הגעה
ארגנו לנו דיל בקלאב ולטור בעלות של 715 יורו לאדם (1,300 לאדם ראשון, 50% הנחה על השני והשלישי, 75% הנחה על הרביעי ו-50% הנחה על החמישי). טסנו ביום ראשון בשעה 05:30 בבוקר בטיסת אליטליה (השכמה לילדות בשעה 02:00). הטיסה היתה מלאה- כנראה בגלל המבצעים של הרגע האחרון. היו בערך 40 איש שיצאו לסקי בקלאב ולטור פילה + מרילבה.
הגענו למילנו ואז הסתבר שהמון מזוודות לא הגיעו- 37 בסך הכל. אליטליה פשוט לא העלתה אותן לטיסה. היו כאלה שנתקעו בלי שום בגד- שלא לדבר על ציוד סקי, שכנראה מראש היה בעדיפות אחרונה. אנחנו קיבלנו שתיים מתוך שלוש מזוודות ולאחר מכן התברר שבגלל טעות שלי, כל הבגדים של הקטנה היו במזוודה שלא הגיעה, במקום להיות מחולקים באופן שווה בכל המזוודות. גם הבגדים של אשתי היו כולם במזוודה אחת, אבל למזלי המזוודה הזו הגיעה. היה תור גדול ועצבני בדלפק lost & found, שהתארך גם בגלל חוסר סבלנות ישראלית טיפוסית ועודף שאלות מיותרות וגם בגלל חוסר יעילות איטלקית (גם כן טיפוסי). לאחר מילוי טפסים יצאנו החוצה מהשדה לאוטובוס שחיכה לנו. לא היה נציג של אופיר טורס בשדה לעזור בהחלקת הארוע הלא נעים.
הלקח שלי לפעם הבאה: לקחת תמיד ביד (או בתיק יד) את כל מה שצריך ליום המחר- בגדי סקי, כלי רחצה, בגדים להחלפה ובגדי ים. לא לוותר גם אם זה מסורבל וכבד ויש חשש מויכוח עם דיילות הקרקע בעת הצ`ק אין. בכל מזוודה לארוז בגדים של כל אחד מבני המשפחה. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לזו שכתבה על חוויותיה באנדורה ואיני זוכר את שמה. בזכותה עלינו כל אחד לטיסה עם טרולי מלא בבגדי הסקי, כך שגם אם לא היינו מקבלים אף מזוודה יכולנו לגלוש.
המלון
כשהגענו למלון מיד הביאו אותנו לארוחה, כי הגענו באיחור. לאור התיאורים המוקדמים של זהבה לא נבהלתי מהלובי. אחרי הארוחה עשינו צ`ק אין וקיבלנו חדרים. הצ`ק אין היה קצר יחסית. קיבלנו שני חדרים צמודים לנו ולבנותינו- אחד עם שלוש מיטות והשני עם מיטה אחת גדולה. כרגיל היה ויכוח ודמעות מי תקבל את המיטה ליד החלון ומי לא תישן באמצע. אחרי נסיונות להגיע להכרעה דמוקרטית שהצליחה בערך כמו הדמוקרטיה הישראלית, הילדות נרגעו וכל אחת תפסה את המיטה שמצאה חן בעיניה. החדרים יותר גדולים מחדרי הקלאב מד, נקיים ומסודרים. יש בעיה של עודף חימום ויובש נוראי בכל תחומי המלון.
מתקנים במלון: במלון יש סאונה ובריכה, שלידה כמה מכשירי כושר. הבריכה בגודל של גיגית כביסה ממוצעת, אבל לילדות שלי זה היה מספיק. בבריכה חלון תת מימי, המאפשר צפיה מהמסדרון. הילדות נהנו מהרעיון ודרשו כל הזמן להצטלם. בסאונה אין מגבות, או שתביא את המגבת או שתשכור תמורת 10 או 20 יורו שתי מגבות לשבוע. לכל חובבי ה- gemischt - הסאונות נפרדות.
האוכל: הרבה יותר טוב ממה שקבלתי בקלאב מד בלה פלאן בינואר. כמעט כל מנה שטעמתי היתה טעימה, לעומת בממוצע אחת ביום בקלאב מד. שפע של פסטות, ירקות (טריים ומבושלים בכל צורה אפשרית), פירות, בשר מכל מיני סוגים, לרבות פירות ים. המתוקים היו יותר מדי ממולאים ומצופים בקרמים מתוקים לטעמי. באחד הימים היו רק דברים יבשים, שיותר טעמו לחיכי.
ציוד סקי
אחרי שהתארגנו בחדרים וקיבלנו מפתחות ללוקרים הלכנו לשכור ציוד סקי. בבוטיק בקלאב היו מכירות סוף עונה בהנחות ענקיות של 50% והרבה אנשים קנו להם חליפות או רק מעילים. כמעט ושכרנו בקלאב, אבל מישהו שהציוד שלו לא הגיע ונאלץ לשכור ציוד, בדיוק חזר ואמר לי, שהמחירים בקלאב גבוהים בצורה שערורייתית והוא שכר ציוד באחת החנויות במחיר זול בהרבה. ירדנו 100 מטר במדרון לחנות השכרה של אדון ריקרדו ושכרנו ציוד קומפלט (כולל קסדות לילדות) במחיר של 5 יורו ליום לילדות ו-8 יורו לנו. סך כל המחיר לילדות היה 30 יורו לכל השבוע, כשבקלאב רצו על חבילה כזו 72 יורו. בסך הכל שילמנו על שכירת ציוד 186 יורו. מישהי שבתה התחברה לבנותינו אמרה שאחרי שהם ראו שכולם הולכים לחנויות הם הציעו 40% הנחה- שזה עדיין יותר יקר ממה שאנחנו שילמנו. אח"כ התברר שהגרסה הרשמית היא שהציוד בקלאב יותר טוב וההנחה היא רק על המגלשיים והמוטות, אך לא על הנעליים. ממה שאני ראיתי כשהצצתי פנימה לחדר הציוד, הוא לא היה מי יודע מה יותר טוב.
כדאי להגיע לחנות של ריקרדו- יוצאים מהסקי רום למדרון ויורדים מצד שמאל מול המעלית של הילדים. חוצים ימינה בככר ובקצה הימני של המבנה המאורך נמצאת חנות ההשכרה. לריקרדו יש גם חנות למכירת ציוד סקי באותו בנין. ביום השלישי קניתי את נעלי הסקי הראשונות שלי (!!!) אצל ריקרדו - סלומון פרפורמה 7. לתשומת לבכם - מי שרוצה לקנות- לריקרדו אין מתקן לחימום הנעליים ולהתאמת הפנימית לרגל. באותו היום אשתי החליפה את המגלשיים למגלשיים בדרגת expert, אבל ריקרדו לא לקח בסופו של דבר תוספת לתשלום למרות שחבילה כזו עולה 4 יורו יותר ליום. אני החלפתי את המגלשיים שהיו לי באורך 1.80 מ` למגלשיים קצרים יותר של 1.75 מ`. מאחר ועשיתי זאת ביום בו קניתי את הנעליים אני לא יודע עדיין האם זה יותר או פחות טוב. אשתי גם החליפה כמעט מדי יום את הנעליים. הפריט הבא - תיק לנעלי סקי שלא היה כבר בחנות והזמנתי באינטרנט מארה"ב. לקראת העונה הבאה אני הולך להשקיע בקסדה. אם על אופניים אני לא רוכב בלי קסדה, גם במסלולי עפר צדדיים, מדוע על מסלול עמוס שנוסעים בו במהירות גבוהה אני בלי קסדה?
יש חנויות השכרה נוספות, אבל היתרון של ריקרדו הוא הקרבה שלו לקלאב והמחיר הנוח. מצד שני, המבחר אינו גדול במיוחד ומי שיש לו בעיות ספציפיות עם כפות הרגליים או רגישויות לנעליים כאלה ואחרות מוטב לו שישקול חנויות עם מבחר גדול יותר. כשחזרנו עם הציוד מהחנות, הבחורה בקלאב העבירה לנו את הציוד ללוקר אחר בקצה השני הרחוק של האולם- כנראה צעד ענישה על כך שלא שכרנו ציוד מהקלאב. הלוקרים קרים. אין חימום של הנעליים וזה לא כל כך נעים להכניס את הרגל בבוקר לנעל קרה ורטובה. בפעם הבאה- הנעליים יעלו לחדר ויתייבשו בעזרת מייבש השיער.
הגלישה
היום הראשון: ביום הראשון לפנה"צ - חלוקה לקבוצות. היינו (אשתי ואני) בקבוצה של ששה עם עוד ישראלי אחד ושלוש איטלקיות. אחר-כך הצטרפו עוד אנשים ובשיאנו היינו 11 אנשים, חצי ישראלים וחצי איטלקים. למדריך קראו אנג`לו והאנגלית שלו לא מי יודע מה. את החומר שהוא צריך להעביר הוא היה מסוגל להעביר ולהסביר גם באנגלית, אבל כששאלתי אותו שאלות על דברים אחרים היתה לי תחושה של שיח חרשים. בסך הכל ההדרכה היתה טובה מאוד והרגשתי שהתקדמתי הרבה, גם מהצד הטכני וגם מהצד המנטלי. השלג היה טוב מאד. המסלולים רחבים ונוחים, גם האדומים. הנוף מדהים ומחלק מהמסלולים רואים את כל עמק אאוסטה.
הימים הבאים: ביום השני היה מעורפל קשות בבוקר, אחר כך התבהר קצת וירד שלג עדין כל הזמן, אבל הוא לא הפריע לגלישה - התנאים לגלישה היו טובים מאוד. בימים לאחר מכן היתה שמש כל היום. השלג אחרי הצהריים היה כבר גרוע ובבקרים היה קצת "קרח". ביום שישי שוב השתנה מזג האויר. לא הפסיק לרדת שלג די כבד והיה ערפל נורא. לא ראינו 100 מטרים קדימה. בשבת היה "פיצוי": 20 ס"מ של פאודר טרי נפלא. שמיים כחולים וארץ לבנה. ירדנו בכמה מסלולים שהחתולים לא עוברים בהם וטבענו בשלג עד מעל קרסולינו. חוויה ראשונה, שגם המחישה לי עד כמה שונה לגלוש על פאודר לעומת מסלול כבוש ומהודק, גם אם השלג עליו טרי. הגלישה קשה בהרבה, הרגל לא מסתובבת בקלות וכל סיבוב מצריך מחשבה ותכנון. את היום האחרון קינחנו בגלישה משותפת עם הילדות ובצילום סרטוני וידאו שלהן. בערב האחרון נערכה מסיבת הסיום הקבועה של הקלאב, עם חלוקת מדליות לכל דיכפין.
מבחינתנו - אפשר לחזור גם בשנה הבאה.
