד,נסענו בדרך יפיפייה בין נהרות,מפלים והרים מושלגים. הגענו למעבר ההרים(2000 מ)ועצרנו. 2 ג'יפים נשארו במקום ואנחנו המשכנו,כשהצטרפו אלינו עוד שניים מהחבורה. אחד מהם,פיט,דובר אנגלית (שהה מספר שנים כצבע בארה"ב) סיפר ,שאימו נולדה בכפר תאת,וכי שנים לא ביקר שם ולכן החליט להצטרף.

המשכנו עד הכפר הקטן. רוב תושביו נוטשים אותו בחודשי החורף וחוזרים בקיץ.הג'יפ הביא אותנו למפל ומשם הלכנו כשעה + בשביל מסומן היטב לאורך הנהר. בשלב מסוים יש לחצות את הנהר (ללא גשר). המים קרים מאוד וכדאי להתארגן עם נעליים שניתן להיכנס איתן למים . המשכנו במסלול עד בית הספר(שהיה סגור). ראינו את בתי הכפר,עצי הסקה בכול אחד מהם.תרנגולות צבעוניות משוטטות,וצמר כבשים בסירים גדולים שטוף ומחכה לטוויה.ראינו גם אפשרויות לינה סבירות לגמרי בחדרי אירוח. אך אנו פנינו לבית הקפה שם חיכו לנו ידידינו. שתייה חמה וחזרה לכיוון בוגה. בדרכנו חזרה,עצר הנהג את הרכב והראה לנו 2 חוגלות בצד הדרך. לא רואים הרבה בע"ח באלבניה ומיד תבינו למה...נהגנו שלף את אחד הרובים,זרק אבן לעבר החוגלות שהתעופפו באוויר,ירה לעברן ואחת מהן צנחה לרגליו. המומים משהו המשכנו בדרך הנופית עד למעבר ההרים הגשום והמעורפל שם מחכים יתר גברי החבורה . במבנה נטוש ישבה החבורה מסביב לשולחן מאולתר,עליו מטעמי אורז,ירקות,זיתים,שיפודים וכבש אחד שלם משופד על האש. בירה ומשקאות מגוונים בשפע, והחבר'ה עליזים במיוחד:"גזואר יזראל".2 אבנים גדולות גולגלו ושימשו לנו כסאות והוזמנו לקחת חלק במשתה.זו הייתה חוויה מיוחדת במינה,שאפשרה לנו לראות את החיים האמיתיים שלהם. ושוב נפרדנו מהחבורה וחזרנו עם נהגנו בג'יפ לבוגה.

חזרנו לפיאט שלנו, ובדרך בה הגענו חזרנו לכביש הראשי לשקודרה ומשם דרומה עד לז'ה(Lezhe )ללינה במלון ליס המצוין.(4 כוכבים 50 יורו לינה וא. בוקר אחרי מיקוח. רצו 100...)

נפרדנו מחלקה הצפוני של אלבניה ויצאנו בדרכנו מלז'ה דרומה. קודם רצינו לבקר בלגונה של לז'ה,שנמצאת מערבה מן העיר. קראנו שאמורות להיות בה ציפורים ועופות מים רבים. הגענו למקום-חוף חולי ומלוכלך ,לגונה עם מזח ללא ציפורים(מלבד בשלט...). חזרנו לכביש הראשי לכיוון טירנה ,פנינו לאוטוסטראדה לדורס והמשכנו לאורך החוף האדריאטי דרך Kavaje ו Lushnje לבראט (Berat )עיר 1000 החלונות. התמקמנו במלון מנגלמי(Mangakemi). מלון חמוד להפליא,בנוי בצורה מסורתית, חדרים נוחים ומסעדה טובה. המלון ממוקם ברחוב העולה למבצר וקרוב מאוד למסגד ולטקה של הבקטישים (שבכניסה אליה רואים מגני דוד ויש טוענים ששבתאי צבי קבור בקרבת מקום).גם הגשר העתיק נמצא במרחק הליכה. ואכן עלינו ברגל למבצר,שבו חיים עדין אנשים באורח קבע,ירדנו ובקרנו גם במסגד ובטקה,ומשם המשכנו לגשר החדש והישן.לינה וארוחת בוקר במנגלמי 35 יורו.

במלון עובד מלצר שהוא גם מדריך טיולים,דובר כמה מילים בעברית ואוהב ישראל אמיתי.שמו נלי .ניתן להיעזר בו.

נפרדנו ממלון מנגלמי ולקחנו איתנו את נלי להדריך אותנו, כשהמטרה היא קניון אוסומי. נסענו בכביש לכיוון דרום מזרח אל העיר פוליצ'ן,שהייתה מקום תעשיית הקלצ'ניקוב. המשכנו לבוגובה,עצרנו למלא מיים זכים וקרים,והמשכנו לאורך הנהר עד צ'ורובודה (מים שחורים).משם עם הכביש דרומה לקניון אוסומי:קניון עמוק,קירות זקופים בגובה של 250 מטר,נהר זורם ומפלים מרשימים.המשכנו עוד מספר קילומטרים דרומה אל מקדש בקטישי ובו טביעת רגל בסלע של באבא. היו שם 2 אנשים ,שהעלו קורבן מנחה עם כל הטקס.חזרנו באותה הדרך לבראט ונפרדנו מנלי(25 יורו).

מבראט חזרנו 15 ק"מ לצפון מערב, בדרך בה הגענו אתמול, ובצומת פנינו מערבה , דרך בארות הנפט של אלבניה, לכיוון Fier. חלפנו על פניה והמשכנו דרומה לעיר וולורה Vlore. זו עיר נחמדה על חוף הים האדריאטי. אכלנו צהרים במסעדה על הפלז'ה והמשכנו 12 ק"מ דרומה,עפ"י המלצתו של נלי,למלון רג'ינה. המלון ממוקם על חוף הים מצידו השמאלי של הכביש,וגשר הולכי רגל מחבר אותו לחוף היפה . חדרים מרווחים ונוחים(הצבעים לא משהו...), אך הנוף מהמרפסת,החוף והשקיעה מרהיבים.לינה וא. בוקר(נפלאה) 30 יורו.

המשכנו דרומה בדרך הנופית לכיוון סרנדה. דרך פנוראמית יפיפייה, שבחלקה הראשון הייתה אפופה בערפל סמיך.חלפנו על פני הכפרים הציוריים Vuno ו Himare והגענו לכפר "התלוי" צ'פארו Ceparo. עלינו בדרך הנופית המתפתלת אל הכפר ושוטטנו בין סמטאותיו השוממות ברובן. המשכנו לבית הקפה המקומי וישבנו עם 5 הגברים (כמובן) שישבו שם. זה המקום לציין שבכול אלבניה הגברים מבלים בבית הקפה והנשים עושות את כול העבודות בבית ובשדה . השוביניזם שולט . משם המשכנו כ 35 ק"מ לסרנדה.גם זו עיר חמודה היושבת על מפרץ בים היוני . אכלנו צהריים במסעדה על החוף, והמשכנו לנסוע כ 25 ק"מ לאתר מורשת עולמי של אונסקו בבוטרינט.האתר מסודר ומתוייר ובו שרידי עיר הלניסטית,רומית וביזנטית בתוך יער מוצל. כניסה 500 לק לאדם(שווה).זו הנקודה הדרומית ביותר באלבניה אליה הגענו. מעבר למיצר הים היוני, משתרע האי קורפו, מהגדולים בארכיפלגוס היווני.

חזרנו לסרנדה והתמקמנו במלון המשפחתי הנחמד Porto Eda.המלון יושב במפרץ על הטיילת וקרוב מאוד לשרידי בית הכנסת היהודי מהמאה החמישית. מלון מצויין.(מעלית...) לינה וא. בוקר 40 יורו.

יצאנו מסרנדה ופנינו מזרחה לדרך הנופית לכיוון הכפר מסופוטמי.כפר יווני ובו כנסיה עתיקה, סט. ניקולאס, על קירותיה תבליטים של בעלי חיים.ברצועת הרוחב הסמוכה לגבול היווני (העיר יונינה והרי הזגרוס בהמשך דרומה) ישנם הרבה כפרים יוונים, הדוברים וכותבים בשפתם. בין סרנדה לאזור זה יש הרבה צוענים ב"כפרי החושות" הארעיים. המשכנו על הדרך הנופית עד הפנייה שמאלה למעיינות המדהימים של סירי אי קלטר Syri I kalterהעין הכחולה.נביעה מעומק רב ביותר בצבעי טורקיז מוקפת בעצים,גשרים ופינות קסומות. הנביעה ,היא בעוצמה של מעין גייזר, אך המים אינם פורצים כנד. חזרנו לכביש הנופי והמשכנו בו עד הכביש הראשי ואחרי מספר ק"מ פנינו שמאלה-צפונה לכיוון העיר ג'ירוקסטר.עלינו למבצר,עברנו בבזאר והמשכנו בכביש צפונה כ 3 ק"מ עד למעיין וירואי. ישבנו לצהריים במסעדה על שפת האגם הצלול מאוד בשל המעיינות. מסביב הרבה צפרדעים מעניינות. המשכנו בדרכנו לכיוון פרמט. הנסיעה לאורך נהר ויוסס יפיפייה . כ 15 ק"מ לפני פרמט עברנו על גשר לכמה מפלים ואמות מים הנטועים סביב בתי מלון. הכול ירוק , פורח וגועש. הגענו לPermet התמקמנו במלון פרמטי ויצאנו לכיוון המעיין החם.( כ 10 ק"מ על הכביש הראשי לכיוון דרום ופנייה שמאלה על כביש חדש לכפר Benje).המעיין אינו משולט. יש לנסוע על הכביש (המצויין!) כ 6 ק"מ עד שרואים משמאל גשר עתיק. פונים שמאלה על דרך עפר ונוסעים כ 700 מ. המעיין נמצא ליד הגשר העתיק. תענוג אמיתי לעת ערב.

חזרנו למלון פרמטי אחרי ביקור בקונדיטוריה המקומית. לינה וא. בוקר 25 יורו.

אחרי ארוחת בוקר במסעדה השכנה יצאנו שוב באותה דרך לכיוון הכפר Benje

רצינו לבקר בכפר ובקניון לגוריצה. טעינו בדרך. אח"כ ראינו שהכניסה לכפר נמצאת לפני הגשר מצד שמאל (אם באים מפרמט). אנחנו המשכנו ישר עם כביש שהפך לדרך סלולה. ראינו נופים והשקפנו על הקניון אך לא הגענו לכפר.חזרנו לכביש הראשי לכיוון קורצ'ה דרך לסקוביק,ארסקה. כ 11 ק"מ מארסקה פנינו שמאלה כ 2 ק"מ לכפר צ'פזז Qafezez. רצינו לראות כפר אמיתי מבפנים אחרי שלא הגענו לבנייה. בקרנו בבית משפחה עם זוג מבוגר ואם זקנה,שהיו מארחים למופת.כמו בכפרים אחרים גם להם שטח ליד הבית עם עצי פרי,ירקות, תרנגולות מסתובבות וכלב.חזרנו לכביש הראשי והמשכנו צפונה לכיוון קורצ'ה.כ 5 ק"מ לפני קורצ'ה פנינו ימינה למלון Dardha בכפר דרדהה. 13 ק"מ בעלייה אל ההר. הדרך מלאה בפרחי אחי רותם,פרגים,עריונים ועיריות.המלון מפואר (4 כוכבים) ובו חמאם,גקוזי וסאונה,שהודלקו לכבודנו.עלות לינה וא.בוקר 6000 לק(כ43 יורו).

חזרנו לכביש הראשי והמשכנו לכיוון קורצ'ה. לא עצרנו בעיר אלא המשכנו בכביש הפונה ימינה לכיוון אגם פרספה ומקדוניה.הגענו למקום תצפית על האגם וירדנו ימינה אל הכפר המקסים ליצ'נס Liqenas.ראינו חקלאים עובדים את אדמתם בשטחים שליד הכפר,וכשנכנסנו לכפר עצמו ראינו על אחת הגדרות דגים תלויים לייבוש.בעל הבית,נג'ל, הזמין אותנו לכוס קפה ועץ דובדבנים. הוא קרא לבת אחיו, קטרינה, מהבית השכן,והנערה בת ה14 שימשה מתורגמנית מעולה.תוך כדי שיחה היא שאלה אם נרצה לשוט לאי,כי לאביה יש סירה. פגשנו את האב,אלכסנדר,שלקח אותנו בסירה קטנה אל האי הקרוב מליגרד. בדרך ראינו שקנאים דלמטיים (גדולים מאלה שכאן) וקורמורנים וכמובן שחפים. אחרי כרבע שעה של שייט הגענו לאי ושם ציפתה לנו הפתעה. בתוך מערה נמצאת כנסייה מהמאה ה 13 משוחה כולה בציורים מרהיבים שנשתמרו היטב. זו הכנסייה המרשימה ביותר ,שראינו בטיול זה.כשחזרנו לכפר הוזמנו לחצר המשפחה. האב,מורה למתמטיקה במקצועו,האם אנה גם היא מורה,והאחות הצעירה-דניאל(11).המשפחה מקדונית במוצאה אך חיה כבר דורות באלבניה. הם מדברים מקדונית. נפרדנו מהמשפחה החמה (שילמנו 20 יורו עבור השייט) והמשכנו צפונה לאורך האגם לכיוון מקדוניה.דרומו של אגם פרספה הוא מפגש של שלושה גבולות : אלבניה, מקדוניה ויוון. כשהגענו לגבול הסתבר לנו ,שאיננו יכולים לעבור כי חסר לנו "הטופס הירוק". נסינו להתחנן על נפשנו אך ללא הועיל. חזרנו כלעומת שבאנו דרומה עד צומת הדרכים (32 ק"מ) והמשכנו לכיוון פוגרדץ Pogradec.כאן פנינו מזרחה לעיירה טושמישט Tushemisht והתמקמנו במלון מילניום,היושב על אגם אוחריד.המלון נוח וצופה לאגם ויש בו גן יפיפה ומסעדה. לינה 25 יורו. בערב יצאנו לעיר פוגרדץ,טיילנו בטיילת עם כל התושבים (פסלים רבים לאורכה ומתקני שעשועים).

יצאנו מטושמישט אחרי א. בוקר על שפת האגם(לא כלולה) והתכוונו להגיע לגבול ומשם ללא הרכב לבקר בסווטי נחום שבמקדוניה (הנמצאת כ5 ק"מ מטושמישט). כשהגענו לגבול הסתבר שאנחנו יכולים לקנות שם את הטופס הירוק ולהיכנס למקדוניה עם הרכב.למרות שנשאר לנו רק יום אחד לטיול (וההרשאה היא לשבועיים) החלטנו לקנות ולטייל ביום האחרון במקדוניה.נכנסנו לסווטי נחום, בקרנו במנזר, בכנסייה ובמעיינות , והמשכנו במסלולון רגלי לאורך המעיינות שמדרום לאתר, לכנסייה נוספת ולקפלה. משם המשכנו עם הכביש לאורך אגם אוחריד עד הפנייה ימינה בכביש המחבר את אגם אוחריד עם אגם פרספה. שני האגמים נחלקים בין אלבניה למקדוניה ויוון . במקדוניה הכבישים והשילוט ברמה גבוהה. לאורך הדרך כמה תצפיות מרשימות. כמו גם פרשת המים הצופה על שני האגמים. אחרי 28 ק"מ הגענו לדרך לאורך אגם פרספה, והמשכנו צפונה דרך Resen לעיר אוחריד.טיילנו בעיר ליד האגם,בסמטאות העיר העתיקה ובכנסיית סופיה. העיר יפה ומצויים בה יותר תיירים מאשר פגשנו באלבניה. מאוחריד המשכנו לאורך האגם עד סטרוגה,פנינו צפונה לאורך נהר הדרין עד הסכר הגדול וחזרנו דרומה לאורך אגם אוחריד חזרה לאלבניה (הביתה...)המשכנו עוד כ 2 ק"מ עד לכפר לין. זהו כפר ,שחציו מוסלמי וחציו נוצרי ויש בו רצפת פסיפס של בזיליקה מהמאה החמישית. גרטי,דייג שפגשנו.התנדב להראות לנו את הדרך לשם, ואף דאג לפתוח את השער הנעול. המתחם מעניין מאוד ומהווה גם תצפית על הכפר על שני חלקיו ועל האגם. טיילנו גם ברחוב הראשי המחבר את 2 חלקי הכפר ופגשנו נשים קולעות מחצלות.החלטנו לבלות את הלילה האחרון במלון בכפר,הצופה על האגם. המלון לא משהו. הדלת לא נסגרה. האור היה מינימאלי,הריח סיפר את סיפורן של הפרות הרבות הסובבות בדרכי הכפר, אך הצפרדעים קרקרו כל הלילה... 20 יורו ללינה בלבד.

מהכפר לין חזרנו לצומת והמשכנו לטירנה דרך אלבסן. הדרך יפה מאוד. בטירנה רצינו לבקר במוזיאון אך הוא היה סגור... הסתובבנו באזור כיכר סקנדנברג,צפינו בבניינים הצבעוניים,ונסענו לשדה התעופה. הצלחנו להחזיר את האוטו ריק מדלק (כמו שקבלנו) אחרי כ 2600 ק"מ ,שעברנו יחדיו.יצאנו ב9 בערב לאיסטנבול (10 שעון ישראל) וב 3 לפנות בוקר נחתנו בארץ.טיול מהנה ומרתק.

פלמנדרי-תודה מירפבשים-להתראות

מה פלני-סליחה גזואר-לחיים

יו-לא רוגה-דרך,רחוב

פו-כן