למטייל 50 פלוס

ברזיל ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם

טיול בברזיל האקזוטית משלב חוויות של שמורות טבע מרהיבות, יערות גשם, מפלים וחופים לצד ערים גדולות עם היסטוריה, מוזיאונים ותרבות וכמובן קרנבל. הכינו את המצלמה לרגעים קסומים! כל מה שצריך לתכנון טיול בברזיל נמצא ממש כאן
יגאל צור
|
תמונה ראשית עבור: ברזיל ל-50 פלוס: כל מה שצריך לדעת לטיול מדויק ומושלם
צילום: Thinkstock

סקירה כללית

ברזיל היא ארץ טרופית יפה. מילות השיר מתאימות מאין כמותן. שטח עצום של יערות גשם נרחבים באגן נהר האמזונס: שמורות טבע מרתקות, שפע של בעלי חיים, חופים ארוכים ויפים, נהרות, ביצות וערים קולוניאליות יפהפיות עם עושר תרבותי מקסים.

עירוב של גזעים ותרבויות של שחורים, אינדיאנים ומהגרים אירופאיים שחיים יחדיו מאות שנים ויצרו תרבות כה מגוונת ועשירה שבאה לידי ביטוי בכל אשר פונים עם צבעוניות אינסופית. עוני שמתחכך בעושר, פאר של וילות ובשכנות הפאבלות - ויחד עם זאת אחד המקומות החושניים ביותר שניתן להיות בהם.

עונות ומזג אוויר

ניתן לטייל בה מרבית השנה. הזמן הטוב ביותר להגיע הוא מסוף דצמבר עד מרץ. שיא עונת התיירות הוא בתקופה זאת כשבראש ובראשונה תקופת הקרנבל – ברור שאז המחירים הם בשיא. הרבה אירועים מוסיקליים נוספים מתרחשים בתקופה זו.

עונה שניה טובה לטיול היא יולי ואוגוסט, אבל אז בתי הספר והאוניברסיטאות בחופש ודי עמוס. זאת העונה שאירופאים וצפון אמריקניים נוטים לבוא, לכן אם אתם לא רוצים להיתקל במחירי שיא בהחלט אפשר לנסוע בין מרץ למאי ובין ספטמבר לנובמבר, אז המחירים סבירים.

חמישה דברים שאסור לפספס בברזיל

1. לצפות בקרנבל

הקרנבל נחגג בכל ערי ברזיל סביב סוף פברואר – מרץ אבל בריו הוא המרשים, הססגוני והגדול ביותר ומסתיים במצעד המנצחות. בעיר אשר נמחצת על ידי עול העוני הקרנבל מייצג יותר מכול חופש ושיחרור הבאים לביטוי בהכנות הארוכות, בתלבושות, במוסיקה, בריקוד ובשירה. חגיגות הרחוב צועדות בנתיב של Avenida Rio Branco.

התהלוכה כוללת את בתי הספר לסמבה ומועדונים למיניהם. בתי ספר לסמבה מייצגים למעשה שכונות שונות או מועדונים חברתיים ומחולקים ל-3 ליגות שונות. העבודה, האירגון והתיכנון נעשים על ידי אלפי תומכים. נבחר נושא, נכתבת המוסיקה, מכינים את התלבושות. בדצמבר הם מוכנים – פחות או יותר וחודש לאחר מכן משחררים את ההקלטות לחנויות.

16 בתי הספר לסמבה מתכוננים לאירוע הגדול ביותר, מצעד המנצחות המתרחש בסמבודרומו (Sambódromo), לאורך יציעים ארוכים של בטון היכולים להכיל כ-90,000 יושבים. כרטיסים מוזמנים ונמכרים חודשים מראש.

טיפ: כדאי להשאיר כל מה שאפשר במלון ולבוא רק עם המינימום הנדרש. את הכסף לשים במקומות כמו הנעליים.

צפו ב-50 שניות מהקרנבל, ממצלמתו של יגאל צור:

2. לבקר בפאבלה

הביקור בפאבלה (Favelas) חשוב כדי לקבל פרופורציה. המקום היחיד הפנוי בריו הם מדרונות ההרים. כך קמו שכונות הפחונים והצריפים של מהגרים עניים הידועות בשם פאבלות. לא אחת כתוצאה מגשמי זעף שכונות אלו קורסות. כיום המצב משתפר והפאבלות משתלבות במירקם העירוני. כ -22% מתושבי העיר גרים בפאבלות. אפשר לצאת לסיורים מאורגנים בפאבלות, כולל של מדריכים ישראלים שחיים בריו. בסיורי פאבלות תראו דמויות ידועות כמו: ברונו, פרננדו ואחרים – תוכלו למצוא אותם ברשת. קחו בחשבון, שלא תמיד הרשויות מאפשרות את קיום הסיורים, ולא בכל הפאבלות, אבל הסיור מומלץ.

הפאבלות של ריו, צילום: יגאל צור

3. לאכול אסאיי או לשתות מיץ אסאיי קר

האסאיי הוא פרי של דקל. כן בריא, לא בריא. מכיל נוגדי חימצון או לא. עזבו, הוא פרי-על בגלל הטעם שהוא לא משובח הוא מדהים. אסאיי מרוסק עם קרח באמצע היום החם מול החוף או אחרי שרקדתם כל הלילה בקרנבל הוא אחת החוויות הטובות ביותר שתוכלו לזמן לעצמכם בטיול הזה. אל תחמיצו.

4. לטייל במפלי איגואסו

מפלי איגואסו (Iguazu) הם אחד משלושת המפלים המדהימים בעולם לצד מפלי הניאגרה ומפלי ויקטוריה. למעשה הם אחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר של דרום-אמריקה, סדרה של כ-275 מפלים המתחברים ביניהם ונופלים מגובה ממוצע של 75 מטרים על פני רוחב מצוק של כ-3 ק"מ. המפלים חייבים את קיומם לסלע בזלתי שנוצר לפני כ-110 מיליון שנים. המפלים משותפים לברזיל וארגנטינה ויוצרים יחד את אחת השמורות של יער המכונה אטלנטי מהגדולים בדרום אמריקה. כדאי לשלב את הצד הברזילאי עם הצד הארגנטינאי.

מפלי איגוואסו - אחד מאתרי הטבע המדהימים של דרום אמריקה, צילום: יגאל צור

5. לרבוץ היכן שהוא על החוף עם קפיריניה

קו החוף של ברזיל משתרע על פני 7,367 ק"מ. יש כאן המון חופים, רק צריך לבחור באיזה מהם בא לכם לשכב על החוף ולשתות קפיריניה. בריו דה ז'נרו תוכלו לבלות בחופים למה וקופאקאבאנה (Leme and Copacabana) או באיפאנמה (Ipanema) או בלבלון (Leblo) שנמצא בהמשך.

חמישה דברים נוספים שכדאי

1. בארה דה לגואה בדרום ברזיל

בארה דה לגואה (Barra da Lagoa) הוא כפר דייגים ציורי, היושב על מפרץ. תווך עוברת תעלה יפהפייה, שמובילה אל לגונה וחוף של 14 ק"מ. אין ספק שמדובר בשילוב אופטימלי שהפך לחביב על תרמילאים אבל מי אמר שרק הם יכולים ליהנות מזה? מומלץ.

2. קוריטיבה

קוריטיבה (Curitiba) היא לא פחות ממודל לתכנון אורבני. העיר היתה מוכת פשע ועוני והפכה להצלחה, בזכות תכנון וארגון סביבתי. קוריטיבה התמודדה בצורה מרתקת עם חוליים ידועים של זיהום אוויר ותופעת הומלסים. התוצאה: מערכת תחבורה מדהימה, פארקים, רחובות להולכי רגל, אזורי שימור. אז אולי אין לה את הקסם של ריו אבל מעניין מאוד לבקר בה.

3. "אי הדבש"

איליה דה מל (Ilha do Mel), הלא הוא “אי הדבש”, הוא אחד מהמקומות בדרום ברזיל, שמתחילים להיות מאוד פופולריים. זהו אזור ששמור אקולוגית - לא תמצאו בו מכוניות. ניתן לטייל בו רק רגלית ומספר המבקרים היומי מוגבל. כאן תהנו מהחוף ותעלו למגדלור.

4. פאראטי (פאראצ'י)

פעם כולנו נסענו לשם. פאראטי (Paraty) היא עדיין עיירה קולוניאלית של פעם, עם כנסיות, רחובות מרוצפי אבן ושלווה. בקרנבל היא מוצפת תיירים. מסביב הרים מיוערים, ממול לחוף משובץ איים מקסימים וכל זה 5 שעות לערך דרומה מריו.

5. אורו פרטו

אורו פרטו (Ouro Preto) היא אחת מאותן ערים קולוניאליות משומרות ויפות, שהחלו לעלות לתודעת המטיילים בגלל הקרנבל הססגוני שלהן. עיר של סטודנטים במזרח ברזיל עם אווירה קולוניאלית מיוחדת.

איך מטיילים – עצמאי או מאורגן?

טיול עצמאי

בטיול עצמאי אתם צריכים להסתדר לבד. מה שדורש עבודת הכנה או גישה ספונטנית. ברור שזה מיועד למי שיש לו יותר זמן לחקור, לבדוק ולהזמין. נדמה שיש בכך חיסכון ניכר של כסף, אבל לא בהכרח, כי במקומות מסוימים תצטרכו לרכוש שירותי תיירות כמו למשל באזור האמזונאס ובאזור פנטנאל ואז העלות לזוג למשל תהיה יותר גבוהה מאשר קבוצה.

טיול מאורגן

טיול מאורגן זה הדבר הכי פשוט. הכל מסודר. אתם נוסעים כמו נוסעי מחלקה ראשונה – לא צריך לדאוג לכלום חוץ מלהנות. מדריך ישראלי טוב עושה את הטיול - זאת תוספת חשובה שלא כל מטייל לוקח בחשבון. זכרו שחלק מהמדריכים הם אנשי מקצוע מעולים עם ידע רחב שנצבר לאורך שנים רבות של נסיון.

הם יוכלו לספר לכם על ההיסטוריה, התרבות, הפוליטיקה, בעלי החיים ואנשים מעניינים שחיו או עדיין חיים במדינה ולהפוך את הנסיעה הארוכה בדרכים למעניינת יותר ולחבר בין פיסות מידע, שיתנו לכם תמונה רחבה וברורה יותר לכל מה שאתם רואים מסביבכם ומשפיע על צורת החיים במקום, כמו למשל הפאבלות או הקרנבל.

המדריכים לרוב דוברי ספרדית או לפחות מכירים מילים וביטויים בסיסיים, שמקלים על ההתנהלות באזורים שהאוכלוסיה המקומית לא דוברת אנגלית. בנוסף הם ידעו להנחות אתכם איך להתנהל בכל מקום אליו אתם מגיעים, כמו למשל איפה לשמור את הכסף כשמגיעים לקרנבל או איפה מומלץ לאכול או לקנות מזכרות.

יחד עם זאת ברור שלא מתאים לכל אחד להצטרף לטיול מאורגן, לטייל עם אנשים זרים, להתנהל לפי תוכנית סדורה מראש שלא מאפשרת מקום לשינויים. אחרי שאספתם את כל המידע כולל היתרונות והחסרונות, כדאי לדעת גם שיש חברות ישראליות שונות, שמוציאות טיולים מאורגנים לברזיל ומומלץ לבדוק מה כל חברה מציעה, מה כלול במחיר, לכמה ימים נוסעים, כמה אנשים בקבוצה, באיזה רמת מלונות ישנים ואיפה.

טיול עצמאי-מאורגן

למי שזמנו מוגבל ל-2-3 שבועות, הדרך המומלצת היא לשלב בין טיול מאורגן לטיול עצמאי. לבצע הזמנות מסויימות דרך סוכני נסיעות, יש כיום כאלו שמתמחים בברזיל, או להגיע אל סוכן בברזיל ולעשות דרכו הזמנות. בוודאי הכרתם מישהו שהיה שם או תקראו על אחד כזה שיש לו על מי להמליץ. בריו יש כמה ישראלים שעושים סיורים בפאבלות ובמקומות נוספים – את כולם תמצאו ברשת, יש הרבה אפשרויות. זה בעיקר דורש עבודה. היתרון הגדול שאתם יכולים לבנות בדיוק את הטיול שרציתם כשהחשוב הוא להשאיר בו מרחב לשינוי ולתמרון. החלטות שנעשו בבית הן לא תמיד מושלמות, רק כשמגיעים למקום מתחילים להבין אותו, כיצד הוא מתנהל ובעיקר כיצד אתם חשים בו.

מסלול טיול לדוגמא

מסלול הטיול שלפניכם בנוי על דילוגים בטיסות. ברזיל היא ארץ ענקית, בלתי אפשרי ל"חרוש" אותה ברכב, לכן כדי לנצל את הזמן אין דרך אחרת מלבד לטוס וליצור בסיסי יציאה. יצאתי מתוך נקודת מוצא שתטוסו מישראל לאירופה ומשם לברזיל ונקודות הנחיתה יהיו סן פאולו או ריו. מאחר וחלק ניכר מהמטיילים נוסעים בתקופת קרנבל העדפתי שהסיום יהיה בריו.

ימים 1-2: סלבדור דה באהיה

השם המלא שלה הוא סלבדור דה באהיה (Salvador, Bahia), יש שקוראים לה בקיצור באהיה או סתם סלבדור. היא יושבת במיקום מרהיב לא פחות מריו בפתח מפרץ טודוס אוס סנטוס (Todos os Santos) המשובץ ב-38 איים. זהו המפרץ הגדול ביותר בכל החוף הברזילאי. מהצד המזרחי שלו מצוק אשר שולט על הנוף כולו ולמעלה, בגובה 71 מטרים, הרבעים העתיקים של סלבדור עם בניינים קולוניאלים וכנסיות מן המאות ה-17 וה-18.

העושר שלה בא בזכות המסחר בסוכר ובטבק כמו גם מסחר ער במשך שלוש מאות שנה בעבדים שחורים. אפילו היום היא מתוארת כעיר האפריקנית ביותר בחלק המערבי של הכדור והאוניברסיטה שלה היא היחידה באמריקות בה עוסקים ולומדים בשפת היורובה. ההשפעה ניכרת בכול: האוכל ברחוב שמזכיר אוכל אפריקני, המוסיקה עם המקצבים האפריקניים, הדת האפרו-ברזילאית הקרויה הקאנדומבלה (candomblé) וכמובן גברים ונשים – לא רק משום צבע העור, אלא אפילו אורחות התנהגות כמו נשיאת המשאות בשלווה על הראש, דוגיות העץ הקטנות במפרץ והקצב האיטי יותר מאשר בשאר ברזיל, שגם הוא לא נמרץ במיוחד.

חלק ניכר מן העושר שנצבר הושקע בעיר: מבני ציבור, כיכרות וכנסיות. המבנים ההיסטוריים הם מהיפים בברזיל, המרכז ההיסטורי עבר שיפוץ לאחרונה. לא מפתיע שבמקום של עירוב תרבויות עשיר צמח מספר גדול של משוררים וסופרים, הידוע ביניהם ז'ורז' אמאדו ומוסיקאים כמו אסטרוד ג'ילברטו, ג'ובים, דוריבאל קאימי ואפילו גל קוסטה, שקנתה ושיפצה את בית המגדלור .

הגעה לסלבדור: בטיסה לשדה התעופה הנמצא כ-30 ק"מ מצפון – מזרח לעיר, המשרת טיסות בינלאומיות ופנימיות. מוניות או אוטובוס מהשדה אל העיר העובר דרך אזורי החוף וקאמפו גראנדה. המרכז מכוסה רגלית. מוניות יש בשפע. אם אתם מעדיפים לנסוע באוטובוס אז כדאי להשתמש בממוזגים. ישנן שלוש תחנות מרכזיות לתחבורה מקומית. מעבורות: ישנם 2 מעגנים לתחבורה אל האיים ואל נקודות שונות לאורך החוף. אחד מהם Terminal Turístico בעיקר לספינות תיירות אל האיים הטרופיים ושני Terminal da Estação Marítima, פחות שימושי לתיירים. הדרך המהירה והזולה ביותר לרדת לרציפים היא הרכבל הפועל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות לילה מאוחרות.

המרכז ההיסטורי: ניתן לכסות אותו רגלית. כאן בנו הפורטוגזים את עירם המבוצרת ועד היום עומדים כאן כמה מהמבנים הקולוניאליים היפים ביותר. השימור צבע את הבתים בבתים פאסטלייים, בתי קפה וברים נפתחו, ולצידם סטודיו של אמנים, חנויות של חפצי אמנות ועתיקות.

המקום הטוב ביותר להתחיל את הסיור הרגלי הוא בכיכר Praça Municipal, כאשר מתנשא מעליה בית המושל הישן (Palácio do Rio Branco) והיום שייך למשרד התיירות. כדאי להציץ ולראות את פנים הארמון. מבנה אחר הוא בית העירייה (Câmara Municipal), מן המאה ה-17. ב-Rua da Misericórdia פונים צפונה ומגיעים לכיכר נוספת Praça da Sé, הלב של העיר העליונה. המבנה המרשים הוא הכנסייה הישועית אשר כעת משמשת כקתדרלה של העיר (Catedral Basílica), הפנים הוא אחד היפים בעיר. האריחים על הקירות בצבעים של כחול, לבן וצהוב הינם מפורטוגל. בפנים נמצא גם הקבר של Mem de Sá, המושל השלישי והנמרץ ביותר של ברזיל והוא גם זה שנתן את הדחיפה לבנייה והתפתחות סלבדור.

משם תמשיכו ללארגו דו פלאורינו (Largo do Pelourinho) - פלאורינו משמעותו עמוד ההצלפות. כאן היה השוק המרכזי של ממכר עבדים. האזור היפה מרוצף באבנים ושומר על אופי של המאה ה-18. בראש הכיכר מול ההתפצלות של הרחובות נמצא הבית של ז'ורז' אמאדו, שמשמש כיום כשני מוזיאונים: אחד המוקדש לסופר (הספר הידוע ביותר שלו – דונה פלור ושני בעליה) ומכיל בעיקר עטיפות ספרים וצילומים, והשני מכיל תלבושות של הדת העממית קאנדומבלה. ממול נמצאת הכנסייה המכונה כנסיית העבדים, שעד היום מרבית המגיעים אליה הם שחורים. היא נבנתה בכספם, ולכן גם הקדושים שתראו – שחורים, וכדאי לשים לב גם לתקרה.

בסמוך נמצא המוזיאון העירוני (Museu da Cidade), בבית בן אותה תקופה. הוא מכיל ציורים של אמנים מקומיים, תלבושות קרנבל וכן חדר המוקדש למשורר המקומי הרומנטי קאסטרו אלווס.
משם כדאי לטפס אל ראש גבעת קארמו אל הכנסייה הכרמלית של קארמו, המהווה דוגמא יפה של ארכיטקטורה קולוניאלית. מן הגבעה נפרש מראה יפה אל העיר העתיקה. כדאי להיכנס לכנסייה ולו רק בשביל הפסל של ישו הצלוב של פסל חצי אינדיאני מן המאה ה-18 בשם דאס שאגאס, שהדם שלו עשוי בין השאר מאלפיים אבני רובי אדומות.

עוד תוכלו לראות את המוזיאון האפרו-ברזילאי (Museu Afro-Brasileiro), שנמצא סמוך לקתדרלה בזיליקה במבנה שהיה פקולטה ישנה לרפואה. במוזיאון יש שלוש תצוגות שונות, כל אחת מהן בקומה אחרת. קומת הקרקע מבטאת את התרומה של התרבות האפריקנית לברזיל עם מוצגים הקשורים לקרנבל, אמנות הלחימה קפואירה ודת הקאנדומבלה, תחריטי עץ מרשימים של אמן ידוע, ארגנטינאי במקורו, בשם קאריבה שהעלה בעץ את האלים והאלות של הדת המקומית. הקומה ראשונה שייכת לפקולטה לרפואה ואין בה עניין. בקומת המרתף נמצא מוזיאון אריכאולוגי שעיקרו חפצי קבורה של תרבויות קדומות מן האזור.

בהמשך תוכלו לבקר בכנסייה של סאו פרנסיסקו (São Francisco), שנמצאת מול הכיכר הגדולה הידועה בשם טריירו דה ג'סוס (בסמוך לה יש כנסייה נוספת עם אותו שם). החזית הפשוטה מסתירה את העושר שבפנים. החלל המרכזי של הכנסייה הוא עבודת הבארוק היפה ביותר בברזיל. חלק מתאי התפילה מוקפים בקרמיקה כחולה ולבנה מפורטוגל, המתארת סיפורי נישואים של יורש העצר הפורטוגזי לבחירת ליבו – נסיכה אוסטרית.

לסיום יורדים בלסרדה, המעלית המפורסמת היורדת מן הצוקים אל השוק הססגוני מרקדו מודלו - מבנה שתמצאו בו הרבה כלי מוסיקה ועוד.

המצודה של סאן אנטוניו, שבנויה בצורת כוכב, נמצאת על החוף, נבנתה לסירוגין מן המאה ה-16 ועד ה-18. מעליה מתנשא מגדלור, בתוכה יש מוזיאון קטן לתולדות הימאות של האזור. הצילום מבחוץ מרשים.

אוכל בסלבדור: הסוד של האוכל של בהאיה הוא בבסיס עשיר של פירות ים שעליהם הולבשו מרכיבי יסוד קלאסיים של האוכל המערב אפריקאי כמו שמן דקלים, בוטנים, קוקוס וכמובן - פלפלים חריפים. רוב המאכלים גם נושאים שמות אפריקאיים, למשל vatapá זוהי דייסה צהבהבה שמרכיביה העיקריים הם קוקוס, שרימפס, שום ושמן דקלים. אולי לא נראה או נשמע הכי מלהיב אבל לא רע. Moqueca, זהו מאכל של פירות ים שמבושל לא אחרת מאשר בשמן דקלים. לאוכל הבהאיי יש גם ממתקים לא מעטים למשל quindim היא עוגת קוקוס בטעם וניל, שלעיתים ממולאת בשזיף. רוצים לטעום? חפשו את נשות בהאייה עם הלבוש הלבן המסורתי. שווה לעמוד בתור, לקנות ולנסות. להיזהר רק עם החריפים במיוחד עם הרוטב החריף pimenta שברזילאים בוזקים בנדיבות.

קרנבל: אם אתם מתכננים לטייל בברזיל באמצע פברואר – מרץ כדאי לברר על התאריכים המדוייקים לקרנבל בסלבדור. זה פסטיבל רחוב גועש, צבעוני, שמח שסוחף גם את התיירים לתוכו. נחשול ענק של אנשים רוקדים שנע עם העגלות של הקבוצות השונות. שימו לב לביטחון שלכם.

ערב של קפוארה: אמנות הלחימה האפרו-ברזילאית נולדה בסלבדור. שילוב של אמנות מלחמה, ריקוד ומוסיקה. למרות שהקפוארה פופולרית כיום גם בארץ, שווה ללכת לראות את אחד המופעים בערבים כדי לראות את המקור המדהים עם ביצועים מרהיבים.

יום 3: מטעי הסוכר והקקאו, קשואירה וסאו פליז

הדרך הטובה להגיע אל מטעי הסוכר והקקאו ולבירת האזור הכפרי של סלבדור היא בסיור היוצא מסלבדור. איפה מבררים? יש הרבה סוכנויות טיולים שמפוזרות בעיר העתיקה של סלבדור בעיקר לכיוון של לארגו דו פלאורינו. למשרד התיירות יש גם סניפים, אחד בפלאורינו, השני בשוק של מארקדו מודלו, ואחרים בשדה התעופה ובתחנת האוטובוס. יש להם מפות ופרסומים של סיורים שמבצעות החברות השונות. מאוד מאורגן וקל למצוא מידע.

קשואירה (Cachoeira) היא בירת האזור הכפרי של מדינת באהיה. אזור של אדמה עשירה שגידולי קנה הסוכר והטבק שלה הביא עושר לסלבדור וגרם להתפתחות של ערים קולוניאליות קטנות נוספות. שתיים מהן קשואירה וסאו פליז (São Felix) המחוברות ביניהן בגשר ברזל שבנו הבריטים במאה ה-19 היו עיר אחת שהופרדו מנהלית. רוב הענין נמצא בקשואירה. האזור ידוע בטבק המשובח, באמנות הגילוף בעץ וכמרכז של תרבות הקנדומבלה של בהאיה.

קשואירה היא עיר צבעונית קולוניאלית שמורה היושבת על סדרה של גבעות על שפת נהר פאראגסו. במהלך השיטוט בעיר תראו חללי עבודה של אומני עץ שונים, כדאי להיכנס אליהם וגם אל המוזיאון של האנסן בהאיה: אמן גרמני שכל-כך התאהב במקום עד שהחליט להוסיף לשמו את המילה בהאיה. היום זהו מוזיאון של יצירתו וגם של אמנות ההטבעה בעץ. הבית עצמו היה מקום הולדתה של אחת מגיבורות האזור, בשם אנה נרי.

כדאי גם לבקר במרכז דאנאמן (Dannemann) - מפעל של אחת מחברות יצרני הסיגרים הפועל ברציפות מהמאה ה-19. אפשר לסדר דרכם ביקור בחוות הטבק. תראו כמובן את תהליך המיון של העלים, השימוש בעלי טבק שונים לחלקי הסיגר וכמובן הגלגול עצמו. לוקח חודשים ללמוד לגלגל סיגר כהלכתו.

אם לקחתם סיור מאורגן הוא יכלול מטעים שונים של קנה סוכר, קקאו - הסיפור המעניין של הפרחים הזעירים, ההפריה שלהם ועד לשוקולד, וטבק - מהגידול ועד הייבוש בתליה במבנים המיוחדים לפני השליחה אל מפעל הסיגרים.

אפשרות יציאה מסלבדור: מורו דה סאו פאולו (Morro de Sao Paulo) - אי קטן ועליו עיירה הנושאת אותו שם, שהפך להיות אחד האתרים הפופולריים ביותר על תרמילאים ישראלים. כאן תמצאו חופים יפים לשחייה ושנרקול.

יום 4: מנאוס - האמזונאס הברזילאי

לאחר טיסה אל העיר מנאוס (Manaus) (ישירה או עם עצירות למשל אל רסיפה, ראו בהמשך) תצאו אל מנאוס שנראית כמעט עיר אגדתית הנמצאת בלב יערות הגשם של ברזיל, בצומת הנהרות הגדולים ריו נגרו ונהר האמזונאס או כפי שהוא קרוי בקטע כאן - נהר סולומואיס. מנאוס היא מפגש של עיר מודרנית עם הקצב שנותר מאחור של יער העד. היא צמחה בבום הגדול שהביאו עימם תעשיית העץ והגומי.

המבנה שמשקף יותר מכל את העושר שנחת באחת הוא תיאטרו אמזונאס (Teatro Amazonas), בניין האופרה המרשים והגדול שנבנה בסוף המאה ה-19 במה שמכונה ה-בל אופק. הוא תוכנן על ידי האקדמיה להנדסה של ליסבון. לקח שנתיים לסיים אותו עד שהכיפה המבהיקה הופיעה מעל לנהר. הדברים המעניינים לראות הם וילונות המסך שנעשו על ידי אומן מקומי ומתארים את מפגש הנהרות ואת אלת הנהר לארה. רצפת העץ שעשויה מאלפי פיסות של עץ אמזונאס היא מלאכת מחשבת בשילוב של בהיר וכהה, ששוב מתארים את מפגש שני הנהרות (ראו בהמשך).

הכיפה עשויה מ-36,000 יחידות קרמיקה שהובאו מחבל אלזאס הצרפתי. בלובי תלויים שאנדילרים עם זכוכית מוראנו וברונזה צרפתית. ארבעת עמודי הרוזטה בתקרה גם הובאו בחלקים מצרפת. וכמובן האודיטוריום המרכזי המעוגל בן שלוש הקומות שהוא מלאכת מחשבת ויכול להכיל 700 איש.


שיט אל מפגש הנהרות: השייט יוצא ממנאוס ונמשך כ-20 דקות שלאחריהן מגיעים אל מקום מפגש הנהרות - מפגש המים השחורים, הצלולים ובעלי טמפרטורה קרירה, של הנהר ריו נגרו, עם מי נהר האמזונאס (סולומואיס) שהינם חומים, עמוסי טין - חרסית והינם חמימים יותר המגיע ממורדות הרי האנדים. הדבר המדהים הוא שהנהרות זורמים זה לצד זה לאורך קילומטרים ספורים ואתם יכולים לראות בבירור את ההבדל. אחד הדברים לקוות לראות כאן הם דולפיני נהר.

ימים 5-6: לודג' בריו נגרו - סיורים ביער הגשם האמזוני

מנאוס (Manaus) היא בסיס מצוין כדי לצאת ממנה לשהייה ביער הגשם. היעדים המקובלים הם ריו נגרו, אגם מאמורי, ריו ג'ומה, אגם מאנאקווירי ואם ממשיכים מערבה השמורה המעניינת של מאמיראווה (Mamiraua). השהות היא לרוב מיומיים ועד חמישה ימים וכוללת את התעבורה אל הלודג' בסירה, לינה ופנסיון מלא ואת כלל הסיורים.

הלודג'ים נעים מבסיסיים ועד מפוארים אבל הרעיון בכולם דומה - להתעורר בלב היער האמזוני, לשוט בנהר וביובלים, להתרשם מיער העד ולהכיר צמחייה ייחודית. אחד המקומות שכדאי להגיע אליהם הוא יער הקופים – בית מקלט לקופים שמשוקמים על ידי אנשי הלודג' המקומי. לרוב מבקרים באחד הכפרים של ילידי האזור, האינדיאנים, לראות כיצד הם חיים, השימוש שלהם בחומרים מן היער, מזון מן היער, שיטות הדייג וכן הלאה.

להכיר את המקומיים בכפרים האינדיאניים, צילום: יגאל צור

בין הסיורים (כולם נעשים על ידי מדריכי הלודג') תמיד תהיה יציאה בלילה לצפות ולראות אליגטורים – לא אחת המדריכים מזנקים אל המים לתפוס אליגטור (כמובן שאחר-כך הם משחררים אותם). סיור דומה הוא דייג פירניות, הדגים הטורפים – יוצאים לנקודה מסויימת וכל אחד מקבל חכה, שמים נתחי בשר טרי ומקווים שהפיריניה תתפס. מפתיע כמה הם לא גדולים, אך מאוד טעימים.

אפשרות עצירה בדרך למנאוס: רסיפה ואולינדה

את רסיפה (Recife) כדאי לחבר רק אם אתם מצפינים למנאוס. חלק מהטיסות הן דרך רסיפה.
רסיפה עיר גדולה ששוכנת לחופו של האוקיינוס האטלנטי, עיר תעלות מים רבות שבזכותן היא מכונה "ונציה הברזילאית". יש בה שוק אמנים ואווירה טובה. סמוך אליה נמצאת אולינדה (Olinda), עיירה קולוניאלית מקסימה הבנויה על גבעות וצופה אל רסיפה, עם עושר של כיכרות, כנסיות, מנזרים, גלריות ומוזיאונים.

יום 7 : מפלי איגואסו- צד ברזיל , סכר איטאפו, פארק הציפורים

מתחילים בטיסה לאיגואסו. זכרו שלמעשה זהו מפגש של שלוש מדינות: ברזיל, פאראגווי וארגנטינה. סביר להניח שאם אתם מגיעים מברזיל תנחתו בפוז דה איגואסו. יש טיסות גם לצד הארגנטינאי.

מפלי איגואסו (Iguazu): כאמור – אחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר של דרום-אמריקה. הכניסה לשמורה של המפלים מהצד ברזילאי נעשה באוטובוסים של השמורה, היוצאים ברציפות ומגיעים עד לפתח השביל. יש גם מעלית לירידה ולעליה. בדרך כלל בתחילת השביל תראו משפחות של רקונים (דביבונים). השבילים יורדים על הצלע מול נוף פנורמי מדהים של שפע מפלים היורדים בעוצמה רבה. המסלול מתחיל בירידה עד לחלק התחתון ביותר, משם מתחילים לצעוד על השביל הבנוי על המים עד לתצפית הכי קרובה – זה המקום שבו יתחיל להכות בכם רסס המים - אל מול המפל הגבוה הנקרא "גרון השטן". פשוט מדהים.

אטרקציות נוספות באזור המפלים:

  • שייט (ראו צד ארגנטינאי – יום 8) גם בצד הברזילאי: אפשרות אחת עם GRAN AVENTURA: שילוב של רכב 4X4 עם שייט אל תוך המפלים עמד לאחרונה על 380 פזו ארגנטינאי. סך של כשעה וחצי פעילות משולבת. לפעמים ממתינים לרכב או לסירה לפי כמות האנשים שעושים באותו זמן. מאורגן להפליא, רק עמוס. אפשרות שניה עם Aventura Nautica : רק השייט. 12 דקות של נסיעה ישר לתוך המפלים, המחיר היה 180 פזו.
  • יש מסעדות ובית קפה בשטח השמורה.

שייט במפלי איגואסו, צילום: יגאל צור

  • פארק הציפורים (Parque Das Aves) – פארק מצויין עם שפע מדהים של ציפורים טרופיות. בין גולות הכותרת הם הטוקנים, שממש ניתן להיות בקרבתם. זו משפחה מעניינת של עופות בעלי צבעים בולטים, ההבדל בין המינים הוא בעיקר במקור. זוגות שומרים על נאמנות ולכן בטבע תמיד עפים יחדיו. יש כמובן גם תוכים ופלמינגו. בסך הכל מדובר על כ-180 מינים של ציפורים, פשוט טיול מענג.
  • טיסה במסוק מעל למפלים: מול פארק הציפורים נמצא מנחת ההליקופטרים. טיסה של 8 דקות מעל המפלים. המחיר כ-130$ (לאחרונה), שווה.

סכר איטאיפו: אחד מהסכרים ההידרו-אלקטריים הגדולים בעולם, נמצא על נהר הפראנה ומייצר חלק ניכר מהחשמל של דרום ברזיל ופארגוואי. תוכלו לבקר במקום דרך סיור מאורגן הכולל כניסה אל מרכז המבקרים של הסכר, שהוא בהחלט מעניין, סרט וידאו (כדאי להמתין לאנגלית) וסיור באוטובוס של הסכר העוצר בנקודות תצפית שונות ונוסע גם על הסכר עצמו. מסתבר שניתן לעשות את הסיור כיום בצד הפרגוואי בעלות הרבה יותר נמוכה (כותב שורות אלו לא עשה).

יום 8: מפלי איגואסו - הצד הארגנטינאי

לא לוותר על מפלי איגואסו בצד הארגנטינאי למרות הטרחה של מעבר מצד לצד וחזרה. זכרו שצריך דרכון למעבר.
הצד הארגנטינאי הוא סדרה ענקית של שבילים שמשתרעים לאורך המצוק, חולפים על פני יובלי מים ומגיעים לעמדות תצפית שונות ומגוונות אל המפלים. השבילים עשויים בעיקר ממתכת למניעת החלקה מרסס המים ולא אחת תוכלו לראות עופות, צבי מים ודגים בתוך הנחלים.

רכבת פארק עוברת בתוך הפארק עם תחנות ליד תחילת השבילים. כדאי להצטייד במפה כדי לדעת היכן אתם רוצים לרדת ובאיזה שביל ללכת. כדאי לזכור שבעונת התיירות יהיו תמיד תורים בתחנות ולעיתים כדאי פשוט לצעוד. שוב - תצפיות אל הנוף המופלא של מפלים עשירים הטובלים ביער טרופי ירוק וסבוך. גולת הכותרת היא ההליכה בגשר מעל המים כדי להשקיף אל המפל הענק של "גרון השטן".

טיול ביער ושייט זודיאקים: זהו טיול משולב של משאית סאפארי גדולה המתנהלת בתוך היער (זה נחמד. לא יותר) עד לתחנה בה יורד שביל אל עבר הנהר. בחלק התחתון מקבלים חליפות הצלה, מעיל גשם ותיק אטום למצלמה ואז יושבים בסירה מהירה העושה שייט הרפתקני ומטורף אל תוך שפע המים הנוחת ממפל סן מרטין הגדול, אחד מן המפלים השופעים ביותר. לא מסוכן (כולם צורחים), נרטבים כהוגן וחווייה מדהימה. כמובן שהם מצלמים הכל ותוכלו לקבל צילום מזכרת או להוציא את המצלמה ברגע עצירה שהם מאפשרים ומהר לצלם.

יש מסעדות ובתי קפה בשטח השמורה. אם אתם בוחרים להישאר ללילה בצד הארגנטינאי המקום הטוב ביותר לצאת למופע בשילוב ארוחת ערב עשירה זה ראפאין.

יום 9: קמפו גרנדה והעיירה בוניטו

שוב טיסה, הפעם לקמפו גרנדה ומשם נסיעה אל העיירה בוניטו (Bonito) שפירושה "היפה" ונמצאת בדרום הפאנטנאל. עיירה קטנה באזור טרופי עם מלונות, מסעדות ובעיקר שירותי תיירות לכל אלו שבאים לאזור המופלא של הפאנטנאל והסביבה היפה של בוניטו שהיא עושר של אתרי הטבע: יערות, נהרות, מפלים, עולם חי עשיר ומיוחד, אתרי צלילה ומערות נטיפים. אם אתם מטיילים עצמאיים עשו את כל הסידורים הנדרשים בבוניטו.

ימים 10-11: שחיה עם דגים, החור של התוכים, מפלים ומערות

אחד המקומות היחידים ללא תשלום זוהי הבריכה הטבעית של בלנאריו (Balneario), הנמצא במרחק של כ-15 דקות של נסיעה מהעיר. אפשר הנגיע לשם עם מונית אופנוע ובבריכה אפשר לשחות עם דגים. רק אל תשכחו לתאם איסוף לחזרה. יש סיורים רבים מהעיר לכל מיני מפלים ובריכות ומערות, כמו למשל לגרוטה דו לאגו אזול (Gruta do Lago Azul) מערת נטיפים גדולה ויפה עם אגם תת קרקעי.

באקוואריום הטבעי (Aquario Natural Baia Bonita) תוכלו לצאת לסיור יום שבמרכזו הגעה לנחל עם מים צלולים במיוחד שבו חיים עשרות סוגי דגים בלב צמחייה טרופית עשירה. הסיור מתחיל במסלול הליכה ביער הטרופי בתקווה לראות קופים, תוכים ותנינים. כאשר מגיעים לנחל מקבלים חליפת שחייה ושנורקל וצפים עם זרם המים תוך כדי צפייה בדגים.

מסלול דומה תוכלו לעשות בריו סוקורי (Rio Sucuri). נקודת ההתחלה של הנחל היא כ-20 ק"מ מדרום-מערב לבוניטו. הנהר הצלול כמעט זכוכיתי, נשבר על ידי סדרת מפלים ובריכות רחבות. חלק מהבריכות מקושרות גם על ידי שבילים. הזרם האיטי של המים מאפשר ציפה איטית ושנרקול. חברות התיירות מציעות את כל תשתית ההסעה, הציוד והארוחות.

החור של תוכי מקאו: הבור הגדול בדרום אמריקה, רוחבו 124 מטר ועומקו בקוטר של 500 מטרים, המאפשר נוף פנורמי אל תוכו ובו מקננים תוכי מקאו ירוקים ואדומים.

ימים 12-13: ביצות פאנטנאל

הלינה בלודג'ים שפזורים באזור, ברמות שונות. כל שירותי התיירות מלינה, אוכל וסיורים אל תוך השמורה והחוצה ממנה, תשלומים של כניסה לשמורה, נעשים על ידי הלודג', אתם פשוט צריכים לחפש את הלודג' שמתאים לכם מבחינת מחיר, נוחות ורמת לינה. בסך הכל אין הרבה מהם.

הפאנטנאל הוא אזור הביצות הגדול בעולם, המשתרע על שטח של כ-250 אלף קמ"ר. הביצות נוצרות בעיקר על ידי נהר פרגוואי. רוב שטח הפאנטנאל נמצא בברזיל ומקטעים ממנו נמצאים בפארגוואי ובבוליביה. באזור פאנטנאל ישנו הריכוז הגדול ביותר של בעלי חיים בחצי הכדור המערבי וכמובן ביבשת אמריקה. בעונה היבשה, כאשר מקווי המים מצטמקים, קל יותר לחזות בבעלי החיים והעופות שכן הם מתקבצים סביב מקווי המים.

סוד עושר המגוון של הפאנטנאל הוא בגיאוגרפיה שלו, מעין קערה ענקית המשתפלת לאיטה ומוצפת על ידי מקורות מים נושאים חומרי דשן רבים אורגניים ונלכדים באזור סגור. בפאנטנאל ניתן לראות בעלי חיים כגון קיימנים, טפירים, קפיברה (המכרסם הגדול בעולם), דובי נמלים, קופי שאגן עם השאגה המדהימה שלהם, דביבונים, איילי ביצות, כל שמונת סוגי החתולים של ברזיל, בתקווה שתראו יגואר, כמובן שפע של נחשים ביניהם אנקונדה, כמו כן לוטרות, דגי פירנות ומינים שונים של ציפורים כמו טוקנים והנהינגה (anhinga), קרובת משפחה של הקורמורן.

הסיורים כוללים ספארי בשייט, ברגל, יציאה לדייג ועוד.

יום אופציה: ברזיליה – לחובבי ארכיטקטורה

יום שמיועד לחלוטין למי שחובב ארכיטקטורה ולא יכול מבלי לראות את ברזיליה או למתעניין הכללי. היא בהחלט עיר שמעניין לבקר בה, מרשימה בצורה בלתי רגילה אבל תזכרו שתראו רק ארכיטקטורה ומבנים כל היום – בעיקר הרבה בטון. מעבר לזה אין ממש מה לעשות כאן. ההגעה היא בטיסה אל ברזיליה. מי שמגיע כדאי מאוד שימצא מדריך מקומי – כולם מבינים גדולים בארכיטקטורה!

הבירה החדשה והמתוכננת ביותר בעולם נבחרה במטרה ברורה על מנת להקטין את התחרות בין המדינות בתחומה של ברזיל ובין שתי הערים הגדולות, סאו פאולו וריו דה ז'נרו. בבנייתה של העיר הושקעו משאבים רבים כולל סלילת כבישים מהירים על מנת לחברה לערי החוף הגדולות והיא מצטיינת בארכיטקטורה חדשנית, רוב התכנון והמבנים על ידי אוסקר נימאייר.

מבנה העיר מותאם היטב לתפקיד זה ולכן היא בנויה סביב שני צירים מרכזיים, המזכירים צורת ציפור או מטוס: לאורך ה"כנף", ה"מתעגלת" מצפון לדרום, נבנו בנייני המגורים, ואילו לאורך ה"גוף", הציר ממזרח למערב, נבנו מוסדות השלטון הנמצאים בכיכר "שלושת הרשויות" הכוללת את ארמון הנשיאות, בית המשפט העליון ובניין הקונגרס ונוכחותם בהחלט בולטת בנוף העירוני.

בין האתרים של העיר: המתחם השילטוני הכולל את שלוש הרשויות ,פסל סימן השאלה ביד הזיכרון, מוזיאון קוביצ'ק, הקתדרלה המרשימה ועוד. כדאי תמיד להתחיל מעלייה לתצפית מרהיבה לאחד משני המגדלים שבעיר, מגדל הטלוויזיה או המגדל הדיגיטלי.

ימים 14-16: ריו דה ז'נרו

כדי להתחיל להבין את העיר המדהימה, המופלאה, המרתקת והמעניינת ריו דה ז'נרו צריך מינימום שלושה ימים. אם אתם רוצים גם לצאת לניטרוי, לשייט לאיים הטרופיים תוסיפו עוד ימים.

ריו דה ז'נרו התפתחה לאחת הערים הגדולות בעולם מתחנת מסחר מבוצרת על שפת העולם הלא ידוע. אין לנו כמעט מידע על התושבים הקדומים, שבט הטומיוס, שאכלס את האזור, כך שכמעט בלית ברירה אנחנו מונים את ההיסטוריה שלה מהנחיתה של רב חובל פורטוגזי בשם אנדרה קונקלבס במפרץ גואנאבארה בתאריך ההיסטורי של 1 בינואר 1502. השם של העיר פירושו "נהר ינואר", בהסתמך על טעות גיאוגרפית קטנה שלו בהחליפו מפרץ בנהר.

ההתפתחות הייתה איטית ותלויה בעיקר בגילוי זהב ובתנודות מחירי קנה הסוכר והקפה. היא הפכה לבירה במקום סלבדור ב-1763. הצמיחה הממשית החלה בתחילת המאה ה-19, עם תמיכה מסיבית של הכתר הפורטוגלי וכתוצאה מכך פריחה באמנויות ובכלכלה, שעדיין התבססה על עבדות אנושית. המהפך והמודרניזציה בעיר החלו רק בסוף המאה ה-19 עם קו טלגרף, טראמים ומערכת ביוב עם חיקוי בפזילה אל עבר פריז. המעבר אל הבירה ברזיליה קרה בשנות ה-60'.

ריו איננה עיר של אתרים היסטוריים, אלא עיר של חווייה וריגוש ובמיוחד של חופים, של יופי טבעי הנמתח בין ההרים מסביב לבין החופים הידועים של קופאקאבאנה, איפנמה ולבלון. יש גם צד אחר, אלו הן הפאבלות, שכונות הסלאם, שמראות צד קוטבי אחר.

מה כדאי לראות בביקור בעיר?

קורקובאדו (Corcovado) זהו הר הנושא על ראשו את הסמל המוכר ביותר של ריו לאחר הקרנבל – דמותו של ישו פורש ידיים. הפסל בגובה 30 מטר ושוקל כ-1,000 טון ניצב כאן מ-1931, כאשר הראש והידיים נעשו על ידי פסל צרפתי בשם Paul Landowski. המראה מלמעלה ביום בהיר מרהיב הן ביום והן בלילה. הפסל המואר נראה גם בלילה מאזורים שונים של העיר. הדרך הטובה ביותר היא לעלות ברכבת, עד לראש הפסל יש סדרה של מסועים וגם מעלית. הנסיעה היא בתוך הפארק של טיז'וקה.

פסל ישו בריו, צילום: יגאל צור
הר הסוכר (Pão de Açúcar) הוא שילוב מעניין ומשעשע של שתי פסגות קרסטיות בגובה של 1,300 מטר מעל ריו. רכבל מעלה לפסגה הראשונה ולאחר מכן ממשיכים ממנה לשניה. מראה מעניין ויפה אל מפרץ גואנאבארה הפוגש את האוקיינוס האטלנטי. למעשה השם הפורטוגזי מתורגם "כיכר הסוכר" ומתייחס לצורה שנוצרה כאשר שפכו את תמיסת הסוכר אל תוך תבנית עד ליבוש. יתכן גם שהשם בא מהמילה האינדיאנית Pau-nh-Açuquá, שפירושה גבעה מבודדת ומחודדת. מההר תוכלו לראות תצפיות מדהימות על העיר.

המרכז ההיסטורי: הליכה ברחובות הצרים במרכז העיר הישנה, שחקוקים בהיסטוריה של העיר, תוביל אתכם אל רוב האטרקציות התיירותיות כגון: המנזר "סאו בנטו", הכנסייה היפה ,הרחוב המפורסם ביותר "Goncalve Dias", ביקור ב-"Carauca Praca" ובקתדרלה העירונית של ריו דה ז'נרו- קתדרלת מטרופליטן.

אזור הנמל החדש (Porto novo): חובה ללכת אל האזור ששופץ להפליא לקראת האולימפיאדה. המחסנים הפכו לחנויות ולגלריות. על הקירות מתנשאים ציורי גרפיטי בהחלט מדהימים. ממש על שפת המים נמצא מוזיאון "המחר" מוזיאון אינטראקטיבי.

חנויות וגלריות באזור הנמל החדש בריו, צילום: יגאל צור

יער טיז'וקה (Parque Nacional da Tijuca) מי שירים עיניים מהחוף הדרומי יראה שההרים מדרום – מערב לקרוקאבאדרו עדיין מכוסים ביער עשיר מאוד. למעשה עד המאה ה-19 הייתה כאן כריתה מסיבית ויער טיז'וקה הוא יער משוקם המכסה שטח של כ-120 קמ"ר. זוהי דוגמא טובה ליכולת ההשתקמות של יער באזורים אלו.

בדרך כלל אם לוקחים סיור מאורגן הוא כולל את סיור יער בשילוב עם סיור פאבלות. בד"כ טיול ג'יפים נחמד של חצי יום הכולל את שניהם, עם נסיעה לאורך החופים, הליכה ביער, הליכה בפאבלה. סיור של יער טיג'וקה בלבד עם עצירות שונות בדרך בחופים עלה ב-2018 סכום של 56$.

פאבלות (Favelas): מומלץ לצאת לסיור מודרך בפאבלות, כפי שסקרתי לעיל.

הגנים הבוטניים (Jardim Botânico) הוקמו בתחילת המאה ה-19. מתכנן הגן, Dom João, השתמש בו כדי לטפח זנים שאינם מקוריים לברזיל כמו למשל אננס, תה, ציפורן וקינמון. כדאי לראות את חלק האמזונאס במיוחד למי שלא יגיע אליו. חלקים אחרים תוכננו על ידי מעצב נוף אנגלי בשם ג'ון טינדאל ב-1840. זהו אזור יפה של לבירנט של שבילים ושבעה אגמים.

איצטדיון מאראקאנה (Maracanã Stadium) נבנה ב-1950 למשחקי הגביע. הוא הגדול מסוגו בעולם ויכול להכיל 200,000 מושבים. הוא היה בתפוסה מלאה במשחק הגמר ב-1950 בו הפסידה ברזיל לאורוגוואי. כדאי לראות משחק למען ההצגה – אחת הטובות בעיר. יש סיורים מאורגנים לאיצטדיון הכוללים גם את מוזיאון הספורט שבו.

שכונת סנטה טרזה (Santa Teresa) היא שכונה מיוחדת ויפה הנפרשת מתחת לקרוקאבדרו. רחובות מרוצפי אבן, בתים קולוניאליים מן המאה ה-19, חשמלית קטנה העוברת בשכונה. למרות שהיא נצמדת לגבעה היא לא פאבלה והפכה להיות מקום מושב ומגורים של אמנים. פעמיים בשנה נפתחות סדנאות האמנים לקהל.

חופים: החוף הוא דרך חיים. ההליכה הנמרצת לאורכו, הבגדים שלובשים, המוסיקה ששומעים, הגלישה, משחקי כדור עף והשיזוף הבלתי נלאה. בין החופים תמצאו את:

  • למה וקופאקאבאנה (Leme and Copacabana) הם שני שמות לרצף החוף המשתרע לאורך 4.5 ק"מ, אין ספק שתעשו אותו יותר מפעם אחת. פעם לאורך החוף, פעם לאורך המלונות והמסעדות. שווה לעלות לאחד המלונות כדי לתפוס מבט של זריחה או שקיעה.
  • איפאנמה (Ipanema) הוא החוף האופנתי ביותר עם אווירה רגועה יותר. בימי שישי יש שוק פרחים יפה.
  • לבלון (Leblon) שוכן בהמשך איפאנמה.

קרנבל: אם אתם מבקרים בריו דה ז'נרו בתקופת הקרנבל, אל תוותרו על החגיגה הזו, כפי שתיארתי לעיל.

חצי יום ניטרוי

ניטרוי (Niterói) ממוקמת ממש מול חופיה של ריו וממנה תצפיות נפלאות על העיר. עוברים דרך הגשר ריו-ניטרוי הנמצא במפרץ גואנברה המחבר את שתי הערים ונקרא גשר הנשיא קוסטה אה סילבה, שאישר את בנייתו ובתקופתו נחנך. הוא נחשב לגשר השני הארוך בעולם ללא שימוש במגדלים. ניטרוי ידועה בעיקר בזכות המוזיאון לאמנות עכשווית המפאר את קו המים שלה. עיצובו מרשים ביותר מכיוון שהוא בנוי על צוק ומתרומם על בסיסו העגול היוצא מתוך בריכת השתקפות שנמצאת על קו המים ונראה כמרחף מעל מימי המפרץ ובראשו יושבת צלחת בקוטר של 50 מטר שזכתה לכינוי "העב"ם".

מוזיאון לאמנות עכשווית בניטרוי היושב על קו המים, צילום: יגאל צור

הדרך היפה ביותר להגיע לניטרוי היא במעבורת. הן יוצאות מהרציף של Rio's Praça XV (Quinze) de Novembro. שימו לב שהמעבורת יוצאת באמצע השבוע כל 10 דקות אבל סופי שבוע יש לבדוק את לוח הזמנים, שיוצא לרוב כל שעה עגולה.

הגעה למדינה

אפשר להגיע לברזיל בטיסה עם חברות שונות, בכל מקרה מדובר על מספר טיסות עם קונקשיין. מישראל טסים ליעד כלשהו באירופה ומשם לברזיל, עם נחיתה או בסן פאולו או בריו.

תחבורת פנים ושירותי תיירות נוספים

רוב המידע שכאן מבוסס על ריו. שאר המקומות הרבה פחות מסובכים.

שדות תעופה

שדה התעופה הבינלאומי גלאאו (Galeão) נמצא 14 ק"מ צפונית מן העיר, במפרץ גואנאבארה. הוא משרת גם את רוב הטיסות הפנימיות. באולם ההגעה יש דלפקי מידע ממשלתיים כמו גם של חברות תיירות. יש גם דלפק החלפת כספים של בנק ברזיל.

משדה התעופה הבינלאומי יוצאים אוטובוסים אל המרכז, חלק מהם עוברים דרך שדה התעופה סאנטו דומונט. למגיעים בשעות הלילה מומלץ לקחת מונית מוכרת ולקנות את הכרטיס דרך אחד הדלפקים כמו למשל של קוטראמו (Cootramo). לא לקחת מוניות רגילות או לקבל הצעות לטרמפים.

שדה התעופה סאנטו דומונט (Santos Dumont) משרת בעיקר טיסות לסאו פאולו, ברזיליה ונמצא מזרחה למרכז העיר.

כדי להגיע לשדה התעופה מומלץ להזמין מונית דרך המלון או לקחת את האוטובוס העובר לאורך החופים ויש לו עצירות בכל אחד מהם.

תחבורה ציבורית

התחבורה הציבורית זולה ויעילה. למרבית המקומות ניתן להגיע במטרו או באוטובוס. לא מומלץ לשכור רכב ולנהוג בעיר עצמה.

אוטובוס

רוב האוטובוסים הפנימיים כמו גם חלק מהבינלאומיים למשל מסאנטייגו ומבואנוס איירס מגיעים לתחנת האוטובוס Novo Rio Rodoviária. יש לה שני צדדים, אחד להגעה ואחד לעזיבה. יש דלפק מידע בתחתית המדרגות מול היציאה העיקרית.

למי שעוזב ליעדים פופולאריים בתוך המדינה כדאי להזמין כרטיס נסיעה יומיים לפחות מראש. ניתן לקנות אצל סוכני תיירות או בתחנה עצמה מחברות האוטובוס השונות. יש למעלה מ-300 קוי אוטובוס, והתדירות שלהם מאוד גבוהה. פועלים עד חצות. המספר והיעד מופיעים בחזית ומעל הכניסה. נכנסים מאחור ומשלמים לכרטיסן. החלק המסוכן הוא המקום בו משלמים, זוהי נקודת המתנה ידועה של כייסים, שיכולים לברוח בקלות מהדלת האחורית.

טרנספורטר בברזיל, צילום: יגאל צור

מטרו

הנסיעה במטרו היא הדרך הבטוחה והנוחה ביותר, אבל היא מוגבלת למקומות מסויימים. הקווים היעילים לתיירים הם קו 1 העובר מקופאקאבאנה דרך המרכז ועד איצטדיון מאראקאנה, קו 2 מגיע מצפון העיר דרך האיצטדיון ונפגש עם קו 1. ניתן לקנות כרטיסים לנסיעה אחת או הלוך ושוב או לעשר נסיעות. העשיריה רק חוסכת זמן אבל לא כסף ולא ניתן לחלק בין מספר נוסעים.יש גם שילוב בין כרטיס מטרו לכרטיס אוטובוס.

מוניות

מוניות צהובות עם פס כחול מחפשות נוסעים ברחובות. מוניות לבנות עם פס אדום או צהוב מוזמנות בטלפון. לכולם יש מונה, רק צריך לבקש או להתעקש שישימו. בלילה הנהגים נוטים להכפיל ולשלש את המחיר, אבל בסך הכול בעיר זה נוח וסביר להשתמש במונית.

עלויות, יוקר, תקציב משוער

מבלי להכליל טיסות בינלאומיות כדאי לחשב מינימום של 150-200$ ליום לאדם. כמובן שאם אתם שוהים יותר באזור האמזונאס או בפנטנאל בלודג'ים אז העלות יכולה לעלות.

חגים ופסטיבלים

הקרנבל: אתם צריכים להחליט רק איפה אתם רוצים לראות אותו מאחר וכולם נופלים בדרך כלל על חודש פברואר. יש כאלו שנוהגים לראות את קרנבל הרחוב בסלבדור ואחר כך מגיעים לריו למצעד המנצחות, התהלוכה המסיימת את הקרנבל. אפשרויות אחרות (המקומות החביבים על תרמילאים) הן באולינדה, בפורטו סגגורו, ברסיפה, בפאראצ'י (פאראטי) ובאורו פרטו.

הפסטיבלים של סלבדור:

  • הקרנבל מתרחש בברזיל באמצע פברואר – מרץ. בכל שנה יש לבדוק את התאריכים המדוייקים.
  • בראש השנה האזרחית יש את תהלוכת הים (Procissão no Mar), כאשר מובילים את דמויות הקדושים המגנים על יורדי הים בסירה מן המאה ה-19 והיא שטה מן הנמל הישן. ניתן לצפות מן החוף או לעלות על אחת הסירות המלוות. לאחר מיסה יש תהלוכה נוספת המחזירה את הדמויות אל הכנסייה שלהן. זהו יום של שתייה וריקודים ליד שתי הכנסיות ה-Boa Viagem ו ה-Igreja do Bonfim.
  • פסטיבל דתי אחר מתרחש ביום חמישי השני של ינואר ונקרא “רוחצים את הבופים" (Lavagem do Bonfim), תהלוכה ארוכה, בעיקר של נשים, הצועדת בלבוש מסורתי אל כנסיית בופים, היושבת על גבעה צופה אל המפרץ. ההמונים רוחצים, משפשפים את הרצפה, מקשטים את הכנסייה בפרחים והכול עם הרבה מוסיקה, ריקודים וכמובן שתייה.

קניות ושווקים

בריו יש מרכזי קניות כמו בכל בירה אירופאית. יקר ולא מעניין. בכל עיר יש שווקים, לרוב צבעוניים, כמו שתארתי בסלבדור. שווה לראות אותם בעיקר כדי לראות אוכל מקומי, פירות טרופיים, דברי מתיקה ייחודים ודברי אמנות, לכל אזור בברזיל מוצרי האמנות הייחודיים שלו. דוגמאות טובות לשווקים כאלה תוכלו לראות למשל בשוק היפה של אולינדה או בשוק בפורטו אלגרו. בכל השווקים רצוי להתמקח.

אוכל, משקאות ומסעדות

אוכל ומסעדות

על האוכל של בהאיה כתבתי בסלבדור. ברזיל מציעה מיגוון ענק של אוכל, החל כמובן בברזילאי המסורתי וכלה בצרפתי וביפני. למרות שאוכל יכול להיות יקר לא חסרים מקומות בהם ניתן לאכול טוב ובמחיר זול. זה מתחיל במקומות הנושאים את השם גאלטו (Galeto), שם אוכלים ארוחת ערב על הבר או למשל בלאנצ'ונט (Lanchonete), מעין בית קפה ששם לרוב המנות כוללות בשר, שעועית ואורז. בריו הקאריוקאס (Cariocas) מתחילים לאכול מאוחר, לא לפני 21:00 ולכן מרבית המטבחים מגישים אוכל עד חצות ויש כאלו אפילו מאוחר יותר.

המנות המוגשות הן גדולות. הפופולארית ביותר היא סטייק עם אורז ושעועית חומה (Bife com Arroz e Feij), כאשר הסטייק יכול להתחלף בתרנגולת. המנה הידועה ביותר היא feijoada completa, סוגים שונים של בשר מבושלים כמובן עם שעועית חומה, ליד זה אוכלים פרוסות של תפוז (כדי להקל על העיכול, זה כמו חמין).

גבינות לבנות שונות קשות או רכות מוגשות לקינוח יחד עם בננות או גויאבה. Churrasco זה גריל מעורב המוגש יחד עם קמח אפוי של שורש המאניוק ובדרך כלל מוגש במסעדות גריל הידועות בשם צ'וסקריות churrascarias, אלו הן אותן מסעדות בהן המלצר הולך עם שיפודים ארוכים וכל הזמן מוריד ערימות בשר עד שאתם מתחננים להפסיק. לרוב יש להן בר של סלטים מצויין.

משקאות

האלכוהול המקומי נקרא "מי האש" (aguardente) והוא עשוי מקנה סוכר. הוא הבסיס לקוקטיילים רבים שהידועים ביניהם הם הקפיריניה (caipirinha), עם כמה פרוסות של ליים. תוספת קוקה קולה זה קובה, ובתוספת רום זה כבר המשקה הקובני קובה ליברה.

יש הרבה סוגים של מיצי פירות הידועים בשם sucos, אותם אפשר למצוא בדוכן מיצי פירות. בילוי לא רע ותחליף טוב לארוחה אחרי כמה ימים של אכילה במסעדות גריל ושתייה בלילה.

בטיחות ובריאות

הבטחון האישי: בברזיל חובה להיות מודעים לנושא הביטחון האישי. אם הברזילאים נוהגים כך, על אחת כמה וכמה אתם. אימרה שגורה היא שהחצי האחד של ריו נשדד על ידי החצי השני. זה תקף לכלל המדינה, כלומר חייבים לשמור על כללי ביטחון וזהירות בסיסיים ולהמנע מהליכה למקומות מסויימים ובשעות הלילה, למשל לא להיכנס לאוטובוסים בשעות עומס, לא ללכת דוקא ביום ראשון במרכז הריק של ריו, לא להיכנס לבד לפאבלות, להימנע מתחנות רכבת בלילה – הן הופכות לאזור אורות אדומים.

שירותי בריאות: בברזיל יש שירות בריאות לאומי חינם. גם אם תייר צריך שירותי בריאות הוא יכול לקבל אותו. אבל, התורים הם בלתי אפשריים לכן אל תסמכו על השירות הזה, שגם ככה הוא לא ברמה שלנו. לעומת זאת קליניקות פרטיות הן ברמה אירופאית. כדאי לבדוק היטב אילו חיסונים נדרשים במיוחד אם אתם באזורי האמזונס ופטנקאל.

יתושים וכולרה: מומלץ מאוד להתגונן מיתושים. בעיית הדנגי היא רחבת היקף בעיקר דצמבר – מרץ ואין לו חיסון. שותים אך ורק מים מינרלים, באזורים נידחים יש בעיית כולרה. הכי חשוב לנטול ידיים! וחשוב להתגונן מהשמש.

משטרה: בין סוגי המשטרה השונים יש גם משטרת תיירות, בעיקר בריו ובסלבדור. רבים מהם לא דוברי אנגלית.

קהילה יהודית

יש הרבה בתי חב"ד בברזיל. לרשימת בתי חב”ד לחצו כאן »

טיפים להתנהלות במדינה

  • ברזילאים כעיקרון פתוחים וידידותיים. לחיצת יד וטפיחה על השכם הם אקט מקובל, חברים גם מתחבקים.
  • כשברזילאי פוגש אישה מקובל להתחיל בלחיצת יד ולאחריה נשיקה על לחי (אחת באו פאולו, שתיים בריו), אין בכך כל סממן מיני.
  • ברזילאים נוטים לעמוד קרוב גופנית וכמונו אוהבים קשר עין.
  • הכי טוב לדבר על כדורגל או על קרנבל ומוסיקה, ולא לדבר על עוני, פוליטיקה ושחיתות.
  • מקובל לפנות לאדם בשם פרטי. לגברים אפשר לפנות בתואר “SEU” ולנשים בתואר “DONA”.
  • אם אתם לא אנשי עסקים אתם יכולים להתלבש הכי זרוק, בלבוש קצר ועם כפכפים, זה לבוש לאומי.

לתחילת הכתבה

ציורי גרפיטי באזור הנמל החדש בריו ששופץ לקראת האולימפיאדה, צילום: יגאל צור

יעדי הכתבה

סגור
0
×