מסלול עד שבוע בפלופונסוס ”מסלול טיול רגלי בן מספר ימים בדרום חצי האי מאני “

חצי האי מאני הוא האצבע האמצעית הבולטת בדרום הפלופונזס. חצי האי מנוקד במגדלי אבן בני מאות שנים,זכר לעוינות הרבה ששררה בין המשפחות השונות, ובנוסף יש בו הרים המתנשאים לגובה קילומטר ויותר מוקפים לחלוטין בים האגאי. טיילנו עם מפה של האיזור (1:50000) של חברת Anavasi והיינו מאוד מרוצים ממנה. קנינו אותה בחנות ספרים ב-Patra, וראינו אותה לאחר מכן במספר גדול של חנויות ספרים אחרות. אבל לא ניתן להשיג את המפה בחצי האי עצמו (היות ואין בו ערים גדולות), אז כדאי להצטייד מראש. המפה עלתה 7.5 יורו ובהחלט הייתה שווה את מחירה - לרוב, המסלולים לא היו מסומנים בשטח באופן חד משמעי ונעזרנו בטופוגרפיה על מנת לנווט.

ביום הראשון יצאנו מאראופולי וירדנו לכיוון הים דרך אומלס (Omales), משם עלינו ל-Pirgos, והמשכנו עוד מספר קילומטרים על הכביש לכיוון דרום כך שישנו בקרבת הפניה אל כנסית Aghios Petros. למחרת קמנו מוקדם על מנת לטפס את 900 המטרים לפסגה בשעות הבוקר, וכבר ב-1000 היינו באוכף שציין את שיא העליה. העליה יפהפיה ומשקיפה לים מצידו המערבי של מאני, על שלל המפרצים והצוקים הנמצאים שם. על הרי מאני יש מעין רמה קטנה הבנויה מאוסף גדול של כיפות ואוכפים ביניהם, ובתווך בנויות גדרות וטרסות, שלמיטב הבנתנו (משיחה עם מקומי) מהוות שריד לחקלאות עבר באיזור. המשכנו דרומה בין פסגות ההרים עד הדרך המובילה ל-Kokala (כ-2-3 שעות הליכה על ההרים עד הדרך), ומשם ירדנו ל-Kokala בצידו המזרחי של מאני (עוד כ-3 שעות של ירידה). החוף הקטן ב-Kokala מאוד יפה, המים צלולים ורגועים לחלוטין ויש כניסה ממש על קו המים. ישנו על החוף באוהל. בבוקר המשכנו על הכביש ההיקפי סביב מאני לכיוון דרום (אל Laghia תוך כדי עצירת טרמפים). הדרך משקיפה כל הזמן לים ולמפרצים באיזור ומאוד יפה. המשכנו לעיירה פורטו קאיו (Porto Kaghio) המוזכרת במספר טיפים אחרים, שם השארנו את הציוד ויצאנו לחצי יום בכיוון הקצה הדרומי ביותר של מאני. מהכפר Kokinoghia יצאנו לטיול של כשעה וחצי לקצה היבשתי הדרומי ביותר של יוון. זהו מסלול שניתן לעשות גם עם ילדים. המסלול יפה ובתחילתו אפילו נמצא מקדש הרוס של פוסידון (שברבות הימים הפך לכנסיה קטנה) ופסיפסים "ימיים" עתיקים. לאורך הדרך גם יש חופים יפים במפרצים קטנים, אז אפשר להגיע עם בגדי ים ולרחוץ. חזרנו לפורטו קאיו ללינה.

למחרת יצאנו לכיוון Vathia, עיירת מגדלים נטושה היושבת בראש גבעה וצופה לים. אחרי שאכלנו רימונים, תאנים, סברסים וענבים בבוסתנים הנטושים שלה וצילמנו כמה תמונות. המשכנו לכיוון Kita ובקרבתה (בקרבת Stavri) העברנו את הלילה.

בבוקר השארנו את הציוד ויצאנו לשפיץ היבשה הבולט לכיוון צפון באיזור המערבי של מאני (שמו Cape Tighani). בקצה השפיץ על מצוק בגובה של כ-50 מטר ישבו כנראה מספר מצודות לאורך ההיסטוריה (בפרט בתקופה הביזנטית), והיה נחמד לראות אתר עתיקות שאינו מתוחזק או חפור עד תום. חזרנו לתיקים ויצאנו לכיוון צפון, אל עבר Pirgos (דרך Mezapos ואז טרמפים). משם ירדנו על מערות Dhiros. המערות הן תופעת טבע אדירה - רשת סבוכה של מערות נטיפים ימיות באורך של עשרות קילומטרים (המערות עדיין חתת מחקר ולא ברור מה אורכן המלא) והשאירו עלינו רושם עז. מומלץ מאוד. המחיר הוא 12 יורו לכניסה (7 לסטודנטים!), ולדעתנו בהחלט שווה את הסיור. מהמערות עברנו לחוף הים הנמצא מהצד השני של צוק קטן (לנו אמרו שאין דרך רגלית, אבל דווקא יש שביל העובר מעל הצוק מצפון למוזיאון, רק צריך להזיז את שער הבקר וללכת בעקבות השביל המאוד ברור). על החוף במפרץ היפהפה הזה בילינו את הלילה האחרון. בבוקר למחרת חזרנו לאראופולי דרך אומלס (Omales) לאסוף את חפצינו.

הערות: - את רוב המסלול (פרט לעליה להרים) אפשר לעשות עם רכב, ביום וחצי-יומיים. אם אין זמן לטייל רגלית/טרמפים אז מומלץ לשכור. - אין בעיה למלא מים בכל הכפרים שמוזכרים במסלול, הבעיה היחידה היא למלא מים על ההרים ולכן עשינו את החצייה ממערב למזרח ביום. זה היה יום מאוד ארוך ובהחלט מומלץ לפצל אותו בשביל ליהנות יותר מהמסלול. יש בורות מי גשמים לאורך הדרך, אבל כשאנחנו היינו (בסוף ספטמבר) הם היו כבר די ריקים. אז אפשר לסחוב קצת יותר מים (4 בקבוקים לאדם צריכים להספיק), או לעשות את זה בעונה אחרת. - מכיוון שמאני מוקף בים מכל עבר - יש סכנת גשם, אז כדאי לבדוק את התחזית ולהגיע עם כיסוי תיק, אוהל וכו'. - כמו שמשתמע מתיאור המסלול, התבססנו לא מעט על טרמפים. בלי טרמפים בכלל כנראה שצריך להוסיף עוד יום-יומיים אם לא רוצים לרוץ. מצד שני - אין בעיה לתפוס טרמפים. לשיקולכם. - אם אתם נתקלים בתרמילים של רובי ציד (או ביוונים שמנים שמסתובבים במדי צבא עם כלב ציד בארגז מאחורי האוטו) אל תיבהלו - מדובר בציד חוגלות שהיוונים משום מה מאוד אוהבים.