באוקטובר 2022 יצאנו לטיול של 12 יום בצפון איטליה.
משפחה עם שתי בנות - 13 ו- 17. הבן הגדול נשאר בצבא.
בגלל הרצון להתאים את הטיול לכלל המשתתפים (ששונות מאד אחד מהשניה בהעדפותיהם) ובגלל אי הוודאות לגבי מזג האויר, הטיול כמעט ולא תוכנן מראש. היו לנו כמה עוגנים (שגם חלק מהם השתנו בזמן הטיול) אבל את מספר הימים בהם בילינו בכל מקום ואת הזמנת המלונות עשינו בזמן הטיול. כל כך ספונטניים שהפתענו אפילו את עצמנו...
שבת צהרים - נחתנו בשד"ת ברגמו. לקחנו את הרכב ששכרנו מחברת Centauro, חברה לא מוכרת, שהתבררה כמצויינת והתחלנו את מסענו דרומה, לכיוון טוסקנה.
הזמנו חדר לשני לילות במלון במרינה די פיאטרסנטה. בחרנו לישון דוקא שם, כי רצינו מקום שנמצא באמצע הדרך בין הצ'ינקווה טרה ללוקה ופיזה וגם קרוב לרכבת. pietrasanta היא עיירה קטנה עתיקה ויפה, למרגלות הרי האלפים האפואנים. בזכות קרבתה לקררה ולמחצבות השיש הגיעו אליה במהלך ההסטוריה אמנים רבים שבאו לפסל בה. עד היום ממשיכים לתחזק את המסורת הזו ורחובות העיירה זרועים פסלים מתקופות שונות, גם מהמאה העשרים והעשרים ואחת.
חלק נוסף של pietrasanta הוא Marina di Pietrasanta, שכשמה כן היא, יושבת על חוף הים ומהווה חלק מהריביירה של טוסקנה. בחרנו לישון במרינה ולא בעיר העתיקה בגלל שיקולי חניה. פשוט לא מצאנו מלון עם חניה, במחיר סביר, בעיר העתיקה. במרינה היו הרבה מאד מלונות.
בדיעבד המרינה משעממת מאד, במיוחד באוקטובר, מחוץ לעונה. מדובר בעיירה קטנה המורכבת מרחובות שתי וערב של בתי מגורים ומלונות. לאורך חוף הים נפרשת טיילת ארוכה להולכי רגל ואופניים, שגובלת מצד אחד בכביש ראשי ומצד שני בחומת גדרות של חופי רחצה פרטיים, שהכניסה לרובם בתשלום. בקיצור משעמם. אבל פיאטרסנטה, שמרוחקת עשר דקות נסיעה מהמרינה היא סיפור אחר לגמרי.
לעיר העתיקה של פיאטרסנטה מותרת הכניסה רק להולכי רגל ואופניים. הרחובות הצרים שלה נעימים מאד להליכה ועמוסים במסעדות, גלידריות וחנויות קטנות ומיוחדות. במרכז העיר העתיקה יש כמובן כיכר מרכזית ובה נמצאת הקתדרלה. בשניים משלושת הלילות (הוספנו עוד לילה) בהם ישנו במרינה די פיאטרסנטה בילינו בעיר העתיקה ונהנו מאד. כשהיינו בעיירה התקיים בה גם פסטיבל ימי ביניים שכלל דוכנים שונים, הצגת מלאכות קדומות וקרבות אבירים. בקיצור היה שמח.
ביום ראשון השכמנו קום ונסענו עם האוטו לתחנת הרכבת ב La Spezia, שם אפשר לקנות את כרטיס הצ'יקווה טרה, שמאפשר הליכה בשביל המרכזי, נסיעה חופשית ברכבת בין הכפרים, ובשאטלים. קנינו את הכרטיס בתחנה, עלינו לרכבת ואחרי נסיעה של כעשרים דקות ירדנו בכפר קורניליה. יצאנו מתחנת הרכבת, חיכינו דקות ספורות למיניבוס, שאוסף את הנוסעים מהרכבת ומעלה אותם לכפר שנמצא במרומי ההר. המיניבוס חוסך הליכה מאומצת במעלה ההר עד הכפר.
הכפר מאד יפה וממנו נשקפים נופים מרהיבים של הים הכחול, שנמצא אי שם למטה ונפרס לכל הכיוונים. הצטיידנו בצידה במכולת שנמצאת ליד תחנת האוטובוס (קניתי שם עוגיות חמאה עם צימוקים מעולות שאחר כך חיפשתי לשוא לכל אורך הטיול) מילאנו מים (יש ברז של מי שתיה מיד בכניסה לכפר) והתחלנו ללכת לכיוון הכפר Vernazza. המסלול הוא של כ 3.5 ק"מ. עולים מהכפר ולאחר כחמש דקות הליכה רואים צריף קטן ושילוט להתחלת השביל. השביל מאד ברור ומתוחזק. ביום שהלכנו היה מזג האויר נעים מאד וקצת מעונן, מה שהקל עלינו, כי חלקים ארוכים בשביל לא מוצלים. בדיעבד המסלול הזה היה אחד משיאי הטיול שלנו. השביל מאתגר במידה (עליות, ירידות, מדרגות) והנופים שנשקפים ממנו לאורך כל הדרך מדהימים - ים כחול, חקלאות הררית, ההרים שנכנסים אל תוך הים והכפרים הצבעוניים שמידי פעם מציצים בין ההרים. ורנזה, הכפר אליו הלכנו יושב על הים. הכפר היה עמוס באנשים, מסעדות וחנויות ושוקק חיים. טיילנו בו קצת והמשכנו ברכבת למנרולה ולאכול שם צהריים. בדיעבד גם בגלל האוירה בכפר וגם בגלל ההיצע הקולינרי היה עדיף לאכול בורנזה. לא נורא...ממנרולה עלינו שוב לרכבת וחזרנו ללה ספציה.
בערב שוב נסענו לפיאטרסנטה להסתובב ולאכול. היה יום מעולה.
ביום שני בחרנו לבקר בפיזה. הרגשנו צורך עז לראות את מגדל פיזה. לקחנו את הרכבת מתחנת הרכבת בפיאטרסנטה ונסענו לפיזה. זו היתה טעות. ההליכה מתחנת הרכבת לכיכר הניסים, בה נמצא גם מגדל פיזה, אורכת כעשרים דקות ארוכות ומשעממות, על מדרכה צרה, ליד חומות ובניינים מטים לנפול. ואחר כך צריך לעשות את הדרך חזרה. בכל מקרה כיכר הניסים מרשימה מאד. המגדל אכן עקום, המבנים האחרים בכיכר מאד מרשימים והתיירים ש"מחזיקים" את המגדל בכל מיני פוזות משעשעות מוסיפים לחוויה. אבל זהו, זה מה שיש לעשות בפיזה. סימנו וי וחזרנו ברכבת לפיאטרסנטה.
אחה"צ נסענו להרים. קראתי על מסלול למפלים שנקראים מפלי קנדלה. לאחר נסיעה של כחצי שעה בכבישים הרריים צרים הגענו לפלג יפה אבל המסלול היה מאד לא ברור ולא מתוחזק וכנראה גם די תלול. לקול מחאות רמות של המתבגרות החלטנו לחזור על עקבותינו.
בערב חשבנו לנסות את העיר ויארג'ו, ששוכנת לחוף הים ויש בה מזח ארוך שלפי התמונות צריך להיות מאד יפה. עד שהגענו לעיר כבר היה חושך והמזח היה שומם ועצוב אבל אכלנו שם במסעדה שהיתה אחת מהטובות בטיול. אז אם במקרה אתם בסביבה תנסו את הניוקי פירות ים ב https://www.ristorantedastefano.com/. שווה!
ביום שלישי עזבנו את המלון במרינה די פיאטרסנטה ונסענו לכיוון lucca. עיר חמודה חמודה שבליבה חומה. נסענו עם האוטו. חנינו ליד תחנת הרכבת (חניה בתשלום) ושכרנו אופניים לשעה ממש בסמוך לתחנת הרכבת, כאן: https://www.touristcenterlucca.com/ משם נסענו שתי דקות ועלינו על החומה. החומה הרחבה, שמקיפה את כל העיר העתיקה, היא למעשה פארק להולכי רגל ורוכבי אופניים. נסענו לאורך החומה, כ 3.5 ק"מ. היה כיף. החזרנו את האופניים ונכנסנו לעיר העתיקה ברגל. גם כאן העיר העתיקה סגורה בפני רכבים ולכן ההליכה בה מאד נעימה. שוטטנו בעיר, ראינו את המגדל עם האלון בצמרתו, אכלנו צהרים בכיכר וגלידה בסמטה והמשכנו לכיוון פירנצה. הגענו למלוננו אחה"צ. עלינו לטראם ונסענו לעיר.
ביום רביעי שוטטנו בפירנצה. דוד (הפסל) היה בשיפוצים. אבל חוץ ממנו העיר לא הכזיבה. שוטטנו ברחובות, התפעלנו מהבניינים, מהגשרים, נכנסנו ושילמנו, בלי להתכוון, למוזיאון על משפחת מדיצ'י, אבל בגלל שאנחנו לא תרבותיים יצאנו משם במהירות בהתגנבות יחידים, תוך נסיון שהאיש בכניסה לא יעלה עלינו (הוא עלה...). משם נכנסנו בכוונה מלאה למוזיאון ליאונרדו דה וינצ'י ובילינו שם שעה וחצי מענגות עד שכבר לא יכולנו לעמוד יותר ויצאנו כדי לחפש מקום לשבת.
ביום חמישי התלבטנו. חלקנו רצה להדרים לטוסקנה, חלק אחר רצה לבקר בלונה פארק. בסוף החלק השני ניצח. בגלל שבאוקטובר פארקי השעשועים הגדולים פתוחים רק בסופי שבוע תכננו להגיע בשבת או בראשון למיריבילנדיה אבל אחרי חישובי מרחקים ועניין החלטנו להצפין לכיוון אגם גארדה ולבקר בשבת בגרדלנד. הזמנו מלון ליד אגם גארדה ונסענו צפונה. הגענו למלון בצהרים המאוחרים.
ביום שישי נסענו לפארק סיגורטה. היה נחמד ושליו. ההמלצה שלי, אם אתם ישנים במלון, לבדוק אם הוא מוכר כרטיסים לאתרים. אנחנו קנינו במלון כרטיס כניסה לפארק ושעה רכב גולף במחיר מאד משתלם. חשוב לדעת, אם שוכרים בפארק רכב גולף לשעה, ששעה מספיקה בדיוק ובדוחק לעבור את המסלול המוצע ברכב. אנחנו הגענו מתנשפים וקצת מתוסכלים לנקודת החזרת הרכב וזאת לאחר שהנער שמסר לנו את הרכב הזהיר אותנו שדקה איחור תגרור תשלום לעוד חצי שעה. כדאי לדעת את זה מראש ולהחליט אם לא עוצרים בכלל במהלך הסיבוב או שלוקחים בחשבון משך זמן ארוך יותר. הנסיעה המהירה להגיע בזמן היתה חויה לא נעימה.
אחהצ נסענו ללאזיסה. בטיולנו לפני 4 שנים לצפון איטליה (אז כן היינו בדולומיטים) ישנו בלאזיסה. הפעם חשבנו לבדוק מה השתנה. כלום לא השתנה. העיירה יפה והגלידה מעולה.
יום שבת היינו בגארדלנד. היו המווון אנשים. עמדנו המון בתור. התור הוא הזכרון העיקרי שישאר לנו, כנראה, מהיום הזה.
יום ראשון ביקרנו בבוקר באקווריום שליד גארדלנד כי קנינו כרטיס משולב במלון שלנו ואם זה כלול במחיר... היה נחמד. ממש ממש לא חובה.
משם המשכנו לכיוון אגם איזאו, תחנתנו האחרונה והיפה בטיול. לקראת אחה"צ הגענו למלוננו באיזאו, לא לפני שעברנו ב"כפר מותגים" שחשבנו שישמח את המתבגרת הראשית. כולנו השתעממנו. בערב טיילנו בעיירה איזאו לשפת האגם. היה יום ראשון בערב, בדיוק נסגרו דוכני שוק האוכל שהיו במקום והעיר נכנסה לתרדמת. אכלנו אוכל מוזר בפאב מקומי והלכנו לישון.
יום שני. שוב עלינו להרים. נסענו לכיוון כפר שנקרא Zone וליד זונה, כלומר Zone, יש מסלול לפירמידות של זונה. תופעת טבע גיאולוגית שבה המים "אכלו" את הסלע הרך והשאירו עמודי סלע שבראשם סלע קשה , מה שיוצר מראה של פטריות ויש יאמרו פירמידות. המסלול הוא של כ 2.5 ק"מ, יורד עמוק לתוך הואדי ואז עולה בחזרה. לא קל אבל קצר ועמודי הסלע, אליהם מתקרבים מאד במהלך המסלול, מאד יפים. חלקנו נהנו מאד לחלק אחר המסלול היה מאתגר מידי.
משם המשכנו לסיבוב סביב האגם. הסיבוב המלא ברכב אורך כשעה וחצי. אפשר לעצור בכפרים שפזורים ליד האגם ואז הוא כמובן יארך יותר. אבל האגם עצמו והנופים הנשקפים מהגדות שלנו מקסימים. בחלקים מהקטעים המזרחיים של האגם הכביש עובר ממש צמוד לאגם ולעיתים נכנס לתוך מנהרה. ממליצה לעצור באחת מנקודות התצפית הרבות ולהנות מהנוף. לקראת סוף סיבובנו סביב האגם עצרנו בעירה Sarnico הצטיידנו באוכל בסופר שממש קרוב לאגם (https://goo.gl/maps/ZUfUM1XWNvuFYkNU6) ועשינו פיקניק לגדות האגם יחד עם עופות המים והרבה שלווה.
יום שלישי, היום הכמעט אחרון בטיולנו. בבוקר נסענו ברכב לעיירה Sulzano ממנה אפשר לקחת מעבורת לאי Monte Isola שנמצא במרכז האגם. בימות הקיץ שירות המעבורות הוא הרבה יותר תכוף ומהרבה ישובים לאורך האגם. בתקופה שאנחנו היינו השירות העיקרי לאי הוא מסולזאנו. עלינו למעבורת ולאחר שיט של כ 10 דקות הגענו לאי. על האי אפשר להתנייד ברגל, באופניים ובטוסטוסים. יש מספר מועט של מכוניות על האי, של התושבים המקומיים. במרכז האי נמצא ההר איזולה וסביבו מפוזרים כפרים קטנים. בין הכפרים עובר כביש היקפי והרבה שטחים חקלאיים - גפנים, כרמי זיתים והרבה ירוק. אחרי שירדנו מהמעבורת צעדנו חמש דקות והגענו ל Noleggio Guizzetti - עסק מקומי להשכרת אופניים, שמופעל על ידי אב ובן. הבן דובר אנגלית מצויינת, התאים לנו אופניים, נתן לנו מפה והסביר לנו על המסלול - רוב המסלול מישורי או בירידה. יש חלק אחד, די בהתחלה, שבו יש עליה מתונה שניתן ללכת אותה ברגל יחד עם האופניים (זה מה שאנחנו עשינו). בשאר הזמן נהננו מאד מהרכיבה. עברנו בין כפרים מנומנמים, נהננו מנופי האגם ואחרי כשעתיים וחצי חזרנו לנקודת ההתחלה. קיבלנו המלצה מוצלחת למסעדה (איטלקית, אלא מה) על האי ולקראת אחר הצהרים חזרנו עייפים ומרוצים ליבשת. היה יום מאד מוצלח.
יום רביעי היה היום האחרון שלנו באיטליה. ארזנו את חפצינו ונסענו להעביר את השעות האחרונות עד הטיסה בקניון שנקרא Elnos shpoing. הבנות ביקשו Primark.
לסיכום, היה טיול מוצלח, בלי גשם בכלל, למרות שהיינו בצפון איטליה באוקטובר (מי אמר התחממות גלובלית...). אגם iseo הוא בהחלט מקום יפה ומעניין. כנראה שבעונה יש בו עוד הרבה אפשרויות של שיט וספורט מים. בצ'ינקווה טרה היה מקסים. ואת טוסקנה ממש לא מיצינו.
