שבוע בסלובניה ובקרואטיה

ראשית נציין, שהסלובנים והקרואטים מתים עלינו! ממש מעריצים אותנו! (ולא, זה לא בציניות) זה מאד כיף להגיע למדינה בה אינך צריך להתנצל שאתה מישראל. אנחנו מניחים שזה בגלל שהסלובנים טרם התוודעו לישראלי המכוער (אחרי הכל מי שמחפש הכל כלול ובזול -; זה לא המקום. היעד מתאים לאוהבי טבע ונוף, שאין להם בעיה עם הליכה רגלית).

נחתנו בזאגרב וניגשנו לעמדת השכרת הרכב, ששכרנו מבעוד מועד בישראל. יש לשים לב למצב הרכב (שריטות, כתמים, פגיעות וכו'). בעת החזרת הרכב חב' ההשכרה בוחנת את הרכב בשבע עיניים ומחייבת על כל שריטה / פגיעה כ 200 יורו. יש לשים לב שמראש כל הפגמים של האוטו מסומנים במסמך עליו חותמים לפני קבלת הרכב. מומלץ להחליף מעט יורו במטבע המקומי של קרואטיה הנקרא קונה, אנחנו החלפנו 50 יורו, לשימוש בכביש אגרה ובכלל, לא הולך לאיבוד הרי בסוף חוזרים לזאגרב.

משדה התעופה של זאגרב (שנמצא ליד העיירה VELIKA MLAKA) נסענו לכיוון לובליאנה מרחק של כשעה וחצי על הכביש המהיר. חשוב מאד -; כבישי האגרה בקרואטיה הינם בתשלום במזומן בנקודות תשלום על הכביש. לאחר מעבר הגבול מקרואטיה לסלובניה מגלים נקודות תשלום דומות רק שהן לא מאוישות, הן כוללת מצלמות כמו בכביש חוצה ישראל. מומלץ להיכנס לתחנת דלק ולרכוש מדבקה לגישה חופשית בכבישי אגרה בסלובניה. עלות המדבקה לשבוע היא 15 אירו. אם הרכב נתפס במצלמה ללא מדבקה, הקנס הוא כ 200 אירו.

פרט נוסף וחשוב לנהגים בסלובניה ובקרואטיה: יש כלל נהיגה, שלא קיים אצלנו בישראל: אם עומדים בצומת ברמזור ורוצים לפנות שמאלה הרמזור מראה ירוק, אך שימו לב, גם לבאים ממול שרוצים לנסוע ישר יש ירוק באותו זמן בדיוק. זכות הקדימה היא לנוסעים ישר. המעוניינים לפנות שמאלה צריכים להתקדם לאט ולתת זכות קדימה לבאים ממול ולהשתלב שמאלה רק כשהתנועה מאפשרת.

בלובליאנה טיילנו ברובע העתיק כחצי יום ונהנינו מאוירת עיר צעירה ותוססת ומאוד נקיה. לקראת ערב עלינו למבצר וצפינו על העיר.

את הלילה העברנו בעיירה בלד (BLED) מרחק כ 40 דקות נסיעה מלובליאנה. התאכסנו במלון קטן ומקסים בבלד ששמו MAYER PENZION, (www.mayer-sp.si) המלון בבעלות משפחה ומתופעל על ידה. המלון נקי מאד, החדרים משופצים, והוא מקושט בסגנון אלפיני יודל יודל. המחיר 80 אירו לזוג ללילה + ארוחת בוקר. (קיימים צימרים זולים יותר, בעלות של 50 אירו ללילה, אך אנחנו העדפנו להתפנק)

התעוררנו למזג אויר בהיר (נדיר בבלד) ולאחר ארוחת בוקר בסגנון אירופאי במלון נסענו לאגם בלד. באגם עלינו על גונדולה לכיוון האי במרכז האגם. רוב הגונדולות מתופעלות ע"י גונדולייר זקן ושרירי, שחותר במרץ ומצליח לסחוב על הגונדולה שלו כעשרה נוסעים. אנחנו עלינו על גונדולה "היי טקית" המתופעלת באמצעות טעינה חשמלית. אם מזג האויר לא גשום, עדיף גונדולה ידנית בשביל החוויה. הגונדולייר שלנו היה בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, שמדבר אנגלית שוטפת וסיפר לנו שאביו היה גם הוא גונדולייר וחבר של טיטו + תמונות. היה מעניין. עלות הגונדולה 25 אירו לזוג ומשלמים בחזור. על האי ניתן להסתובב חצי שעה ולא צריך יותר מזה, זה אי קטנצ'יק.

לאחר מכן החלטנו לשכור אופניים ויצאנו לסיבוב סביב האגם, המסלול מעגלי, קל מאד, מישורי, רובו סלול למעט מס' קטעים שהיו כורכר מישורי וקטע יפה של נסיעה על רציף מעץ ממש על שפת האגם. משך הרכיבה + מס' עצירות בדרך (לצורך התפעלות מהנוף) הוא כשעתיים. זו חוויה מאד נעימה, שמתאימה גם למי שלא בכושר שיא. ניתן לשכור אופניים בלשכת התיירות על שפת האגם. מחיר השכירות לזוג אופניים הינו 3.5 אירו לשעה. בעלי כושר שיא יכולים לעלות לטירה שעל שפת האגם ברכיבה על אופניים, או במדרגות שיש שם. אנחנו עלינו עם הרכב וחנינו בחניון שבכניסה לטירה. הקטע של הטירה הוא בעיקר מחוצה לה והנוף הנשקף ממנה. בטירה עצמה יש מוזיאון קטנטן, שמציג את התרבות וההיסטוריה של המקום ופחות דיבר אלינו. לדעתנו, ניתן לוותר עליו. החזרנו את האופניים ללשכת התיירות והלכנו לבית הקפה לצד הלשכה כדי להחזיר את הקלוריות ששרפנו ברכיבה באמצעות עוגת קרם שניט טעימה מאד, שהיא גאוות המקום.

את החצי השני של היום העברנו בקניון וינטגר, שהינו שמורת טבע צפונית לאגם בלד במרחק נסיעה של כרבע שעה ממנו. הכניסה לשמורה בתשלום (4 אירו לאדם) ומסלול ההליכה קל ומשלב מעט מדרגות עץ והליכה על גשרוני עץ בין גדות הנהר. מרשים ביותר.

את ארוחת הערב סעדנו במסעדה מצוינת של מקומיים בעיירת פועלים, צפונית לבלד, הנקראת יסניס (C. MARSALA TITA 27, JESENICE) שמה של המסעדה HISA KULINARIKE והיא שייכת בין היתר לספורטאית אולימפית בענף סקי שלג, בת המקום, שזכתה באולימפיאדת החורף של 1994 במדליית ארד. קירות המסעדה מעוטרים בתמונות ותעודות של הזוכה המאושרת. המסעדה מעוצבת בסגנון מיוחד כמו פאב, עם רהיטי עץ ומפות משובצות. זכינו לשירות מעולה מצד מלצר מיומן ומקצועי. המסעדה מצוינת, גם בזכות השירות האדיב וגם בזכות המנות הטעימות והתפריט העשיר, הכולל מיני בשרים, עופות, המבורגר, פיצות, סלטים וכו'. המחיר סביר גם הוא. פרט לאותה מסעדה, אין מה לעשות בעיירה זאת, אלא אם כן נוסעים ממנה צפונה לאוסטריה.

חיי הלילה בבלד יבשים להחריד בעונה זו של השנה. בלד הולכת לישון בסביבות תשע וחצי - עשר בערב. ניסינו למצוא בית קפה נחמד ופתוח, אך חוץ מלובי של בית מלון , הכל היה כבר סגור. הברים פתוחים וגם הקזינו, אך לא היינו בעניין של אף אחד מאלה. ויתרנו והלכנו לישון.

למחרת שמנו פעמינו לכיוון אגם בוהיני, מרחק נסיעה של כחצי שעה מבלד. אגם בוהיני פחות ממוסחר מאגם בלד, יותר פראי וטבעי עם פחות אטרקציות מסביבו. בלתי אפשרי להקיף את כל האגם. ניתן רק לצעוד / לנסוע בצידו הדרומי. הצד הצפוני של האגם מלא ברכסי הרים ואינו מיועד למטיילים לא מקצועיים. מומלץ להצטייד בפת לחם לצורך האכלת הברווזים והדגים. המים כה צלולים שזה יוצר מראה מרהיב.

בקצה הכביש בצידו הדרום מערבי של האגם מצוי הר ווגל (ליד הכפר RIBACEV LAZ) חונים בחניון ועולים באמצעות רכבל להר ווגל. העלייה עצמה היא חווייתית ביותר כי השיפוע מאד חד. בפסגת ההר ניתן לצפות על הנוף המדהים של הרי האלפים היוליים, על פסגת הטריגלב ועל אגם בוהיני. הפסגה היתה מושלגת וטבענו בשלג בעומק של כחצי מטר. מומלץ לדאוג מראש לזוג נעליים יבשות וגרביים נוספות .

תכננו ללכת גם למפל סביצ'ה, הנמצא בסמוך להר (יש שילוט מהחניון), אך היינו עייפים בשביל לטפס כ 500 מדרגות עד למפל ולכן ויתרנו. "נולד" לנו חצי יום פנוי והחלטנו להקדים את תוכניות המחר להיום, נסענו לקרנסקה גורה (KRANSKA GORA), שהינה עיירה אלפינית בפינה הצפון מערבית של סלובניה. העיירה הציורית, משמשת כאתר סקי, אך אין בה משהו חשוב לראות. היינו רעבים ובקשנו ממוכר בחנות נעליים מקומית, אליה הזדמנו, המלצה למסעדה טובה עם אוכל מקומי. המוכר המליץ לנו על מסעדת SURC שנמצאת בכפר RATECE, המצוי כעשרה ק"מ מערבית לקרנסקה גורה. המסעדה נמצאת בתוך הכפר ולא על הכביש הראשי, כך שדי קשה למצוא אותה, אך שווה מאד להתאמץ. הייחוד שלה שהיא משרתת את המקומיים, ולא מדובר בעוד מסעדת תיירים. המחירים סבירים ביותר, המנות מצויינות. אנחנו פתחנו במרקים (מרק עגבניות ומרק פטריות, שהיה מעולה) והמשכנו בבשר נמוך עסיסי ובמנת הדגל - חצי עוף מחולק לנתחים מצופה בפירורי לחם כמו שניצל. (מנה שבהחלט יכולה להשביע שני סועדים). המנות עסיסיות ומלוות בתוספת של מחית תפוחי אדמה, התוספת שתופסת הכי הרבה באזור... מזג האויר היה בהיר ולכן ישבנו בחוץ, אך פנים המסעדה מעוצב בסגנון אלפיני מקומי וישבו בה רק מקומיים. אנו היינו התיירים היחידים (ולדעתנו גם הראשונים, שפקדו את המסעדה) בעל המקום מדבר אנגלית עילגת אך משתדל מאד. גרמנית הוא יודע מצוין. המחיר סביר (כ 30 אירו כולל שתי כוסות יין).

לאחר הארוחה חזרנו לקרנסקה גורה, שהינה נקודת הפתיחה למעבר ההרים וורצ'יץ'. מי שאוהב לנהוג -; בשבילו מעבר ההרים הוא חגיגה אחת גדולה. כ 50 פיתולים חדים מאד של עליות וירידות לצד נוף מרהיב. ככל שעולים, כמות השלג, הנערם לצדי הכביש, הולכת וגדלה והנוף מדהים ביותר. ישנם מטיילים, שחוסכים את הנסיעה הזו באמצעות שימוש ברכבת המכוניות היוצאת מבוהיני לכיוון מוסט נה סוצ'י ועושה את רוב דרכה בתוך מנהרה, לדעתנו, מומלץ מאד כן לעבור את מעבר ההרים המרשים הזה. בדיעבד התברר, שהיה לנו מזל, שהקדמנו את הנסיעה במעבר ההרים ביום, כי למחרת בבוקר המעבר נסגר עקב המסת שלגים כתוצאה מעליית הטמפרטורה. במצב כזה, המעבר נחסם לתנועה, עקב חשש להחלקה בכביש. עצם הנסיעה במעבר ההרים היא הטיול עצמו. ישנם בדרך מס' נקודות עצירה, בהם מומלץ לצאת מהרכב לצפות בנוף ההרים הנשקף מסביב ולטייל בצידי הדרך, יש מצפור וכנסייה עתיקה ועוד מס' נקודות לציון אירועים היסטוריים שהתרחשו במעבר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, אך גולת הכותרת הינה הנוף של הרי האלפים היוליים והנהיגה עצמה.

כשמעבר ההרים מסתיים, הכביש מדרים לכיוון עמק הסוצ'ה, שהינו עמק יפיפה, ירוק ורחב ידיים, התחום בין הריי האלפים היוליים. בעמק כפרים קטנים וציוריים והמקום משרה אווירת שלווה ורוגע. בעינינו זה המקום היפה ביותר בסלובניה ואסור לפספס אותו. בין הכפרים והכביש עובר נהר הסוצ'ה, שהינו נהר בצבעים טורקיז ותכלת עם מים צלולים להפליא. מומלץ לעצור בצידי הדרך, מדיי פעם יש גשרוני עץ תלויים מעל הנהר ופינות חמד. ההרים הגבוהים מסביב, העמק הירוק והכפרים הציוריים יוצרים יחד נוף פסטורלי מדהים.

אנחנו ממליצים לקחת צימר באחד הכפרים בעמק הסוצ'ה ולו רק בשביל לקום למחרת בבוקר אל תוך נוף פסטולי שכזה. במקום יש היצע גדול של צימרים במחירים זולים מהצימרים של בלד ובוהיני. ומאחר וכל הכפרים בעמק שוכנים בסמוך לנהר הסוצ'ה שומעים את רחש המים בצימר עצמו. הצימר שלנו היה בכפר TRENTA והוא מומלץ ביותר: הוא נמצא בקומה השניה (כניסה נפרדת) של בית מגורים של משפחת איכרים מקומית עם ארבעה ילדים (הרבה במונחים סלובניים) וכלב גולדן רטריוור מקסים, שלושה כיווני אויר של נוף הרים ירוק, אויר הרים צלול ורחש מי הנהר. בעלי הבית אנשים מאד חביבים ומכניסי אורחים. שם המקום והכתובת: Trenta 18a, 5232 MIJA (e-mail: [email protected]) הצימר עצמו מאד נקי וכולל חדר שינה סלון קטנטן, שירותים ומקלחת, פינת ישיבה ומטבחון והכל תמורת 38 אירו. (ללא ארוחת בוקר). מול הצימר, בצידו השני של הכביש, יש בית קפה נחמד (GOSTELINA METOJA ) אכלנו שם מן עוגה מקומית הקרויה TRENTARSKI KRAFI, שהיא מן קרפלך מתוק ממולא במלית העשויה מחבושים ואגוזים. בבוקר התעוררנו לתוך נוף מדהים, ישבנו במרפסת של הצימר ושתינו קפה.

הטיול בעמק הסוצ'ה כולל מס' עצירות בכל מיני כפרים ופינות חמד על גדות הנהר. העיר הגדולה בעמק הינה בובץ' (BOVEC) , אבל אין הרבה מה לעשות בה, חוץ מלמלא דלק וללכת לסופר מרקט (הסופרמרקטים בסלובניה נקראים MERKATOR ומסומנים באות M אדומה אלכסונית על רקע לבן) המשכנו לעיירה קובאריד (KOBARID), בה יש מוזאון לתולדות הקרבות הקשים שנערכו בעמק בתקופת מלחמת העולם הראשונה. בעיירה קובאריד הסתובבנו בסמטאות והמשכנו לכיוון מפלי טולמין.

מפלי טולמין (TOLMIN GORGES /TOLMINSKA KORITA) נמצאים כרבע שעה נסיעה צפונית לעיר טולמין ליד הכפר זטולמין (ZATOLMIN) בטולמין העיר אין מה לחפש, מדובר בעיר גדולה ללא כל ייחוד. נכנסים לכפר זטולמין ונוסעים לפי השילוט החום בכביש צר מאד למפל טולמין.

מפלי טולמין מרשימים מאד, המסלול ברמת קושי קלה - בינונית ועורך כשעתיים. עלות הכניסה לשמורה היא 4 אירו לאדם. הולכים לפי המסלול המסומן, שבשלב מסוים מתפצל לשניים פנייה שמאלה מובילה למנהרה חצובה בסלע שלאחריה מפל גדול ופנייה ימינה ועליה במדרגות מובילה לקניון צר בתוכו משתפל נהר טולמין ומעליו נתקע סלע גדול, שצורתו כראש של דב גדול.

כשסיימנו את המסלול בשמורת מפלי טולמין השעה היתה אחה"צ ואז עשינו את הטעות הגדולה של הטיול שלנו: החלטנו לנסוע לכיוון מערת הנטיפים פוסטוינה (POSTOJNA) וללון שם ובכך לחסוך לנו שעתיים נסיעה בבוקר. באופן מפתיע, בסביבות פוסטוינה יש כמות קטנה יחסית של צימרים. במשך מס' שעות חיפשנו צימר ראוי באזור. בדקנו וראינו את כל הצימרים באזור פוסטוינה ואף אחד לא שווה. כולם מיושנים, על פי רוב מדובר בחדר בסגנון שנות ה 70' או אפילו 60', בבית של איזה גברת, שרוצה להרוויח כמה יורו בחודש. אנו ממליצים למי שמגיע לפוסטוינה או סקוצ'יאן לא לישון באזור. בעיר עצמה ראינו שלושה בתי מלון, שכפי הנראה מנצלים את מצוקת הדיור וגובים מחירים יקרים יחסית. מלון ספורט, הממוקם במרכז העיר, בדרגת שלושה כוכבים, עם לובי מיושן וחשוך ביקש קרוב ל 90 יורו. במלון קראס, 4 כוכבים, השוכן במורד אותו רחוב המחירים לזוג הם למעלה מ 130 יורו. יש מלון נוסף באזור התעשייה של העיר ליד תחנת הדלק, אבל אותו גילינו רק למחרת בבוקר, כשעמדנו ברמזור לכיוון מערת פוסטוינה. לבסוף נאלצנו להסתפק בחדר בבית של גב' נחמדה, אך לא כ"כ נקיה, שמשכירה שני חדרים עם אמבטיה ושירותים משותפים. חלקנו את השירותים והמקלחת עם זוג איטלקי שישן בחדר השני. כל ה"לוקסוס" הזה עלה לנו 35 אירו. בבוקר מוקדם ארזנו מהר את חפצינו והסתלקנו משם.

מאחר והשעה היתה מאד מוקדמת נסענו כעשרים דקות לכיוון טירת פארדימה, הממוקמת כ 10 ק"מ אחרי מערת פוסטוינה על אותו הכביש. ישבנו על ספסל מול הטירה, הבנויה בתוך צוק סלעי, ואכלנו ארוחת בוקר שקנינו בסופר מרקט. הטירה עדיין היתה סגורה למבקרים (החל מ 10 בבוקר).

מנהרת פוסטוינה, שהיא מערת הנטיפים הגדולה ביותר בעולם, נפתחת לציבור הרחב בשעה 10 בבוקר וכל שעתיים יוצא סיור. מומלץ להגיע חצי שעה קודם על מנת לרכוש כרטיסים (23 יורו לכרטיס), כי יש תור יחסית גדול בעמדת מכירת הכרטיסים. אפשר לרכוש גם כרטיס משולב לטירה ולמערה במחיר מוזל. אנחנו רכשנו כרטיס רק למערה ונכנסנו בשעה 10 לסיור. כמות המבקרים שנכנסה איתנו היתה עצומה, אך מיד בכניסה חיכתה לנו רכבת ארוכה מאד עם ספסלים. הרכבת יצאה לדרכה. אורך המנהרה הוא כ 21 ק"מ ואת רובה עוברים באמצעות הרכבת. הרכבת נוסעת במסלול בתוך המנהרה, המוארת קלות, ולצדנו נגלו נטיפים יפים (לא יותר יפים מהנטיפים שיש לנו במערת הנטיפים ליד בית שמש, מה שעושה את ההבדל זה רק הגודל). באמצע הדרך הרכבת עוצרת וכולם יורדים למסלול הליכה באורך ק"מ וחצי. עומס האנשים לא מורגש, כי מיד עם הירידה מהרכבת הנוסעים מתפצלים לקבוצות לפי שפת ההסבר המבוקשת. אנחנו הלכנו לעמדת דוברי האנגלית. המדריך נתן הסברים באנגלית לאורך המסלול ובסיומו עלינו שוב על הרכבת לכיוון היציאה. הסיור ערך כשעתיים. ראוי לציין, שהחניה בפוסטוינה מוסדרת ועולה כסף. עובדה מקוממת, לאור מחיר הכרטיס היקר ולאור כך שבעיר אין מצוקת חניה וסביב המערה אין כלום.

מיד לאחר מכן נסענו למערות סקוצ'יאן (SKOCJAN CAVES/ SKOCJANSKE JAME) כחצי שעה נסיעה וחניה חינם. הגענו לסיור, היוצא בשעה 13.00. גם במערות סקוצ'יאן יש נטיפים, אך המוקד כאן הוא לא רק הנטיפים, אלא הקניון והנהר הזורם בתוך המערות. סקוצ'יאן הינו הקניון הנמוך ביותר בעולם, ולכן האתר נמנה עם אתרי השימור של אונסק"ו. גם כאן המטיילים מתחלקים לקבוצות עם מדריך מלווה לפי שפת הדיבור המבוקשת. אין ספק שהביקור במערות סקוצ'יאן מרשים מאד, מדובר בתופעת טבע ייחודית ביותר -; הליכה בתוך קניון, הנמצא בתוך מערה, שבתוכו עובר נהר זורם ומצידיו נטיפים וזקיפים. הסיור הוא מסלול הליכה רגלי של כ 3 ק"מ עם המון מדרגות. הוא עורך כשלוש -; ארבע שעות. מחיר כרטיס לסיור ולמוזאון 15 אירו.

מי שמתלבט באיזה מבין שני האתרים לבקר, פוסטוינה או סקוצ'יאן? -; מערת פוסטוינה מתאימה יותר לילדים, ההליכה בה מישורית יחסית, קלה וקצרה, הנסיעה ברכבת מוסיפה לסיור נופך הרפתקני. לעומתה, מערות סקוצ'יאן הן תופעת טבע מרשימה וייחודית, אך המסלול ארוך יותר וקשה יותר ולכן האתר מתאים למיטיבי לכת. אנחנו נהננו יותר בסקוצ'יאן.

המשכנו משם לכיוון רצועת החוף היחידה שיש לסלובניה בצד מערב. התחלנו את הסיור על הטיילת של העיר קופר (KOPER) ולאחר מכן המשכנו לעיירה פיראן (PIRAN) היפה והציורית. חונים בכניסה לנמל והולכים לאיבוד בתוך סמטאות העיר העתיקה, הטיילת והנמל. מומלץ לטייל שם בשעת השקיעה, לקראת ערב. מכיוון שנפלנו על קונסטלציה מורכבת - יום חג שהיה גם יום שישי (סופ"ש) וגם מזג אויר נהדר, היה קושי רב למצוא חדר פנוי באזור. מסתבר, שהסלובנים מנצלים את ההזדמנות בחג לצאת לסופי שבוע ברצועת החוף הקטנה שלהם. שאלנו בכל מלון וצימר אם יש חדר פנוי, אך ללא הצלחה. כבר היינו בטוחים שלא נמצא מקום הלילה, אך לבסוף נתקלנו במקרה בפנסיון מקסים, שבדיוק נחנך מחדש והיה בהרצה לאחר שיפוץ. בעל המקום, בחור גדול, דובר אנגלית ונחמד מאד, ששמו זוראן, השתדל מאד להנעים את זמננו. הפנסיון שלו פרוס על פני כמה מבנים בני עשרות שנים בהם שתי קומות . המבנה הגדול והמרכזי הוא ביתו ובקומה התחתונה יש חדר אוכל וקבלה. בחצר הגדולה יש חורשה של ברושים ואורנים. החדרים משופצים בצניעות, נקיים ונעימים. היתרון הגדול של הפנסיון שלו הוא המיקום המעולה שלו, על הצוק מעל נמל פיראן, ובנוסף יש שביל גישה, היורד מהפנסיון לנמל ולעיר העתיקה. שביל הגישה מאפשר להשאיר את המכונית בפנסיון ולחסוך את עלות החניון היקר בכניסה לנמל פיראן. העיירה פיראן סובלת ממצוקת חניה רצינית ביותר, הכבישים צרים מאד ואין מדרכות. אין נוף שנשקף מהפנסיון, כי העצים והמבנים מסתירים. אך החצר של הפנסיון מאד נעימה ובבוקר זוראן הגיש לנו ארוחת בוקר בחצר. הרגשנו כמו בטוסקנה. אנו בטוחים שזוראן ניצל את מצוקתנו כאשר נקב במחיר של 60 יורו ללילה וכשעשינו פרצוף (בסלובניה לא נהוג להתמקח) הוא אמר שאם ניקח לשני לילות, המחיר יהיה 40 יורו ללילה. לדעתנו, ביום חול ניתן לשלם אפילו פחות מזה. בכל מקרה, מאד נהנינו מהצימר הזה ומהמקום בכלל ומהכנסת האורחים של זוראן. כתובת הפנסיון: FIESA 18. באתר האינטרנט ניתן לראות תמונות של המקום: http://www.mladinskaknjigafiesa.si/index_eng.html .זוראן לא הבין איך אנחנו עוזבים אחרי לילה אחד, מבחינתנו, הישראלים, חופי ים, יפים ככל שיהיו לא עושים לנו את זה כמו לסלובנים ולילה אחד בהחלט מספיק כדי להנות מהאזור.

משם נסענו לכיוון אופטיה שבקרואטיה. אנחנו החלטנו לוותר על טיול בחצי האי איסטריה, דרומית לרצועת החוף הסלובנית, כיוון שהייתי שם לפני מס' שנים והנוף די חוזר על עצמו -; עריי נמל לחוף הים עם השפעות איטלקיות, אך בהבדל אחד -; ערי החוף של סלובניה מעט יותר מטופחות ונקיות מערי חצי האי איסטריה הקרואטי.

הנסיעה מפיראן לאופטיה (OPATIJA) עורכת כשעתיים וכוללת את חציית הגבול לקרואטיה. אופטיה שוכנת לחוף הים האדריאטי ויש בה מבנים יפים כמו מתקופת הקיסרות האבסבורגית. טיילנו לאורך החוף ומזג האויר היה מצוין. לא מומלץ ללון בעיר, כי בתי המלון שלה יקרים מאד ביחס לשאר חלקי המדינה. בדיוק כשהיינו שם התקיים יריד פרחים בטיילת החוף.

המשכנו בכביש החוף דרומה לכיוון האי קרק (KRK), האי טרשי ומזכיר מאד איים יווניים. כדי לעבור לאי חייבים לעבור בגשר אגרה יפה. טיילנו בעיר הנמל קרק בסימטאות ובטיילת שליד הנמל.

לקראת ערב יצאנו מהאי והדרמנו ברצועת החוף עד העיירה סני (SENJ). מומלץ למצוא צימר בצד של רצועת החוף. יש שם בתים שהמרפסות שלהם ממש נושקות לקו המים על החוף. (בחופים לאורך רצועת החוף האדריאטית כמעט אין חול. בחלק מהמקומות יש רציף בטון לפני הים ובחלק מהמקומות יש גישה ישירה למים. החופים המעטים שראינו היו קטנים, צרים ומלאי אבנים קטנות, ולא חול). מאד כיף לקום בבוקר ולפתוח מרפסת או חלון לים. הים עצמו שטוח ורגוע כמו הכנרת בבוקר יום קיץ וכמעט אין גלים. בערב טיילנו בעיירה סני ואכלנו שם פיצה דקה וטעימה. רצועת החוף מלאה בהשפעות איטלקיות.

למחרת בבוקר השכמנו קום ונסענו מזרחה לכיוון מפלי פליטוויציה (PLITVICKA JEZERA). הנסיעה עורכת כשעה וחצי ויש שתי דרכי גישה: על הכביש המהיר ועל הכביש הישן בין העיירות. אנחנו נסענו בכביש הישן וחלפנו על פני כפרים ציוריים. יש המון צימרים בדרך לפליטוויציה בעיקר בקרבת השמורה. ניתן עדיין לראות בדרך בחלק מהכפרים בתים מחוררים מכדורים מתקופת המלחמה שהתחוללה שם לפני כעשרים שנה, אך רוב המבנים כבר משופצים. כרטיס כניסה לאתר עולה 23 אירו. גם כאן גובים תשלום עבור חניה. החניה בתוך היער בין העצים והיא גדולה מאד ועמוסה ולכן חשוב לזכור איפה חונים. הולכים כ 500 מטר עד הכניסה לשמורה, יורדים במדרגות ומגיעים לרציף עץ גדול. אניות משיטות את המבקרים לצד השני של הנהר, בו מתחילים המסלולים. הסיור הוא עצמאי, כל מבקר לפי המסלול שבחר. השמורה מחולקת למס' מסלולי הליכה. אנחנו עשינו את מסלול F, שהינו מסלול בינוני ואורך כ 3 שעות. המסלול מתחיל ברציף, כאשר לוקחים אנייה נוספת שמפליגה במורד הנהר כ 10 דקות ומורידה את המטיילים בנקודת מסלול הליכה. לאחר מסלול ההליכה מגיעים לתחנת איסוף ורכבת מגיעה לאסוף את המטיילים לנקודת הפתיחה בשער הכניסה לשמורה. כל מטייל זכאי לעלות על אנייה ורכבת פעם אחת בלבד (בנוסף לחציית הנהר הראשונית לפני ההתפצלות למסלולים) וצריך לשמור את כרטיסי הכניסה כי המבקר ברכבת / באנייה מחתים את הכרטיס. בפעם הקודמת שהייתי כאן עשיתי את מסלול C, שבעיניי הוא יותר יפה.

בצהריים נסענו לעיירה SLUNJ, צפונית לשמורה על הכביש לכיוון זאגרב. בעיירה יש להתעכב על אטרקציה אחת בלבד -; עוברים גשר ומתחתיו יש מתחם של בתים כפריים יפים הבנויים בין תעלות מים ופלגי נחל.

סיימנו את הטיול בעיר זאגרב אליה הגענו לפנות ערב. טיילנו במרכז העיר, בקתדרלה, בכיכר המרכזית ובמדרחוב. האזור דומה לעוד ערים אירופאיות בהן ביקרנו. את הלילה העברנו בבית מלון שהזמנו מראש מישראל דרך האתר www.booking.com . המלון מומלץ מאד ושמו Gec Hotel . הוא ממוקם בפרוור של זאגרב, כעשרה ק"מ צפונית ממנה, בעיירה ששמה זאפרצ'יץ' (ZAPRESIC). הכתובת: I. Pintarica 36, zapresic. .המלון בדרגת שלושה כוכבים, עבר שיפוץ לאחרונה, החדרים נקיים ונעימים ובעל הבית בחור כבן 45 מאד נחמד ומשתדל. שילמנו 50 אירו ללילה + ארוחת בוקר. זה היה הלילה האחרון בטיול שלנו והגענו למלון בסביבות השעה שמונה בערב. היינו רעבים מאד התארגנו במלון ויצאנו לחפש מסעדה לאכול ארוחת ערב. העיירה מאד מנומנמת ולאחר תשאול של תושבי המקום קיבלנו המלצה על מסעדה איטלקית ששמה שפירו (SPIRO) ,שהינה המסעדה היחידה באזור (למעט כמה פאבים נוספים, המגישים שתייה בלבד). כשיורדים מהמלון לכביש הראשי פונים ימינה ונוסעים ישר בכביש הראשי של היישוב כ 7 ק"מ עד לתחנת דלק. מיד לאחר התחנה פונים ימינה ומגיעים למסעדה. לא היו לנו ציפיות גדולות מהמקום וחשבנו שאנחנו הולכים להגיע לאיזשהו דוכן פיצה שכונתי ועלוב, אך מה רבה היתה הפתעתנו לאחר שמצאנו את המקום ונכנסנו לתוך המסעדה. בכניסה עמדו כמה חבורות גברים מקומיים מעשנים וקולניים, אך פנים המסעדה שונה בתכלית. מדובר במסעדה איטלקית אמיתית, עם כל התפאורה, שמגישה פיצות דקות וענקיות ומאד מאד טעימות. הפיצות נאפות במקום, לעיניי הסועדים, בתוך תנור גדול הממוקם במרכז המסעדה. יש גם WI-FI . הזמנו פיצה בגודל מדיום וקיבלנו מגש ענקי שעליו פיצה ענקית ובנוסף שתי בירות. המחיר זול להפליא -; 70 קונה שזה בערך 47 שקלים.

ליד המלון ממוקם מרכז הקניות הגדול ביותר בקרואטיה. מדובר בקניון ענק בן שתי קומות ובו חנויות, בעיקר בגדים. הקניון מערבי לכל דבר, יש בו את כל המותגים העולמיים + מותגים מקומיים והוא פתוח משעה 10 בבוקר עד 21 בערב. מי שמחפש קניות, זה המקום. שם הקניון WEST GATE. זה קניון ענק בצבעים אדום לבן וקשה לפספס אותו.

בצהריים הגענו שוב לשדה התעופה ליד זאגרב. החזרנו את המכונית וטסנו חזרה הביתה. היה כיף!