ניו אינגלנד - ניו יורק, מסצ'וסטס ,רוד איילנד, ניו המפשייר ומיין

תמונה ראשית עבור: ניו אינגלנד - ניו יורק, מסצ'וסטס ,רוד איילנד, ניו המפשייר ומיין - תמונת קאבר
Acadia national park

שבוע בניו אינגלנד ובמפלי הניאגרה – ספטמבר 2015

חגית ועידו וולפסון

אנו הגענו לניו אינגלנד מכיוון מנהטן.

הנקודה הראשונה ששווה להיעצר בה היא מיסטיק Mystic– עיירת דייג חביבה עם אנרגיות חיוביות.

ניופורטNewportמקום מדהים שאפשר להעביר בו יום שלם.

גם הגישה לאי מהווה חלק מהטיול. נוף מדהים, גשרים גדולים. האי עצמו מחובר ליבשה עם גשר. מומלץ להתחיל את הטיול ברציפים בצד המערבי של האי, קיים חניון ציבורי ליד. צעדנו לאורך הרציפים וחזרנו לחניון דרך רחוב תמזה, בו יש חנויות רבות, לא של רשתות ולא מותגים, אך בכל זאת יקרות יחסית.

לאחר מכן, עברנו עם האוטו לאי העזים goat island , באי יש מגדלור עתיק, ומסעדה על החוף של מלון הייאט.

בהמשך נסענו עם האוטו דרומה לכיוון הפארק Fort Adamsstate park , פארק מדהים עם מסלול הליכה קצר ונחמד לאורך החוף, מותר ומומלץ לשים שמיכה על הדשא ולעשות פיקניק קטן. והצוק cliffשגם בו יש טיילת יפיפיה.

במקביל לצוק יש בתים של עשירי האזור ומספר אחוזות הפתוחות לקהל הרחב. מחיר כניסה לאחוזות קצת יקר 21 עד 25 דולר ליחיד. בעיניי, מיותר. מי שהיה באירופה ונכנס לאחוזות / טירות ייראה אותו דבר גם במקרה הזה.

בוסטון

אנחנו יותר חובבי הרים ולא ערים ואף על פיכן בוסטון הינה יעד מעניין ומומלץ להקדיש לה מינימום יום אחד.

למי שאינו בקיא בהיסטוריה האמריקנית (כמוני) יום אחד בבוסטון בהחלט מספיק. ביצענו את מסלול ה Freedom Traile, שהינו מסלול נוח מסומן על המדרכה בפס אדום שעובר בכל האתרים ההיסטוריים של העיר. העיר מאד נעימה, בשל ריבוי האוניברסיטאות בה יש בה אוירה צעירה ותוססת. על אף שלא מכבר נבחרה כעיר הכי פחות שירותית לתייר והכי פחות סימפטית, אנו לא הרגשנו כך. הבוסטונאים בהחלט נעימים ומסבירי פנים.

אחרי המסלול הלכנו לאכול צהריים במסעדת ״קנטינה״. מסעדה איטלקית ותיקה מאד בעיר, הממוקמת באזור המסעדות והבילויים ב 346 Hanover st. ברחוב זה ניתן למצוא הרבה מסעדות, בתי קפה, ברים של המקומיים, לא של תיירים.

מקום נוסף נחמד לאכילה הוא ה Quincey Market , הממוקם במרכז הדאון טאון של העיר על מסלול ה Freedom trail. מדובר על שוק מקורה בו אוכלים בעמידה. נחמד.

לא נכנסנו לאקווריום של בוסטון, אם כי הוא נחמד מאד לביקור עם ילדים.

אכדיה נשיונל פארק הינו שטח עצום המורכב מכמה מפרצים בצפון מזרח מדינת מיין. מאחר והוא מרוחק כ 4 שעות מבוסטון התלבטנו אם לנסוע עד לשם או לא. בסיכום, חייבת לציין שזה אחד המקומות היותר יפים שיצא לי לראות בחיים (וראיתי הרבה...) ומומלץ מאד לשלב את שמורת טבע זו במסלול הטיול.

כדי להוזיל עלויות, לקחנו את מלון Ramada מחוץ לתחומי הפארק, בעיירה הניקראת Trenton, הממוקמת מזרחית לפארק, מרחק חצי שעה נסיעה ממנו. היה 100%.

התחלנו את הסיור בעיירה בר הרבור, יש בה רחוב ראשי שנקרא, באופן מפתיע, Main st. רח׳ מאד תיירותי עם חניות למזכרות ובתי קפה. חונים ברחוב חינם לשעתיים (לא צריך יותר מזה) ואין מדחן. שאלנו איש מקומי איך יודעים שחניתי שעתיים? התשובה שקיבלתי היא שפקח עובר ומסמן בגיר את הגלגל של הרכב, אחכ חוזר שוב, אם עמדתי יותר משעתיים יהיה קנס. שווה לרדת במורד הרחוב עד לסופו ולהגיע לחוף. בשעת שפל ניתן לרדת לחוף וללכת עד לאי ממול.

לאחר מכן נסענו להר קדילק ולJordan pond. בפסגת הקדילק יש מצפה שמשקיף על כל האזור מכמה כיוונים, מאד מרשים. ב Jordan pond יש מספר מסלולי הליכה וניתן גם להשכיר אופניים.

אנחנו בילינו שם יום שלם, אך יכולתי בקלות למצוא את עצמי מבלה שם אפילו שלושה ימים. האזור מלא בפינות חמד, מפרצונים, אוניות עוגנות, מסלולי הליכה בטבע, בקיצור, שווה ביותר.

למחרת בבוקר נסענו לניו המפשייר לכיוון ההרים הלבנים. הר וושינגטון הינו ההר הגבוה בשכונה, 1917 מטר. כשהגענו למקום היו הרבה שלטים והתראות לגבי הסכנה בעלייה להר. ההר אינו מתאים למי שפוחד לנהוג, למי שיש לו פחד גבהים, למי שסובל מקוצר נשימה וכו׳ וכו׳ ....

חשבתי שסתם מגזימים. נהגתי בעבר במעברי הרים שונים בעולם, אך אני חייבת להודות שזה שונה וראוי לכל הדיסקליימרים שנרשמו, פלוס. הדרך במעלה ההר נפרצה בסביבות החצי השני של המאה ה 19 ולמעט שיפוץ הכביש, נותרה כפי שהיא. מה שאומר שהכביש אמנם טוב, אך ללא מעקות בטיחות והיו פעמים במהלך הנסיעה שהלב שלי צנח למכנסיים.

כשמגיעים לפסגה אומרים שבהחלט זה היה שווה את המאמץ כי הנוף מדהים. מומלץ לתפוס יום עם ראות טובה. אנחנו טיפסנו להר בשעות אחה״צ בסביבות 4:30. זו שעה טובה להעפיל להר, כיוון שרוב האנשים נוסעים בשעות הבוקר, ואחרי הצהריים הדרך יותר פנויה.

במורד המסלול בדרך חזרה יש מס׳ מקומות לעצירה ורענון (של האוטו) לצורך קירור הברקסים.

בתום הטיול מקבלים תעודת הוקרה לנהג ומדבקה לאוטו. גימיק חביב.

כדי להוזיל עלויות, מומלץ ללון בעיירה Conway . הזמנו שם את מלון הולידי אין אקספרס והוא היה מצוין. בסמוך למלון יש אאוטלט מאד נעים להליכה, שנראה כמו כפר, של חניות אופנה, שמוכר את כל המותגים הידועים פלוס מותגים אמריקאים פחות מוכרים. היתרון - בניו המפשיר אין מע״מ על ביגוד ולפיכך המחירים בהתאם. יצאנו ממנו עמוסים בשקיות.

קניות יכולות מאד לעייף :-) והיינו מאד רעבים. ליד האאוטלט יש מסעדה של רשת שנקראת Applebee's ,שלא הכרתי קודם. המסעדה מגישה את כל סוגי הארוחות ובמחירים זולים יחסית. מאד מפתיעה ומומלצת. שתינו מרק, ואכלנו ארוחת צהריים / ערב טעימה ביותר.

למחרת נסענו לכיוון אגמי האצבעות וביקרנו בן משפחה באוניברסיטת סיראקיוז. ויום לאחר מכן נסענו לכיוון מפלי הניאגרה.

אנו הגענו למפלי הניאגרה מהצד האמריקאי. חצינו את הגבול לקנדה על גשר ריינבו והלך מאד מהר. באזור הניאגרה בקנדה יש מן תחושה שמנסים לקמבן אותך. יכול להיות שהיא נובעת מן העובדה שהגענו מארה״ב אחרי טיול של שבועיים שם והתרגלנו לנימוסים של נותני השירות האמריקאיים. קנדה זה לא ארה״ב. המון מהגרים והשירות פחות נעים. זה התחיל בביקור בעיירה Niagra on the lake, תשלום החניונים מאד גבוה, על אף שלא נראה שיש מצוקת חניה בעיר, טיילנו ברחוב הראשי בינות הגלריות השונות והחנויות וישבנו לאכול צהריים במסעדה. בסיום התשלום היה 53 $ קנדי. הוצאנו שטר של 100 דולר קנדי. המלצרית לא מוכנה לקבל שטר של 100. זה היום הראשון שלנו בקנדה ואין לנועריכים נמוכים יותר. משלמים בכרטיס אשראי. היא מחייבת אותי לפי דולר אמריקאי, אך יותר משוויו האמיתי. למה? ככה! זה שער החליפין שלהם.

מאוחר באותו ערב, רכשנו קפה בסטארבקס ואותו ריטואל חזר על עצמו. הם לא מוכנים לקבל שטר של 100 דולר קנדי, אך אין לה בעיה לקבל דולרים אמריקאים. לפי איזה שער חליפין? 1:1! (נכון לאותו יום שער הדולר האמריקאי 3.88 ושער הדולר הקנדי 2.96...)

אחה״צ טיילנו בטיילת הקנדית של המפלים, וברחוב הראשי ונכנסנו לראות מה זה קזינו. הקזינו מקבל מאיתנו בשמחה שטר של 100 ואף פורט לי את שאר המאות לשטרות קטנים. העיר כולה ממוסחרת. הזכיר קצת את אילת (אם שמים רגע בצד את המפלים...) ממש לא נהננו.

דברים שחובה לעשות במפלי הניאגרה, כדי למצות את ההנאה:

1. להזמין מלון עם נוף למפלים - אנחנו שהינו במלון רדיסון ושדרגנו לחדר בקומה גבוהה 11 עם נוף למפל הפרסה. אין חוויה גדולה יותר מלקום בבוקר ולראות את הזריחה על המפלים. שווה כל דולר.
2. לצאת לשייט למפלים עצמם - לחוות מקרוב את העוצמה. כרטיס רוכשים בטיילת ליד גשר ריינבו, משם גם יוצאת ההפלגה. 20 דולר למבוגר.
3. ללכת לסיור של אחוריי המפלים ולצאת למרפסת המשקיפה עליהם - ניתן לרכוש כרטיס במרכז המבקרים מול מפלי הפרסה, משם גם הכניסה לאתר. 16 דולר למבוגר.

בסיכום, לדעתי, ברור שחייבים לבקר שם. זו חוויה חד פעמית. יחד עם זאת, ממוסחרת מדיי. מי שאוהב אתרי טבע כמוני, לא ייהנה מכל ה״מסביב״. עשינו מה שצריך שם והמשכנו הלאה.

חייבת להמליץ על אתר, כחצי שעה מהמפלים, שלא כ״כ מתזכרים אותו: Welland canallock 3

מדובר על תעלה מלאכותית, רחבה מאד שהקנדים חצבו לצורך שייט של אניות משא מהאוקיינוס האטלנטי לאגם מישיגן. מאחר ויש הפרשי גבהים עצומים הם משתמשים שם בטכניקה פשוטה אך מעניינת של הורדת המפלס והעלתו באמצעות סכרים. שווה לבוא למקטע מספר 3 כיוון שיש שם מוזיאון המסביר על התהליך והטכניקה ומרפסת תצפית. עמדנו על המרפסת וצפינו בתהליך ב״לייב״. אוניות עוברות שם בתדירות גבוהה, כך שזו לא בעיה. התהליך אורך כ 20 דקות והוא בהחלט יכול לעניין. גם המוזיאון חביב ביותר.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של hagitsw?

הפוסט הבא ›
חמישה ימים בוינה, בעמק הווכאו ובברטיסלבה
חמישה ימים בוינה, בעמק הווכאו ובברטיסלבה
מתוך הבלוג של hagitsw
01-04-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
קנדה - הרי הרוקי, ונקובר וויקטוריה.
קנדה - הרי הרוקי, ונקובר וויקטוריה.
מתוך הבלוג של hagitsw
12-10-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של hagitsw »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

שלכת בניו אינגלנד

רותי
השב  · 

הנסיעה מהעיר ניו יורק - משדה התעופה צפונה

Irit
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות