חיפוש לוויתנים
מ- Christchurch המשכנו צפונה למעיינות החמים שב- Hanmer Springs בדרך ל- Kaikoura.
Hanmer Springs - זוהי עיירת קייט קטנה הנהנת מאתרי סקי סביבה ומעיינות חמים במרכזה. קשה לדמיין את המעיינות החמים בטטופאני שבנפאל הופכים בעקבות התיירות לבריכות מסודרות ומגלשות מים. כאלו הם המעיינות החמים ב- Hanmer Springs וזוהי ניו זילנד, ואנו נהנים לעבור מברכה לברכה זה כמה שעות. מאי ועדי האיצו במגלשות.
מזרחית לעירה ישנו יער נחמד עם קרחות גדולות המתאימות לפיקניק. שם סיימנו את היום והמשכנו למקום המפגש של חיות הים Kaikoura. הדרך מ- Waiau לכביש מספר אחד בואך Kaikoura, מטפסת על רכס לא גבוה דרך חוות כבשים ונוף הררי. מעיין שילוב של הרי ירושלים עם הרי הנגב המעורר בנו זיכרונות יפים. גם היום אנו בוחרים בלינה בטבע ולהיכנס לעיר רק למחרת. השילוב בין אתרי קמפינג מסודרים לשינה בחוץ משפר לטעמנו את שניהם. גם החיסכון הכספי ניכר.
Kaikoura - מקום המפגש של הדולפינים, הלווייתנים, כלבי הים ואם תרצו גם כרישים. שחייה עם עשרות דולפיני דאסקי המקפצים סביב ומלהטים באוויר היתה חוויה אדירה. הדולפין הזה קטן בהרבה מהדולפין המצוי (פליפר) אבל האשליה שהנה אנחנו מתקשרים עם מין חי אחר מאדירה את האירוע.
למחרת יצאנו לחפש לוויתן. בנוסף ללווייתנים הפוקדים את המקום במחזוריות, בורכה Kaikoura באוכלוסייה מקומית של לווייתני ראשתן. מאמץ תיירותי משולב של מסוקים, מטוסים וסירות מהירות, כולם עמוסי תיירים, מאפשר לאתר את הפרטים הבודדים העולים לפני המים לנשום. רק שני לווייתנים ראינו וניסיון כושל להגיע לשלישי בטרם יצלול, אך מראה הזנב המתרומם ושוקע בים שווה את המאמץ. אם כל זה אינו מרגש אתכם, תוכלו להיזכר ב"מלתעות" צוללים בתוך כלוב מתכת המחובר לסירה לצד פיתיון שמן לכרישים.
נפרדנו מ- Kaikoura בטיול לאורך הצוקים המזרחיים ולאורך הריף היפה ויצאנו למצוא את פינת הטבע שלנו ללינת לילה. מצאנו אותה מצפון לעיירה על הים כמובן. לא הרחק מאתנו תפסה גלים חבורת צעירים על גלשנים ובאופק קיפצו דולפינים. נשמע מליצי? בבוקר הסטנו את הוילונות וראינו את חבורת הצעירים על הגלים. באופק קיפצו הדולפינים... אנחנו בניו זילנד. נשארנו על החוף כותבים ולומדים ומשלימים יומנים.
מיומנה של מאי
"...הפלגנו בסירה מהירה וראינו לווייתן. הוא היה גדול מאוד וגם הזנב שלו. כולם צילמו את הזנב. היו שם עוד סירות ומטוסים והם עזרו אחד לשני למצא את הלווייתנים. ראינו שניים ונסינו לראות עוד אחד אבל הוא נעלם. חזרנו והתנפצנו על בגלים. מאוד נהנתי לשוט וגם לראות את הלווייתנים. בסירה היה איש שכל הזמן דיבר וסיפר סיפורים. הוא סיפר שפעם ראו קילרים, לווייתנים מהסוג של ווילי, תופסים גור של לווייתנית כמו זו שראינו ואכלו אותו. האמא הרגה עם הזנב שלה 19 לווייתני קילר אבל בסוף הם תפסו ואכלו גם אותה. זה סיפור עצוב כי הלווייתן הזה, ראשתן, שהוא השני בגודלו בעולם, אין בכלל שיניים והוא אוכל פלנגטון שהם בעלי חיים זעירים. עוד סיפור היה על לווייתנים שתעו בניווט ועלו על החוף. קשה מאוד להציל אותם אבל חלק הצליחו לגרור בחזרה לים ולהציל."
מיומנה של מאי על חוף באמצע הדרך
"...עצרנו ליד חוף ים מקסים שלידו יש סלע עם שני חורי הצצה. לכבוד המילניום לקחו את הסלע מההר שאומרים שהוא רואה את הזריחה ראשון. אם מציצים בקדח אחד רואים את השפיץ של ההר שממנו הביאו את הסלע. בחור השני אפשר לראות את השמש זורחת. אני ציירתי פרצוף מצחיק על בול עץ שהיה על החוף, אספתי אבנים והוספתי אותם לאוסף שמשהו אחר השאיר על העץ.משם נסענו לנלסון ולמחרת בבוקר נסענו לשוק שבת בעיר. זה היה שוק נחמד ואפילו היו שם בגדים לבובות.
השלמנו הקפה שמאלית בת חודשיים באי בדרומי. נשארו לנו מספר ימים עד למעבורת שתחזיר אותנו לאי הצפוני ואנחנו יודעים בדיוק היכן כדאי לבלות אותם. אנו בדרך לחופים היפים ב- Abel Tasman.
על Nelson לא נוכל לספר הרבה. העיר הייתה עבורנו מקום להצטיידות, הצצה לאינטרנט, מקדונלד וגם שוק סוף שבוע נחמד. הפלאפל שם היה משובח ומזג האוויר קיצי. האזור כולו תחת איום אמיתי של שריפות. הקיץ הזה הוא אסון לחקלאים ובעת כתיבת שורות אלו מנסים לרסן עוד שריפת ענק. הרבה מסלולים נסגרו בשל כך, מהם גם כל האזור שמעבר ל- Totaranui , הנקודה הצפונית מערבית בטרק ה- Abel Tasman. זה כמעט שלושה חודשים שלא ירד כאן גשם משמעותי. הירוק בצדי הדרך הפך צהוב והיערות הירוקים בסכנת התלקחות. אנחנו זכינו לעומת זאת לימי שמש נהדרים ואנו הולכים להיות בחופים הנפלאים שב- Abel Tasman לגמרי לבדנו, כלומר ללא זבובי החול, אימת הטרק הזה. בודדים, קטנים ורזים, מסתובבים מעטים מהם. אפילו כוח לעקוץ אין בהם... נקמתנו הקטנה בחרק הקטן הזה שכה התיש אותנו בימים הראשונים על האי.
לתחילת הכתבה
טראק האבל טאסמן
כנראה שהדרך הטובה יותר לעשות את הטרק היא שילוב של חתירה בקיאקים והליכה. שני ימי החתירה הראשונים מוגנים יחסית מרוח וגלים והחופים הקסומים, אי כלבי הים ומערות הסלע הרבות הן חגיגת טבע נפלאה. היום השלישי פתוח יותר לגלים ורוחות וזה הזמן כנראה לרדת מהקיאק ולהמשיך ברגל עד ל- Totaranui. מגבלת הגיל לקיאק היא 12 וגם זה לקיאק פתוח זוגי בשייט בן חצי יום עם מדריך. נאלצנו לחפש שילוב אחר.
יצאנו עם בוקר בסירה מהירה לכל אורכו של הטרק. בחזרה ירדנו בחוף Awaroa וירדנו דרומה לאיטנו, עוצרים בחופי החול הנפלאים, מתרחצים בים ובקרני שמש נעימות. קצת מזכיר את חופי תאילנד אך יותר קר. הפרשי הגאות והשפל מגיעים עתה לכדי ארבעה מטר ומפרצי ענק שבבוקר חצינו אותם בסירה המהירה נעלמו והפכו ליבשה זרועת צדפות. סירות שעגנו במפרצים שוכבות ביבשה, העוגן עדיין נעוץ בחול. שעות השפל הן האפשרות היחידה לעבור שני קטעים בטרק מבלי להירטב.
ההליכה עברה בקלילות ובחוף Bark נאספנו בחזרה ע"י הסירה.
שני אתרי קרוואנים נמצאים בישובים שבתחילת הטרק. משהו ביופי הפראי של האזור לא נותן לנו להסתופף עם רכבים נוספים מעבר לגדר. את הלילות עשינו בחניית לילה ביער על פסגה המשקיפה על כל החוף בחלקה שנועדה לבנייה. הגבעות שבין Kaiteriteri ל- Marahau הופכות בשנים האחרונות לאזור מגורים יוקרתי מאוד טובל ביערות, חופים ונופים מדהימים. צפונה מכאן, בתוך השמורה, לא מאושרת בנייה למעט מספר אדמות פרטיות שקיבלו היתר לבניית בתי נופש. המחירים מרקיעי שחקים אפילו במונחי הארץ. הקמפר שלנו הרגיש נהדר על החלקה שטרם נמכרה. כנראה שההמלצה לחניית לילה כאן טובה רק לחודשים הקרובים בלבד...
לילה אחרון באי הדרומי ואנו בוחרים לעשות אותו בקמפינג מסודר בפיקטון. אותה חלקה באותו קמפינג שבו שהינו בתחילת הדרך. האי הדרומי האיר לנו פנים, שמים כחולים ומזג אויר נפלא. במקלחות הוחלף השלט המבקש להתקלח לא יותר משבע דקות (כדי לא לגמור לאחרים את המים החמים), בשלט אחר, זמני, המבקש לא להתקלח יותר מחמש דקות בשל הצורך לצמצם בצריכת המים... בצורת במונחי ניו זילנד, ארץ הענן הלבן. מחר בערב נעלה למעבורת. להתראות באי הצפוני, עוד רגע ואנחנו מצחצחים את הקמפר הקטן שלנו ומציעים אותו למכירה...
לתחילת הכתבה
