ויזה ומעברי גבול בזנזיבר ”החוויה שלנו בשדה התעופה “

בירידה רגלית מהמטוס מגיעים למבנה הכניסה ושם נעמדים בתורים ארוכים. התור הראשון הינו לתשלום עבור ויזת הכניסה לאי בסך 50 דולר ארה”ב לכל בן אדם והתשלום במזומן בדולרים בלבד. אמנם נותנים קבלת תשלום אך זו צמודה לטופס שמוסרים למשטרת ההגירה בתור לאשנב הבא. לכן מי שרוצה לשמור אסמכתא ששילם את הויזה רצוי שיצלם זאת בטלפון הנייד. בחלון הבא יושב שוטר גבולות הבוחן את הדרכון וכמעט לא מתעניין בטפסי הכניסה שמלאנו. לעתים הוא מוסר את הדרכון לעיון לשוטר נוסף ובכך מתארך עוד יותר זמן השהייה בתור. עם היציאה משם עוברים לאיסוף המזוודות המונחות על הרצפה וכבר רצים אליך להוציא לך את המזוודה ומבקשים בקשיש. יוצא משם ואז מגיע מיידית לאלו שמסיעים לבתי המלון.

אני רוצה לציין שעם החזרה לשדה התעופה יש שוב תורים ובעיקר התחושה הלא נעימה ממי שלוקחים את הדרכון כאילו לעיון אך מביטים אליך ודורשים בקשיש. זה קורה מיד עם היציאה מרכב ההסעה. מגיע בחור המעביר את המזוודה 5-10 מטר ומבקש בקשיש. מגיעים לתחילת התור מחוץ לטרמינל ושם עומד אדם המבקש לדעת אם יש דרכון וכרטיס למטוס אך מתעניין יותר בבקשיש והבקשיש חוזר על עצמו בהמשך וממאיס עליך את הטרמינל הזה. זנזיבר נפלאה אך הסיום בטרמינל משאיר טעם מר.