מחוז ארגולידה בארץ הפלופונסוס

סיפור המסע שלי מתחיל הפעם מהאמצע. זה נכון שהימים הקודמים היו ממצים ומרתקים, אבל ליום הזה יש ניחוח מיוחד...ניחוח של סטייל ופינוקים במלון קלאב-הוטל לוטרקי יוון. החלטנו ששווה להגיע לבי
דורין כהן
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מחוז ארגולידה בארץ הפלופונסוס
© איתמר ברק

רושם ראשוני

התלבטנו לא מעט באשר לאם לשלב בטיול לוקסוס מהסוג הזה...לא ממש מתחבר לאדמה, לשמיים, לטבע, ולפנסיונים/ מוטלים/חדרים להשכרה (שום דבר לא מיותר) שהתארחנו בהם בדרך. אבל בעקבות המלצה של חבר יקר, שאני מכנה 007 הלכנו על כל הקופה. אני כותבת לכם ממרפסת חדרי בקומה ה-5, מנסה לעשות קצת סדר במחשבות, כדי שסוף-סוף אוכל להתחיל ולספר לכם על היכרותי עם הפלופונסוס Peloponese, האנשים, האוכל, התרבות והשפה.

בימים שקדמו ליציאה, הרגשתי שאני קצת חסרת מנוחה. "חלום שהתגשם" ?! זו לא בדיוק האמירה הכי מתאימה לאירוע, אבל חשוב לי לציין שזה מספר שנים שאני מתכננת את היום שבו אבקר כאן. ואכן, בשקט אך בהתמדה עיקשת טיפס הפלופונסוס בטבלת סדרי העדיפויות שלי (שמתהדרת בשם "10 המקומות שבהם כדאי לי מאוד לבקר בשנה הזו") הישר למקום ה-1 בחודש אוקטובר 2003. הרבה לא ידעתי על המקום, למעט הספרות, כמה מגאזינים ועוד כמה חוברות שאספו בשבילי מלשכת התיירות היוונית ברחוב הירקון (מומלץ כי יש גם כמה בעברית!). קראתי בשקיקה כל שורה ושורה, רוקמת במוחי תמונות צבעוניות אותנטיות שאני במרכזן. וכך היה שביום שישי נחתנו באתונה בשעות הצהריים, וכרגיל מזג האוויר ההפכפך הרתיע במקצת. ציפינו לשמש נעימה וקיבלנו בהכנעה את הטפטוף המעצבן של הגשם...

לאחר הסברים קצרים על היציאה משדה התעופה, הכביש, הרכב והתנועה בדרכים, יצאנו לדרך שמחים ועליזים. על הכביש בכיוון - אתונה Athens - פיראוס ומשם לכיוון אלפסינה ומעבר קורינתוס המפורסם. ואגב, כבישי האגרה ביוון עובדים נהדר! אחרי כמה תשלומים ותמלוגים לממשלת יוון היינו בדרכנו החוקית לחזות בגשר הישן שעל תעלת קורינתוס. וזה המקום להסביר שעל מנת לראות את הגשר יש לרדת מכביש האגרה המהיר אל הכביש הישן ממש בחיבור שבין שני חלקי המדינה. התעלה המפורסמת אינה מרשימה במיוחד אבל יש לסמן V = "היינו שם" לאור חשיבותה הרבה כמקום אסטרטגי מאוד בהיסטוריה של יוון.

חזרנו לכביש המהיר שועטים בדרכנו לנפפליו NAFPLIO (במלעיל ולא במלרע :-)). הנסיעה הרגועה בין הרים מוצהבים וירוקים משתלבת נפלא עם חטיפים ושתייה קלה...מקומיים כמובן. כשהגענו בשעות אחר הצהריים לנפפליו, קבלת הפנים היתה די עגומה. רחוב הכניסה הראשי לעיר נראה די עלוב ומוזנח (לפחות מהצד שאנחנו הגענו כל כביש מס E94, E65 (מכיוון העיר ארגוס)) ואני חייבת לציין, שהעובדה שזהו יומנו הראשון במדינה, די עיוותה את הרושם הראשוני שלי...עוד דבר מפתיע לגמרי הוא שלי (מומחית ניווטי המפות) לא היה קל לנווט בכלל, מה גם שהרבה שילוט היה ביוונית!! עם אותיות שראיתי באותו היום לראשונה (מהאלף-בית היווני :-) יתרה מכך, הרחובות שבהם נסענו היו שוממים במיוחד, ומעטי התושבים שכן טיילו בהם לא היו דוברי אנגלית. בטח מוכר לכם המבט ספק מובך/ספק חסר אונים של מקומי כאשר אתם פונים אליו..שלא בשפה שלו..והוא רק מרים את הגבות תוך כדי חיוך מאולץ?!

אבל למזלנו הרב נתקלנו בפטר (PETTER) השליח הקטנועיסט הנלהב..שעזר לנו בחיפוש הקדחתני אחר משרד התיירות המקומי..משפט מאוד מקובל שהם כן יודעים להגיד זה 300-400 מטר קדימה משמאל/מימין :-) ולך תבין איפה זה בדיוק, כי מידות המדידה שם הן הערכה/המלצה בלבד. עוד דבר מעניין הוא הכבישים החד-סטריים הרבים. נסעת? טעית? אי אפשר לחזור. וכך קרה שלמדנו להכיר את רחובות העיר הציורית והקטנה מהר מאוד..אומר משהו על כמה פעמים טעינו... משרד התיירות היה כמובן סגור! הגזמנו כשהגענו בסביבות 16.00. למחרת כשעברנו לידו בדרכנו החוצה מהעיר, הבנתי שלא הפסדנו שום דבר. הגברת המבוגרת וחמוצת הפנים שקיבלה את פניי בכניסה לא עזרה לי במיוחד, ואפילו הברושורים באנגלית אזלו! בקיצור...תתארגנו מראש מהבית עם מפות , ספרים וכו`.

ועד כאן הרושם הראשוני והגישה המתלוננת במקצת שלי...(טוב ציפיתי למשהו קצת יותר מתוחכם) והלאה לתיאור העיר הנפלאה והציורית...שעד שירד הערב כבר היינו מוקסמים ממנה באמת!

"Oh my god, my birthplace is so beautiful that I think there is nowhere else like it east or west.
 This land has such peacefulness and such beauty that apart from us, the local people, it overwhelms the foreign people too, who occur to come here, as visitors." (Theodoros Costouros)

לתחילת הכתבה

אטרקציות

כך כתב לו המשורר תאודורוס. ולמען האמת, אם אנחנו הוקסמנו עד שעות הערב בתקופה שהעיר לא מתויירת, תארו לעצמכם איך תרגישו בשיא העונה, בקיץ. טיפסנו עם הרוב לאורך הכבישים המפותלים העולים למצודת פלמידי (Palmidi). אפשר גם לטפס כ-999!! מדרגות לאלו מביניכם האתלטים :) ואפרופו מצודה ונוף מהמם...לבעלי התקציב הבלתי מוגבל..מלון Xenia המהודר מומלץ בחום! (כ-250EU ללילה כולל א.בוקר...וזה מחיר שלא בעונה) בחזרה למצודת פלמידי - הנוף מאלף וכל מילה נוספת מיותרת - התמונות לשיפוטכם. ירדנו למטה למרכז העיר וזה המקום לדעתי לתקן טעות: בעקבות הספרים בעברית אני שיגעתי את המקומיים בחיפוש אחר כיכר סינדגמה! כשבעצם ההגייה המקומית נשמעת כך: סינטרמאטוס (Zyntarmatoz). הכיכר הראשית מוקפת ברחובות צרים ומדליקים שבהם חנויות פיצ`פקעס, קיוסקים, חלונות ראווה מעוצבים (אם כי מעט) חנויות מזכרות למיניהן וכמובן הטברנות הנודעות, שבהן מפורסמת יוון כולה.

סיפור קצר לשעת ערב...במסגרת חיפושנו אחר מקום לינה, הגענו לאיזה פנסיון קטן, שבעליו, באדיקות רבה, ניסה לשכנע אותנו להשכיר חדר ללילה (כולל כמובן ירידה דרסטית של כ-50% ממחיר המחירון). אמרנו לו שנחשוב על זה על ארוחת ערב, וכשחזרנו מה רבה היתה ההפתעה להיתקל בפנסיון סגור ונעול! מסתבר שבעל הבית לא היה משוכנע שאכן נחזור לישון אצלו הלילה, ולכן נעל את שער הפנסיון והלך לביתו.

גולת הכותרת של הערב, שלנו היה שיטוט מהנה לאורך רחוב בובלינס (Boyboulinas) שדרת הטיילת של נפפליו. מצד אחד הים, השקיעה, ואפילו מבט חטוף על טירת Bourtzi - טירה ונציאנית מתקופת המאה ה-13 שנבנתה על אי בקרבת הנמל כדי להגן עליו. ומהצד השני אינספור בתי קפה ומסעדות, כל אחת והסגנון שלה...רק תבחרו!!

עד לשעות המאוחרות של הלילה או המוקדמות של הבוקר (תלוי איך מסתכלים על זה :-) ), עבר על כוחותינו לילה לא רגוע במיוחד... שכן היינו עדים לחוויה הספונטנית והמטורפת של שירה בציבור ע"י האנשים בטברנה שמתחת למלון בו ניסינו לישון. ספונטנית - כי זה לא קורה כל הזמן ובכל מקום, אלא בתנאי שיכרות גמורים ומטורפת - לאנשים בעלי שמיעה מוסיקלית כמוני, שלא שתו הרבה אלכוהול באותו הערב. ובנימה מבדחת זו, אני מסיימת את היום הראשון שלנו בפאזל היווני. בבוקר שאחרי, שוטטנו בשקט ובשלווה בסמטאות העיר הצרות שהתעוררו לבוקר חדש של עסקים. לאחר הקפה של הבוקר...יצאנו נרגשים בדרכנו ליעד הבא: Tolo ומשם דרומה ל- Portocheli. במילה אחת וכוללת שתיהן היו אכזבה. טוב אז נכון שהגענו ממש לא בעונה, אבל זה בכל זאת סופ"ש?! ושתיהן היו ריקות מאדם, למעט כמה מקומיים שתרו נואשות אחר אנשים שיקנו ממרכולתם.

ל- Tolo רצועת חוף קטנה ויפה וגם ל- Portocheli מפרצונים מסוגננים עם טברנות ומסעדות. נשאר לי רק לתאר את גודל יופיין בעונת השיא של הקיצית. ההחלטה שהכתרתי כ"טובה ביותר ביום זה" היתה למהר ולעזוב את פורטוכלי בכיוון העיר Ermioni ומשם אם נהיה ברי מזל נוכל לקחת מעבורת לאי המפורסם Hydra. אכן ברי מזל גדולים היינו, שכן הגענו לעיר 15 דקות בלבד לפני שעזבה אותו המעבורת האחרונה (מומלץ לברר לו"ז ועלויות מראש, ולא להשאיר זאת ליד הגורל והספונטניות) להידרה - שהתקיים בה פסטיבל הרמבטיקו (מוסיקה יוונית עתיקה - פרטים בהמשך).

וקצת על הידרה מהספרים: "..שמו של האי היווני והיפהפה (מבין האיים הסרוניים) נודע למרחקים ואינו נשמט (כמעט) מספר/כתבה בנושא אתונה והסביבה. מפורסמים, אנשי רוח, רומנטיקנים או סתם אנשים מן השורה (כמוני!) מגיעים לאי הזה במטרה להנות מנופש במובן הכי פשוט של המילה..." הארכיטקטורה היתה הראשונה להרשים אותי. הבתים בצבעי פסטל, מוקפים בכחול של ים ונושקים לכחול של שמיים, מפוזרים לאורך מפרצי האי. במרינה שהיא "הכניסה הראשית" עוגנות יאכטות יוקרתיות לצידן של סירות דייג צנועות. המוסיקה בוקעת מבתי הקפה הרבים שעל הטיילת וניחוחות התבשילים למיניהם... ובתוך כל זה יושבים להם עשרות אנשים מבסוטים וצופים בערב שיורד לאיטו.

זוכרים שהזכרתי את פסטיבל הרמבטיקו? תאמינו או לא... לא הייתי הישראלית היחידה בפלופונסוס. על רחפת בדרכנו להידרה, פגשתי את פטר! הוא סיפר לי שהוא וחבריו הגיעו לאזור בעקבות פסטיבל הרמבטיקו Rembatiko, שזוהי מוסיקה יוונית עתיקה, שצמחה בשכונות העוני של פעם... והיתה מזוהה בעבר הרחוק עם עבריינים ופשע. לא אני ולא פטר יודעים כמה זה נכון...כי אחרי האדם החמישי שמספר את הסיפור.. הוא כבר נשמע אחרת :-) אבל בכל אופן החוויה היתה מרשימה. בשעה 20.00 התחיל האירוע המרשים של הערב. קבוצת הנגנים שהתה באי כ-3 ימים ובכל ערב הופיעה במסעדה אחרת. עשרות של אנשים הצטופפו ברחבה שהוכנה לכבוד האירוע, סביב שולחנות ערוכים למשעי מתחת לענפי העצים המסוככים.

אגב, היוונים אוכלים ארוחת ערב מאוד מאוחר, מתישהו בין 22.00-24.00 אל הערב בגלל ההופעה (ובגלל התיירים שהגיעו במיוחד) התחילה הסעודה הקולקטיבית קודם. ולאחריה, עבר ערב שלם של ניגונים, שירים ואפילו סטנד אפ קומדי של בובות על חוט מאחורי פרגוד מואר עד לשעות הקטנות של הלילה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פלופונסוס