שבוע במונטנגרו אוקטובר 2018

יום מס׳ 1 - בודווה, סבטי סטפן, קוטור. לינה בקוטור.

יום מס׳ 2 - נסיעה במעבר הרים לכיוון שמורת הר לובצ׳ן, פיסגת מאוזולאום לובצ׳ן. לינה בוירפזר באגם סקאדר.

יום מס׳3 - מפל ניאגרה ליד פודוגריצה, מנזר מוראצ׳ה, פארק לאומי ביוגראדסקה, לינה בקולאשין.

יום מס׳4 - קניון טארה, גשר טארה, ז׳בליאק, פארק לאומי דורמיטור - האגם השחור, פלוזין, סכר פיבה. לינה בפלוזין.

יום מס׳ 5 - נסיעה מפלוזין למנזר אוסטרוג וחזרה למפרץ קוטור. לינה בהרצג נובי.

יום מס׳ 6 - נסיעה מהרצג נובי לדוברובניק. לינה בדוברובניק.

יום מס, 7 - חזרה למפרץ קוטור לעיירה פרסט, קוטור, טיווט. לינה בטיווט. מחר בבוקר טסים מטיווט חזרה לארץ.

טסנו לשבוע במהלך סוף ספטמבר תחילת אוקטובר באמצעות ישראייר ונחיתה בטיווט. אספנו את הרכב השכור בשדה התעופה ויצאנו לכיוון בדווה. לומר את האמת, כלל לא תכננתי לנסוע לבדווה, Bodva קראתי שהיא ״אילת של מונטנגרו״ יש בה חופים וקזינו וזה לא עושה לי את זה... ואיכשהו יצא שעברנו דרכה והחלטנו להיכנס לעיר העתיקה. מקסים! הרעיון הוא ללכת לאיבוד בין הסמטאות ואחכ לשבת על החוף. מזג האוויר היה נעים ושתינו בירה באחד מבתי הקפה על החוף.

משם המשכנו לכיוון סווטי סטפן Sveti Stephan, לא ניתן להיכנס לאי, היות והוא משמש כריזורט יוקרתי שרק למי שהזמין בו מקום מותר להיכנס, אך זה מאד יפה לצפות בו מלמעלה. לקראת אחהצ נסענו לעיירה קוטור, מרחק נסיעה של כ 20 דקות. שהינו במלון פורטו אין בקוטור והוא מומלץ ביותר. בערב טיילנו בעיר העתיקה בקוטור ואכלנו באחת המסעדות שם. האווירה בקוטור בערב מדהימה ומומלץ לטייל בה בשעות הערב , החומות מוארות וכנ״ל גם ההרים מסביב וזה משרה אווירה מאד נעימה.

למחרת היום יצאנו לנסיעה לכיוון הר לובצ׳ן Lovcen . מדובר בנסיעה מורכבת למדיי בתוך מעבר הרים עם 29 פיתולים ממוספרים. מומלץ להגיע לפארק לאומי לובצ׳ן מהכיוון הזה, מהעיירה קוטור, היות ויותר קל לנהוג במעבר ההרים בעלייה ולא בירידה. מעבר ההרים מדהים ביופיו ויש בו מקומות לעצירה ולהתפעלות מהנוף. מומלץ ביותר. בדרך עשינו עצירה בעיירה נייגושי Njegusi והצטיידנו בנקניק מיוחד המיוצר בעיירה ובגבינות תוצרת המקום ועשינו לנו פיקניק באמצע הדרך. בפארק הלאומי הר לובצ׳ן יש מוזולאום ובית קפה נחמד, עלות הכניסה לפארק 2 יורו לאדם. את הדרך למטה מההר עשינו דרך העיר ציטנייה, שהיתה בעבר בירת מונטנגרו. אין מה לעשות בציטנייה. אני מציינת אותה רק כנקודת ציון, משם נסענו לוירפאזר Virpazar באגם סקאדר, מה שהתברר כטעות נוראית, כי אין הרבה מלונות באגם והמלון שלנו, Vir hotel ,היה פשוט קטסטרופה. שומר נפשו ירחק.

אגם סקאדר מחולק בין אלבניה למונטנגרו והוא מאד יפה, יש בו צמחיה מיוחדת והמון סוגי ציפורים, מזכיר קצת את שמורת החולה. ניתן לקחת סיור באגם באמצעות שייט בסירה, 20 יורו. אנחנו טיילנו רגלית. משם נסענו צפונה לכיוון עיר הבירה פודגוריצה. ליד פודגוריצה יש מקום נחמד שנקרא מפל הניאגרה של מונטנגרו, מדובר במפלים של מי נחל שמקור מימיו הוא הפשרת שלגים. מי שמטייל בחודשים מאי יוני מומלץ להיכנס. בספטמבר אוקטובר אין מה להגיע, הנחל יבש,

נכנסנו לעיר רק לצורך התרשמות - אפשר לוותר ולהמשיך צפונה לכיוון מנזר מוראצ׳ה Moracha monastery הדרך למנזר מוראצ׳ה עוברת בכביש לאורך נהר מוראצ׳ה ולאורכו מומלץ לעצור במספר פינות חמד ולהתרשם מיופיו של נהר הטורקיז הזה. המנזר מטופח מאד, גינה יפה, מבנים יפים, חתולים חביבים בחצר. בתוך המבנים יש ציורי קיר שמביני דבר רושמים בכתובים שהם מיוחדים ואיכותיים ביותר, אלינו זה פחות דיבר. משם המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון שמורת ביוגראדסקה גורה Biogradska gora . שמורה מדהימה ביופייה, עלות כניסה לשמורה 3 יורו לאדם. יצאנו להליכה רגלית במסלול סובב האגם. אורך המסלול כ 3.5 ק״מ, מסלול קליל למדיי, מישורי ויפה. לאורך המסלול יש נקודות עצירה למנוחה ושילוט עם הסבר על החי והצומח בשמורה. במסלול יש עצים בני מאות שנים המתנשאים לגובה של כ 30 מטרים, עם גזע רחב. חלק מהמסלול הוא על גבי קלונסאות עץ. לקח לנו כשעתיים להקיף את האגם, בהליכה נעימה ועם עצירות התרשמות מהנוף.

בסיום נסענו כעשרים דקות חזרה לכיוון קולשין, Kolasin, בעיירה זו שהינו במלון שרתון ארבע נקודות, כפיצוי על הלילה הקודם....

ממליצה בחום על מסעדה חביבה בקולאשין בה אכלנו ארוחת צהריים - ערב , למסעדה קוראים קונובה Konoba והיא ממוקמת בסוף המדרחוב של העיירה. המסעדה מגישה מאכלים מסורתיים מהמטבח המקומי, העיצוב שלה הוא בסגנון ימי הביניים בתוך מבנה ישן שהשתמר. האוכל היה מצוין וכנ״ל גם המלצרים. והאווירה מיוחדת מאד.

עזבנו בצער את מלון שרתון פור פוינטס המצוין בקולאשין, התחלנו נסיעה של כ 68 ק״מ לגשר טארה, הוויז מראה שעה ועשרים נסיעה, אך בפועל זה לקח לנו הרבה יותר. מומלץ מאד לעצור בדרך בכל מיני פינות חמד ולהתרשם ממופע הטבע. במוטנגרו גם הדרך היא סוג של טיול ולא רק האתר עצמו. הגשר מרשים ביותר, אך יחד עם זאת גם ממוסחר מאד. יש בו אפשרות לבצע אומגה בין שתי גדות הנהר, אנדרטה לזכרו של המהנדס שתכנן את הגשר ונאלץ לפוצץ אותו במו ידיו במלה״ע השנייה, והמון דוכנים לממכר מזכרות.

מהגשר עוד נסיעה לכיוון פארק לאומי דורמיטור.מומלץ מומלץ לבצע עצירות היכן שמתאפשר ולהנות מהנוף המרשים. הצמחיה הופכת להיות מחטנית, ההרים משוננים, הזכיר לנו קצת את הרי הרוקי בקנדה. מגיעים לגולת הכותרת של הטיול - האגם השחור. השמורה נמצאת ממש בפאתי העיירה ז'בליאק, שהינה עיירת סקי. דמי כניסה לאגם 3 יורו לאדם. עשינו את המסלול סובב האגם וצילמנו המון. מאד מזכיר את האגמים בהרי הרוקי בקנדה. אומרים שכדאי להגיע לאגם בשעות הבוקר המוקדמות ולראות את ההשתקפויות על המים. לנו לא יצא. בסיום המסלול עצירת קפה בבית הקפה על גדות האגם.

ממשיכים בנסיעה לכיוון העיירה פלוזין, בה שכרנו צימר. הדרך מדהימה ביופייה, אנחנו היינו בתחילת אוקטובר והיתה שלכת מדהימה. הצמחיה בגוונים של אדום כתום חום כמו בניו אינגלנד. שוב ממליצה לעצור בדרך ולהתרשם מהנוף ההררי המדהים.

כעבור שעתיים וחצי ,כולל כל העצירות, הגענו לפלוזין. עיירה קטנטונת על גדות נהר הפיבה. הצימר שלנו הוא למעשה בונגלו על גדות הנהר. חביב רק שחבל שהתחיל גשם. ירד גשם כל הלילה ובבוקר הכל מסביב היה בוץ.

לקראת ערב נסענו לסכר פיבה, נסיעה של כ 20 דקות מפלוזין. הנסיעה בתוך מי נהרות ובין ההרים, דרך מאד יפה. הסכר מדהים בעומקו ובעוצמתו. המשכנו עוד קצת צפונה עד נקודת הגבול עם בוסניה. בדרך יש שני גשרים מדהימים החוצים את נהר הפיבה העמוק. מרשים ביותר.

בדרך יש אפשרות לפנות ימינה לכיוון העיירה Trsa. מדובר על סתם כפר קטן, אך הייחוד הוא הדרך אל הכפר. מדובר בנסיעה על כביש צר, מעגלי בין הרים, נסיעה ממש מפחידה - מומלץ לאוהבי הז׳אנר. קראתי בלוגים של מטיילים שעשו את הנסיעה והם מעידים על חוויה אקסטרימית ומפחידה. התלבטנו אם לעשות את הנסיעה, היא לא ארוכה ,כחצי שעה לכל היותר. לפני מס׳ שנים עלינו על הר וושינגטון בניו אינגלנד בארה”ב, זה דומה, למי שמכיר. צפינו בסרטון ביוטיוב של מטייל שצילם את הנסיעה ל Trsa והפעם, בעיקר בגלל השעה, החלטנו לוותר.

התעוררנו ליום גשום במיוחד. כל הטיול זרחה השמש והנה הגיע היום המנחס. למזלנו הרב, רוב היום בילינו בנסיעה בתוך האוטו לכיוון מנזר אוסטרוג ,כך שדי נותרנו יבשים...

חשוב מאד לתדלק בפלוזין, כי בנסיעה עצמה אין בדרך תחנות דלק. המנזר אותנו לא ריגש במיוחד, יותר רגשה אותנו הדרך היפה במעלה הכביש לכיוון המנזר. לצערנו הראות לא היתה במיטבה, אך הנסיעה בתוך העננים והנוף מלמעלה כשהעננים מתחתינו היה יפה מאד. המנזר היה עמוס בקבוצות של מטיילים נוצרים נירגשים, טיילנו בין השבילים וראינו תור של אנשים ממתינים להיכנס לאחד המבנים, נעמדנו בתור וחיכינו שיכניסו אותנו. לא ידענו מה יש בפנים. לבסוף כשנכנסנו, מערה קטנה ואפלולית ובתוכה יושב הרבי שלהם ומברך את המבקרים. עשינו אחורה פנה ויצאנו משם. באופן כללי, המינזר בסדר, לא יותר מזה. ראיתי מרשימים ממנו ליד ברצלונה ואפילו במדבר יהודה. המשכנו בדרכנו לכיוון מפרץ קוטור. הכביש המתפתל מטה לכיוון המפרץ מדהים מדהים ועצרנו לצילומים. אחה״צ הגענו להרצג נובי. בערב יצאנו לטיול רגלי בעיר העתיקה המדהימה והיפה בהרצג נובי. הלכנו לאיבוד בסימטאות הציוריות וישבנו לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות המקומיות. היה מקסים!

הנסיעה לכיוון דוברובניק עורכת כשעה וכוללת מעבר בנקודת הגבול המונטנגרית עוד חצי שעה. למונטנגרים יש זמנים משלהם והכל לאט לאט. יש לקבל מראש מסמך מחברת ההשכרה המאשר להוציא את הרכב ממונטנגרו. המסמך הנ״ל כרוך בתשלום אגרה בחברת ההשכרה. לפני הכניסה לדוברובניק מומלץ לעצור לתצפית על העיר מהכפר Bosanka עולים לכפר בכביש צר ומתפתל ונוסעים עד לתחנת הרכבל בכפר. משם יש תצפית על כל העיר, הנמל והמפרץ. מאד מרשים וגם חוסך את עלות הכרטיס של הרכבל.

דוברובניק הרבה יותר ממוסחרת ומתויירת ממונטנגרו והצפיפות בה רבה. המוני תיירים גדשו את העיר העצירה וממש דחוס, עד רמה של כבר לא נעים. והמחירים בהתאם. הכל הרבה יותר יקר ממונטנגרו. המלון שלנו, Zagreb hotel ,מחוץ לעיר העתיקה, בשכונה שנקראת Lapad , על מדרחוב הניצב לחוף הים, שיש בו הרבה בתי מלון, מסעדות וברים. הומלץ לנו ואני מעבירה את ההמלצה הלאה לא להגיע לעיר העתיקה עם רכב, להשאיר את האוטו בחניה של המלון ולהסתייע בתחבורה ציבורית. קו 6 מגיע משכונת Lapad אל השער הראשי של העיר העתיקה. אפשר לרכוש כרטיסים לאוטובוס בכל קיוסק. מחיר כרטיס 12 קונה. טיילנו בעיר העתיקה, ממליצה לחפש בית קפה השוכן בקרבת המים ולהנות מהאווירה. אנחנו מצאנו אחד כזה ממש במקרה, הוא ממש היה בקרבת המים והיינו קו ראשון למים, השעה היתה כבר שעת בין ערביים, שתינו בירה ונהננו מהנוף. לפני השינה יצאנו למדרחוב של המלון שלנו וטיילנו בו עד חוף הים וחזרנו.

למחרת בבוקר חוזרים למפרץ קוטור המקסים. מומלץ לנסוע סביב המפרץ מטיווט לכיוון קוטור. הוויז יראה כיוון דרך ההרים, כי זה יותר קצר. מומלץ לקחת את הדרך הארוכה- מסלול סובב מפרץ, על כביש החוף. הכביש אמנם צר, מיושן ומתפתל אך ישנם מקומות שממש נוסעים על קו המים ושווה לעצור באמצע הדרך ולהנות מהשקט, השלווה והנוף המדהים.

התאהבנו בקוטור כבר ביום הראשון של הטיול ואמרנו לעצמנו שאם יהיה לנו זמן, נחזור אליה. הפעם טיילנו בהנאה בין סמטאות העיר העתיקה ונכנסנו למוזיאון החתולים - חוויה נחמדה וחביבה לאוהבי הז׳אנר. קוטור ידועה כעיר חתולית במיוחד, הקוטורים מאמינים שהחתולים מגינים עליהם והיחס לחתולי הרחוב כאן הוא מצוין. הם נראים בריאים ושמנמנים והם אינם מפחדים מבני האדם. בחנויות המזכרות יש המון מזכרות חתוליות במיוחד - מגנטים, חולצות, ספלים, חפצי אמנות וכד׳.

מקוטור המשכנו על כביש החוף לכיוון העיירה פרסט Perast. עיירת דייגים יפיפיה וציורית שממנה אפשר לקחת הפלגה לאי קטן מולה, בו יש כנסיה.

בערב נסענו לעיר טיווט. החלטנו ללון בה, כי הטיסה חזרה מחר בבוקר מוקדם ורצינו נסיעה קצרה בבוקר לשדה התעופה.

טיווט עיר חדשה יחסית ויש בה נמל חדש בו עוגנות יאכטות מפוארות במיוחד. יש בתוך הנמל גם קומפלקס חדש של טיילת עם חנויות של מותגי יוקרה. טיילנו בטיילת וישבנו לארוחת ערב אחרונה באחת המסעדות באזור.

כל המסלול הינו כ 1000 ק״מ. במונטנגרו הדרך היא הטיול ולאו דווקא נקודת הציון. לא כדאי להירדם בדרך, כי הדרך היא לפעמים הטיול יותר מנקודת היעד. צריך לקחת את הזמן כי הדרכים עקלקלות והמהירות המירבית המותרת הינה 60-80 קמ״ש, תלוי בכביש. לדוגמא: נסיעה של 44 ק״מ הוויז הראה זמן של שעה וחצי. יש להקפיד לא לעבור את המהירות המותרת, למרות שזה מאד מפתה. יש שוטרים בכל כביש והאכיפה בנושא מהירות מאד מקפידה. השוטרים לא עוצרים על החזקת טלפון נייד, ללא דיבורית, בזמן נסיעה, אך על נושא המהירות הם ממש מקפידים. אותנו תפס שוטר באחת הדרכים הבינעירוניות בהן משום מה היתה מיגבלת מהירות של 50 קמ״ש ואנחנו נסענו 64. אך לאחר דין ודברים הוא ויתר לנו.

משהו מתוק לסיום - בחלק הדרומי של המדינה ובקו החוף האדריאטי מומלץ להזמין קינוח עוגת Trilece , עוגת שלושת החלבים. למעשה, זה קינוח מסורתי אלבני, שמוגש גם במונטנגרו. מדובר על עוגה רטובה חלבית קרה, דומה לסברינה, אל הרבה יותר פשוטה ובלי קצפת, מאד מיוחדת וטעימה.