באוגוסט 2019 נסענו לטיול בדרום אנגליה.
משפחה עם שלושה ילדים – בן 16, בת 14 כמעט ובת עשר וקצת.
היו קצת חששות בעיקר מהנהיגה בכיוון ההפוך אבל היה כיף והאדיבות האנגלית, גם בכבישים, הסירה מאד מהר כל חשש מהנהיגה בצד שמאל.
בשל החשש מהנהיגה וגם בגלל המרחקים הגדולים, החלטנו מראש שניסע כיוון אחד, עד קורנוול, במכונית ואת הדרך חזרה ללונדון נעשה ברכבת. זה היה נוח מאד, אם כי, כפי שציינתי, גם הנהיגה התבררה כנוחה.
היום הראשון:
נחתנו בלוטון בשעות הצהרים, לקחנו את האוטו השכור (מחברת הרץ) ושמנו פעמינו לכיוון new forest, מרחק של כשלוש וחצי שעות מלוטון. הגענו למלון בשעות הערב. אכלנו והלכנו לישון.
ישנו במלון בעיירה שנקראת Brockenhurst. המיקום היה נוח, למרות שהמלון לא היה במרכז העיירה, אבל היה נוח לצאת ממנו לכל כיוון בניו פורסט, מאחר והוא שוכן על הכביש הראשי של האזור.
הניו פורסט הוא אזור אנגלי שליו, בו רועים סוסי פוני חופשיים (ששייכים למישהו) ויש בו הרבה נופי ערבות רחבות ומלאות פרחים. דווקא יער, עד כמה שהתרשמתי, הוא פחות הצד החזק שלו. למרות שיש בו גם כמה עצי אלון גדולים מאד ומרשימים.
היום השני:
ביום השני שלנו באנגליה שמנו פעמינו אל תחנת הרכבת במרכז העיירה בה ישנו,
Brockenhurst. המטרה היתה לקנות כרטיסים לרכבת ולשכור אופניים בחנות שנמצאת ממש בסמוך לתחנת הרכבת ולעשות משם טיול אופניים משפחתי. קנינו כרטיסים, שכרנו אופניים וחיפשנו את נקודת ההתחלה של המסלול. התברברנו יותר מחצי שעה בעיירה, בין היתר בגלל עדר סוסים, חמור ופרות שחצו את הצומת הראשית והחרידו את מנוחתה של בתי הקטנה, אבל בסוף מצאנו את המסלול. בגלל ההתחלה המקרטעת וחוסר הנסיון שלנו בטיולי אופניים רכבנו רק חלק מהמסלול, אבל בכל זאת היה כיף מאד. המסלול נתן טעימה מהאזור היפה של הניו פורסט. עברנו בשטחים פתוחים, אזורים מיוערים, ליד נחל חמוד עם נדנדות חבל לידו, ליד עדרי פוני, היה ממש מוצלח. בסופו של דבר, היום הזה דורג כאחד מהשיאים של הטיול.
לאחר שהחזרנו את האופניים נסענו לתוך היער, לאתר האכלה של צבאים, שבו הסיכוי לצפות בצבאים הוא גדול. כשאנחנו ביקרנו במקום לא היו צבאים. בכלל. אין דבר. משם המשכנו לאלון הכי גדול ביער, מסלול הליכה קצרצר ונעים אל עץ מרשים בגודלו. את המסלולים האלה ומסלולים נוספים ניתן למצוא כאן: https://www.thenewforest.co.uk/things-to-do/searchresults?sr=1&cat=walking591
בתמונה: סוסים וסוסי פוני רועים באחו ב'יער החדש'
היום השלישי:
היום נסענו לגן החיות בניו פורסט – גן חיות מקומי ובו בעיקר חיות מקומיות – צבאים מכל מיני סוגים, לוטרות מכל מיני סוגים, פרפרים, זאבים (מרשימים מאד!) ועוד https://newforestwildlifepark.co.uk/ לא ברור אם מזג האויר הסגרירי או האופי המאד מקומי של המקום החדירו בנו תוגה אבל לא יצאנו מגדרנו.
בצהרים שמנו פעמינו ל Lyndhurst, בירת הניו פורסט. בבוקר כשעברנו בעיירה היא נראתה נחמדה ומזמינה, עם המון חנויות מתוקות וגלידריות מתוקות עוד יותר. אבל בצהריים כשהגענו אליה ירד גשם זלעפות שרק הלך והתגבר. אכלנו פיש אנד צ'יפס (ראשון לטיול), ניסינו להסתובב בחנויות אבל הגשם הכניע אותנו וחזרנו רטובים לאוטו ולמלון.
היום הרביעי:
היום עזבנו את הניו פורסט לכיוון קורנוול. הדרך לקורנוול ארוכה ובדרך חולפים על פני חוף היורה, שנראה לי מקום שאם נמצאים בסביבתו חייבים לבקר בו. בסוף, לא היתה ברירה והיינו צריכים להחליט רק על נקודה אחת בה נבקר. החלטנו לבקר בעיירה שנקראת Lyme Regis. עיירת חוף חמודה. יש בה טיילת נחמדה, מלאה מסעדות וגלידריות, לאורך חוף הים החולי. וחול נדיר בחוף היורה. יש בה מזח שנכנס לתוך הים ואתרי האינטרנט טענו שביום בהיר (לא ביום שאנחנו היינו בו) אפשר לראות ממנו את כל מפרץ חוף היורה. האנגלים ממלאים את החוף והעיירה. הם משכנעים את עצמם שקיץ ונכנסים עם סווצ'רים ומכנסיים קצרים לתוך הים. בתי העיירה משתפלים בשיפוע חד מראש הצוק אל חוף הים. והרחוב שיורד אל חוף הים מלא (שוב אני נאלצת להשתמש בביטוי) בחנויות מתוקות (באמת!) המון חנויות פאדג' (טעים!) הרבה חנויות ספרים (!) וחנויות שאפשר למצוא בהן מאובנים, צדפים ועוד דברים שנשלו מהים. זה גם קטע בחוף היורה – מציאת מאובנים (מתקופת ה...יורה). אני ניסיתי לחפש. משפחתי איבדה עניין עוד לפני שהתחלתי. בסה”כ אפשר להגדיר את הביקור בעיירה כהצלחה – זו הייתה הפסקה נעימה בנסיעה הארוכה. מ Lyme Regis המשכנו לעיירה שבה תכננו לישון. עיירה שנקראת Chagford Newton Abbot. הגוגל מפס לקח אותנו דרך שבילי עיזים ברוחב של האוטו שדרשו מספר נסיעות ברברס כדי לאפשר לרכבים שהגיעו מולנו לעבור. בדיעבד הסתבר שיש גם דרכים יותר רחבות וראשיות להגיע לעיירה. מאותו רגע עברנו להשתמש ב Waze. העיירה צ'אגפורד נמצאת במרכז הפארק הלאומי דארטמור, שבו יש הרבה מסלולי טיול. אנחנו, כאמור, רק חלפנו שם בדרכנו לקורנוול.
היום החמישי:
היום נסענו לערוץ לידפורד Lydford Gorge. מדובר במסלול הליכה של כ- 2.5 שעות. המסלול מתוחזק על ידי ה national trust ולכן הכניסה אל הערוץ בתשלום. המסלול מתוחזק, משולט ונוח מאד להליכה. יש לערוץ שתי כניסות. בכל אחת מהכניסות יש בית תה, כיאה לערוץ נחל בריטי. המסלול מתחיל בנקודה גבוהה, יורד לערוץ, בדרך הולכים ליד הנחל שחרץ צורות ובריכות בסלעים, יש בו מפל מרשים ומקום שנקרא קדירת השטן וכשמו כן הוא. טיילנו, חיפשנו פיות, שתינו תה עם סקונס. היה יום נפלא.
כשסיימנו את המסלול המשכנו לכיוון קורנוול. נשארה עוד כשעה וחצי נסיעה. בשעות אחר הצהריים הגענו לפאלמות', ביתנו לשלושת הימים בהם נהיה בדרום קורנוול.
היום השישי:
היום נסענו עוד יותר דרומה באי הבריטי. בבוקר הגענו לעיירה גוויק, שם מצחיק, שהזכיר לי קול של כלב ים ולכן היה לי קל לזכור שבגוויק יש מקלט לכלבי ים. במקלט יש בית חולים בו מצילים גורים נטושים וכלבי ים פצועים. כשאנחנו ביקרנו במקום לא היו כלבי ים בבית החולים. כלבי הים הפצועים, שסיכויי ההשירדות שלהם קטנים נשארים לחיות במקלט, כך שהביקור במקלט מאפשר לצפות בהם – גן חיות לכלבי ים, אריות ים, לוטרות וגם פינגווינים. היה מעניין. כשסיימנו את הביקור המשכנו לנסוע דרומה לכיוון הכפר Marazion, כפר קטן וציורי לחוף האוקיאנוס. אבל מי שמגיע ל Marazion הגיע כנראה לא בשביל לבקר בכפר אלא בשביל לבקר ב st. Michael. סנט מייקל הוא אי קטנטן שמחובר ליבשה ברצועת קרקע דקה, שחשופה בשעת השפל ומכוסה במים בזמן הגאות. שעות הגאות והשפל מפורסמות כל יום ואפשר לתכנן את הביקור במקום ולהחליט האם נגיע לאי בהליכה או בשיט קצרצר על סירה. מי שזה מצלצל לו מוכר כנראה חושב על מונט סנט מישל, אי קטן, שנמצא מהצד הצרפתי של התעלה, שגם אליו אפשר להגיע בשעת שפל בהליכה ובגאות השביל מתכסה במי ים. אין לי מושג אם הדמיון בשם הוא מקרי או מכוון.
בכל מקרה הביקור במקום הזה מדהים. הגענו בשעות הצהרים. עברנו ברגל לאי. האי הוא קטנטן. יש עליו מוזיאון קטן וטירה, בה גרה עד היום משפחת אצולה. הטירה מוקפת גנים ומדשאות מרשימות. אפשר לבקר בטירה ובגנים בתשלום. אנחנו ויתרנו. אחרי שהגענו לאי נחנו קצת על המדשאות הצופות לאוקיינוס ולקורנוול. בהתחלה חשבנו לחכות לגאות ולחזור בסירה, אבל בשלב מסויים איבדנו עניין והחלטנו לחזור ליבשה ברגל. אחרי שחזרנו ליבשה המוצקה התיישבנו על צוק בולט על החוף והתבוננו בגאות שמתחילה לכסות את השביל המוביל לאי. אנשים המשיכו ללכת, גם כשהשביל התחיל להתמלא במים, חלק אפילו חיכו ושחו. המראה של הים העולה ממש מול עינינו היה מרשים מאד, כמעט בלתי נתפס. ישבנו וחיכינו עד שהשביל נעלם תחת מי הים. לקראת הערב חזרנו עייפים אך מרוצים לפאלמות'.
בתמונה: הגאות מתחילה ומכסה את השביל המוביל לאי Saint Michael
היום השביעי:
היום נשארנו בפאלמות' להשתתף במופע אבירים בטירה בפאלמות', שכרטיסים אליו קנינו עוד בארץ.
בטירה הגדולה פוזרו תחנות שונות של אמנויות ומיומנויות מימי הביניים – היה ליצן מצחיק שבולע אש ונגנים, והסברים על אבירים, ומאלפי ציפורי טרף וקרבות אבירים על סוסים. חוץ מציפורי הטרף, שנראו לי אומללות הכל היה מעניין, מלווה בהומור בריטי דקיק ומאורגן למופת. היה מזג אויר נפלא (אפילו נשרפנו מהשמש). יום מוצלח.
היום השמיני:
היום עזבנו את פאלמות' ועברנו לטרורו. טרורו נמצאת במרכז האצבע של טרורו. אין בה חוף ים. מצד שני יש בה קתדרלה גדולה וחשובה והיא בירת המחוז והמרכז האדמיניסטרטיבי. לכן, כנראה, היא גם די משעממת. יש בה הרבה חנויות (גם פריימארק) אבך בסה”כ אין בה יותר מידי מה לעשות. הסיבה שהגענו אליה היא כי ביום למחרת הזמנו כרטיסי רכבת מטרורו ללונדון. אז ביקרנו במקום שנקרא shelter box – מקום שממנו שולחים לאזורי אסון בכל העולם ארגזי ציוד. למדנו איך הם התחילו את הפעילות שלהם, איזה ציוד הם שולחים לאיזה מקום בעולם. המרכז הוא אינטרקטיבי ופונה גם לילדים בהסברים. אבל הילדים שלנו התעייפו מאד מהר מההסברים באנגלית. מיצינו את הביקור די מהר. ביקרנו בקתדרלה ובכמה חנויות ואחר כך די חיפשנו את עצמנו. בשעות אחר הצהרים חיפשנו מסעדה לארוחת הערב. מצאנו. וטוב שכך כי באופן מפתיע העיר נסגרה בסביבות שש והכל השתתק. כל המסעדות, החנויות ובתי הקפה נסגרו. לא היו אנשים ברחובות. תחושת עוצר נפלה על העיר. חזרנו למלון והלכנו לישון.
בתמונה: העיר היפה, הפוטוגנית והמשעממת Truro
היום התשיעי:
היום בו נחתם טיולנו בקורנוול. יצאנו מהמלון בשעות הבוקר להליכה של כרבע שעה עם המזוודות לתחנת הרכבת. בדרך עברנו בסופר לקנות צידה לדרך. בכל זאת ציפתה לנו נסיעה של יותר מחמש שעות ללונדון. הגענו לתחנת הרכבת, שדמתה באופן מפתיע לתחנת הרכבת ברמלה (בכל זאת הבריטים שלטו בארץ ובנו את תשתית הרכבות), הרכבת הגיעה בזמן, הנסיעה היתה נעימה. חלפנו על פני חוף היורה, שוב. ועל פני הרבה כרי דשא ירוקים ועמוסי סוסים וכבשים והגענו בשעות הצהרים ללונדון. וזה כבר סיפור אחר.
