הפארק הלאומי אולימפיק
אחרי טיול במערב קנדה, נפגשנו מחדש עם האמריקאים בעיירה פורט אנג`לס (Port Angels), בצפון מדינת וושינגטון, שם העברנו כמה שעות רגועות של ארוחת צהריים ומשחק בגן השעשועים המושקע שלהם והמשכנו לכיוון מרכז המבקרים של האולימפיק נשיונל פארק (Olympic National Park). במרכז קיבלנו את כל המידע הדרוש של מסלולים באיזור, מפות ומזג אויר.
ביום הראשון נסענו עד לסול דוק (Sol Duc), שם נכנסנו בפעם הראשונה בטיול לבריכות ממעיינות חמים. לחלק מהברכות ניתן להכניס ילדים ומאחר ונכנסנו לאחר 6:00 בערב, מחיר הכניסה למבוגר היה שמונה דולר. ישנו בחניון סול דוק. טיפ: בסול דוק יש קמפ של הלודג` בו לינה עולה 25$ ללילה וכמה מטרים אחר-כך יש קמפ של הפארק שעולה 14$ ללילה, בו יש תחנת ריקון. החניון מקסים והוא נמצא ביער גשם מבודד מעט ושקט.
בבוקר הגענו למפלי סול דוק במסלול הליכה חביב וכל הדרך התלבטנו אם להמשיך ולנסוע עד לאיזור החוף ויערות הגשם או להסתפק באולימפיק רק באיזור זה. כמובן שהחלטנו לנסוע. הנסיעה לא הייתה ארוכה במיוחד והגענו די מהר אל חוף ריאלטו (Rialto Beach). זהו חוף באמת מיוחד במינו, פראי ויפה, מלא גזעי עצים נטושים על החוף ושחפים שזהו ביתם. יש שם מספר מסלולי הליכה על החוף. משם נסענו לאיזור יערות הגשם, התמקמנו בקמפ ממש על שפת הנהר ויצאנו לטייל. עשינו מסלול נחמד מאד ביער גשם וממש לפני סוף השביל חיכה לנו איל בגודל טבעי. אני כמובן נתקפתי היסטריה (כן, כזו חובבת טבע אני) אבל יוני ודורון דווקא תקשרו איתו די טוב.
למחרת השכמנו, יוני ואני, בשעה שש וחצי בדיוק כדי לנסוע לכיוון הר ההוריקן כשדורון עוד ישנה. נסענו עד לאגם קרסנט (Lake Crescent) ושם לא התאפקנו ועצרנו. אכלנו ארוחת בוקר ליד האגם היפה והשקט הזה ועשינו עוד מסלול שנקרא "רגעים בזמן" (Moments in time). התחלנו את נסיעת הטיפוס על הר ההוריקן, שאורכת כחצי שעה, וכבר בדרך נגלו לנו הרכסים המושלגים של האולימפיק. כשהגענו לפסגה ולמרכז המבקרים הבנו שלא לכל המסלולים ניתן להגיע עם קראוון ובחרנו את אחד המסלולים הנופיים באיזור. היה יום יפה וההרים נראו במלוא הדרם.
אחרי התייעצות קצרה במרכז המבקרים, הבנו שאת הדרך לסיאטל נעשה דרך המעבורת שבקינגסטון. רצינו להגיע לעיירה אברט (Evert), שנמצאת מעט לפני סיאטל, כיוון ששם נערכים סיורים במפעל המטוסים של בואינג. נסענו עד לקינגסטון (כשעה וחצי מפורט אנג`לס) ובקלות קנינו כרטיס למעבורת הבאה (44$, אין צורך להזמין מראש). בבוקר יוני הלך לסיור הראשון (9:00, סיורים כל חצי שעה עד 16:00, אין כניסה לילדים מתחת לגובה 4 פיט, אז אני והגמדה נשארנו בחוץ). הסיור נחמד ומעניין ואורך בערך כשעה.
סיאטל והפארק הלאומי הר רנייר
המשכנו לכיוון סיאטל וכשהגענו לעיר יצאנו מהכביש המהיר ביציאה שמובילה למחט החלל. אחרי בירור קצר בחניונים בסביבה מצאנו חניון ושילמנו 12$ עבור 10 שעות. עלינו במעלית למחט החלל לתצפית היפה על העיר, הסתובבנו קצת ברגל בסיאטל סנטר, נסענו ברכבת העילית והמשכנו ללכת עד לפייק מרקט (Pike Market) המפורסם ומשם טיול קצר לאורך הרציפים. חזרנו לחניון בתחבורה הציבורית (שהיא ,דרך אגב, חינם בתוך העיר) ולהפתעתנו גילינו שאין כל בעיה להישאר בחניון במשך הלילה. למחרת בבוקר שילמנו לשומר עוד 10$ (מאחר והיינו כבר לקוחות "ותיקים") לכל היום והלילה הבא - כלומר, לא הזזנו את הרכב כל ביקורנו בסיאטל. טיפ: החניון השימושי נמצא על רחוב מרסר ליד מספר 500, ממש מול סופר של רשת QFC ושתי דקות הליכה ממחט החלל. החניון משתלם ביותר, הוא במיקום טוב, ממש ליד מחט החלל, ניתן להגיע בתחבורה ציבורית לכל האתרים בעיר ולישון בלילה -; ללא עלות נוספת (אין סניף של וול מרט בעיר ולכן החניונים זו הדרך הטובה).
למחרת התעוררנו לבוקר יום ראשון רגיל. התכוונו להמשיך לסייר בעיר ולכן נסענו לכיכר פיוניר (Pioneer Square), אבל כבר מהנסיעה ברכבת העילית ראינו שמשהו שונה: כל העיר לבושה בחולצות של הסי הוקס (Sea Hawks), קבוצת הפוטבול המקומית, כל הפאבים ערוכים עם מסכי ענק והעיר כמו במסיבה אחת גדולה. אחרי כמה בירורים הבנו שהיום מתקיים משחק פתיחת עונת הפוטבול והחלטנו שחייבים להיכנס. אחרי חיפוש כרטיסים, הבנו שאצל הספסרים העניין יעלה לפחות 120 דולר לכרטיס, אז הלכנו קצת בתוך הקהל ובסופו של דבר הצלחנו למצוא כרטיסים ב- 40$. היו שלוש שעות מדהימות!!! כן, כן - היינו במשחק פוטבול עם ילדה בת שנה והיה מגניב, היא מחאה כפיים כשניצחנו והצליחה להמיס גם אוהדים קשוחים - אפשרי.
אחרי המשחק טיילנו ברגל לאורך קו המים והרציפים, הגענו עד רציף 70 והסתבבנו בפארק נחמד שם. למחרת היינו מוכרחים להשלים את כל מה שרצינו לראות בסיאטל, אז בבוקר נסענו עם הקראוון לגאז פארק (Gas Park), פארק יפה שממנו ניתן לראות את הבתים הצפים על המים שהתפרסמו בסרט נדודי שינה בסיאטל ואת העיר כולה. אכלנו שם ארוחת בוקר מהנה במיוחד והמשכנו לביקור בסכרים של האגם. הסכרים מאפשרים מעבר של סירות מהחלק הנמוך של הסכר לתוך האגם. ניתן לראות את הסכרים בפעולה וכן את דגי הסלמון שוחים בזרם (בסולם מיוחד שנבנה עבורם בעת בניית הסכר). הכניסה חופשית.
עזבנו את סיאטל, התחלנו בנסיעה להר רנייר (Mount Reiner), ועצרנו בתחנת הריינג`רים להתעניין במסללולי הליכה. החלטנו שנמשיך ונעלה לסנרייז (Sunrise) והדרך למעלה הייתה מהממת, מלאה בנוף מושלג ומיוער. בפסגה עשינו מסלול עם נקודת תצפית שמגיעה ממש עד ההר. ירדנו לישון באחד הקמפים שהוא ללא תחנת ריקון וללא אפשרות למלא מים (למי שצריך -; ניתן למלא בתחנת הרינג`רים למטה, ליד השירותים). לצערנו, הבנו שכביש 123 חסום וכדי להגיע לסיינט הלנז נאלץ לעקוף אותה בדרך שתיקח כשלוש שעות. בהתחלה התבאסנו (אני כמובן נכנסתי ללחצים), אבל האמת היא שהיה מקסים - הדרך נופית מאד ודורון אפילו נהנתה בנסיעה. הגענו לסיינט הלנז, הר שהתפרץ התפרצות געשית לפני 27 שנים וכל הדרך טליו מלאה ב"שרידים" מאותה התפרצות. אני אישית הייתי מוותרת על הנסיעה לאיזור, אבל יוני דווקא התרשם. כיוון שבמקום אין קמפים ללינת לילה, התחלנו לחזור לכיוון העיר פורטלנד, בה רצינו להיות בראש השנה.
ראש השנה בפורטלנד, וטיול במערב אורגון
נחת עלינו מן מצב רוח מסורתי כזה והחלטנו להעביר את ערב החג בבית חב"ד בפורטלנד, לכן יצרנו איתם קשר בטלפון והבנו את זמני התפילות וכניסת החג. עצרנו בשעת ערב מאוחרת בעיירה נחמדה בסביבה, הרדמנו את דורון והמשכנו בנסיעה על הכביש המהיר. כשהגענו לעיר וונקובר (עדיין במדינת וושינגטון), גילינו שחניית לילה במקומות ציבוריים מנוגדת לתקנות העיר, אז נאלצנו להמשיך לנסוע. לבסוף עצרנו לישון ממש בתוך איזור התנעה של מאות משאיות ענק - גם כן חוויה. בבוקר נסענו לאורך נהר קולומביה הרחב - הנוף היה מקסים ומזג האויר עוד יותר: בדרך הלוך נסענו בצד של מדינת ווישנגטון ובדרך חזור בצד של מדינת אורגון, עצרנו באחד מהפארקים הרבים שעל הדרך וירדנו לנהר, העברנו שם כמה שעות והתארגנו לחג.
הגענו בזמן לערב החג בפורטלנד. רב הקהילה הזמין אותנו אליו הביתה לסעודת חג, ולמרות מבוכה גדולה מצדי, הלכנו. לבסוף היה נחמד מאד וחוויה מעניינת. כבר חגגנו חגים שונים בבתי חב"ד המוניים בעולם והפעם, עם דורון ובביתם הפרטי, זו הייתה חוויה אחרת. עד כדי כך שנשארנו לישון בקראוון מול הבית של הרב ובבוקר עוד הספקנו לשמוע תקיעות שופר. באותו יום הסתובבנו קצת בפורטלנד שלטעמנו התגלתה כעיר משעממת למדי, אך קיבלנו עזרה ממרכז המבקרים על המשך הדרך. התחלנו לטייל באורגון, כשיוני לוקח אותנו מהדרכים הצדדיות והיפות יותר (חס וחלילה שאנחנו ניסע מהכביש המהיר), וכך מצאנו את עצמנו נוסעים ממש בתוך היער לכיוון לינקולן סיטי. בכביש 101, הוא כביש החוף היפה של אורגון, עצרנו כמעט בכל נקודת תצפית ובחוף של לינקולן סיטי אכלנו צהריים. המשכנו לטייל בכביש מרובה העצירות ועצרנו לחכות ללוייתנים בדפו ביי (Depoe Bay), שם אפילו ראינו לויתן אחד.
טיפ: לאוך קו החוף ישנם קמפים פרטיים וקמפים ציבוריים של הפארק או של רשת היערות. ההבדלים במחיר הם בסביבות 15$ פחות בקמפים הציבוריים ומבחינת חיבורים - יש קמפים שיש בהם חיבורים מלאים אך צריך להזמין מקום מראש. חלק מהקמפים מסומנים במפה וחלק תגלו תוך כדי הדרך. כדאי לעצור באחד מכל מרכזי המבקרים שעל ה-101 ולבקש מהם חוברת המפרטת את כל הקמפים הציבוריים ואילו מהם ניתן להזמין מקומות מראש. גם בקמפים של הפארקים יש בדרך-כלל גישה לחוף הים. המשכנו לנסוע בקו החוף ועצרנו בשני מגדלורים מעניינים בדרך. במגדלור הקטה (Light House Heceta) יש סיור חינם נחמד ומעניין וגם חוף מקסים. את כל הלילות שלנו בילינו בחניוני רשות היערות או פארקי המדינה והיה אחלה. בבוקר הלכנו לראות את מערת אריות הים מעט אחרי יאצ`אטס (Yachats) שהייתה מעט מאכזבת מאחר ואריות הים בחרו להיות במים ולא במערה. זה קורה הרבה בימי הקיץ - לכן, כדאי להתקשר מראש ולברר.
נסענו לעיר יוג`ין כדי לאסוף את אמא שלי שבאה מניו יורק לבקר אותנו ולטייל איתנו שבוע ימים באורגון. אספנו אותה בשדה התעופה של יוג`ין והכרנו לה את הבית החדש שלנו. המשכנו יחד לכיוון קרייטר לייק (Crater Lake): בלילה הראשון עצרנו על גדת נהר מקנזי בחניון מקסים עם מעט חלקות (יש שם מעט חניונים וכולם יפים), ממש על שפת הנהר, חיבורים מלאים ואינטרנט אלחוטי (מחיר: 31$). בבוקר המשכנו בנסיעה בדרך יפה ומלאה שרידים געשיים ועצרנו לישון בחניון מבודד למדי. שוב הגענו במקרה לשפת אגם, שקט ורגוע, הבערנו מדורה ובילינו את הלילה. למחרת הגענו לקרייטר לייק, ראינו אותו מכל הזויות ומכל נקודות התצפית, עשינו מסלול הליכה קצר ונחמד שנקרא סן נוטצ` (Sun Notch) שרואים ממנו נוף אל האגם. האגם הזה באמת מדהים ביופיו.
את הלילה בילינו בקמפ מנזנה (Manzana) שבפארק הלאומי (יש תחנת ריקון ומילוי מים נקיים, 21$)
החלטנו להמשיך ולנסוע לכיוון החוף, ואחר-כך לחזור ליוגי`ן כדי להחזיר את אמא שלי לשרשרת הטיסות שלה הביתה. את הלילה הראשון בילינו בקוז ביי (Coos Bay), שוב בחניון החביב של רשות היערות. בבוקר המשכנו לעיר בנדן (Banden) והלכנו לבקר בספארי המוזר שם - יש בספארי המון חיות והאטרקציה היא שניתן ללטף דוב שחור, לשחק עם גור נמרים ועוד כל מיני. האמת היא שמיד כשנכנסנו - התחרטתי. החיות שם נראות כאלה מסכנות ואבודות ואני גם לא ממש חובבת ליטופים, אבל רוב הקהל ממש נהנה ונראה שהילדים שהיו שם התלהבו מאד.
לתחילת הכתבה
פלורנס, ונפרדים מאמא
המשכנו לנסוע לאורך הדיונות והחוף ועצרנו ממש לפני פלורנס (Florence) לקצת ספורט דיונות. יש כמה אופציות לנסוע בדיונות כולל השכרת טרקטורון, סיור קבוצתי ברכב ממונע וגדול והשכרת רכב מירוצים עם נהג לחצי שעה (25$). אנחנו בחרנו באפשרות השלישית ותודות לבייביסיטר (סבתא) -; יכולנו ללכת יחד, יוני ואני - הייתה חצי שעה של אדרנלין מטורף. שווה ומומלץ! (וגם מסתובבים בתוך איזור הדיונות, מה שלא ניתן לעשות בהליכה או בנסיעה ברכב פרטי). הגענו ליוג`ין ממש לפני כניסת צום יום כיפור והעברנו יומיים מעניינים ומרתקים כשאנחנו ישנים בחניה של בית הרב המקומי (הרב אסי) שמשמש גם כבית חב"ד וגם כבית הכנסת. הטיסה של אמא שלי תוכננה למוצאי יום כיפור ולכן אכלנו ארוחת ערב לפרידה במסעדה טובה ביוג`ין ונמנמנו, כמובן, בוול מרט.
טיפ: כדאי מאד להתקשר לכל סניף של וול מרט בו אתם מתכננים לישון. לא לסמוך על זה ולקחת את זה כמובן מאליו, זה די באסה כשדופקים לך על דלת הקראוון באמצע הלילה ומודיעים לך שאתה צריך להתפנות.
נפרדנו מאמא בשדה התעופה, פרידה שנייה בחודשיים האחרונים והפעם -; לחצי שנה. מזל שדורון ישנה אחרת נראה לי שאמא שלי היתה אורזת אותה בלי שנרגיש. בארבע בבוקר , משדה התעופה, החלטנו שנתקדם קצת בנסיעה. ויתרנו על כניסה למערות אורגון (Oregon Caves) משתי סיבות -; הנחנו שלא נוכל ללכת במערות הקרירות והבוציות עם דורון ושנית, החשובה יותר, כששאלנו את המקומיים איך המערות הם החמיצו פנים ולא הראו סימני התלהבות כלל. אז כדאי להתייעץ ולשאול לפני שמחליטים לנסוע לשם. מפה לשם, דורון התעוררה כבר במדינת קליפורניה.
לתחילת הכתבה
