בטיחות ואזהרות בעמאן ”אשה לבד בעמאן“

עם כל תחושת אי הנוחות, זו עיר מרתקת בעיקר בהיבט האנושי לדעתי ובמיוחד לנו כישראלים. מעבר לערך התיירותי הרגיל (האמפי הרומי וכו`), אין שם בכלל (!) ישראלים, והאנשים שם אף פעם לא פוגשים ישראלים אלא רק שומעים עלינו סיפורי זוועה והם מאוד סקרנים. לכן הם מסוגלים לשבת שלוש שעות על כוס קפה ולדבר שזה ממש כיף ומאוד מעניין - לפעמים קצת מתיש, וחשים כדוברת מדינת ישראל. אני ממש לא בקטע הזה בדרך כלל, אבל הבורות כל כך עמוקה שאת ממש חשה צורך לתקן את זה וגם הבורות שלנו ביחס אליהם עמוקה ולכן לומדים המון מהשיחות האלה. יש הרבה דוברי אנגלית.

חלק מתחושת אי הנוחות שלי נבעה מכך שהמרחב הציבורי בעמאן שייך לגברים. יש חבורות של גברים ברחוב, הרבה יותר מאשר נשים. במסעדות יש שתי קומות: בקומה הראשונה זה רק גברים (!) ומשפחות כולל נשים יושבות רק בקומה השניה. נשים לבד במסעדה (בלי משפחה) - אין כזה דבר. 

בכל אופן, תיירות מסתובבות שם לבד חופשי, ויש הרבה תרמילאים שעושים טיול במזה``ת כמו שאנחנו בדרום אמריקה... הם עושים מצרים-ירדן-סוריה-לבנון ובסוף ישראל. אז גם המפגשים האלה מגניבים ועושים חשק שיהיו הסכמי שלום כבר ונוכל לטייל בשכונה שלנו, שהיא אחלה שכונה, עם שכנים ממש נחמדים אם רק נותנים להם צ`אנס...