סמבה, טנגו ואלביס פרסלי: 8 ערים מוזיקליות בעולם

חשבתם פעם מאיפה הגיע לעולם המקצב הלטיני והיכן נולדה מוזיקת הקאנטרי? ערים מוזיקליות הן נקודת ציון חשובה בדרכם של יוצרים ונגנים ויש להן מוניטין ארוך בעסקי המוזיקה. רוצים להרגיש את זה? קבלו את הערים הכי מוזיקליות בעולם
יעל כפיר - מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: סמבה, טנגו ואלביס פרסלי: 8 ערים מוזיקליות בעולם
צילום: יעל כפיר

רום וטייפ דאבל קאסט בהוואנה

קובה היא אולי המדינה המפותחת ביותר בעולם המוזיקה והריקודים. "כשתסתובבו ברחוב, האווירה תעטוף אתכם מכל עבר ובכל פינת רחוב תמצאו להקה מקומית שמנגנת וכך גם במסעדות ובבתי הקפה", אומר לנו נעם סלע, מדריך 'החברה הגיאוגרפית' למרכז ודרום אמריקה. "בשעות הערב, כאשר תפסעו בשכונות המגורים, תמצאו את התושבים יושבים בחוץ עם בקבוק רום וטייפ דאבל קאסט משנות ה-80', המנגן מוזיקת סלסה. במועדוני הריקודים תתנגן גם כן מוזיקת סלסה, כאשר פעמים רבות בכלל אין צורך ב-D.J, היות שיש תזמורת ולהקה בהופעה חיה".

שתי הערים המרכזיות שבהן המוזיקה והריקודים הם חלק בלתי נפרד מהביקור, לדבריו של סלע, הן הוואנה וסנטיאגו דה קובה. “במועדוני הריקודים תתנגן גם כן מוזיקת סלסה, כאשר פעמים רבות בכלל אין צורך ב-D.J, היות שיש תזמורת ולהקה בהופעה חיה", הוא מציין.

הוואנה (La Havana), עיר הבירה של קובה, היא ממש גן עדן לחובבי מוזיקה, אומר סלע. "בעיר ניתן למצוא שפע של מועדוני סלסה, כאשר המפורסם שבהם הינו ה-Casa de la Musica, בו מופיעים הלהקות והאמנים המובילים בקובה ובעולם. רחובות העיר העתיקה בהוואנה עמוסים בלהקות מקומיות, שמנגנות ושרות ממיטב להיטי המוזיקה הקובנית (סלסה ועוד), וזוהי בהחלט אחת האטרקציות שהתיירים יכולים ליהנות מהן. ניתן לפגוש את אותן הלהקות בפינות הרחוב, במסעדות ובבתי הקפה ותמורת דולרים בודדים הם ישמחו להנעים את זמנם של השומעים".

"סצנות מוזיקה מפותחות נוספות, שקיימות בהוואנה הן הג'אז והקברט. בעיר ישנם מספר מועדוני ג'אז אותנטיים וברמה גבוהה ביותר. מופעי קברט מרהיבים מועלים במועדונים 'טרופיקנה' ו'קפה פאריזיאן', המפורסמים והמרשימים". הוא מוסיף.

סנטיאגו דה קובה, עיר הבירה הראשונה של קובה, הנחשבת לערש התרבות הקובנית, היא המקום שבו נולד הסון הקובני, אשר ממנו התפתחה הסלסה. "ניתן לעבור בין המועדונים השונים וליהנות ממוזיקה טובה ובעיקר מהרקדנים המקומיים, אשר ניחנים באנרגטיות וביכולות ריקוד גבוהות במיוחד"

קומביה וביינטו באוטובוס קולומביאני

גם בקולומביה ישנה סצנת סלסה חזקה ומפותחת מאוד, מבהיר סלע, "אולם יש להזכיר עוד שני סגנונות מרכזיים הבולטים בכל המדינה ואשר חזקה על המטייל שיפגוש בהם, בעיקר בצפון המדינה, באזור סנטה מרתה וקרטחנה. הסגנון הראשון הוא "קומביה" - מעין סלסה בעלת מאפיינים קאריביים והסגנון השני הוא "ביינטו" - המוזיקה הרומנטית של אזור החוף הקאריבי. כמו כן, יש להזכיר את העיר מדג'ין (Medellín), אשר מזוהה עם הטנגו, בה מתקיימים קונגרסים ואליפויות בין לאומיות של סגנון הריקוד הזה (שם, אגב, קיפח קרלוס גרדל, גדול זמרי הטנגו, את חייו בתאונת מטוס). אבל העיר המוזיקלית ביותר בקולומביה ובכל יבשת דרום ומרכז אמריקה, הינה, ללא ספק - קאלי", אומר סלע.

הוא מציין כי במשך שנים ארוכות נחשבה קאלי (Cali) לבירת הסלסה העולמית ועד היום, היא העיר עם מספר מועדוני הסלסה הגדול בעולם (וגם כמות תחנות הרדיו המשדרות סלסה - הגדול בעולם). רקדני הסלסה של קאלי ידועים בכל העולם, בזכות טכניקה ייחודית של זריזות רגליים יוצאת דופן ויש שם הרבה בתי ספר לריקוד. "הסלסה מקיפה אותך מכל עבר - באוטובוס הם לא ישמעו גלגל"צ, אלא סלסה; כאשר יש כל מיני פסטיבלים והופעות, זה כמעט תמיד יהיה לצלילי הסלסה וכאשר אתה מזמין בחורה לדייט רומנטי - מומלץ לקבוע איתה במועדון סלסה", הוא מוסיף.

בקצב הסמבה בריו דה ז'נרו

כולם מכירים את הקרנבל השנתי, שמתקיים ברחבי ברזיל בכל שנה בחודשים פברואר-מרץ, כשהדגש הוא על מצעד המנצחות, שחותם את החגיגה הענקית הזו בריו דה ז'נרו. אז חוץ מכדורגל ברזילאי, ריו היא גם צלילי הסמבה שבוקעים מכל פינת רחוב, הלהקות שמתכוננות לריקודים ולמצעד, השירים העממיים של הקרנבל וכל החגיגה הזו, מלאת האדרנלין. אבל ריו דה ז'נרו היא עיר עם תרבות מוזיקלית מפוארת והניגון בה מתרחש בכל השנה ולא רק בזמן הפסטיבל. הסגנון המוזיקלי והריקוד המסורתי של ברזיל ובפרט של ריו דה ז'נרו הוא מוזיקת הסמבה הקצבית, שמאפשרת נענוע ישבנים באופן שרק המקומיות יודעות, מה שגורם לגברים להזיל ריר ולנשים לקנא.

הסמבה זורמת בדם הברזילאים מלידה ואם תבקרו בעיר באירוע מוזיקלי, תתפלאו לגלות שכל אשה ברזילאית בכל גיל יודעת לנוע בקצב הנכון. נוסף על הסמבה, שנחשבת למוזיקה העממית יותר בברזיל, קיים סגנון מוזיקלי שנקרא 'בוסה נובה', שנולד בברזיל מתערובת מקצבים, שמכילים מוטיבים של סמבה ואחרים, כשההשפעה הבולטת מכל היא הג'אז. מועדונים המנגנים את המוזיקה המקומית, נמצאים בכל פינה. ריו היא מקום שבו תוכלו לטעום מכל המקצבים הללו, אם אתם מעוניינים לצאת למסיבת סמבה מטורפת או רק לשבת בבר יוקרתי ולהאזין לצליליה הנעימים של הבוסה נובה.

טנגו וכדורגל בבואנוס איירס

בואנוס איירס מדיפה ניחוחות טנגו ואפשר להרגיש זאת בכל אחת מהסמטאות וכיכרות העיר. הקסם לא פג גם במדרחוב הראשי של העיר - פלורידה - תמיד יהיו שם זוג רקדנים, גבר ואישה, שירקדו לעיני העוברים והשבים, כאילו היו בסלון ביתם הפרטי. הטנגו הוא ריקוד, שמקורו במולדתו ארגנטינה וזהו גם הסמל הלאומי של המדינה. בואנוס איירס, העיר הגדולה והמפותחת בארגנטינה הפכה למעוז הטנגו וקשה לחמוק מהז'אנר המוזיקלי הזה בעת ביקור בעיר.

האזור שמתהדר כמרכז התחום הוא שכונת לה בוקה, ממנה צמחה קבוצת הכדורגל המקומית. השכונה הפכה ברבות השנים לאתר תיירות פופולארי, עם אטרקציות שונות, בתים צבעוניים, מועדוני לילה ובתי ספר לטנגו. ברחוב הראשי של לה בוקה תוכלו לראות נגני רחוב שעדיין מנגנים ב"בנדוניון" - האקורדיון המקומי. אחד מהבילויים הפופולאריים בקרב תיירים בעיר הוא צפיה במופע טנגו. ניתן ללכת למופע איכותי בשכונת סן טלמו, אך בהחלט אפשר להשאיר זאת לגורל ואם תסתובבו בעיר, רוב הסיכויים שתיתקלו במופע רחוב שמושתת על צלילי הטנגו וכך תזכו לטעימה מהתרבות החושנית הזו.

אלביס מנגן בלוז וקאנטרי בעמק

ארצות הברית, היבשת שבשבילנו היא אמריקה הנחשקת, תרמה לעולם מספר סגנונות מוזיקליים, שמשפיעים על התרבות העולמית עד היום. מה היינו עושים בלי קצת בלוז, ג'אז וקאנטרי? מדינת טנסי (Tennessee) חובקת מספר ערים מוזיקליות, שמבחינה תרבותית היו אלו שבהן נולדה מוזיקת הבלוז והג'אז. המוזיקה נוצרה כתוצאה מהמפגש בין הגוספל, שירת הכנסייה לבין מקצבים אפריקאיים, שליוו את העבדים בזמן שניגנו בכלי נגינה שהגיעו ממתיישבים אירופאים.

נאשוויל (Nashville), בירת טנסי, נחשבת מאז ומתמיד לבירת הקאנטרי העולמית. סגנון הקאנטרי אולי שולט כאן, אך חוץ ממנו ניתן למצוא פה מוזיקה מכל הסגנונות. בכל אחד ממקומות הבילוי שתהיו בהם בעיר, תוכלו לראות במה מוכנה להופעה חיה כלשהי. רוב חיי הלילה בנאשוויל מרוכזים בשני אתרים בולטים: המחוז (The District) ועמק המוזיקה, שנחשב לאזור קצת יותר סולידי. ברחבי העיר תוכלו למצוא הרבה אתרי תיירות שפועלים בתחום מוזיקת הקאנטרי, כדוגמת 'היכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי', 'אודיטוריום ריימן' ו'תיאטרון בלקורט'. בכל שנה מתקיים בעיר פסטיבל המוזיקה - CMA, אשר מביא לעיר אלפי אורחים חובבי קאנטרי.

עוד עיר מוזיקלית בטנסי היא ממפיס (Memphis). היא העיר הגדולה ביותר במדינה והמקום שבו החל לפעול מלך הרוקנרול 'אלביס פרסלי'. רוב מי שמטייל כאן מתכנן, כחלק מהמסלול, ביקור באחוזת גרייסלנד, ביתו של פרסלי. ממפיס היא גם ביתם של מייסדי ז'אנרים וסגנונות מוזיקליים שונים כגון: בלוז, גוספל, רוקנרול, באק, Crunk ועוד. לאורך רחוב ביל פועלים עשרות מועדונים, שמנגנים במהלך כל שעות היממה בלוז, סול ועוד. מומלץ לבקר ב'אולפני סאן', שייסד סם פיליפס - כאן הוקלט הקטע שנחשב לראשון בעולם הרוקנרול וכאן השמיע לראשונה אלביס את קולו, לצד אמנים נוספים. אתרים נוספים שמשרתים את המורשת המוזיקלית כאן הם 'מוזיאון סטאקס', שעוסק בתולדות המוזיקה השחורה של ממפיס, 'המוזיאון למוזיקת נשמה', 'מוזיאון ממפיס רוק ונשמה' ועוד. נתיב התהילה Walk of fame, שנוצר בהשראת נתיב התהילה של הוליווד, מוקדש למוזיקאים מממפיס, שהטביעו חותמם על עולם המוזיקה.

עיר אמריקנית נוספת, שבלתי אפשרי להתעלם ממנה בהקשר של מוזיקה היא ניו אורלינס (New Orleans), שמשתייכת למדינת לואיזיאנה ונחשבת על ידי רבים למקום הולדתו של הג'אז. ניו אורלינס תרמה משמעותית לא רק למוזיקת הג'אז, אלא גם לסגנונות מוזיקליים אחרים כמו בלוז, קאנטרי ואפילו פאנק, רוק כבד והיפ הופ. במאה ה-19 התפתחה המוזיקה כמקום של אחוה וביטוי של העבדים, שהתאספו יחד לשיר ולנגן ועד היום, היכולת ליצור, לשיר ולנגן טבועה בילידי העיר. התרבות המוזיקלית הייחודית של ניו אורלינס באה לידי ביטוי גם בתזמורת כלי נשיפה צבאיים, במצעדים שונים ואף לוויות מסורתיות.

עיר נוספת שהתרבות שלה הצמיחה וביטאה את הבלוז והג'אז היא שיקגו, שמתחילת המאה ה-20, הוצפה במועדונים כמו 'בית הבלוז' (House of Blues), שבו ניתן לצפות בהופעה בכל לילה. מקום נוסף הוא 'תצוגת הג'אז' (Jazz Showcase), שבו מוזיקת הג'אז של שיקגו מתנגנת מאז שנת 1947 ותמיד תוכלו למצוא כאן מופע מהנה.

יאסו וצלילי בוזוקי באתונה

"אתונה משדרת וחיה מוזיקה בחורף בלבד", מציין שבתאי דניאל, מומחה הטיולים המוזיקליים של סיגנל טורס. לדבריו, עם תחילת החורף, נפתחים בעיר מאות מועדוני מוזיקה, בהם מופיעים הזמרים הטובים ביותר של יוון. הבילוי המוזיקלי המומלץ לכל מבקר שמגיע לאתונה הוא ביקור באחד המועדונים הפועלים בעיר. "המועדונים הקטנים מנגנים, בדרך כלל, מוזיקת 'רבטיקו', שהיא המוזיקה המסורתית של יוון. המועדונים הגדולים מיועדים להופעות גדולות של המוזיקאים הגדולים, כגון: ספק יאנקיס, רמוס ואנה ויסי. במועדונים הגדולים, המוזיקה הינה בסגנון 'לייקה', שזהו בעצם פיתוח ופופולריזציה של הרבטיקו. הבוזוקי הוא כלי הנגינה העיקרי במוזיקה היוונית והוא מגיע מהשפעה תורכית חזקה, שהתפתחה על ידי יוונים שחיו באסיה הקטנה. פירוש המילה בוזוקי בתורכית הינו "שבור" או "קטן" וביטוי זה תואם את מוזיקת הרבטיקו המלנכולית במקורה".

עוד מציין שבתאי, כי היום המילה 'בוזוקי' או 'בוזוקיה' ברבים מייצגת בעצם את מכלול הז'אנרים המוזיקליים היווניים והפכה לשם גנרי למגוון סוגי המוזיקה היוונית בהגיית המקומיים.

מחיאות כפיים, מניפה ונעלי עקב בספרד

פלמנקו הוא סגנון מוזיקה צועני, שהתפתח בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד. הפלמנקו נודע בהיותו סגנון מוזיקלי מורכב, אשר מבוסס על כ-60 סוגי מקצבים שונים, כשחלק מהם הגיעו משירת הרועים בהרים. בהמשך התפתחותו, צורפה לשירה הגיטרה, כיוון שהייתה כלי ליווי פופולרי בספרד דאז, יחד עם מחיאות הכפיים (פאלמאס) ורקיעות רגליים קצביות. מאוחר יותר התפתח הריקוד עצמו וכך נוצר השילוש המוזיקלי - שירה, גיטרה וריקוד. בשנות השבעים של המאה ה-20, השתלב גם ה'קחון' - תוף הפלמנקו. הפלמנקו נחלק לסגנונות שונים, שלכל אחד מהם קצב (קומפאס) משלו והרמוניות מסוימות, בהתאם לאזור שבו נוצר. את הריקוד מלווים בגדים ואביזרים מיוחדים, כמו: נעלי עקב, שמלה שופעת בד, מניפה, קסטנייטות, מנטון (צעיף) ועוד.

בסוף המאה ה-19 התפתחו עשרות בתי קפה מסוג "קפה קאנטנטה", בהם הופיעו רקדנים וזמרים ברחבי ספרד והם השפיעו בצורה מכרעת על התפתחות הפלמנקו. אחת הערים הבולטות באנדלוסיה בתחום הפלמנקו היא סביליה (Sevilla), בה צלילי הז'אנר נמצאים בכל פינה. הרובע המזוהה ביותר עם מוזיקת הפלמנקו בעיר הוא "הרובע בעל 3,000 הפנים" (Las Tres Mil Viviendas) ואחד האירועים הגדולים בתחום הפלמנקו בעיר הוא "הביאנלה השנתית" (De la Bienal de Flamenco). הביאנלה נמשכת שלושה שבועות, שבמהלכם העיר כולה נושמת וחיה פלמנקו בלמעלה מ-50 הופעות ריקוד ומוזיקה, החל מפלמנקו קלאסי ועד לפלמנקו מודרני. למידע נוסף: www.labienal.com

כדורי שוקולד בטעם מוצארט בוינה

וינה, בירת אוסטריה, היתה בעבר מרכז המוזיקה הקלאסית של אירופה ושימשה כביתם של יוצרים ומלחינים רבים, כמו מוצארט, שטראוס, שוברט ובטהובן. ביקור בעיר יחשוף אתכם בקלות להיסטוריה המוזיקלית של וינה והעיר כולה מושפעת מהמוזיקה ובייחוד מנוכחותו של מוצארט בכל מקום בעיר - החל מהשוקולדים הקרויים על שמו, מקום מגוריו, שמשמש היום כמוזיאון ועד שלל פסלים ומונומנטים. ה"תזמורת הפילהרמונית הווינאית" ו"מקהלת הנערים של וינה" הינם מוסדות מפוארים בתרבות האוסטרית וגם לאופרה נשאר מקום של כבוד, לאחר שהגיעה לכאן מאיטליה והפכה למקום בילוי מקובל בחברה הגבוהה. אחד מהסיורים שנוהגים לעשות חובבי מוזיקה הוא מסלול בין בתי מלחינים מפורסמים, שהתגוררו, יצרו, אכלו וחיו בעיר.

לתחילת הכתבה

לפניך הצעות נוספות לכתבות מעניינות:

יעדי הכתבה

סגור
×